בעקבות צפיה במאדים

מִן הַכְּפָר שֶׁלִי אֲנִי רוֹאֶה אֵת הַאֲדָמָה כְּכָל שְׁאֶפְשָׁר לִרְאותָה מִן הַיְקוּם…
שְׁעַל כֵּן גָּדוֹל כַּפְרִי כּכָל מָקוֹם אַחֵר עָלֵי אֲדָמָה.
מִשּׁוּם שְׁאֲנִי בְּגּוֹדֵל שֶׁל מַה שְׁאֲנִי רוֹאֶה
וְלַאו דַוְקָא בַּגּוֹדֵל שֶׁל גְּבַהּ-קומָתִי…
בֶּעֲרִים הֶחַיִּים קְטַנִּים יוֹתֵר
מֵאָשֵׁר כָּאן בְּבֵיתִי שְׁעַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה.

בֶּעָרִים נִנְעָלִים הַבָּתִּים הַגְּדולִים עַל מַנְעוּל וּבְרִיח.
הֵם חוסְמִים אֶת האֹפֶק, מַפְרִיעִים לְעֵינֵינוּ לִתְפּוס אֶת הַשָּמַיִם,
הֵם מְגַמְּדִים אותָנוּ בְּקַחְתָּם אֶּת מַה שֶּעֵינֵינו יכולות לָתֵת לָנוּ
וּמְדַלְדְּלִים אותָנוּ, כִּי הָרְאִיָּה הִיא עָשְרֵנוּ הַיָּחִיד.

 

                                                                                   אלברטו קאיירו, מתוך "שומר העדרים" (1911-1912)

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלכסנדר  On 27/08/2003 at 11:13

    זה הטרונים של פסואה, קאיירו?

  • דרור פויר  On 27/08/2003 at 12:02

    כן, אלברטו קאיירו הוא הטרונים של פרננדו פסואה.
    למעשה, קאיירו הוא החשוב מבין כל ההטרונימים של פסואה. פסואה עצמו, כמו גם הטרונימים אחרים כאלווארו דה קמפוס וריקרדו רייס, התייחסו אל אלברטו קאיירו כאל "המאסטר".
    קאיירו נולד בליסבון ב-1889 ונפטר בה בשנת 1915, והוא רק בן 26.
    אלברטו קאיירו – משורר הטבע היחיד, כפי שהוא מגדיר את עצמו – התגלה בפני פסואה בלילה של השמיני במאי 1914.
    קאיירו הוא וויטמן עם טוויסט. בעיניי הוא מהמשוררים הגדולים, למרות שאלווארו דה קמפוס הוא האהוב עלי מכולם.

  • עומר מיכאליס  On 27/08/2003 at 12:16

    אלברטו קאיירו, נולד בליסבון ב-1889 ונפטר ב- 1915, אך חי את מרבית חייו הלא שרירים ולא קיימים בכפרים. לא היה לו מקצוע ואף לא השכלה רשמית מכל סוג שהוא. 'קאיירו לא היה פוליתאיסט. ריקרדו ראייש היה, אנטוניו מורה היה, אני גם. אפילו פרננדו פסואה עצמו ודאי היה פוליתאיסט אילמלא היה כדור מצמר הכרוך סביב עצמו. קאיירו לא היה פוליתאיסט, לא ולא, הוא היה הפוליתאיזם עצמו', אמר הטרונים אחר של פסואה, אלבארו דה קאמפוס, ב-'רשימות לזכרו של מורי הנערץ קאיירו'. מרק סטרנד, אגב, הזכיר את אלברטו קאיירו כאחד המשוררים הגדולים של דורו, לצידו של לא אחר מאלבארו דה קאמפוס, על אף שידע ששניהם יצירי דמיון של פסואה עצמו. פסואה אגב, הודה פעם שקאיירו נולד בנפשו בשמיני למרץ 1914, במה שהגדיר במכתב לאדולפו קסיאס מונטרו, על אף האבסורד הברור, היום בו יצר את מלמדו הגדול ביותר.

  • עומר מיכאליס  On 27/08/2003 at 12:18

    שאני ככה עושה לך, אך את התגובה התחלתי לכתוב לפני שהופיעה התגובה שלך, וככה יצא שאני חוזר על רוב מה שאמרת. תרגיש חופשי למחוק את התגובה לעיל כמו גם את זו.

  • דרור פויר  On 27/08/2003 at 12:28

    התגובה שלך הרבה יותר מפורטת ומחכימה משלי, כך שתודה לך

  • עומר מיכאליס  On 27/08/2003 at 12:42

    מה שלרוב לא נודע על פסואה אגב הוא שחוץ מההטרונימים שכתביהם קובצו לספרים והופיעו בכתבי עת פורטוגליים שונים עוד בימי חייו, פסואה כתב גם בשמם של בין שלושים לארבעים הטרונימים נוספים, שכל אחד מהם מייצג על פי פסואה אספקט או היבט של מציאות שיש ספק בקיומה. 'אל תשאלו אותי על אבסורד הביוגרפיה של אלו שמעולם לא התקיימו, שכן אז אצטרך לענות לכם שאין לי או לכם שום הוכחה שליסבון היתה קיימת מאז ומעולם, או שאני, העומד פה מולכם, קיים במציאות כלשהי', אמר פעם פסואה. את ההטרונימים הנוספים אגב דחקו אל השוליים ומחוץ לתודעה לא אחרים מאשר ההטרונימים המוכרים יותר של פסואה, שעורכי כתבי העת העדיפו את כתביהם מאשר את כתביהם של שאר הטרונימים אנונימיים.

  • דרור בורשטיין  On 27/08/2003 at 12:51

    חלמתי פעם שאני הטרונים של הטרונים של פסואה
    (מתוך מחברת החלומות הבדויים)

  • מיכאלה  On 27/08/2003 at 13:02

    מה זה "הטרונים"?

  • Ana  On 27/08/2003 at 13:18

    פסבדונים

    יצירה שכתובה לא תחת שם ספרותי

    (אחיזת מילים)

    לא ממש

  • Ana  On 27/08/2003 at 13:20

    הלא את יכולה לומר,
    כל שם של סופר מתחיל הוא פסבדונים,
    הלא הוא לא שם ספרותי מוכר.
    מכאן שפסבדונים הוא בהכרח שימוש בשם אלום
    כאשר המשתמש בו הוא סופר שכבר פירסם דבר מה
    ואם בחומות, אז
    השם הספרותי המוכר הוא חומה.
    הפסבדונים הוא כתיבה מחוץ לה.
    לטוב, לרע.

    (יש כנראה סופרים שלא יכלו גם הם, למחוק כתובות מסוימות מחומות ההסטוריה היצירתית שלהם)

    תת-חומה.

  • שוקי  On 27/08/2003 at 13:29

    "פסבדו" זו בסך-הכל הגייה רוסית של "פסאודו", כשם ש"נברו" היא הגייה רוסית ל"נוירו".
    ודווקא במשמעות המילולית הצרה והפשוטה – פסבדונים הוא שם מומצא. לכן, אם כבר, כל השמות הם פסבדונימים, גם אם לא הודפסו על כריכות.

  • עמי  On 27/08/2003 at 13:48

    מִן הַכְּפָר שֶׁלִי אֲנִי רוֹאֶה אֵת הַאֲדָמָה כְּכָל שְׁאֶפְשָׁר לִרְאותָה מִן הַיְקוּם…
    תודה דרור. החזרת אותי הביתה.
    ובאשר לכוכב האטמוספירה פוגגה לנו אותו מעט אבל התמונה האמיתית הרי נוצרת בדימיון שלנו.

  • דרור בורשטיין  On 27/08/2003 at 14:12

    הטרונים אינו דומה לפסבדונים. פסבדונים זה שם בדוי, הטרונים זה שם אחר, כלומר אישיות ספרותיות, כדון סופר, או משורר, שהמציא פסואה. בניגוד לפסבדונים, שנולד תמיד אחרי המחבר ומת יחד אתו, ההטרונים יכול להיות בעל אישיות נבדלת לגמרי, ולמשל למות לפני המחבר ואולי אף להיוולד לפניו, באופן בדיוני. הפסבדונים הוא רק מסכה שמישהו שאינו רוצה להזדהות בשמו האמיתי משתמש בה, כמו ניק-ניים באינטרנט. ההטרונים הוא כבר פרוייקט מורכב בהרבה. הוא אישיות יוצרת עצמאית, וכדי לברוא אותו צריך לצאת מעצמך לגמרי ולהיות אחר.

  • אלכסנדר  On 27/08/2003 at 14:29

    וההטרונים ריקרדו ריש הוא גם גיבור ספר יפהפה של סאראמגו, "שנת מותו של ריקרדו ריש", אולי הספר הכי יפה של סאראמגו, יותר מעיוורון והרפסודה, ושם ההטרונים חי יותר מפסואה…

  • Ana  On 27/08/2003 at 14:34

    תודה, אם כך.

  • ע.  On 27/08/2003 at 14:44

    אני לא- כלום
    תמיד אהיה לא- כלום
    אני לא יכול לרצות להיות כלום.
    חוץ מזה מצויים בתוכי כל חלומות העולם.

    (מתוך "כל חלומות העולם", בתרגום יורם ברונובסקי)

  • נאורעל  On 27/08/2003 at 17:25

    וחוץ מלכתוב את המילים שלך בשם אחר, או בשם של מישהו אחר, יש גם לכתוב (מחדש) מילים של מישהו אחר בשם שלך (וראה- "פייר מנאר, מחברו של דון קיחוטה", לחורחה לואיס בורחס), אבל לזה אני לא יודעת איך קוראים, ואשמח לדעת.

  • שי  On 27/08/2003 at 20:11

    הטרונים – כלומר Heteronym – משמעו: שתי מלים שהכתיב שלהן זהה ואילו משמעותן או צורת היגויין שונה. יש פה דוגמאות ומלים משיקות.

    http://www.csar.cfs.ac.uk/staff/pickles/heteronyms.html

    פסאודונים – שם בדוי או כינוי ספרותי.

    http://www.wikipedia.org/wiki/List_of_pseudonyms

    אם אני טועה, צר לי.

  • עדו  On 27/08/2003 at 20:25

    במסגרת הזו ראוי לציין שפשואה תיאר שני הטרונימים שלו כחצי-הטרונימים. כפי שהוא איפין זאת; שני אלו, חלקו רגשות עם פרננדו פשואה עצמו. שני חצאי הטרונימים אלו הם ברננדו סווארש אשר לו מיוחס "ספר האי נחת". והברון דה-טייבי שכתב את "החינוך הסטואי" מעניין לראות את שני הספרים הללו אחד לצד השני כיוון שכל אחד מהם מבוסס על מערך של רגשות ספציפיים,ושני מערכים אלו מציירים כיונים מאוד שונים במבנה הרגשי והאינטלקטואלי של פרננדו פשואה..

  • אלכסנדר  On 27/08/2003 at 21:12

    בסופו של דבר, קאוור. ובמקרה של פייר מנאר, הרי הוא העיד על עצמו יפה, "מפעלי אינו קשה… די לו הייתי בן אלמוות כדי להביאו אל סיומו…"

  • דרור פויר  On 28/08/2003 at 0:33

    השיר שציטט ע. לקוח מתוך "חנות הטבק" של אלווארו דה קמפוש, עוד הטרונים של פסואה (שצודק עדו, אומרים: פֵּשוׁאָה), וללא ספק האהוב עלי מכולם.

    אבל התחלנו עם קאיירו, אז נביא אותה בעוד שני קטעים מפילים מתוך "כל חלומות העולם", הוצאת כרמל:

    1. קטע קצר מתוך פרק א ב"שומר העדרים"

    "לחשוב זה לא נוח, זה כמו ללכת בגשם,
    כשמתחזקת הרוח ונדמה כי הגשם גובר.
    אין לי שאיפות או תשוקות.
    אין זו שאיפתי להיות משורר
    זה האמצעי שלי להישאר לבד".

    2. פרק ט, "שומר העדרים":

    אני שומר העדרים.
    העדרים הם מחשבותיי
    ומחשבותיי הן כולן תחושות.
    אני חושב עם עינַי ועם אוזנַי
    עם ידַי ועם כפות רַגלי
    ועם אַפִּי ועם פִּי.

    לחשוב פרח משמע לראותו ולהריחו
    ולאכול פרי משמע להבין את משמעותו.

    משום כך ביום של שרב
    אני חש עצבות להתענג עליו ככה,
    ואני משתרע מלא קומתי בדשא
    ועוצם את עיני הבוערות,
    חש את כל גופי שרוע בתוך המציאות,
    אני יודע את האמת ואני מאושר.

  • אפיקורוס  On 28/08/2003 at 3:03

    אבל פסואה, או פשואה, הוא בסך הכל טיפוס דכאוני ופלצן, עם כמה שירים מבריקים פה ושם ולא יותר. ותעזבו אותי מהטרונימים ופסבדונימים ומסכות. פעם גם אני הערצתי אותו, איפושהו בשלהי גיל ההתבגרות, וקראתי כל מה שיכולתי ממנו, בעיקר באנגלית, אחר-כך גם בעברית. אבל תשימו ליד הפרגמנטים שלו, למשל, כאלה של קפקא, השוואה מתבקשת מהרבה בחינות, ופסואה יוצא חיוור מאוד, חיוור מדי. מה שעצוב פה, או מצחיק, זה שהוא בטח היה מסכים עם כל מה שאני אומר. האפס הזה, פסואה.

    לסיכום: יש לו באמת כמה שירים משהו-משהו. את כל הקשקשת מסביב, שמשום מה נורא מרתקת את כולם, אפשר להשאיר למי שבדרך-כלל מתעניין בקשקשת שמסביב. גם מי שכתב את התגובה הזאת הוא אגב הטרונים-נקבה של חברה של אחות של גיסתי: חבצלת רביזגדה, והיא נולדה אצלי בתא כפפות תוך כדי נהיגה לפני 28 דקות. תעשו לי טובה.

  • עדו  On 28/08/2003 at 3:15

    אולי מלבד הליגלוג שלך, אפיקורס, גם החמצת כמה דברים. אולי גיל ההתבגרות הוא סיבה מספיק טובה, אבל בהחלט בעבודה הפילוסופית של פשואה יש מרחב מאוד מורכב של תפיסות עולם שניתן להבינו רק ע"י בחינה של היחסים בין ההטרונימים השונים בינם לבין עצמם ולבין פשואה עצמו. נכוןשבעבודתו שזור מרכיב דיכאוני וקצת פתתי, כשמכירים את ההתכתבויות האישיות שלו עם אהובתו הלא ממומשת. אבל בין זה ובין זילזול גורף ביצירה מורכבת, ברמה הפסיכולוגית והפילוסופית, בת למעלה מארבעים אלף עמוד יש תהום פעורה של יהירות שוודאי אין לה בסיס.

  • אפיקורוס  On 28/08/2003 at 17:12

    הלגלוג אולי מוגזם, כדבריך, אבל בסופו של דבר, משהו עמוק אצל פסואה מזמין את הלגלוג הזה, ואפילו כמעט ראוי לו. לגבי המורכבות שביחסים בין ההטרונימים השונים – אני שב וטוען, שאין פה כל עניין מלבד העניין ה"פסיכולוגי", שעשוי להיות מעניין באותה מידה גם כאשר מדובר ב"סתם" חולים בהפרעות של ריבוי אישיויות (מה שקרוי בפי העם "סיכוזופרניה", שלא בצדק). הריבוי והפיצול אצל פסואה אינם מעניינים כשלעצמם, רוב ההטרונימים שלו הם יוצרים בינוניים למדיי, מה גם שיש בריבוי הזה איזו תחושה סימולטיבית, משהו משוחק ומומצא, ולאו דווקא התפרצות אותנטית של דמויות בעלות ביוגרפיה. אבל עם זה אפשר כמובן להתווכח.
    לגבי טענת ארבעים אלף העמוד – אין בכך דבר. גרפומנים רבים כתבו גם למעלה ממאה אלף עמוד. אפשר לראות זאת גם כווריאציה על נושא הפתטיות, כתיבה אובבססיבית, רפטטיבית, כתיבה כהפרעה נפשית. הרשת היא אגב מקור לא אכזב לסינדרומים מהסוג הזה.
    ושוב – יש לפסואה בעיניי כמה פנינים אמיתיות, מהן אלו שצוטטו למעלה על-ידי פויר. אני פשוט סבור שהן טובעות בים גדול של מנייריזם, שמקים לו, באופן טבעי, מעריצים רבים.

  • עברתי בדרך  On 28/08/2003 at 17:17

    אני מעריצה את פסואה. אבל בלי שום קשר, התגובה של אפיקורס היא מהמשובחות והמצחיקות שהיו כאן. הסוף בעיקר.
    ויש גם עוד משהו: כל מי שנשאר תקוע (אני גם) במשמעות, אקזיס וגו (אין לי כוח לגמור את המילה) יודע את האמת: זה התחיל אי שם בגיל ההתבגרות וזה לא נפסק.
    אז ברור שפסואה וקפקא הרבה יותר משוכללים מהרמן הסה, אבל כולם מהדהדים בראשנו הממשמע.

  • עברתי בדרך  On 28/08/2003 at 17:20

    התכוונתי לתגובה הלפני אחרונה. אבל גם זו לא רעה – אם כי מובנת מאליה.
    אבל מה שהיה טוב בקודמת – שהיא היתה מצחיקה. ולא מספיק מצחיק כאן

  • אפיקורוס  On 28/08/2003 at 17:59

    תודה לך, עברתי בדרך, ואני חייב להודות שאכן התגובה השניה מובנת מאליה, שבלונית וסתמית. אכן, הפכתי צפוי… זה מה שקורה כאשר נגררים לתוך ויכוח. אני, לא היה לי שום רצון להיגרר לויכוח, לא להתנצל, לא לתקוף חזיתית ואפילו לא לזכות בכניעתם המיידית של מתנגדיי. כל מה שרציתי היה להעליב פה את כולם, לחשוף את ערוותם ברבים, ואם אפשר גם לבעוט בגופתו של פסואה, להתגולל עליה, לירוק על סביבותיי ולהשאיר כאן כתם בינוני של רפש, אות לסלידתי מכל רמז של קונצנזוס, בעיקר סביב הגמד הפורטוגלי העייף הזה.

  • דניאל  On 28/08/2003 at 19:12

    חושב על לצאת מהעיר? לעבור לאיזה מושב וחתולה?

  • כרמל דוקס  On 28/08/2003 at 20:19

    אתה זחוח מזחיחותך

    אתה יכול לזלזל בכל אחד
    אבל למען השם, תן דוגמה אחת לטקסט מנייריסטי של פסואה
    תן משפט אחד
    אחרת מה נשאר, רק זחיחות, זחיחות, זחיחות

    מה עניין ההשוואה לקפקא

    ואת קפקא תשווה למחבר התנ"ך
    וגם קפקא יוצא פתאום קטן

    עייפת אותי

  • אפיקורוס  On 28/08/2003 at 20:50

    אני אמנם זחוח, וגאה בזחיחותי. נסה גם אתה להיות זחוח, ותחווה הנאה גדולה. כולם באתר הזה אגב זחוחים לגמרי. ואני לא מתכוון דווקא לפויר מארחנו. כולם פה זחוחים מן היסוד.

    דוגמה לטקסט מנייריסטי? ברצון ובחיבה.

    "רק האומללות הבסיסית והיגיעה הטהורה מן האומללויות המתמשכות הן רבות אצילות כמו צאצאיהם של גיבורים רחוקים. אני באר של מחוות שאפילו בי לא הותירו את עצמן כולן, של מלים שלא חשבתי עליהן בהתוותי עיקולים בשפתי, של חלומות ששכחתי לחלום עד תומם. אני חורבות של בניינים שמעולם לא היו יותר מאשר אותן חורבות, שמישהו נטל לעצמו, במהלך בנייתן, את הזכות לחשוב על מי שבנה. איננו שוכחים לשנוא את אלו שנהנים משום שהם נהנים, לבוז לאלה שהנם שמחים, כי לא ידענו, אנחנו, להיות שמחים כמותם… אותו חלום כוזב, אותה שנאה חלושה, אינם אלא במת הכבוד הגסה והמלוכלכת העשויה אדמה שעליה היא נשענת, הבמה אשר עליה מתרומם, נישא ויחיד, הפסל של יגיעתנו, גוש אפל שפניו חיוך בלתי חדיר המתווה עצמו כהילת סוד מעורפלת".

    (קטע מעמוד אקראי (366) מתוך "ספר האי-נחת" בתרגום יורם מלצר)

    ואם *אני* עייפתי אותך, אז מה שלומך עכשיו?

    את קפקא, אגב, אני משווה לכל דבר, כולל חוברות של המכרז הפתוח. קפקא תמיד יוצא טוב.

  • עדו  On 28/08/2003 at 21:19

    הנה לכם קטע מהיפים שנכתבו ע"י האפיקורס החינני שלנו:"
    כל מה שרציתי היה להעליב פה את כולם, לחשוף את ערוותם
    ברבים, ואם אפשר גם לבעוט בגופתו של פסואה, להתגולל עליה, לירוק על סביבותיי ולהשאיר כאן כתם בינוני של רפש, אות לסלידתי מכל רמז של קונצנזוס, בעיקר סביב הגמד הפורטוגלי העייף הזה."

  • אפיקורוס  On 28/08/2003 at 21:36

    זחוחים – כולם חוץ מיורם קופרמינץ.

  • עברתי בדרך  On 28/08/2003 at 21:39

    בשלב זה יש כבר תחושה שאם אפיקורוס היה כותב 4,000 ספרים, מילים, דפים – מה שלא היה שם ההספק של פסואה – חלק היה טוב, חלק היה מצחיק והרוב מנייריסטי. כי גם לצעוק נגד הקונסנזוס זו מניירה. אבל, עדיין, בעיני זה אחד הפוסטים הטובים שהיו פה ואפיקורוס בתגובתו ההיא (עם הגיסה) השביח את הפוסט, למרות הקללות בשאר התגובות (טוק-בקים או מה שזה לא יהיה).
    וזה לא שבאתי לכאן לתת ציונים, סתם עברתי בדרך.

  • כרמל דוקס  On 28/08/2003 at 22:16

    1. השמטת מהציטוט את משפט הסיום . זה לא הוגן. המשפט הוא: "ברוכים יהיו אלה שאינם מפקידים את החיים בידי איש".
    הקטע שהושמט, כמו הקטע כולו, הוא יפהפה.
    "כולם פה… וכו'", טוב, תהיה בריא.

  • אפיקורוס  On 28/08/2003 at 23:23

    אתה יכול לטעון שהשמטתי מהציטוט גם את המשפט שלפניו, או את 130 העמודים שבאים אחר-כך. מדובר פה בפרגמנטים, שלעתים אין לדעת באיזה סדר בדיוק נכתבו.

    באמת שהייתי שמח להסכים אתך שהקטע יפהפה, אבל הוא טרחני, מאוהב בעצמו וקלוש, כמו חלק ניכר מאוד מהטקסטים המופיעים בספר. הקטע הזה נשמע כמעט כמו פרודיה על הכתיבה ה"פסואית". התרגום, לדאבוני, מסרבל אותו עוד, ועושה ממנו מין חביתה.
    משפט הסיום, שהשמטתי כביכול, הוא קלישאה נטו, בכל קנה מידה. זוהי חוכמת חיים סטואית מהסוג הנפוץ ביותר, ופסואה בסך הכל מצטט אותה, כאילו רק כדי שתופיע במחברתו, שתשמש אותו אולי כמו איזו מנטרה בחייו העלובים והקשים. לומר על המשפט הזה "יפהפה", זו כבר בדיחה. כמעט כמו לומר ש"לא תרצח" זה יפהפה.

    או.קי, יש פה הבדלים של טעם. אני רק סבור, שהתפעלות אחידה מכלל יצירתו של פסואה, על חלקיה המביכים והאדולסצנטיים ביותר, מורה על איזו מגבלה. צר לי עליך, ותהיה גם אתה בריא.

  • נאבוקוב  On 31/08/2003 at 10:07

    שיר נהדר, הסברים מלומדים, פולמוס לא מוצלח.
    אחלה פוסט.

  • מן המתים  On 01/09/2003 at 3:30

    פולמוס פנטסטי, הסברים משעממים, שיר נחמד.
    אחלה פוסט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: