נפל דבר באינטרנט. לראשונה בהיסטוריה של הרשת הכלל עולמית עברו אתרי הרשתות החברתיות – פייסבוק, מייספייס, לינקדין וכד' – את אתרי הפורנו מבחינת הפופולריות, כך לפחות על פי מכון המחקר HitWise שבודק, מנתח ומכריז על טרנדים מקוונים. גם גופים אחרים שמנתחים פופולריות, כמו Alexa, הגיעו פחות או יותר לאותה המסקנה.
קראתי ונפלתי מהכיסא. כשקמתי, הבנתי שבעצם אין הרבה על מה להתפלא. אפילו אני בעוונותיי מוצא את עצמי, כבר לא מעט זמן, חורש את הפרופילים של חבריי המקוונים ובודק מה הם עשו, עושים ויעשו עם עצמם הרבה יותר ממה שאני חורש את החמוקיים של הבחורות המנותחות ובדוק מה הן עשו, עושות ויעשו עם עצמן.
זה לא דבר של מה בכך. תעשיית הפורנו המקוונת תמיד הייתה החלוץ שלפני המחנה. לפחות מבחינה טכנולוגית היא בישרה, המציאה והטמיעה הרבה מאוד מהיישומים עליהם מתבססת הרשת היום. בזכות הפורנו התרחב הפס, מה שהכין את הקרקע למהפכת שיתוף הקבצים; בזכות הפורנו השתפרה פלאים איכות הוידיאו ברשת, מה שבישר את מהפכת היו-טיוב; בזכות הפורנו השתפרה משמעותית מערכת התשלומים המקוונת, מה שאיפשר את הקמתם של אתרי המסחר המקוון; והכי חשוב: הפורנו, הוא ולא אחר, היה מה שמשך מיליונים אל הרשת, עם כל הכבוד לאתרי החדשות. תנו כבוד לפורנו.
האם הכוסית עשתה את שלה? עושה רושם שכן. אתרי הרשתות החברתיות נטלו את ההובלה. לא רק מבחינת פופולריות, גם מבחינה טכנולוגית, אלא שהם לקחו אותה למקום אחר. אחרי שהפורנו המציא והטמיע את הדברים הגדולים, הם הסתפקו בדברים הקטנים והמציאו כל מני יישומים מיותרים שעוזרים לך להציק לאחרים ולהם להציק לך.
אנה אנו באים? איך נסביר את המהפך? בעלת הטור (המצוין, אם יורשה לי) בגארדיאן הבריטי, מרי ריצ'ט, איבחנה, ולא בלי מידה רבה מאוד של צדק, שהרשתות החברתיות החליפו את הפורנו כבזבזני הזמן האולטימטיביים. פעם היינו יושבים במשרדים ומחביאים את אתרי הפורנו מתחת לאתרי החדשות, מעסיקים היו חוסמים לעובדים שלהם את הפורנו. היום אנחנו מבקשים חברות מכל מני אנשים שלא אכפת לנו מהם והמעסיקים חוסמים לנו את הפייסבוק. יפה דרשה. עוד טענה ריצ'ט (שהיא גם יפה, אם יורשה לי. יופי גיקי כזה) שהאינטרנט, כלומר אנחנו, מתבגרים.
כאן אני מבקש לחלוק עליה ולהציע תיאוריה משלי, שבעיני היא הרבה יותר טובה בלהסביר את השינוי. אני אומר: בואו נסתכל על כל האינטרנט הזה כממלא חסרים. כשאנחנו התחברנו לרשת, לפני יותר מעשור, היו לנו ים חברים אבל מה ש(בין השאר) היה חסר בעולם שלנו הייתה גישה קלה, נקייה ומהוגנת לתכנים קשים, מטונפים וא-מוסריים. אנחנו הרי לא אנשים שילכו לשבת באולמות הקרנה מצחינים בתחנה המרכזית או יתקשרו לשיחות מין. האינטרנט עשה בשבילנו את העבודה הזו מצוין. יותר מאלף עדים תעיד על המגמה הזו הבדיחה הנושנה על כל הגברים הצעירים שלמדו לגלוש עם יד אחת.
אבל זמן עבר והאינטרנט שינה את העולם. הפורנו הפך זמין מאי פעם, ואין דבר מלוכלך מספיק בשביל לא להשיג אותו. אלא שבטבע כמו בטבע, כשדבר אחד מתמלא דבר אחד חסר. מה נחסר מאתנו? בדיוק – קצת אינטראקציה אנושית. הפכנו (לא אני, החברה האנושית המקוונת כולה) להיות יצורים היושבים בדד מול מסך. הילדים כבר לא יצאו לשחק בחצר, חברים כבר לא היו שורקים מלמטה. פתאום היה לנו פורנו כל צרכינו, אבל לא היה לנו עם מי לדבר.
את החסך הזה בדיוק מילאו הרשתות החברתיות. רצינו למצוא חברים חדשים, אבל עדיין בלי לקום מהכסא. פייסבוק, מייספייס וכל האלה לא המציאו נישה, כמו שהם אוהבים לומר על עצמם: הם רק מילאו את הצורך.
וחוץ מזה, בואו נודה על האמת: את ממוקדי המשיכה הגדולים של הרשתות החברתיות הוא החיפוש הבלתי נדלה אחרי מין, אבל מין אמיתי, בין שני בני אדם, עם זיעה ונוזלי גוף וכל הסיפור. אז אולי ריצ'ט צדקה. אולי בכל זאת התבגרנו.
החיים בהיר 