תקראו לי כבוד הרב

א.

החיים, וזה רק אחד הדברים שאני אוהב בהם, מזמנים לך הפתעות מתוקות מדי פעם: לפני משהו כמו חודש פנה אלי זוג וביקש ממני שאערוך את טקס החתונה שלהם. ממש כך, כאילו אני יאיר לפיד או הרב לאו או משהו. כמובן שהסכמתי מיד. אחרי הכול, אין הרבה דברים מרגשים יותר שאדם יכול לקחת בהם חלק מאשר בשמחת נישואין, לא ככה?

וככה מצאתי את עצמי בשבת האחרונה עומד מתחת לחופה. החזאים הבטיחו גשם, אבל דווקא השמיים חייכו אלינו חיוך רחב. אנשים אחרים יכולים היו לטעות ולומר שמישהו שם למעלה התחשב בנו, אבל אנחנו הרי יודעים שאין אף אחד "שם למעלה" ומזג האוויר לא מתחשב באף אחד. למה מי אתה, בנאדם, שמזג האוויר יתחשב בך, ודווקא בך ובאינטרסים המגוחכים שלך, מכל מיליון מיליארדי היצורים שבעולם?

אני טיפה חורג מהנושא, אבל תמיד ריחמתי על אנשים שאומרים – ומילא אומרים, משוכנעים לגמרי – שאם הם רק יישכחו לקחת מטריה או יתלו כביסה יתחיל לרדת גשם. ממש. כן, הגשם רק מחכה לראות מה תעשה. יש בזה משהו כל כך תינוקי, כשחושבים על זה.

אנשים שחושבים שהיקום לוקח אותם אישית או שולח להם מסרים יכולים ממש לשבור לי את הלב. למה? כי זה אומר שיש להם בעיה חמורה מאוד של פרספקטיבה, שהם לחלוטין לא מבינים את היופי של העולם. והיופי של העולם, או של הטבע או איך שלא תקראו לזה, אם תשאלו אותי, נמצא באקראיות, באדישות, בהבנה שהדברים הם אולי כך, אבל באותה המידה יכולים היו להיות אחרת.

חשבתי על זה כשעמדתי שם מתחת לחופה. שני אנשים נפגשים, מתאהבים, מתחתנים, מתרבים. זה קורה כל הזמן. רבים מהם טועים לחשוב שהם "נועדו" אחד לשני. גם מבלי להיכנס לשאלה מיהו זה שמייעד, הרי שאני כופר לגמרי בצורת החשיבה הזו. יותר משאני כופר בזה, אני חושב שזה פשוט הרבה פחות רומנטי. מה רומנטי בלהיות עם זה או עם זו שהועידו לך? הרבה יותר רומנטי בעיני זה לחשוב שהכול עניין של מיליוניות השנייה, של שרשרת אינסופית של התפצלויות בזמן ובחלל, של מפגש מקרי שבאותה מידה יכול היה לא להתרחש, של אלפי צמתים ואינספור שבילים שלא נבחרו. זה פשוט הרבה יותר יפה לראות ככה את העולם.

אני חושב שזו הסיבה שאני לא דתי ושלעולם לא אהיה. המחשבה שיש יד מכוונת פשוט יכולה להרוס לי את כל הכיף שבעולם הזה. עולם שיש בו אלוהים, שיש בו מי שמחליט מתי להוריד גשם או להוציא את השמש או מי צריך להתאהב במי הוא פשוט עולם משעמם תחת. עולם חסר פליאה.

ב.

עמדתי שם מתחת לחופה והסתכלתי מסביב, על הזוג, המשפחות שלהם, החברים שלהם, על המקום, על הזמן, על עצמי. פתאום הייתה לי הארה קטנה: הכול כל כך יפה, הכול כל כך חד פעמי, הכול כל כך פרוע וחסר אחריות. כל כך הרבה צירופי מקרים צריכים היו להתרחש בשביל שכל מאה ומשהו האנשים האלה יעמדו באותו חלל באותו זמן על אותו כדור שנע במרחבי היקום. 13 ומשהו מיליארדי שנים של צירופי מקרים. העובדה שזה מה שקרה היא פלא. החיים האלה הם פלא. קל לשכוח את זה.

הרמתי את כוס היין ובירכתי את הזוג ואת המשפחות שלהם ואת החברים ואת עצמי ואת הרגע ואת המקום ואת העבר ואת ההווה ואת העתיד, וגם את כל הדברים שאף פעם לא קרו ושאף פעם לא יקרו. ועכשיו אברך גם אתכם.

אחרי הכול, אני הרב פה. אתם יכולים לקרוא לי כבוד הרב. רבי גם טוב.

ג.

ואפרופו יד מכוונת וכל זה. השבוע ציין העולם עשור למהפכת ה-GPS. הטכנולוגיה אמנם קיימת כחמישים שנה, אבל השבוע לפני עשר שנים חתם נשיא ארה"ב דאז ביל קלינטון על צו המורה לצבא להפסיק ולשבש את אותות הלוויינים. תעשייה חדשה נולדה. מהפכה של ממש. עשר שנים אחרי ואנחנו רק מתחילים לקלוט את הפוטנציאל.

כתבתי, ואכתוב את זה שוב: בפרספקטיבה רחבה מספיק, מהפכת ה-GPS היא לגמרי בקנה המידה של מהפכת הדפוס, האש, הגלגל, האינטרנט. לא פחות. אולי אפילו יותר. אחרי הכול, כמין, נדדנו לפני שלמדנו לכתוב. רוצה לומר: תמיד היינו בתנועה. יצר הנדודים טבוע בנו עמוק יותר.

קראתי כמה ממאמרי הברכה לכבוד העשור הראשון למהפכה, ולא מעט מהפרשנים שדאגו לציין את האירוע כתבו שהם "לא יכולים לדמיין" את החיים שלהם בלי ה-GPS. אנשים כאלה תמיד מצחיקים אותי. הם מזכירים לי את האנשים מסעיף א', שבטוחים שהשמש עובדת בשבילם – זו אותה המחלה, כמו ששר אריק איינשטיין, רק בצורה אחרת.

אחרי הכול – מה הבעיה לדמיין את החיים בלי GPS? למה בכלל צריך לדמיין? מספיק להיזכר במה היה פה עד לפני ממש לא מזמן.

וחוץ מזה, למה בכלל לבזבז את הזמן בלדמיין הווה אחר? למה זה טוב? אותי לא מעניין לדמיין איך היו נראים חיי בלי GPS. לדמיין את ההווה זה לבזבז את הזמן. הרבה יותר מעניין אותי לדמיין איך ייראו חיינו עוד עשר שנים עם ה-GPS, לא ככה?

ד.

מהן קפיצות דרך טכנולוגיות? יותר מהכול, הן עוסקות בלייתר יכולות אנושיות, בלהוריד אותן מאיזה אולימפוס, לשלול אותן מיחידי סגולה ולהפוך אותן לדמוקרטיות יותר. כך, הגלגל וצאצאיו (כמו המנוף) הפכו את כולנו למהירים וחזקים יותר; המצאת המחשב הפכה את כולנו לבעלי זיכרון אינסופי; המצאת האש הפכה אותנו לרואים בחושך; ה-GPS הפך אותנו לנווטים, כמעט לנביאים. פעם החכמים היו אלה שיודעים לחשב מהר, שמצליחים לזכור המון מספרים, פעם הגיבורים היו אלה שידעו לרוץ מהר, פעם המנהיגים היו אלה שידעו איך להגיע ממקום למקום, האמיצים היו אלה שידעו לאן ללכת. היום היכולות האלה נמצאות אצל כל אחד מאיתנו.

למה כל זה הופך אותנו? ליצורים שאין להם צורך בידיעה או בזיכרון, שהרי הכול שליף; שאין להם צורך בכוח פיזי, שהרי המכשירים יעשו הכול; שאין להם אפילו את היכולת והצורך לבחור בין שני שבילים שנפרדים ביער עבות – הרי ה-GPS יכול להגיד לך מראש מה יש בסוף כל שביל. ככל שיש יותר טכנולוגיה אנחנו נדרשים לפחות. מחשבה מדכדכת. מספיק לנסות ולדמיין אותנו עשר שנים מהיום כיצורים טכנולוגיים בשביל לתפוס דכדוך קל.

ה.

סעיפים א' וב' שרו בשבחי המקריות, בשבחי חיים שיש בהם מין הפליאה התמידית, בשבחי עולם שאין בו תשובות מוחלטות ונתיבים מסודרים. אבל איזו מקריות כבר יאפשר ה-GPS? הרי בחלומות הרטובים של היזמים בתחום ניתן לראות עולם שאין בו כל הפתעה, עולם שניטל ממנו אפילו העונג הפשוט והמתוק כל כך של ללכת ברחוב ולפגוש חבר במקרה, שלא לדבר על הפואטיקה שבללכת לאיבוד. בעולם שהם מתכננים לנו כולם יודעים איפה אנחנו ואנחנו יודעים איפה כולם.

אוף, איזה דיכאון.

ו.

ובכל זאת, יש תקווה. אני חוזר לאותו אחר צהריים מופז בשבת שעברה מתחת החופה. ה-GPS ימצא לך רק את מה שתחפש. אבל מה עם כל הדברים שהאדם לא יודע שהוא מחפש? מה עם כל הדברים שאי אפשר להגיע אליהם ב-GPS?

הטכנולוגיה היא מאבק אבוד, מרדף חסר סיכוי, אבל גם מקסים והרואי, אחרי קצת סדר וניקיון, היא ניסיון ילדותי – מצחיק לעיתים, מרתיח לפרקים – להשתלט על הכאוס. היא ניסיון למצוא משמעות בעולם הזה.

אבל העולם אין לו משמעות והמרדף הזה אין לו סוף. אתה יכול לברוח מהכאוס, אבל אתה לא יכול להתחבא. חוסר הסדר ישיג אותך. כל עוד בחורה פוגשת בחור והם מתאהבים ומחליטים להתחתן ומבקשים מאדם כמוני להיות הרב שלהם – לא ישלוט סדר בעולם.

אפשר להיות רגועים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רונית  On 09/05/2010 at 10:15

    אחד הטובים, כבוד הרב.
    ושוב באת לי בזמן. שקלתי לשדרג את הנייד שלי לכזה שאפשר לסנכרן עם היומן האלקטרוני (של הסוכנת.. מה לעשות). לאחר שנודע לי שהיחיד שתומך בזה הוא משהו דמוי בלקברי, הבנתי שבזה ייגמרו החיים שלי, אלו הלא מתוכננים ושאינם קשורים לעבודה.
    אין ספק, הטכנולוגיה משעבדת יותר משהיא משחררת.
    היטבת לתאר את הטיעונים שלי.
    האריקסון נשאר.

  • ד"ר אוֹרי אמיתי  On 09/05/2010 at 10:51

    טור מבריק ~ תיכך אני רץ להפיץ אותו הלאה בפייסבוק

    עשׂור למהפכה… שנזכה במהרה בימינו לא רק בתחום ה-GPS.

  • aya  On 09/05/2010 at 11:09

    איי איי איי כבוד הרב, כרגיל כל טור שלך זה תענוג צרוף. והזכיר לי את עצמי לפני 5 שנים בפר לאשה או לאשז או לה-איכ-שלא-מבטאים את השפה הזאת, עומדת בכניסה ומתווכחת עם חברה שלי. היא רוצה מפה. חייבת להגיע לקבר של ג'ים מוריסון ויהי מה. אני רוצה ללכת לאיבוד. לא בכל יום יש לך הזדמנות ללכת לאיבוד במקום כל כך יפה באפרוריותו, ויסלחו לי המתים. המשך הסיפור כבר לא קשור לפוסט אבל בוא נאמר את זה כך, אין אפילו בדל צינגלה על/מתחת/מסביב לקבר של מוריסון זצ"ל. זה היה אחד המיתוסים של ימי נעוריי צר לי לומר (הנוער אכן כבר לא מה שהיה פעם).

  • ליאור גימל  On 09/05/2010 at 11:43

    ברכות לזוג הצעיר!
    וחוץ מזה:
    "ככל שיש יותר טכנולוגיה אנחנו נדרשים לפחות".
    לא, בנאדם, זה מה שהפרסומות מנסות למכור לנו.
    טכנולוגיות לא עושות את החיים קלים יותר, רק שונים. טכנולוגיה חדשה יוצרת סוגים חדשים של כאוס. בגלל זה היא גורמת לנו לפתח כישורים חדשים ומגניבים.
    סדר וניקיון? רק תראה מה כבר הספיקו לעשות מה-gps:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Geocaching
    http://geodashing.gpsgames.org/
    http://wiki.xkcd.com/geohashing/Main_Page
    אנחנו לומדים איך להשתמש בטכנולוגיות חדשות כדי לשחק משחקים חדשים.

  • ברוך  On 09/05/2010 at 12:00

    שפינוזה היה מתאכז מההקדמה 🙂

  • ארנון  On 09/05/2010 at 13:05

    במכון בו אני לומד סיפרו על מחקר, שבדק ומצא, כי כישוריהם הקוגניטיביים של בני כיתה ז' היום, שווים לכישוריהם של בני כיתה ה' לפני 20 שנה. לא ייחסו זאת מפורשות לטכנולוגיה, אך קשה להימנע מכך. היום לא צריך להתמצא במרחב, לא צריך למצוא שיטות חישוב, לא צריך לזכור כלום. מחר גם לא נצטרך לקבל החלטה אם לתת ביס קודם ללחם או קודם למלפפון.
    מצד שני, אמר לי מישהו השבוע, אם הטכנולוגיה חוסכת מאיתנו את הצורך בכישורים האלה, אולי הם באמת הופכים מיותרים ולא רלוונטיים, כך שזה לא נורא שמאבדים אותם.
    מצד שלישי, אין דבר שאני אוהב יותר מללכת לאיבוד. בעיקר במדבר (אבל גם בג'ונגל או אפילו בכרך סואן), רצוי בלילה.
    סבבה של פוסט.

  • תומר  On 09/05/2010 at 15:39

    אפשר לקרוא לך הבאבא פויר?

    הצלחת לעזור לי להגדיר לעצמי למה אני נגד טלפון חדש, ולמה אני נגד GPS ובכלל הרדיפה אחרי כל שטות חדשה שיוצאת ואני רוצה להוסף על כך את העובדה שאין לי ולא יהיו לי פייסבוק וטוויטר כי הם מייתרים את תרבות השיחה…

  • ירון גדות  On 09/05/2010 at 15:56

    דרור. תודה על עריכת הטקס בחתונתנו !
    כמו שאתה יודע זאת חתונתי השנייה. בקודמת ערך את הטקס פרופסור דניאל הרשקוביץ (כיום שר המדע מהמפד"ל) אז הוא היה הרב של שכונת אחוזה בחיפה. אמור להיות מכובד לכל הדעות.
    והוא פשוט זיין את המוח בטקס, ובנוסף כפה עלינו בטקס דברים שלא רצינו:
    כמו שהעדים שלי יהיו דתיים !!! ומה לעשות חברים שלי חילוניים אוכלי חזירים ולא צמים ביום כיפור כמוני.
    או שאחרי שבירת הכוס יהיה שקט ולא שמחה כי זה "חורבן בית המקדש"

    אז תודה על טקס חופה כהלכה מבחינתנו מבחינת המשפחות וכל הנוכחים שאמרו לנו שכך צריכה חתונה יהודית להיראות!

    http://www.facebook.com/people/Yaron-Gadot/724183837#!

  • שרון  On 09/05/2010 at 18:36

    "אנשים שחושבים שהיקום לוקח אותם אישית או שולח להם מסרים יכולים ממש לשבור לי את הלב".

    וכמו שקראתי שורה זו, חלפה לה בראשי מחשבה:

    אנשים שחושבים שהיקום לוקח אותם אישית או שולח להם מסרים הם אנשים חסרי אחריות ! הם אלו המתקרבנים ואומרים עשו לי, לקחו לי…
    ואחר כך אתה ממשיך ומתפעל: " הכול כל כך פרוע וחסר אחריות"
    חייכתי. כי אי האחריות והאחריות מתקיימות בו זמנית.
    אם יורשה לי, אני הייתי מנסחת את זה: הכול כל כך פרוע וחסר בעלות.
    תודה על העניין שעוררת…

  • אורי צציק  On 09/05/2010 at 19:07

    הפכת קצת מלנכולי בסיום. העובדה שיש GPS לא מונעת ממך את האפשרות שלא להשתמש בו וכן לתעות ביער ולהנות מהמקריות. בדיוק כמו שהעובדה שיש לך סלולארי לא מחייבת אותך לענות לכל שיחה.

    ובאמת פוסט מעולה 🙂

  • זיו  On 09/05/2010 at 22:32

  • נינה רימון דיויס  On 10/05/2010 at 9:17

    תודה, תודה. עכשיו אני רגועה. אז אני לא היחידה שמסתדרת עם מפה ולא מתקינה ג'י.פי.אס. אפילו בנסיעה לאריזונה ויוטה וכאלה. והכאוס במרפסת ישיג אותי, כמה שלא אסדר אותו. וכדאי שאתייאש מהמאמץ להסביר לאנשים שהיקום לא לוקח אותם אישית, לא מכיר אותם ולא "רוצה" להכיר אותם.
    לא רוצה טוויטר — אין לי זמן לזה. לא רוצה ארבעה יומנים שצריכים לסנכרן. לא רוצה להסתובב כל הזמן עם שלושה גאדג'טס. ואני היחידה שמכבה את הסלולרי שלה בזמן שעור התעמלות (ובעוד הזדמנויות.)

    • תל אביבית  On 12/07/2010 at 11:11

      ספרי את זה למרצים שלי. רוב הסגל האקדמי שלנו לא מכבה את הפלאפון שלהם באמצע ההרצאה!!! שבה יושבים 8!! אנשים בלבד! טוב, הם גם אוכלים לנו סלט מול הפנים ויוצאים באמצע שיעור לקנות קולה במכונה. ואחרי זה מתלוננים שאנחנו, הסטודנטים, מרשים לעצמנו יותר מדי גמישות.
      סליחה, אני פשוט ממורמרת… זהו, הוצאתי את זה.

  • ellieadam  On 10/05/2010 at 11:59

    עוררת בי רגשות מעורבים ומחשבות סותרות.
    מקווה שאתה מרוצה על כך.

    אני מאוד חדשה בפורמט ה"וורד פרס" ואני מקווה להשתלב פה היטב.
    אשמח לטיפים ממך על כתיבה וכדומה.
    אתה נראה [נקרא?] לי כותב רציני ומוכשר.

    יום נעים ושבוע מעולה,
    אלי.

  • ג'ו  On 10/05/2010 at 14:10

    כיף לקרוא זוית של אדם אחד
    אך אל לך לשכוח שהאדם תמיד שואף ליותר טוב-וגם אם היותר טוב משמעותו להלחם על הקיים ללא שינוי
    ונכון ,שמש וגשם הם סתם עובדה שאפשר להשתמש בה לצרכים אישיים
    כמו גם gps שהוא סתם עובדה
    ולא משנה שאנחנו בעתיד של עצמנו,עדייןתמצא אנשים עוצרים לשאול נהג מונית איזה רחוב.עדיין תמצא אנשים בודדים בשפע אתרי ההיכרויות,קולנוע עמוס כשיש כל מה שצריך בבית,רעב ברוב כדור הארץ כשיש יותר מידיי ואני עדיין שומעת רדיו דרך הרדיו.
    מה שאתה מספר פה בעצם שאולי אנחנו מתחילים להיות לא בתוקף בכל העולם המעודכן הזה עם ההנאות הלא מעודכנות שלנו,אבל לכל הרוחות זה מה שסבתא שלי הרגישה כשצץ האינטרנט ממנו אתה נהנה…
    באירוך ידידי הרבי,הכל זה סתם ערמה של עובדות שנפש האדם המיוסרת רוצה לתייג כטוב\רע על מנת להיות בצד הטוב
    סתם ערמה של עובדות

  • עטרה  On 10/05/2010 at 14:37

    נהדר!

  • דרור פויר  On 11/05/2010 at 8:51

    תודה לכולם

  • הפוסק  On 11/05/2010 at 18:54

    "עולם שיש בו אלוהים, שיש בו מי שמחליט מתי להוריד גשם או להוציא את השמש או מי צריך להתאהב במי הוא פשוט עולם משעמם תחת. עולם חסר פליאה."
    כאלה פנינים… אל תפסיק לכתוב, דרור.

  • מרים  On 13/05/2010 at 2:16

    ומה עם בריתות? אפשר לבנות עליך?

    • דרור פויר  On 13/05/2010 at 9:13

      הביטי, מרים, אני מאמין שלקחת בן זכר שמלאו לו שמונה ימים ולחתוך לו את הבולבול זה מנהג מגונה, שלא לומר ברברי ופרימיטיבי.

      מה שכן, אני מאמין גדול – ועוסק מורשה – במילת נשים. מילת נשים זה לא רק אסתטי, זה גם בריאותי. מחקרים רבים מוכיחים שלנשים שחתכו להם את הדגדגן ותפרו להן את הנרתיק יש 34.7% סיכוי יותר לכהן כדירקטוריות חיצוניות בחברות ציבוריות

      • מרים  On 19/05/2010 at 5:02

        ובנימה פחות מתהוללת, האם מזה ניתן להסיק שאת בנך יחידך אשר אהבת לא מלת?

      • מרים  On 19/05/2010 at 5:48

        ומה שאני מתכוונת לשאול- אם המילה היא מעשה כל כך מתועב בעיניך, שנעשה בשם הדת היהודית (שלא לומר, אחד הסימנים הבסיסיים לשייכותו של אדם ליהדות)- מדוע בחרת לבנך שם של לא פחות מנשיא הסנהדרין האחרון (!!). או שאתה יהודי ורואה בצאצאיך יהודים או שלא. המילה היא סוג של "תשלום" אם תרצה כדי להכנס בברית אבות. או שאתה עושה רק חצי עבודה?

    • דרור פויר  On 19/05/2010 at 17:05

      מרים: מה הקשר בין שני הדברים? אני נגד ברית מילה (שאיננה תנאי הכרחי ליהדות), אני גם אתיאיסט, אבל אני יהודי לכל דבר ועניין וכך גם בני. בחרתי לו את השם הלל לא בגלל שהוא היה נשיא הסנהדרין אלא בגלל שמדובר באחד הפילוסופים היהודיים הגדולים, אם לא הגדול ביניהם, לצד שפינוזה, אולי גם לוינס. הלל הוא הבודהא היהודי. חוץ מזה, יש לשם צליל יפה.
      אני לא מכיר אותך, מרים, אבל את הסגנון הזה של לקבוע מי יהודי ומי לא ומי יהודי יותר מהשני אני מכיר טוב מדי וממש לא סובל. אני לא צריך את האישור שלך, או של אף אחד אחר,ליהדות שלי, או של אף אחד אחר.

      • מרים  On 20/05/2010 at 4:27

        דרור, איטס רדיקלס. הרי אין בינינו ויכוח אמיתי באשר לשאלת היהדות שלך או של בנך או שלי, אז ההתנפלות שלך לא מובנת. באמת ובתמים התעניינתי באשר למקום של הקביעה הזאת של "אבל אני יהודי לכל דבר ועניין" בין היתר ואיך אתה מישב אותה עם הביטול הזה במחי יד של אחד הסימנים המזוהים ביותר של היהדות ושל המסורת של אבותינו(טוב לא אבותינו. אבותי). אפשר היה לפתוח את העניין לדיון, אבל לתגובה כמו שלך למעלה יש לי רק דבר אחד לומר- שיהיה לך לבריאות. שיהיה לך אלף לבריאות.

      • מרים  On 20/05/2010 at 4:29

        אגב, שפינוזה היה הולם אותו יותר נראה לי

      • ירון גדות  On 29/05/2010 at 23:59

        ברית היא נושא כאוב (תרתי משמע)
        ברור לי ב-100% שזה מנהג פגאני של עם עתיק שהיה בור ופרימיטיבי, שאיזה מנהיג אידיוט שם בא לו הרעיון הזה, וזה השתמר הרבה שנים וגם נכתב בתנך שלנו ובתורה שבעל פה ובמסורת.
        כל הטיעונים בעד זה (בריא, שהילד לא יהיה שונה, יותר נעים בזיון) לא מדברים אלי בשיט.
        בתור אוהב מסורת – אני בוחר מה שבא לי ממנה – למשל לא צם בכיפור כל לא בא לי אבל כן מתחפש בפורים. וברית מילה ממש לא בא לי.
        אבל א' זה לא אתה זה הילד. וב' האמא גם יש לה מה להגיד.
        וכך האתאיסטים הגדולים והחילונים הגדולים נעצרים בברית ועושים אותה. וזה בסדר זאת זכותם.
        הדעה שלחילוני ישנה וצריכה להיות זכות בחירה מלאה. אני יכול לאכול כשר, ויכול לעשות ברית. (ויכול ככה לצאת עם דתיות/שומרות/כאלו שברית חשובה להם).
        בכל אופן לא הייתי מתעקש על לא למול את הבן שלי. אבל לא ע"י רב. עדיף ע"י קצב.

  • רגשות מחושבים  On 13/05/2010 at 12:47

    תגובה ראשונה פה. נעים מאוד.
    איזה יופי כתבת.
    יש אנשים שמפשרים בין הפליאה מהעולם לעניין היד המכוונת על ידי ביטויים כמו "נפלאות דרכיך" וכד'. כלומר, יש יד מכוונת, אבל לנו אין מושג למה היא מכוונת ומה היא רוצה עד שמגיע איזה רגע אושר כזה שדרש מיליוני צירופי מקרים והתפצלויות ואז מתגלה הכוונה השמימית הנשגבת, לכן אפשר להנות מהמקריות והאקראיות של העולם ועדיין להרגיש בטוחים שיש איזה הורה שמשגיח בצד ודואג שלא יהיו חפצים חדים. אני מבין את הצורך הזה, אבל לצערי לא יכול להיות שותף לו בדיוק בגלל ההבנה שזה צורך, ולא מציאות.
    דבר אחד קטנטן, קשור ולא קשור, שאני לא מסכים איתך לגביו זה המשפט הקטן לגבי "יצר הנדודים" שטבוע בנו. אני חושב שברובנו אין יצר כזה, והנדודים נובעים מצורך. רוב האנשים מחפשים בטחון ביציבות ומפחדים משינויים. אנשים לאורך ההסטוריה נודדים כשהאקלים משתנה ויש רעב, כשהדרך היחידה לפרנס משפחה זה לעבוד במקום אחר ולשלוח להם כסף, כשמקור המים מתייבש או כששבט יותר חזק מתחיל בפלישה וצריך לברוח או למות. כמות האנשים שנודדים גם כשאין להם בעיה קיומית היא אפסית. אלו אנשים מעניינים מאוד, הרבה פעמים עם המון אמביציה, שכותבים הרבה ומצלמים הרבה, לכן נראה לפעמים שיש הרבה מהם. זו דעתי לפחות.

  • אייל  On 22/05/2010 at 20:28

    ידידי, אני קונה גלובס…רימו אותי….מכרו לי אחד בלי הטור שלך!!

    הזין געזונט?!

  • AS  On 29/05/2010 at 23:21

  • רוני  On 07/06/2010 at 9:07

    שלום דרור.
    כתבת על האקראיות המקסימה של העולם, שעומדת מול התפיסה הארכאית של אלוהות ממשית (לפחות בעיני). לדעתי, מה שמפריע זה חוסר האחריות הטוטאלי שבא עם התפיסה שיש "מישהו" או כוח כלשהו ששולט בך. זה מסיר ממך כל מחויבות או התמסרות לבני האדם האחרים, ולעצמך בפרט, וזה מה שהופך אדם לאבוד.

  • קובי  On 12/06/2010 at 13:02

    לפי מה שהבנתי, גם אם כך הזוג הזה התנסח, למעשה הם בכלל לא ביקשו ממך להיות הרב שלהם. הם לא רוצים ולא צריכים רב(ניתן להבין זאת בעיקר מהתגובה של החתן פה למעלה).
    גם אני מתכנן חתונה אלטרנטיבית ולא ממסדית שכזאת, ונראה לי שמי שבא לחתן שלא בשם הדת, אך עדיין מתקרא 'רב', רק מכעיס אנשים מאמינים.

  • ירון גדות  On 14/06/2010 at 2:15

    אז שיכעסו, כל עוד הם לא רוצחים ראשי ממשלה הם יכולים לכעוס.

    דרור ערך את הטקס לא בשם הדת, אבל עם מוטיבים מסורתיים שבחרנו.
    אפשר לקרוא לזה רב אפשר מנחה או עורך ואפשר לא לקרוא לזה.
    לא צריך לריב על הרב.

  • jcwmoderator  On 17/06/2010 at 9:25

    I just heard your hysteria about brit milah on the radio.
    anti-religious fanatics like yourself, who scream about things they dont undertand, belong in TEHERAN, not Israel!

    Humeini would have loved you!
    Don't reply, I just gave my real name and email so you'd know who thinks you are a hysterical anti-religious fanatic.
    People like you uglify Israel.

  • פויה דרור  On 17/06/2010 at 16:46

    גם אני שמעתי את המטורף הזה צורח ומיילל היום ברדיו.
    הוא נשמע כמו נקרופיל אמיתי! מזכיר לי את הח"כ לשעבר רן כהן, שעסק משך כעשר שנים בקברו של ברוך גולדשטיין.
    צריך להיות חוק המגביל הופעתם של נקרופילים בכלי-תקשורת ציבוריים.

  • jcwmoderator  On 18/06/2010 at 10:28

    למה ציפיתם מאדם שכתב ספר אחד עלוב שלא נמכר כלל, ועל זה הוא בכריזה?
    הוא חושב שאם הוא יתעסק במתים במקום בחיים, אולי הוא יצליח יותר … סתם ילד מפונק.

  • אור  On 27/06/2010 at 11:31

    שלום דרור
    יש לי שאלה קטנה אליך בעניין אחר, מנסה למצוא את הדרך אליך באינטרנט והג'י פי אס לא עוזר..
    אודה לך אם תשאיר לי כאן איזה קצה חוט לאי מייל או טלפון או משהו
    תודה מראש

  • or  On 27/06/2010 at 11:33

    שלום דרור
    יש לי שאלה קטנה אליך בעניין אחר, מנסה למצוא את הדרך אליך באינטרנט והג' פי אס לא עוזר.. אודה לך אם תשאיר לי כאן איזה קצה חוט לאימייל או טלפון או משהו
    תודה מראש

  • אור  On 27/06/2010 at 11:34

    אופס 🙂

  • אלמונית  On 27/06/2010 at 20:47

    שלום דרור,
    אני יודעת שזו לא הפואנטה, אבל מה שכתבת על אנשים שבטוחים שהגשם אורב לרגע שבו יעשו כביסה ממש הזכיר לי רשימה משעשעת של א.א. מילן (גם לו היה טור בעיתון :)) בנושא דומה, שאפשר לקרוא כאן

    http://www.gutenberg.org/catalog/world/readfile?fk_files=11961&pageno=11

    (רלוונטי החל מהפסקה השלישית וממשיך לעמוד הבא, אבל גם הפסקה השניה, בגנותה של האסטרולוגיה, מזכירה טיעונים שהעלית כאן.)

  • תל אביבית  On 12/07/2010 at 11:03

    הסיבה האולטימטיבית להתנגד לGPS ולחזור לזכור מספרי טלפון:
    בהמשך לארנון ובהקשר ליכולות שלנו שהולכות ונעלמות – לא, זה שהטכנולוגיה הופכת אותנו למנוונים מבחינות מסוימות זה לא אומר שלא נצטרך את הכישורים האלה לעולם. זו תפיסה נאיבית ופשטנית של עצמנו כמערכות עצבים מורכבות.
    הGPS מתפקד אצל ההייטקיסט הממוצע במקום אזור במוח שנקרא היפוקמפוס, ועוד כמה אזורים שכנים שאחד התפקודים המשותפים להם הוא בנייה של מפות קוגניטיביות, הווה אומר ייצוג תלת-מימדי של המציאות הפיזית, שנמשך מעבר למרחב ולזמן. ברגע שמפסיקים להשתמש בכישור הזה, דברים אחרים נדפקים בטווח הארוך, כמו ראייה מרחבית ובסופו של דבר גם, ככל הנראה, האינטליגנציה.
    ועוד פרט משעשע – האזור הזה במוח הוא הכי מפותח – נחשו באיזו אוכלוסייה – נהגי המוניות של לונדון (לפני עידן הGPS, כמובן). ונחשו במה הם זוכים – בשיעורי אלצהיימר מופחתים!
    אז הנה לכם, פלאי הטכנולוגיה. המוח שלנו הוא, תרתי משמע, רקמה אנושית אחת חיה. כשמנוונים משהו אחד, משהו אחר נדפק כתוצאה מכך (וזה נכון, אגב, גם לתרבות הגוף והפעילות הגופנית וכו'). אדם שרץ או רוקד או שוחה – גם חושב טוב יותר. זה לא קשר סיבתי חד-חד-ערכי, מן הסתם יש מטריצה אינסופית של גורמים שמשפיעים, אבל לומר שכישור שלנו הוא מיותר כי מכשיר יכול לעשות את זה – זה פשוט לתקוע את הראש בחול (ולהפסיק לנשום).

  • תמר מצפי  On 05/08/2010 at 8:11

    כרגיל הכתיבה שלך והגרפומניה שלך מעוררת קנאה
    ובקשר לGPS הייתי בניו יורק לא מזמן ובכל פינה ראיתי תיירים שהראש שלהם תקוע בסלולרי/ג'י פי אס בחיפוש אחר משהו, לא מסתכלים סביב או למעלה במקרה של ניו יורק, לא מתיירים, קצת מצחיק ג'י פי אס להולכי רגל

  • נילי לנדסמן  On 09/09/2010 at 18:42

    לגמרי, כבוד הרב!

  • מיש  On 18/09/2010 at 10:47

    פויר, תכתוב משהו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: