שפתיים נפגשות כמו התנגשות חזיתית בין דימויים של געגוע. התקרבות אלכסונית, מבט אחרון לפני עצימת העיניים, נשימה של פה חדש. שפתיה נחות על שפתיו לרגע שמריח כמו הבטחות מתקיימות. רכות, אדומות, ריחניות, מתוקות. לאט, בהתפנקות של תינוק שבע, היא יונקת את שפתו העליונה. פיו נפער קלות, ושפתיה סוגרות על שפתו התחתונה כמו נמר על במבי. הפינוק מפנה מקומו לתובענות, והתובענות מפנה מקומה למנוחה קצרה של בשר על בשר. הצבעים שבחוץ דוהים על חשבון הצבעים שבפנים, ושני בני אדם חווים ביחד חוויה.
לשונה טועמת, מתלקקת, מלחכת קלות את הצד הפנימי של שפתיו, ואז חודרת – קרירה ולוהטת – אל תוך פיו של צדוק. טעימה לצדוק הלשון החדשה. לשונה מפשקת את שפתיו של צדוק, מתגרדת על שיניו וחודרת אל פיו, מלטפת אותו מבפנים, חוקרת אותו ביסודיות ושותה אותו כמו חטא. הלשון של צדוק נשלחת קדימה, נמצצת חזק וחלש וחזק וחלש. עכשיו היא נושכת קלות את הלשון של צדוק, ומלקקת אותה לכל האורך כמו סוכריה מתוקה מתוקה. ועכשיו היא נושכת את שפתיו של צדוק, סוחטת אותן. ועכשיו הלשון של צדוק הגיעה תורה לבקר במקום לא מוכר, ועכשיו השפתיים של צדוק הגיע תורן לינוק שפתיים, והלשון של צדוק חודרת כמו אמת מלובנת וטועמת טעמים חדשים.
היא נצמדת אליו בחוזקה, מגרונה יוצא לא יוצא קול חלש ומופתע, היא מרגישה את הזין של צדוק עומד, את חזהו, את כתפיו, והיא יודעת שהוא מרגיש את פטמותיה הזקורות נמעכות על חזהו, ואת ירכיה החמות, ואת מותניה, והיא מרגישה את ידיו של צדוק על ישבנה דרך האריג הדק של שמלתה הקצרה, והיא מרגישה את ידיו של צדוק מתחת לשמלתה, והיא מרגישה את חומו של צדוק, והיא מריחה את הריח של צדוק וטוב לה. היא לא יכולה להתנתק מהגבר הזה, וזה הדבר האחרון שהיא רוצה עכשיו.
ידיה, קרירות ורכות ויעילות, פותחות במיומנות את כפתורי מכנסיו, משחררות שני כפתורים ומחליקות מתחת לחולצתו. אצבעותיה מרפרפות על גבו, על מותניו, על בטנו, צובטות קלות בפטמותיו ולופתות את ישבנו. ידיה נחות לרגע על הזין העומד של צדוק. צדוק מרים ראש, מותח צוואר אל השמים, מרפה את הגוף ואת הנפש ומפקיר צוואר לתענוג. צדוק מוכן להתמסר, וצדוק מתמסר.
לשונה נחה לרגע בשקע מתחת לצווארו, ויוצאת למסע איטי ומהופנט שיסתיים בתנוך אוזנו של צדוק. צדוק עוצם עיניים, מרגיש את המסלול שעושה לשון לא מוכרת על צוואר מוכר, הצוואר שלו, צדוק מרגיש ליקוק בעורף, ומצטמרר מתענוג. ידה האחת חופרת בשערו, השנייה מחליקה מתחת לתחתוניו, והיא מלקקת ונושכת קלות את תנוך אוזנו של צדוק, שיכול היה לשמוע פעמונים אם היה מתפנה לזה. צדוק מבקש בלי קול, והיא מעבירה לשון זריזה במקום הנעים שמאחורי התנוך, ומכניסה לשון לאוזן של צדוק, משהה אותה שם לרגע של חרשות אלוהית, מחליקה החוצה, נושפת חלש על אוזנו הלחה, וחודרת אליה שוב. הו, בייבי, אם יש דבר שכדאי לחיות בשבילו, זה הדבר. עוד, עוד. וצדוק מקבל עוד. ובצד השני. וצדוק מקבל בצד השני. אל תפסיקי. אני לא מפסיקה. והעולם לא מכיל מספיק תענוג בשביל לתאר מה עובר על צדוק, אבל הוא מכיל את המילה אלוהים. וצדוק לוחש, הו אלוהים.
וצדוק פורש ידיו לצדדים, ונשכב, מניח לה לפשוט מעליו את חולצתו, לחלוץ את מגפיו, להוריד ממנו את הגרביים ואת המכנסיים ואת התחתונים. וצדוק עירום. והיא רוכנת מעליו, וידיה מלטפות את ירכיו, ומשרטטות על גופו וחזהו, ולשונה מלקקת את בטנו, ואצבעה בתוך פיו, וצדוק מוצץ את האצבע ונושך אותה, וידיה מלטפות את הזין של צדוק, והיא מוצצת את פטמותיו של צדוק ומלקקת לו את בית השחי. וצדוק בעננים.
ועכשיו היא אוחזת את הזין של צדוק ומכניסה אותו לפיה, וצדוק מלטף את פניה, והיא עולה אליו לנשיקה ארוכה ורכה, ועכשיו היא חוזרת, מלקקת לו את הביצים, ממשיכה ללקק אותו לכל האורך, מוצצת אותו, מלטפת אותו. צדוק מתנשם. צדוק אוהב כשמוצצים לו. וצדוק אוהב כשמוצצים לו ומרימים אליו זוג עיניים למבט. המבט הזה בין גבר לאישה, כשאיבר מינו של האחד בפיו של השני, הוא המבט המועדף על צדוק.
צדוק משיל את שמלתה מעליה. אני רוצה לראות אותך מורידה את החזייה. זוג שדיים משתחררים, מתגלים לעיני צדוק, יפים הם בעיני צדוק, והוא מביט בהם בהשתאות ואומר ואוו, הם כל כך יפים, והוא מנשק אותה, וידיו מלטפות את שדיה, מערסלות אותם, מועכות אותם, מקיפות באצבע רכה, מרפרפת, את פטמותיה הזקורות, העירניות, וצובטות אותן קלות. וצדוק מלקק שדיים ויונק ומצייר ציור עם הלשון על שדיים יפים. וידו האחת מלטפת את ירכיה, מבפנים החוצה, ועוברת בעדינות על הכוס הנהדר, ואצבע הוא שם בפיה, ואת האצבע מלקק גם הוא, ואת האצבע הוא מרטיב בין רגליה, ומחייך אליה, והיא מתענגת כמו אישה שמתענגת.
היא מתנשמת, מאושרת, אצבעותיה לופתות את כתפו של צדוק, חורצות בה צלקות. צדוק, היא לוחשת בגרון ניחר, אני רוצה למצוץ לך עוד. צדוק לא נוהג להתווכח כשעומד לו. צדוק מתיישב על הספה, מפשק רגליים. היא יורדת על ברכיה להמשיך, צדוק מנשק אותה, היא מועכת את הזין שלו בין שדיה ומוצצת לו עוד. כל כך טוב, ממלמל צדוק, כל כך טוב, מלטף את שערה ברכות, מתערב לא מתערב בקצב. כן, כן, כן, כן.
ידיה אוחזות בתחת של צדוק, היא מקיפה אותו, בולעת את כולו, אצבעותיה מטיילות בכל כולו. איפה צדוק ואיפה העולם. איפה צדוק ואיפה הזמן. צדוק אבוד בנפתולי התשוקה של צדוק, לחישותיו הופכות להברות, וההברות למילים באי-שפה, והמילים לצעקות, וצדוק צורח מעונג. אין שום דבר עכשיו בעולם חוץ מצדוק והגוף שלו והתענוג שמחבר ביניהם. צדוק המטאפיזי מרוכז בצדוק הפיזי, ויחד הם צורחים/צוחקים/שרים/לוחשים/בוכים/מדברים באי-שפה. לא רואים דואט כזה כל יום. וצדוק מתפרץ מתוך צדוק כמו התחלה חדשה, ובשמים הם רוקדים ויוצרים את כל הצורות בכל הצבעים. וצדוק לא יודע כלום עכשיו. אין לו מושג מכלום, מכלום אין לו מושג, הוא רק רוצה עוד.
וצדוק
רוצה
עוד.
החיים בהיר 