פחד ותיעוב בפושקין

 

יום שני בערב השבוע היה יום האישה הבינלאומי ואם הייתי מדפיס את כל ההזמנות שקיבלתי לאירועי נשים מכל הסוגים לא היה נשאר עץ אחד בכל העולם הזה. אבל בסוף הרי הייתי צריך לבחור אחד, וזה מה שעשיתי: הלכתי על מה שנראה לי הכי נוצץ. מגזין לייף סטייל בשם MTL שיוצא ברוסית על דפי כרומו ומחולק בטיסות עסקים לרוסיה, אוקראינה, קזחסטן וכאלה הזמין אותי, ואני מצטט, ל"אירוע סגור ויוקרתי לאוליגרכים בלבד" במסעדת פושקין בתל אביב. נשמע טוב. במבט לאחור, יכול להיות שעשיתי טעות. שנים לא השתעממתי ככה. בכל מקרה, שוב למדתי שלא כל הנוצץ וגו'.

לימוזינה לבנה ארוכה עד גיחוך חוסמת את רחוב מונטיפיורי. אף אחד לא יוצא ממנה, אף אחד לא נכנס. זה ברור שהיא עומדת שם בשביל הדאווין. אני מקיף אותה, חולף על פני שרשרת האבטחה, מדלג מעל הדיילת המצודדת שמחלקת פרחים, עוקף את הבחורה החטובה שמציעה שוקולדים, מתעכב לרגע קצרצר אצל אחת מפוסלת שהציעה שוט של וודקה גריי גוס עם כפית של קוויאר שחור – נזדרוביה, בייבי! – מהנהן אל דוגמנית מהממת שפותחת לי את הדלת ונכנס אל המסעדה. אני כבר אוהב את יום האישה הזה.

בפנים אין עדיין אף אוליגרך מוכר (תנו לי להרוס לכם את ההפתעה: גם לא יגיע אחד כזה), אבל יש מלא רוסים שנראים מאוד עשירים. רוסי ממש עשיר זה כמו אהבה: מילים אף פעם לא יתארו אותו בדיוק, אבל ברגע שתראה אחד כזה תזהה אותו מיד. יש גם הרבה אנשים סתם. וכשאני אומר סתם אני לא מתכוון להטיל ספק באינדיבידואליות שלהם ובעולמם הפנימי העשיר, רק לומר שהם לא נראים לי מאוד עשירים.

אצל הרוסים, ואתה לא יכול שלא להעריך את זה, אירוע זה אירוע. כולם דופקים הופעות, במיוחד הנשים, שמתוקתקות לעילא ולעילא. אף אחת פה לא זרקה על עצמה משהו ויצאה מהבית. מדובר במלאכת מחשבת. איפור, מניקור, פדיקור, גבות, פן. הכול פיקס.

מלצריות עוברות עם מגשים גדולים עמוסים באויסטרים עם טעם גן עדן, יש שיפודי שרימפס וסושי. אנשים אוכלים יפה ושותים טוב. אחרי הכול, לא כל יום הוא יום האישה. האלכוהול חופשי ואיכותי, אבל אני בהחלט לא במצב רוח לשתות. אולי כוס יין לבן, בשביל לא לעמוד בידיים ריקות. למרות שטרחתי והתלבשתי הרי שאני, וכמוני הלא רוסים האחרים שבחדר, נראים הרבה פחות מטופחים והרבה יותר מגושמים. למרות זאת, אף אחד לא עושה לי פרצוף או מסתכל עלי בעין עקומה. למעשה אף אחד בכלל לא הסתכל בכיוון שלי.

המוזיקה, כמו ברוב המוחלט של האירועים של רוסים שהייתי בהם, פשוט זוועתית. מין טראש-פופ צפצפני, נבוב ומיושן. זה חורך לי את עור התוף. אני עושה סיבוב בין השולחנות השמורים, אלה שיש עליהם פתקים עם שמות, ומחפש אוליגרך מוכר. לא מוצא, אבל על שולחן אחד יש שלט עם שמו של שר התיירות מיסז'ניקוב ושולחן אחר שמור לנמרודי ואמנון ברזילי.

נציגת מכירות של חברת סיגרים קובנים מציעה לי סיגר שנראה משובח למדי, כולל הרצאה קצרה. טעים הסיגר הזה. כשאני אוחז אותו באצבעותיי, מגלגל אותו ככה ושואף את העשן העשיר והריחני ונושף אותו לחלל החדר, אני מתמלא כמעט בעל כורחי בתחושה של עוצמה. תחושה כוזבת, ובכל זאת. ואני לא לבד. מהר מאוד מתמלא חלל הפושקין בעשן סיגרים סמיך ובגברים עם תחושת עוצמה כוזבת. יודעים מה אני לא אוהב בגברים כאלה? לרבים מהם יש את הנטייה לחבוק עם היד שמחזיקה את הסיגר את צוואר הבחורה שאיתם במין תנועת חניקה. ככה, בזכות העשן בעיניים, פחות אכפת לה שהיא לא יכולה לנשום.

אני פוגש את זאזא מסנגיסר, מנכ"ל המגזין ההדור, והוא מספר לי שעוד מעט תהיה תצוגת אופנה של הלבשה תחתונה. ואני כמעט שכחתי לגמרי שיום האישה.

אני עומד, נשען על הבאר ומביט סביב. אולי זה רק אני, אבל אין אנרגיות ואין שמחה באוויר. המסיבה הזו נולדה מתה. הזמן עובר לאט ומעצבן כמו ציפורניים על לוח. אנשים שותים. אני מתפתה לשוט של וודקה גריי גוס ואומר לעצמי שאני עושה את זה בשביל הכפית של הקוויאר השחור. זה אירוע בלי מסה, בלי מרכז כובד, לפחות לא אחד כזה שיכולתי להרגיש. נדמה שהכול קורה במקרה. פתאום שלוש כנרות עולות לבמה, מנגנות משהו של אלביס, וזה נורא כמו שזה נשמע, הן יורדות, עולה זמר, הוא שר, ואז המוזיקה חוזרת, ואז נעלמת, ומישהו נואם ברוסית ומברך את כולם שבאו.

נהיה לי צפוף. אני יוצא החוצה עם הסיגר שלי לשאוף קצת אוויר צח של אלנבי. הלימוזינה הגדולה עדיין חוסמת את הרחוב, אבל עכשיו היא לא לבד. כמה ב.מ.וו סדרה שבע עומדות על המדרכה.

כשאני חוזר מתחילה בדיוק תצוגת האופנה של הלבשה תחתונה, מותג דה בסט, דוגמניות טופ. הן הולכות להן שמה, בין השולחנות העמוסים, בחזייה ותחתונים. חוצות את המסעדה, נעמדות, עושות את הסיבוב הזה של הדוגמניות, יוצאות וחוזרות חזרה בסט סקסי אחר. למרות שלא הייתי מתנגד להיות זבוב על הקיר בחדר ההלבשה שלהן, הרי שכל זה מדכדך אותי עד למאוד. תצוגות אופנה, ודאי של הלבשה תחתונה, תמיד משפיעות עלי רע. כל הגברים שלוטשים עיניים תוך כדי שהם מגלגלים את הסיגרים שלהם ושואפים מהם זה כזה עלוב, זה ממש הורס לי את המצב רוח, וזה לא שהבאתי אתי הרבה. יש עוד סשן קצרצר של ברכות, ביניהם נאום נרגש של עורכת מדור הקוסמטיקה והיופי של המגזין. היא היחידה שדיברה בעברית ואני רשמתי את דבריה במחברת. אין לי מושג למה עשיתי את זה, לעזאזל. למה שאעשה דבר כמו לכתוב במחברת שלי משהו שאומרת עורכת מדור הקוסמטיקה והיופי במגזין של רוסים עשירים שמחולק חינם בטיסות לקזחסטן במסיבה ליום האישה שבמרכזה תצוגת הלבשה תחתונה? ובכל זאת, עשיתי את זה.

כשכתבתי משהו במחברת פינו לי את כוס היין. כשביקשתי חדשה מהברמנית היא אמרה שמעכשיו המשקאות בכסף. אם כך, אמרתי, אשב לי על הבאר ואשתה משהו קטן. מקום על הבאר, אמר הברמן השני, בא עם מינימום הזמנה של אלף שקל. שישים אלף שקל?!, צעק פתאום מישהו (ישראלי) לידי בטלפון, השיפוץ באמבטיה עלה לי פחות! אבל גם הוא מתקפל יפה ובשקט כשהוא שומע על מינימום ההזמנה. למעשה, אף אחד לא ישב על הבאר בזמן שהייתי שם. אין מה לומר, צנועים האוליגרכים האלה, לא רוצים לנקר עיניים.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל ש.  On 14/03/2010 at 16:15

    אכן,
    יום האישה!
    קראתי את זה והתחלתי לבכות
    אני נשבעת לך.

  • שיר  On 14/03/2010 at 19:21

    אתה כותב יפה

  • רוני  On 15/03/2010 at 0:02

    איזה דכאון, אלוהים.
    יום האשה המושפלת והעצובה.

  • שרון רז  On 15/03/2010 at 9:39

    "אני מתמלא כמעט בעל כורחי בתחושה של עוצמה. תחושה כוזבת, ובכל זאת. ואני לא לבד. מהר מאוד מתמלא חלל הפושקין בעשן סיגרים סמיך ובגברים עם תחושת עוצמה כוזבת."

    אני עם מיכל, שיר ורוני

  • ח ל י  On 15/03/2010 at 11:27

    ואני תמיד חושבת איך הבחורות האלה,התלויות על זרוע, מרגישות בסוף הלילה, ממש לפני שהעינים הנקיות מאיפור נעצמות….הייתי מהמרת שבהרבה מקרים תחושתן לא ממש שונה משלך, ריקנות ומה-בכלל-עשיתי-שם. או שככה אני מקווה…

  • the best poet  On 20/03/2010 at 14:39

    ונטלי תוהה אם יום האישה כלל גם אותה, ומה אף אחד לא מטפל בקשיים שלה. אולי כי זה לא בריטינג או ללא הכנסה?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: