פרשת השבוע – הקריאות של ראש השנה: גירוש הגר ועקידת יצחק

 

1.
בראש השנה אנו מדלגים על פרשת האזינו הנהדרת – אותה אנחנו שומרים לשבת שבין כסה לעשור – וביום הראשון של החג אנו קוראים את פרשת לידת יצחק וגירוש הגר (בראשית כ"א).
2.
הסיפור בקצרה: אברהם ושרה הזקנים מולידים את יצחק. אחרי כמה זמן שרה רואה את ישמעאל, הבן הקטן של הגר – האמה שילדה את בנו הבכור של אברהם בפרק ט"ז – מְצַחֵק. שרה חוטפת עצבים (אולי זה דיכאון לאחר הלידה), ואומרת לאברהם לגרש אותו ואת הגר. אברהם לא אוהב אותו, אבל אלוהים אומר לו לשמוע בקולה: "בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ – כִּי זַרְעֲךָ הוּא".
אברהם, חלש כדרכו, נכנע, מצייד את אמתו בלחם ומים, ומגרש אותה ואת בנה.
3.
הגר תועה במדבר באר-שבע. ואז: "וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת; וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד.
וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם,
וַיֹּאמֶר לָהּ: מַה לָּךְ הָגָר; אַל תִּירְאִי, כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם.
קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ: כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ.
וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם; וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת מַיִם, וַתַּשְׁקְ אֶת-הַנָּעַר.
וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת-הַנַּעַר, וַיִּגְדָּל; וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת".
4.
סיפור מטריד למדי. קנאת נשים, אב שמגרש את בנו, אם הצופה בבנה הגוסס. למה אנחנו קוראים את הפרשה הזו בראש השנה? שלל תשובות יש על השאלה הזו, ואף אחת מהן לא מספקת אותי.
5.
ביום השני של ראש השנה – אם לא הספיקו לנו סיפורים מטרידים – אנו קוראים את פרשת עקדת יצחק (בראשית כ"ב). פרשה מטרידה הרבה יותר.
6.
העתקתי אותה עבורכם:
"וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אַבְרָהָם. וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ  אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ  אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם  לְעֹלָה  עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה  וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים…
וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.
וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.
וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר: הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה?
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. 
וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים.
וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ.
וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר: אַבְרָהָם אַבְרָהָם. וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי.
וַיֹּאמֶר: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי.
וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ…
וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל-אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן-הַשָּׁמָיִם. וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה: כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ. כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם".
7.
וכל שנה זה מרתיח אותי מחדש, וכל שנה אני חוטף עצבים על אברהם; אברהם שמוכן לגרש את בנו הראשון ולשחוט את בנו השני, אברהם הנכנע, המתרפס, אברהם שלא מסרב גם כשהפקודה היא בלתי חוקי בעליל – מה יותר בלתי חוקי ובלתי מוסרי מלגרש ולהרוג את ילדיך?
אברהם הוא לא האבא שהייתי מאחל לעצמי או לילדיי. והוא גם לא הבעל שהייתי מאחל לבנותיי או לאהובתי (זוכרים איך אמר לשרה לומר שהיא אחותו וסירסר בה רק כדי לחוס על חייו?).
8.
למה א
נחנו צריכים להיזכר בפרשיות האלה דווקא בראש השנה? נכון, יש פה מבחנים של אמונה, יש רמז לשופר, יש תזכורת לברית בין אברהם לאלוהים – הכל קיים, אבל עדיין: מאוד מטריד.
9.
ואל תגידו לי: אמונה באלוהים. תעשו לי טובה ואל תגידו לי את זה, כי להיות מוכן לשחוט את הבן שלך לא מראה על אמונה באלוהים. מי שמוכן לשחוט ולגרש את הילדים שלו הוא לא אדם מאמין: הוא אדם חלש ורע ואטום.
10.
ואל תגידו לי: אברהם ידע שאלוהים לא ייתן לו לשחוט את יצחק. תעשו לי טובה ואל תגידו לי את זה, כי גם אם אברהם ידע, הרי שיצחק לא ידע, ומי שמוכן לעקוד את בנו אל המזבח רק כדי להוכיח נקודה או לזכות בהתערבות הוא לא אדם מאמין.
וגם אם אברהם ידע שישמעאל יהיה לגוי גדול, הרי שישמעאל לא ידע, ומי שמגרש את בנו הוא לא אדם מאמין, או לפחות לא אדם שמאמין בדברים הנכונים.
11.
חיסכו ממני את הרי הפרשנויות: אני מכיר אותן בעל פה, האמינו לי שאני מכיר אותן. מכיר, אבל לא מקבל.
12.
הקריאות של ראש השנה, מבחינתי, באות להזהיר אותנו – אל תהיו כמו אברהם. כשאתם שומעים את הקולות האומרים לכם לעשות מעשה רע, אל תעשו אותם. אל תיכנעו לקפריזות של אלוהים, כי אלוהים הוא קול פנימי, הוא הילד הרע. לא תמיד הוא צודק ולא תמיד הוא מבין, לפעמים הוא סתם עושה ניסויים בבני אדם.
13.
מבחינתי, הקריאות של ראש השנה מלמדות אותנו לקח חשוב מאין כמותו: הרי אנחנו עומדים לדין, ודווקא ביום הדין הזה, כשאנחנו עומדים חרדים ומבולבלים, מראות לנו הפרשיות את הצד האפל של השופט.
14.
זוהי נקודה חשובה, אחיות ואחים: הפרשיות האלה הן הגילוי הנאות של אלוהים. דרך שתי הפרשיות האלה אלוהים מזהיר אותנו. ראו, אומר לנו אלוהים, איך אני יכול להיות קפריזי ואדיש. לא תמיד יש צדק, אומר אלוהים.
15.
והרד"פ מוסיף ואומר: "ישמעאל ויצחק הפכו לגוי גדול לא בשל אביהם-אבינו, אלא דווקא בשל חולשתו וכניעותו. אביהם מוכן היה לגרשם ולהרגם, ועל כך הפך אותם אלוהים לגויים גדולים. ללמדנו שתחילתו של הגוי הגדול ביותר היא אי הוודאות בחיים עצמם, ולעולם תלך אי הוודאות הזו לצד הגוי – גדול ככל שיהיה".
16.
הרד"פ מפתיע פה, לפחות אותי, בפרשנות פסיכולוגית לעילא. אני קורא אותו ומבין אותו כך: הילדים הקטנים האלה, שהחוויה הראשונית שלהם, החוויה המכוננת ביותר בחייהם הצעירים היתה חוויה של גירוש וכמעט מוות, הם עצמם מפצים את עצמם והופכים לגויים גדולים.
זה הכל פיצוי עצמי.
17.
לסיכום: שני שיעורים חשובים מלמדות אותנו הפרשיות האלה. האחד: השופט יכול להיות בעייתי ולא מובן. השני: בבסיס הפסיכולוגיה של שני העמים האלה – ישמעאל ואנחנו – עומדת חוויה שלילית, חוויה של בגידת אב. לא נעים. על הרקע הזה, קל יותר להבין אותנו ואותם, לא ככה?
18.
ואולי בגלל זה השופר. ואולי השופר בכלל לא מיועד להעיר אותנו, את האנשים, כי אם את האלוהים, להזכיר לו שיהיה הוגן, שיהיה טוב לב, שיאהב אותנו, שלא ישחט ושלא יגרש, שייתן חיוך קטן, שישלח איזה גשם של ברכה. שיהיה טוב ומיטיב. אנחנו נעשה את שלנו, ושהוא יעשה את שלו.
19.
אחיות ואחים, שתהיה לכם שנה טובה, שנת אושר ואהבה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני ה.  On 26/09/2003 at 13:06

    האם האל יודע-הכל עושה ניסויים בבני-אדם? הרי לא יתכן שהוא לא ידע מה יהיו תוצאות הניסוי.

    ואולי אברהם ויצחק נבחרו לשלם את המחיר, כדי שאנחנו נדע מה גבולות האמונה. מה הוא הדגל השחור.

    בברכת שנה טובה.

  • שיר  On 26/09/2003 at 13:57

    אלוהים, אם היה כזה, אי אפשר היה לחשוב אחרת. אבל אני בעצם חושבת, שבני אדם עושים ניסויים בבני אדם. אוהבים לראות איפה עובר הגבול. עד לאן אפשר למתוח את החבל, עד לכמעט-חנק, הכחלה ממש. ואז – הרפיה. האיש נופל, אבל לפחות הוא לא מת. עד התהום, עד הקצה.
    כן. בני אדם עושים ניסויים בבני אדם. ואלוהים? תשאלו את ניטשה.

    שנה טובה וטובה הרבה יותר!

  • מקוטיאל  On 26/09/2003 at 15:26

    לדעתי הקשר של עקידת יצחק לראש השנה הוא בכך שאנחנו מצווים בראש השנה יותר מכל זמן אחר להקשיב לקול האלוהי שבתוכנו. לחשוב טוב טוב מה אלוהים רוצה מאיתנו, ולחשוב טוב טוב על השנה הבאה עלינו לטובה.

  • נאבוקוב  On 26/09/2003 at 18:52

    יש ספר ירקרק, קצר. קוראים לו "חיל ורעדה" והוא מת קירקגור. הוא נותן שם את פירושו לאגדה- בשפתו הברורה והנהדרת.

    חומר קריאה מצויין לאפריקה.

  • לא שם  On 29/09/2003 at 13:57

    רשימה טובה, אהבתי את רעיון הגילוי הנאות של הבוס.

  • אספסופי  On 04/10/2003 at 23:01

    בקהילת המקום במצוקי דרגות דרשנו את ישמעאל כצד הפראי בתוכנו שאשת השררה , שרה רוצה לגרשו מעליה
    הכי קל לגרש את החלק האלים והפראי הזה מתוכנו אבל יותר בריא לדעת לחיות איתו בתוכנו
    חוצמזה השם של אבימלך נדרש כסופר-אגו האבהי שיודע תמיד מה צריך אברהם איש הפרינג' לעשות ו"פיכל" שר צבאו הוא
    דובר המיינסטרים האולטימטיבי
    שתהיה גמר חתימה טובה

  • נואל  On 08/10/2003 at 16:29

    אני מאוד נהנה לקרוא את הפרשנויותיך לפרשות השבוע ובטוחני, כשם שכתבת, כי אתה מכיר את כל הפרשנויות.
    עם זאת רציתי להזכיר לכולם שמדובר בסיפור שצריך לקוראו ולהבינו מתוך הלוגיקה הפנימית שהוא מציג.
    במילים אחרות, בעולם שבו האל מפטפט עם אנשים, מופיע כעמוד אש, או סתם כקול (קול שאיננו תלוי בתרופות פסיכיאטריות), בעולם כזה של אינטראקציה ישירה עם האל האופציה היחידה השפוייה היא לציית לאל, בלי יותר מדי שאלות.

    כל אמירה אחרת מתעלמת מהקיום האובייקטיבי-חיצוני (בהבדל מקיום פנימי "ניו-אייג'י") שהטקסט מייחס לאלוהות.

    בקיצור, אפשר לסכם את הנקודה שלי בציטוט אחד של אלהים: "איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה" אני בטוח כי לא יאהבו את הציטוט הזה – (מה זאת אומרת לקבל כל מה שאלוהים אומר כי הוא יודע יותר טוב?).
    כשם שהמשפט הזה נשמע דוגמטי בעולמנו החילוני והרציונלי, עולם בו קיומו של האל מותנה אמונה, כך אותו רעיון צייתני סמכותני נשמע כהיגיון פשוט בעולם בו האל איננו מותנה אמונה אלא, קיים ממש ומדבר אל אברהם פנים אל פנים.

    זו דעתי.

  • יעקב  On 12/11/2003 at 9:00

    הניתוח שלך מעניין מאד. את הכעס שלך על אברהם ניתן להבין מנוקדת השקפה של אדם הומני. עם זאת, נראה לי כי ראייתך סלקטיבית. אותו אברהם שמציית לצו האלוהים להעלות את בנו לעולה הוא אותו אברהם העומד בויכוח עם הקב"ה בעניין הצלת סדות. מתווכת, מתריס ומוחה "הגם צדיק תהרוג עם רשע? ת
    "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?". לא רוע לב (כפי שאתה מתאר את אברהם מדריך אותו בקבלו את הצו מאת האלוהים. אלא אמונה מוחלטת בקב"ה והכרה במגבלות השכל וההבנה האנושית

    בברכה
    יעקב

  • ברוריה מכמן  On 24/11/2003 at 14:03

    שלום דרוד,
    קראתי בעניין רב את פרשנותך לפרשת העקידה.
    יופי של רעיונות.
    לפני שנתיים למדתי קורס שנתי בבר-אילן (אצל פרופ' סימון) על העקידה.
    המדרש מביא לא מעט דעות, חלקן מאד מפתיעות.
    המשך לפרשן לנו…
    חבל שרק היום קיבלתי מאמא את הכתובת של האתר.
    ד"ש מדני
    להשתמע,
    ברוריה

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 20/09/2006 at 12:12

    אחד השלבים החשובים בביצוע "לר לר" לך לתוך עצמך.מה שהוא עושה אחרי חוויה רוחנית מטורפת .הוא צלל באחדות וחזר בתנועה חדה לענייני יום יום מבאסים.אז גילית שהכל אחד?לך תשטוף כלים

  • galsky77  On 14/09/2015 at 23:08

    היי
    אומנם באיחור, אבל אהבתי את שכתבת.
    אני חושב שמאמר זה משלים את שכתבת (למרות שאני לא מסכים עם פסקת הסיום)…
    שנה טובה !
    https://drorfo.wordpress.com/2003/09/26/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2-%E2%80%93-%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: