יום רביעי, 30 בנובמבר 2005

 

היום קיבלתי לידיי, חמים מהדפוס, את המגזין הראשון של "מסע אחר" בעריכתי. לא אומר לכם, חברות וחברים, שמדובר ביצירת מופת; חלקו הגדול ירושה שירשתי, וחותמי האישי ניכר רק בקושי לדעתי, ובכל זאת התרגשתי. באמת.

לא ילד אני, ולא מעט עיתונים כבר ערכתי והוצאתי וקיבלתי לידיי חמימים מהדפוס, ובכל זאת. התרגשתי.

ישבתי לי שם, במשרד שלי (אני אוהב את המשרד שלי. בחלוני הסקיי ליין של תל אביב, ושמיים, והרעשים של העיר נכנסים דרך החלון הפתוח תמיד, והרדיו מנגן 88) ופתאום נכנסה מזכירת המערכת ושמה את הגיליון על השולחן.

זה לא הגיליון הראשון שהיא שמה על שולחנו של העורך, אבל זה העיתון הראשון שלי המונח על שולחני. היי, אני העורך, ושולחני הוא שולחנו של העורך!

לעזאזל החמישי, זה היה מרגש! דפדפתי בו, ואלוהים או הגורל או הטבע או העורך המוזיקלי בדיוק שם שיר של לו ריד ברדיו.

חייכתי לעצמי את החיוך השמור עמי לרגעים שכאלה. אין הרבה רגעים כאלה, ואם כבר בא אחד צריך לנצל אותו טוב טוב.

 

לפעמים אני אוהב אותי. כן, לפעמים אני אוהב אותי כמו שאני, עם כל החסרונות, המגרעות, השגיאות, הטעויות והשטויות. לפעמים אני שמח להיות אני.

 

אני נזכר איך פעם, כשהייתי ילד, חזרתי עם אבא שלי מבית הכנסת. מולנו הלך איש אחד, מחייך לעצמו חיוך גדול. שאלתי את אבא שלי: אבא, למה הוא מחייך? אבא שלי אמר לי: הוא שמח שאימא שלו ילדה אותו ולא אישה זרה.

 

גם אני שמח שאימא שלי ילדה אותי ולא אישה זרה. אני שמח על מה שאני. זה לא הרבה, תאמינו לי שזה לא הרבה, אבל זה מה שיש.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אודי שרבני  On 01/12/2005 at 2:17

    בהצלחה שיהיה
    גם עם השולחן

  • אביבה  On 01/12/2005 at 7:50

    גם אנחנו שמחים, נשמה.

  • דוד שליט  On 01/12/2005 at 8:09

    ושיהיו הרבה מסעות מוצלחים, בשם כל חבריך מהשולחנות הקודמים. ואם יש דבר עורך, למה לא תביא אותו פה

  • רוני  On 01/12/2005 at 8:28

    אתה מתוק. מזל טוב חומד.

  • נגה  On 01/12/2005 at 8:54

    בהצלחה. אני סקרנית לראות.
    ושכל יום תשמח ככה שאמא שלך ילדה אותך.

  • חנן כהן  On 01/12/2005 at 11:28

    ואיזה עוד סוגי חיוכים יש לך?

  • כרמל  On 01/12/2005 at 12:39

    לדבר על כתיבה במסע אחר! יש לי משהו בשבילך, אני אשלח לך מייל.

  • יניב  On 01/12/2005 at 12:54

    דרור
    אתה כן סלבריטי, השווצתי בך יומיים.
    אני האיש שאוהב את הטור שלך, מהשדרה.

    תתחדש, בהצלחה

  • ה  On 01/12/2005 at 13:20

    אם זה היה 88 אפ אם זה בטח לא היה פרפקט דיי, למרות שהתאים.
    מברוק .

  • לירון  On 01/12/2005 at 15:01

    שיהיה בהצלחה.

  • אינדי  On 01/12/2005 at 16:01

    אני בדיוק יושבת בשולחן שלי, בחדר לא שלי והוא צפוף עם הרבה אנשים, ולא כל כך אוהבת את עצמי (למרות שאני עדיין שמחה שאימא שלי ילדה אותי ולא אישה זרה). אבל אני רואה את הטור הזה ונזכרת שיש ימים שבהם זה מרגיש אחרת.
    תודה

  • אורי  On 01/12/2005 at 19:06

    ולא רק את מנויי הכרומו.
    ותבוא מחר למסיבה בבת גלים על ביטול המרינה, בדרך לפתח תקווה.

  • ליאור עזיז  On 01/12/2005 at 19:47

    סיפור מתוק לנערה שאהבתי, הוצאת הקיבוץ המאוחד בעריכת משה רון. מה הסטייה שלך הוצאת זמורה ביתן בעריכת ניצה בן ארי. סיפור שלי נמצא בחמישים סיפורים קצרצרים של הספרייה החדשה. כמה תרבותי אני,!

    אני מקווה כי קנאתך לכישרוני תגביר אצלך את המוטיבציה לכתיבה. אני מודה לך שכתבת עלי סיפור, מלאכת האמפטייה בספרך היפה, כחול ללא דרום. אינך מכיר אותי? נורא תרבותי מצדך??

  • דרור פויר  On 01/12/2005 at 20:40

    תודה לכולכם.

  • ה. ה. הנובר שם בדוי  On 02/12/2005 at 12:05

    אחיי היקרים – האם חדר לקהילתינו עבריין ?

    קטע קטע.

  • אורן אנטין  On 03/12/2005 at 11:36

    זה מדהים, גם שאתה מתגאה במשהו אתה מצליח להישאר צנוע. אשרייך, דרור

  • מתפוגגת לאיטה  On 03/12/2005 at 21:34

    שלנצח תישאר כזה. כמו ילד שרואה את העולם ומרגיש את החיים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: