יומולדת / חשבונפש

 

א.

את יום ההולדת שלי השנה – 39 קיצים לוהטים עברו עלי על פני האדמה ואני נכנס לשנתי הארבעים (הו, האימה!) – חגגתי לבד לגמרי, ועוד באילת, לשם נסעתי בענייני עבודה. טוב, אולי חגגתי זו לא המילה הנכונה; ציינתי.

מאחר והייתי בגפי ולא היה מי שיזמין אותי לדרינקים הזמנתי את עצמי לכמה והתפניתי לחשבון נפש נוקב כמו שאני אוהב, בלי לעשות הנחות, בלי לעגל פינות. השנה גם וויתרתי לעצמי על המסורת של להחליט החלטות ולהציב לעצמי מטרות. בשביל מה זה טוב, אני בכל מקרה שוכח אותן וגם באלה שאני זוכר אני לא תמיד עומד.

 

ב.

התחלתי בצד של החובה: לפי מדד הקפיטליזם אני כישלון טוטאלי. אין לי כלום, אבל כלום. אין לי כסף, אין לי רכוש. הגעתי למחצית חיי, פחות או יותר, מבלי שהצלחתי לצבור דבר. כל מה שיש לי זה מינוס קטן ונחמד וחובות לא גדולים מדי לבנק, זהו. יש לי מחשב די חדש שקניתי באלף שבע מאות שקלים, ספרים, דיסקים, קצת בגדים. לפני כשבועיים רכשתי טוסטר במיטב כספי, מאתיים וחמישים שקלים, ועצם זה שמאתיים וחמישים שקלים הם מיטב כספי אומר הכול. בכיסי מרשרשים מעט מדי שטרות (קטנים) ומקרקשים מעט מדי מטבעות (קטנים אף יותר), אפילו כרטיס אשראי אין לי. כמעט ואין שום דבר שאני יכול להרשות לעצמי, וכבר חודשים ארוכים שלא קניתי לעצמי כלום. אני חי מהיד לפה כמו שאומרים, והעתיד לא צופן בחובו מי יודע מה. אין אפילו ירושה שמחכה לי. הלוואי ואף אחד מבני משפחתי לא ימות לעולם, אבל גם אם כולם – כולם! – ייצאו נניח לשיט תענוגות מסביב לעולם וייעלמו איפשהו במשולש ברמודה וישאירו אותי יורש יחיד, נדמה לי שמכל הירושות גם יחד לא אוכל להרשות לעצמי אפילו את עליית המדרגה למכשירים המדליקים האלה שהם טוסטר ומיקרוגל באחד.

אני נאלץ לסמוך על עצמי, אבל איזו משענת קנה רצוץ היא זו. עבודה? מי עושה היום כסף מעבודה. ואפשר לחשוב איזו עבודה יש לי. עיתונאי. בשבוע שעבר עזב גדול הכותבים בעיתונות בישראלית בעיני, רון מיברג, את מעריב. במכתב שכתב לבלוגרית דבורית שרגל גילה לה שאין לו כלום. בגיל 55, כך כתב, אין לו מאיפה להביא כסף הביתה והמשכורת הבאה היא נעלם גדול (או קטן). היה לו משפט יפה: "אם האימה היא אם ההמצאה", כתב, "הרי שאת יכולה לצפות ממני למצוא תרופה לסרטן". מכתבו מילא אותי עצב רב, והמרחק בין העצב לפחד בתחום הזה קטן עד למאוד. יום אחד, חשבתי לעצמי, יביאו כותב אחר למלא את העמוד הזה ואותי יפטרו ואז מה? אם זה קרה לאריה כמוהו, זה ודאי יקרה גם לשפן סלעים כמוני.

היום הזה יגיע בוודאי, אין טעם להשלות את עצמי. או כמו שאמר לי פעם מו"ל שבשורותיו עבדתי: מה זה עיתונאים בשבילי, אמר, אתם רק ממלאים לי את העמודים בין המודעות. זו לא עבודה עם עתיד מי יודע מה, ובכלל – כשמסתכלים על המגמות העולמיות, עיתונאי הפרינט הם גזע נכחד. נכון, אני גאה להשתייך לגזע הזה, אבל מה אנחנו: מוכרי קרח. הבתים כבר מצוידים במקררים חדישים והקרח נמס בעגלה. לא ברור מה יקרה קודם, שיביאו איזה צעיר תוסס במקומי או שהעיתונים ייסגרו.

אנשים בגילי אמורים להיכנס למשבר גיל הארבעים, לקנות אופנוע או משהו, אבל אני תקוע עם האופניים הישנות והזולות שלי אותן רכשתי לפני כשנה במאה וחמישים שקלים. הן כל כך ישנות וכבדות; נדמה שבנו אותן עוד לפני המצאת הגלגל וגילוי הברזל. לפחות אף אחד לא גונב אותן.

בעולם בו אנשים נמדדים לפי הכסף אני מחפש את הסרגל הכי קטן וגם לידו אני מתבייש לעמוד. כישלון מהדהד, זה מה שאני. מה אשאיר לילדי? כנראה שלא אשאיר להם דבר.

זו לא תחושה נעימה בכלל, האמינו לי.

וככה ישבתי לי עם המרפסת של חדר המלון באילת (העיתון שילם), לגמתי בירה זולה ונכנסתי לדיכאון משהו טוב. תסתכל על עצמך, אמרתי לעצמי. אתה לוזר, בייבי. אפילו משבר מיד-לייף הגון אתה לא יכול להרשות לעצמך. יש אנשים שלוקחים את עצמם למול-ים ושותים שמפניה, אני רכשתי לעצמי מנה פלאפל ופחית בירה של פועלי בנין. אומרים שכסף לא קונה אושר. זה שטויות.

יש עוד לא מעט דברים בצד של החובה, כמובן, אבל נדמה שזה הגדול והמכביד מכולם. עם שאר מגרעותיי ומגרעות הגיל אני חי בשלום, או לפחות בדו קיום. אני פחדן ובטלן, אין לי חוש טכני. אני לא נכד משהו, אני לא הבן הכי טוב בעולם. כתבתי ספר שאף אחד לא קרא, כנראה שלא אכתוב עוד אחד, כנראה שלא אשאיר שריטה, ולו קלה, על לוח הנצח. מהם חיי, וחיי אדם בכלל? אם לשאול מכתם מצ'יף אינדיאני אחד, הם לא יותר ממצמוץ של באפלו בחורף.

כן, זה לא היה ערב קל שם באילת.

 

ג.

ובכל זאת, יש גם דברים בצד של הזכות. אני בריא פחות או יותר. יש לי אישה שאני אוהב ואוהבת אותי, יש לי שני ילדים בריאים ויפים וחמודים וקורת גג, יש לי משפחה, יש לי כמה חברים, קהילה שאני משתייך אליה והשיניים שלי במצב טוב. אני מתגבר כל פעם על פחד אחר – קפצתי באנג'י וניצחתי את פחד הגבהים, צללתי וניצחתי את פחד המעמקים, עשיתי סתימה בשן בלי הרדמה וניצחתי את הפחד המפחיד מכולם. אני חי בשלום עם עצמי.

יש לי את כשרון הכתיבה שלי, מפוקפק ככל שיהיה. הכי גרוע אכתוב נאומים למתמודדים בבחירות המוניציפליות. אנשים תמיד יצטרכו כותבים, לא? יש לי סוג של חוש הומור, רוב השערות שלי עדיין על ראשי, אם כי מאפירות ומידלדלות, אני גבוה, אין לי כרס, מצבי הנפשי שפיר ומעלה. אני לא בדיכאון, אני לא בחרדות (עד כמה שאפשר), אני אוהב את החיים, אני קם בבוקר על צד ימין, אני לא בנאדם גרוע במיוחד, אני לא גנב, אני לא שקרן, אני מוסרי פחות או יותר – והמוסר חשוב בעיני הרבה יותר מהאושר. להיות מאושר כל אחד, כמעט, יכול. כשאני יוצא לרחוב כמעט ואין פעם שלא ניגשים אלי אנשים ואומרים לי שהם נהנים לקרוא אותי ושאני עושה להם טוב על הלב, מה שעושה לי טוב על הלב, אני רוכב באופניים על שפת הים, עוזב את הידיים ושורק לעצמי, אני יודע להפוך חביתה באוויר (הילדים מתים על זה), יש לי כפות ידיים יפות ואף שאני די גאה בו. אני לא משתעמם בקלות. אני מרדן. עשיתי כמה צעדים גדולים בתחום הזה, והגדול בהם היה להשתחרר מאורח החיים הדתי.

אני אדם רוחני. חוויתי הארה, אפילו יותר מאחת, צללתי אל התהומות האפלות של החידלון ונגעתי בפסגות המופזות של הנירוונה. יש לי חיים שלמים ודי טובים.

 

ד.

ועוד בצד של הזכות: בספרו הנהדר של ברטרנד ראסל, "כיבוש האושר" שהשאלתי ומעולם לא חזר אלי, נותן הפילוסוף את המדריך שלו לחיים מאושרים. הדבר הכי חשוב למי שרוצה להיות מאושר – ובמאושר אני מתכוון לחיים מלאים, לא לשמחה של מטומטמים מול הטלוויזיה – אליבא דראסל זה, הוא פשוט: תחביבים.

צודק ראסל. ואכן, יש לי תחביב אחד שאני מת עליו. אני חבר בלהקת רוק. לא סתם חבר – אני הזמר. כמה חברים, נפגשים, מנגנים, מופיעים פעם בכמה זמן. אין כמו המוזיקה למלא את לבו של אדם בשמחה של אמת. אין כמו התחביב לנפש האדם; זה לא רק השחרור מטרדות היומיום (בשביל זה אפשר להיות פשוט אלכוהוליסט), זה יותר עניין של לסגור את המעגל, ליצור שלמות במקום שאין בו שום שלמות, לעשות משהו לא בשביל הכסף, לא בשביל הפידבק ולא בשביל לברוח; לעשות משהו רק בשביל עצמו. לא הייתי יכול בלי שלוש השעות האלה בשבוע בהן אנחנו נפגשים בחדר קטן ברחוב הרצל בתל אביב.

 

ה.

לסיכום: אז כן, אני כישלון כלכלי, בושה לקפיטליזם, לא השגתי דבר בארבעים שנה כמעט, אני לא מה שנקרא כוח קניה, אני חסר ערך נומינלי והדבר הוא מקור לא אכזב לתחושות לא טובות כפי שפורט להלן. התיק הזה מכביד עלי, ונראה שימשיך להכביד. אני תקוע עם עצמי במעלית הזאת של החיים ויש עוד מלא קומות לעלות.

ובכל זאת ובסך הכול אני די בסדר. לא הייתי מתחלף עם אף אחד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ימימה  On 07/09/2009 at 10:27

    כתבת! (כתמיד) כל כך קולע.

    מזל טוב.

  • מאיר דויטש  On 07/09/2009 at 10:27

    דרור, רק בשביל כתיבה כזאת שווה להחזיק אותך, אתה פתוח לתרומות? 🙂

  • ח ל י  On 07/09/2009 at 10:30

    אלוף אתה. זה טכסט חד פעמי. הכנות, החדות וחוסר אגו שלו. הלוואי עלי היכולת הזאת.

    יומולדת שמח. שנה נפלאה שתהיה לך. מגיע לך.

  • רונית  On 07/09/2009 at 10:46

    ישבתי בים עם חברה שלי ואמרתי לה
    "אני חייבת תחביב"
    "גם את קראת את פויר??", שאלה בשמחה.
    אתה תהיה המוזמן הראשון לרסיטל שלי בגיטרה.
    תודה.
    וחלי – לשמחת כולנו הטקסט הזה מבריק – אבל בשום אופן לא חד פעמי.
    גוזרת ושומרת.

  • maya  On 07/09/2009 at 10:54

    It was my birthday last Thursday and I was doing the same kind of thing (heshbon nefesh) and kept coming out broke (not just financially). But then your article cheered me up to no end. I went home and wrote things down and came up on top! Hurra for you. Cheers. Much obliged, and a belated happy birthday

  • דודי  On 07/09/2009 at 11:14

    בחוגים מסוימים (הבחור המגניב שכותב יפה ועושה דברים מעניינים). זה נכס גם בעיניים קפיטליסטיות. שם קוראים לזה "מותג".

  • גל  On 07/09/2009 at 11:15

    בכל זאת יש לך כישרון.

    אתה בסדר אתה

  • חייש  On 07/09/2009 at 11:16

    לא רע, אפילו. המלצתי לאנשים ואף השאלתי.

  • תמי  On 07/09/2009 at 11:19

    כלומר, יום ההולדת ה-39, לא חשבון הנפש באילת,
    והתיאור שלך נשמע די מדויק, פלוס דירה (כלומר משכנתא, כלומר חוב די עצום לבנק) ורכב, מינוס הילדים והפרסום.
    מזל טוב ושנה טובה.

  • אור-טל  On 07/09/2009 at 11:29

    "לא השגתי דבר בארבעים שנה" ?? איך זה בא כמעט בנשימה אחת אחרי " פסקה ג'…
    🙂
    דווקא כן השגת ואולי את הדברים הכי חשובים.

    וכיף לקרוא אותך.

  • קיקה  On 07/09/2009 at 11:32

    מקווה שאזכור לחזור לכאן ב-39 שלי.

    מאחלת לך שתשמור על הפקפוק בנוגע לכשרון הכתיבה שלך.
    זה חומר בעירה טוב.

    נשארו מעטים שלא כותבים מלוכלך ובנאלי.
    להיות נדיר בתחומך בגיל 39 זה יותר מלהגיע לירח בגיל 21.

    מזל טוב

  • חן  On 07/09/2009 at 11:40

    מז-טוב ותמשיך לכתוב כל כך טוב

  • גם בלי ערך נומינלי  On 07/09/2009 at 11:49

    הו דרור,

    אתה אחד האנשים החכמים, המקסימים, החדים, והנחמדים בבלוגוספרה ובעיתונות הישראלית.
    את הטקסט הזה אשלח לכמה מכרים שזקוקים לטקסטים מהסוג הזה. אולי אשגר אותו גם לעצמי – לא יזיק לי.
    גם לי יש יומולדת בעוד כמה ימים.

    מזל טוב

  • אהוד אמיר  On 07/09/2009 at 11:51

    בעיות כבד.
    אבל – היי, פלאפל זה אחלה.
    (ויש לך תאומים, יא-אללה. אתה יודע כמה קשה לגדל שתי בנות? אז הנה קיבלת שניים במבצע)
    עזוב כלכלה. יותר מדי כלכלה עושה לך רע באצבע הקטנה של הרגל, וגם גורמת טיקים עצבניים.

  • אהוד אמיר  On 07/09/2009 at 11:55

    א
    האף שלך – לא עשית כלום כדי להיות ראוי להתגאות בו. אם כבר, הוא עשה בשבילך. אבל למה להיות קטנוניים. אני שונא את האף שלי, ובכל זאת הוא לא נוקם בי.
    ב
    אתה כותב. גם זה תחביב. וכשכבר לא יהיה לך קול, עדיין תוכל לכתוב. מצד שני, אולי קול עוד יהיה לך, אבל הפרקינסון לא יאפשר לך לכתוב, אבל לשיר עדיין תוכל. עד שבשל האלצהיימר גם תשכח את המילים. אז תמציא מילים חדשות. החיים נפלאים.
    ג
    אני כבר מזמן לא סופר את הספרים שהשאלתי ושלא חזרו אלי. ותמיד חוזר על אותה טעות ומשאיל שוב. יחי התקווה (שהם יחזרו מעצמם אי פעם)

  • רוני  On 07/09/2009 at 12:05

    לנוכח הכנות שלך.
    כמו תמיד, מתרגשת מהנפש היפה והייחודית שלך. כמו תמיד, שלך.

  • morca  On 07/09/2009 at 12:15

    אז הנה שלי:

    דרור פויר, אני אוהבת אותך.

  • רינה ז'אן ברוך  On 07/09/2009 at 12:54

    היה אחד מהספרים שהכי נהניתי לקרוא ועדיין נמצא על המדף שלי.
    אז לפחות אתה לא יכול להגיד שאף אחד לא קרא.
    🙂

    מזל טוב
    רינה

  • יגאל חמיש  On 07/09/2009 at 12:59

    וזה המון, שתדע.
    מזל טוב

  • אודי שרבני  On 07/09/2009 at 13:02

    מזל טוב
    למרות שמשבר מיד לייף הגון אתה לא יכול להרשות לך, קח

  • שרון רז  On 07/09/2009 at 13:17

    מזל טוב
    אתה נהדר
    באמת כתבת קטע מושלם כאן, כה כנה ומצויין
    "וניצחתי את הפחד המפחיד מכולם. אני חי בשלום עם עצמי"
    מזדהה עם הרבה דברים כאן, בעיקר לגבי הכסף ולגבי התחביבים
    יש לך הרבה, ואתה כותב מעולה, שיהיה לך רק טוב

  • דרור פויר  On 07/09/2009 at 13:17

    תודה רבה לכולן ולכולם, באמת, לא ציפיתי לכזה גל של אהבה וחיזוקים חיוביים. זה נעים, מאוד.

  • אסתי  On 07/09/2009 at 13:47

    ונראה שכתבת את חשבון הנפש שלי. בצד של החובה. בצד של הזכות – הלוואי עלי…(-:

    אבל רק משהו לנחמת אלו שהם חרפה לקפיטליזם – הנה אני הדוגמא שצריכה להדליק משואה בשביל הטמטום של לעזוב את העולם המרופד של הפרסום, על המשכורות החינניות והמעמד המרופד כאמור בשביל עיתונות פרינט.
    אתה רואה, יש עוד מקום להתדרדרות.

    אז מזל טוב וכן נזכה (כולנו) לפוסט הבא

  • בתיה  On 07/09/2009 at 14:42

    דרור, אני פשוט אוהבת אותך! ומתחייבת להגיד לך את זה בפעם הבאה שאני רואה אותך בקינג ג'ורג' על האופניים שלך!

    יומולדת שמח

  • חנן  On 07/09/2009 at 14:56

    כתבת בכנות מרשימה. מזדהה עם כל מילה (למרות שאני קטן בכמה שנים).
    להדפיס ולקרוא ביומולדת הבא שלי.

  • נועה אסטרייכר  On 07/09/2009 at 16:30

    מזל טוב. טקסט שכולו כנות. נהדר. חוץ מזה, טוב לדעת כבר עכשיו מה מחכה לי מעבר לפינה. הרי גם אני כותבת בדבר הזה שעוטפים בו דגים, מה שאומר שלא סביר להניח שתבוא תפנית מרעישה לטובה מכיוון חשבון הבנק שלי בעתיד

  • יובל  On 07/09/2009 at 16:47

    מבלי ליפול לקלישאות
    אתה כותב מקסים ומרגש, ומעורר השראה. תודה על הכשרון ועל העין ועל השיתוף

  • תומר  On 07/09/2009 at 19:15

    וחיבוק, אם יותר לי.
    (אגב, אני קראתי את הספר ההוא, ואהבתי מאוד : )
    (עוד אגב, גם לי אין יותר מדי כסף. אבל אם אזכה בלוטו אתן לך קצת)

  • בועז כהן  On 07/09/2009 at 21:18

    1
    אופניים, כמו מגפיים, כמו שדיים, הם לשון זכר

    2
    "בשבוע שעבר עזב גדול הכותבים בעיתונות בישראלית בעיני, רון מיברג, את מעריב". אכן. הוא היה הגדול מכולם. ואני עדיין בהלם מעזיבתו

    3
    מאוד אהבתי את רשימת הדברים שכתבת בצד הזכות. כן. בריא. נאהב. עם תחביב נפלא. לא מעט. בכלל לא מעט.

  • אנה  On 07/09/2009 at 21:33

    גם אני קראתי את הספר שלך
    וגם עלי הוא השאיר חותם. בפעם הבאה שאראה אותך ברחוב קינג ג'ורג' אגש להגיד לך כמה מיוחדת, חדה, רגישה, מקורית ומלאת תהפוכות היא הכתיבה שלך.
    אני מעריצת מיברג גדולה, ומעריצת דרור פויר גדולה, ולא משנה הקניין הפיזי,
    מבחינה רוחנית יש לך השפעה עצומה על מספר לא קטן של אנשים, וזאת לא השפעה סיגנונית אלא השפעה עמוקה, מוסרית.
    הייתי שמחה שיהיה לי הרבה כסף יום אחד, אבל יותר מזה הייתי שמחה אם היה לי כישרון כמו שלך.

  • קלינמן  On 07/09/2009 at 22:16

    נראה לי שעברת את רף 39 התגובות, עד 120 😉

  • מאיר  On 07/09/2009 at 22:58

    פדוט נגעת בנקודה הנכונה
    התחביב שלוקח אותך איתו ונותן לך הרבה יותר מאשר אתה מצפה

  • אחת  On 07/09/2009 at 23:11

    כשהייתי ילדה, נהניתי לקרוא שבוע אחר שבוע את הטור שלך בקפטן אינטרנט בהארץ.
    הקסמת אותי.

    תודה על כך
    ומזל טוב
    🙂

  • זו ש  On 07/09/2009 at 23:51

    ויש לך כישרון נדיר לכתוב נקי ומצחיק וישר וכן ומבריק – ועם זאת לא להישאר רק כותב נהדר, אלא גם להגיע ישר אל הלב של קוראיך. (או לפחות אל זה שלי).

    זה שווה כל כך הרבה יותר מערך נומינלי, ואני חושבת שאתה יודע את זה, הרי בחרת בחיים האלה ולא בחיי צריכה קפיטליסטיים, אני בטוחה שפנית אי אלה פניות בחייך שהובילוך עד כאן. והכאן הזה הוא הרבה מאוד. תראה כמה אנשים אוהבים אותך. יש לי הרגשה שאוהביך רבים בהרבה מאוהביה של שרי אריסון, ושאתה גם יותר מאושר ממנה. והערך הנומינלי שלה בשחקים.

    הטורים שלך הם פנינים לליקוט מתוך היומיום, וזה במיוחד (מלאו לי 39 השנה, ביוני. אני מזדהה למרות השוני).
    ולגבי צדוק – קראתי אותו ורבים ממכרי קראו. אני חושבת שהוא הקדים את זמנו ובהחלט הותיר את השריטה הזאת, שנניח לרגע שהיא חשובה באיזשהוא אופן.

    יומולדת שמח, איש יקר.

  • קורא נאמן  On 08/09/2009 at 2:26

    הכי כיף שמלטפים לך את האגו עם "הלוואי שהיה לי את הכשרון שלך" ו"איך אני מקנא בך" וגם "הייתי מתחלף איתך ומקבל את כשרון הכתיבה שלך" וכו
    אבל מי היה מתחלף איתך ברגעים שאתה לבד ועושה חשבון נפש לגבי העתיד.
    כשאתה חושב את המחשבות שלפני השינה "מה יהיה אם …יקרה ואני אצטרך כסף" או פאק כשרון הכתיבה שלי, הייתי מת לבית משלי

    אולי תבקש מאחד ה חברים שך בעיתון הכלכלי לייעץ לך איך להרוויח כסף

    יומולדת שמח

  • חגית  On 08/09/2009 at 7:51

    אני אוהבת לקרוא אותך, ואתה עושה לי טוב על הלב.
    מזל טוב, ושלא יהיה יותר גרוע.

  • ענת רוזיליו  On 08/09/2009 at 9:45

    איזה בזבוז לאנושות זה יהיה אם לא תכתוב עוד ספר

  • אמא  On 08/09/2009 at 10:50

    כי הייתי בשימחה עוצרת אותך להגיד לך כמה אני אוהבת לקרוא אותך.
    ותשקיע בתאומים-לך תדע,אולי מהם תבוא הישועה הכלכלית.
    כוכב כדור-רגל? טניסאית צמרת? דוגמנית על?
    האפשרויות רבות.
    אולי בעצם שף ערום שכל פעם שיקפיץ כמהין יזכר באבא הנהדר שהיה לו שהקפיץ חביתות.
    דרך-אגב,לא כתבת בחשבון הנפש איזה אבא אתה.

  • סקרומדון  On 08/09/2009 at 11:13

    ואני, שגדול ממך ב9 שנים, מה אגיד?

  • יובל ת.  On 08/09/2009 at 13:41

    מזל טוב,
    אל תשכח שיש לך עדת קוראים נאמנים שנהנים מהטור ומעריכים אותך ואני מכיר כמה קפיטליסטים טובים, גם בין קוראיך, שאני בטוח שאינם מאושרים כמוך.
    אאחל לך כי תתוגמל אל עבודתך בצורה יותר ראויה ותמשיך להופיע עם נאג' עוד שנים רבת ושמחות.

  • טלי  On 08/09/2009 at 13:55

    כשרון נדיר,
    אני עוקבת אחריך כבר שנים
    קוראת את המדורים בגלובס בשקיקה
    מזל טוב ליום הולדת

  • יוחאי  On 08/09/2009 at 15:27

    טקסט מרגש מאוד. כשרון הכתיבה שלך לא מפוקפק.
    I hope you'll capitalize on it!

    מתי יש הופעה?

  • מיכל  On 08/09/2009 at 15:48

    תענוג לקרוא אותך דרור

    מעלה חיוך אמיתי אצל הרבה אנשים אתה

  • ליאת בר-און  On 08/09/2009 at 18:41

    אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ
    אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ
    אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ אתה הכותב הכי טוב בארץ

    ואולי בעולם

  • שי ענבל  On 09/09/2009 at 0:06

    מעולה כתמיד ומעורר השראה.

    המון מזל טוב.

  • אחד שעוד לא הגיב כאן  On 10/09/2009 at 10:42

    שמע

    אתה אחלה

    לדעתי זה שאתה מוסרי (ומבין את החשיבות של זה)

    זה המפתח לשאר הדברים הטובים שיש לך

    לא צריך את ראסל בשביל לדעת את זה

  • בני תבורי  On 10/09/2009 at 22:14

    ובהמשך לסעיף ג', עושה רושם כי רק ביקור באולפן חסר כדי להפוך את חייך למושלמים…
    נו?

  • אלינור  On 18/09/2009 at 16:27

    קראתי לפני כמה שניות את הכתבה שךל מההתרשמויות מכוכב נולד, ואם יורשה לי, רק שאלה אחת קטנה: מה לעזעזל עשית שם?!
    היית יכול לקבל שבץ מוחי! זאת סכנת נפשות!
    יש שמועה שאומרת שפעם היה איש אחד שהלך לגמר של כוכב נולד, והוא נחנק למוות תחת השדיים המלאכותיים של מר/גברת/דבר אינטרנשיונל
    אפילו אני, שאני נמאת בשלהי גיל הטיפש עשרה לא רואה את התכנית המזופתת הזאת, שהיא תת רמה של התת רמה!!

  • Gal Haspel  On 24/09/2009 at 7:35

    (No Hebrew on this computer. sorry)
    Thanks!

  • עמית  On 29/09/2009 at 13:47

    יאללה, פעם באה אני עוצר אותך ברחוב…

  • בנדיט  On 30/09/2009 at 22:19

    מה שליאת אמרה!

  • מיכל  On 11/10/2009 at 12:41

    ואני חוזרת אליו שוב ושוב.

  • עידנהנחושת  On 18/10/2009 at 12:18

    הכי מבאס זה כשעושים חשבון נפש, ויוצאת תוצאה שלילית….

    טוב שלא קרה לך.
    (יש להסתכל על החציכוס המלאה…)

  • כרמית גליק  On 28/10/2009 at 11:51

    דרור , הפוסט המצויין שלך הוא חתיכת הפאזל שהיתי צריכה היום .
    תודה על סידור הראש לתחושות בטן פנימיות שאני מגישה מפנים , ולמרות זאת ממשיכה להכות לעצמי בראש .. שאולי משהו לא בסדר.
    אז כן בסדר, בסדר בזנט!
    כרמית גליק.

  • נאבוקוב  On 03/11/2009 at 19:55

    נהנה לקרוא אותך. אתה תמיד, אבל תמיד, עושה לי טוב על הלב. יקר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: