כל מה שרצית לדעת על אייפון 4

היו לי פעם חברים. שניים. יותר מעשרים שנה חרשנו יחד בשדות החיים כתף אל כתף. הם יכולים היו לספר לי הכול ואני הייתי מפקיד את חיי בידיהם ללא שום היסוס, כמו שעשיתי לא פעם בשדה הקרב. ויעידו הצל"שים.

ואז אחד מהם קנה אייפון. עצוב היה לראות גבר במיטב שנותיו מתנהג כמו ילדה קטנה, אבל הנחתי שזה יעבור לו די מהר. חיכיתי שבועיים או שלושה שבמהלכם נאלצתי לשמוע, שוב ושוב, שירי הלל משתפכים למכשיר ומה שיותר גרוע, לחזות ברעי המאוהב מלקק את האייפון, מלטף אותו ולוחש באוזנו דברי כיבושין. זה היה מביך. אחרי כמה זמן הוא הוריד אפליקציה של חתול והיה מדגדג וצובט אותו כשהיינו יושבים יחד לקפה של בוקר.

נכלם, הייתי מסב ממנו את מבטי.

שמע, אמרתי לו, לא אכפת לי איך אתה מבלה את זמנך הפנוי, למעשה אני מעדיף שלא לדעת, אבל בדקות המעטות שאני מוצא בשבילך בתוך סדר יומי העמוס, במרוץ המטורף של החיים, אני מצפה שתהיה פה בשבילי מאה וחמישים אחוז, כן? תראה, אמר לי חברי, יש לי פה אפליקציה שאומרת לך כל הזמן איפה יש מונית פנויה. עשרים שנה לא נסעת במונית חתיכת קמצן מטורלל, אמרתי לו, הטחתי ערימה קטנה של שטרות על השולחן ויצאתי משם בלי להפנות את מבטי לאחור.

לפני כמה ימים אני יושב על הבאר עם החבר שנותר לי ומבכה באוזניו את המעבר של חברינו המשותף לצד האפל. אני חושש שאיבדנו אותו לנצח, אני אומר, בפעם האחרונה ששמעתי ממנו הוא הוריד אפליקציה של בר רפאלי.

המהום לא משכנע הגיע מצד ידידי. שמע, אמר לי, בעניין הזה… אה… רציתי להגיד לך משהו, אתה שומע, המממ… לא יודע איך לומר לך את זה, אבל…".

לא, אמרתי, אני לא רוצה לשמוע, בבקשה תגיד לי שזה לא נכון. ידידי רק תקע מבט בתקרה, עושה את עצמו מתעניין במשהו. עכשיו שתבינו, אני מדבר פה על גבר שלא מפחד מדבר. הדברים שראיתי אותו עושה, אתם לא תאמינו. אבל עכשיו הוא ישב שם בדממה.

רגע ארוך עבר עלינו בשתיקה מייסרת. אפשר היה לשמוע את ציפורני הזמן חורטות על לוח הנצח. כמה זמן זה כבר קורה ואתה לא מספר לי, שאלתי בשקט. שבועיים, הגיעה התשובה. אל תגיד לי שגם אתה מדגדג חתולים בטלפון שלך, לחשתי.

מה פתאום, אמר חברי הטוב והעוד מעט לשעבר, יש לי משהו הרבה יותר טוב. ואז הוא שלף אייפון, צילם אותי והתחיל לעוות את התמונה ולצייר עליה. הרגשתי סחרחר, כאילו בוטל כוח הכבידה. גדול, לא? שאל ידידי ומיד הראה לי אפליקציה שאם אתה משקשק את המכשיר אז כאילו משהו נשבר בו משהו.

 

ובדיוק אז, כשחשבתי ששום דבר כבר לא יכול להיות גרוע יותר, הגיע החבר הראשון והשניים נצמדו אחד לשני והתחילו להתעסק באייפונים שלהם ביחד. לו רק יכולתי לא לראות את שראיתי, אבל ראיתי. לו רק יכולתי לשכוח את שראיתי, אבל אני זוכר, ותמיד אזכור. יצאתי אל הלילה. לעולם לא אשוב להיות אותו אדם. מעכשיו תהיינה הבדידות והעצבות בנות לווייתי היחידות.

קוראים יקרים, אם יום אחד יהיה לי אייפון, אנא מכם – התגנבו מאחורי ותיקעו בי כדור בעורף.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • tsoof  On 20/10/2010 at 14:19

    הללויה. אני אתך שוב בעוד מאבק צודק.

  • דרור פויר  On 20/10/2010 at 14:20

    מאבק? כבר הוכרעתי

  • mashkazg  On 20/10/2010 at 14:26

    אי אפשר לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו, אבל אולי תביא לכל אחד מהם חתול אמיתי

  • ניב  On 20/10/2010 at 14:29

    אל תדאג, בטח יש אפליקציה לכדור בעורף

  • יגאל טל  On 20/10/2010 at 14:39

    נכון

  • שי  On 20/10/2010 at 23:04

    דרור, אתה מתכוון לזה, לא?

  • דוד כפרי  On 20/10/2010 at 23:16

    "אפשר היה לשמוע את ציפורני הזמן חורטות על לוח הנצח."
    למה אני לא יודע לכתוב ככה?! פויר, אתה פשוט משורר. אפילו אם כל שאר הרשימה היה רק אוסף סתמי של אותיות, בשביל המשפט הזה היה שווה לקרוא.

    חוץ מזה, מי שמדגדג חתולים – מגיע לו.
    לא?

  • אהרן פ  On 20/10/2010 at 23:57

    הכל אמת.
    בעיה אחת.
    הטקסטים האלה נאמרים בדרך כלל, מספר ימים לפני רכישת האייפון. מעין הקאת כל מה שעומד בינך ובין מימוש הפיתוי והחטא. הקאה שמשחררת את הנגעל לבלוע את המוצר החדש.
    ככה בדיוק אני דברתי לפני, לפני, לפני האייפון.
    אבל במקרה שלך ? אחרי שהזמנת את הקוראים לתקוע לך אייפון בראש עם אפליקציה של אקדח, יש סיכוי שאצלח זה יקח שבועיים יותר מכרגיל.

    (תגובה זו נכתבה על ידי אפליקציית תגובות של אייפון)

  • עינת ד  On 21/10/2010 at 0:12

    אני איתך. גם אני איבדתי כמה מטובי חברי לדבר הזה.
    ויא אללה, איך שאתה כותב

  • ירון  On 21/10/2010 at 9:36

    פויר,
    מתי הספר?

    • דרור פויר  On 21/10/2010 at 23:51

      איזה ספר?

      • ירון  On 24/10/2010 at 10:01

        הספר שאתה תכתוב ותעשה לכולנו חיים יפים יותר.

  • leftonstatestreet  On 21/10/2010 at 16:57

    בעורף? אם יום אחד יהיה לי אייפון, תעמדו מולי ותתקעו לי כדור במצח.

    הטור שלך מקסים, ואני, בדיוק כתבתי על זה גם…

    http://leftonstatestreet.wordpress.com/2010/10/21/fastest-iphone-in-the-west/

    נשלח מה-אייפון של אחותי הצולעת.

  • שרון לוזון  On 22/10/2010 at 1:20

    סמוך עליי, דרור

    אני לא אדפוק לך כדור בעורף

    אני אחנוק אותך עם שקית ניילון של הסופר מרקט

    אין לי אייפון (לא הייתי יודע מה עושים איתו) אין לי פייסבוק ואין לי טלוויזיה.

    אבל יש לי יכולת השתכרות מרשימה (לא בכסף, בבירות).

    ואני לא באמת מצליח להבין את כל אלו שמשחקים בגאג'אטים כל היום.

    צר לי על אובדן חברייך

    מן השמיים תנוחם

  • להב  On 22/10/2010 at 8:37

    כדור אחד לא מספיק.
    יש לירות שלושה כדורים, ואז להוסיף, ואני מצטט:"סרק, סרק, סרק"
    וידוא הריגה, לא?

  • ornisachs  On 22/10/2010 at 9:21

    צחקתי, הוקסמתי, רציתי להציע לך חברות!
    ואז נזכרתי שאתמול הזמנתי אייפון 🙂

  • שי  On 22/10/2010 at 14:16

    וזה רק נראה כמו השקת כוסות בירה. ככה iphonerim מדברים היום כשהם נפגשים

  • קורא  On 27/10/2010 at 18:42

    אני אידאלוגית נגד הדבר הזה. יש לי מכשיר עצום בגודלו מדור שני שפלאפון מנסים כל פעם שאני מתקן להחליף לי בכוח, ובוכים שאין להם חלפים, ואז אני מצביע על תוכנית הביטוח שלי ואומר שהם חייבים לתקן אותו.

  • עדו  On 01/11/2010 at 12:45

    סליחה, מה זה אייפון?

  • אריאל  On 09/11/2010 at 7:43

    אני מעריץ אנשים שבכלל אין להם סלולרי, בכל אם היינו חכמים היינו כולנו נפטרים מהמכשיר המקולל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: