ואוגוסט רק התחיל

 

א.

אני חושב על ההורים שגילו שהילדים שלהם הומואים ולסביות כשאלה שכבו פצועים בבית החולים אחרי התקפת הירי הרצחנית בבית האגודה במוצאי שבת האחרון. בעיתונים קראו לזה "חשיפה מכורח הנסיבות". ביטוי יפה, לא? סטרילי כזה.

אני חושב על ההורים האלה שהילדים שלהם פחדו לספר להם מה עובר עליהם, וכל מה שאני מצליח לחשוב עליו מעבר לאימה הברורה והמיידית של כל הורה למחשבה שלילד שלו יכול לקרות משהו כזה, או משהו בכלל זה: הלוואי שאהיה אבא טוב מספיק לילדים שלי כדי שהם יוכלו לבוא ולומר לי: אבא, אני לסבית; אבא, אני הומו. הלוואי שאהיה אבא טוב מספיק בשביל שהילדים שלי לא יפחדו ממני, זה הכול.

אני לא אומר שהם הורים רעים, ההורים האלה, חלילה. אני בטוח שהם אוהבים את הילדים שלהם יותר מכל דבר בעולם ורוצים רק את הטוב ביותר עבורם. בתור מי שהיה פעם ילד אני גם יודע שאתה לא רץ לספר להורים על ההתלבטויות הקיומיות שיש לך גם אם אתה לא פוחד מהם. גם אני לא מיהרתי לבוא להורים שלי ולבשר להם שאני לא דתי ושאני לא מאמין באלוהים. לא שיש מה להשוות, אולי קצת, אבל אני לא בא להשוות, אני רק בא לומר שפחד אסור לו להיות חלק ממערכת היחסים בין הורה לילד.

אז ילדים שלי, אם תקראו את זה מתישהו, דעו לכם: אתם יכולים לבוא ולספר לי הכול. גם אם אני לא אמות על זה נגיד, אם תרצו לחזור בתשובה או לגור בחברון או משהו בסגנון. אני אעדיף בהרבה הומו/לסבית על נער גבעות, אבל זה רק הטעם שלי. דעו לכם שכל מה שיבוא יתקבל.

וחוץ מזה, צריך לחפש את הצד החיובי בכל דבר. יכול להיות גם יתרון אם יחליט אחד מכם לחזור בתשובה: זה יגדיל את הסיכויים שלי להפוך לסבא מתישהו בגלגול הזה. לעזאזל, כשאני מתחיל לחשוב על האופציות, אני אומר: אם תחזרו בתשובה מספיק מהר יש מצב גם לנינים. בואו נעשה את החשבון: היום הם בני שנתיים כמעט. חוזרים בתשובה, או לפחות אחד מהם, עוד 15 שנה ככה ומולידים מלא ילדים ששמונה עשרה שנה פלוס מינוס אחר כך יולידו ילדים משלהם. זה לגמרי מסתדר! אם הכול יתקתק לפי התוכנית, ואם הרפואה תמשיך להתקדם בקצב משביע רצון, עוד יהיה לי כוח להרים את הנינים החרדים שלי על הידיים, לאהוב אותם כמו שהסבא-רבא שלי אהב אותי, ואז לצאת לעשות איתם סיבוב על הקלנועית וללכת לבקר את הדוד/ה ההומו/לסבית.

סבא-רבא יושב עלי סבבה.

 

ב.

היו גם הורים, קראתי בכמה מהפורומים, שלא הסכימו לבוא לבית החולים אחרי ששמעו מה קרה ואיפה קרה, שנידו את הילד שלהם. על אנשים כאלה אני לא מדבר: אלה הורים רעים. הורה שלא מוכן לקבל את הילד החד מיני שלו הוא לא רק הורה גרוע, הוא בנאדם גרוע.

אז אני חושב על ההורים האלה שגילו שהילדים שלהם חד מיניים כשאלה שכבו ירויים בבית החולים אחרי מה שקרה ונראה לי שרובם המכריע מרגיש את הדבר היחיד שאפשר להרגיש: שמחה שהילד בחיים, שמחה שמגמדת כל דבר אחר. גם אם ילדה לסבית או ילד הומו לא היה במקום הראשון ברשימת החלומות שלכם, אלוהים יודע למה, אני בטוח שילד מת נמצא עוד יותר למטה ברשימה הזו.

אז חבקו את הילדים שלכם, הם בטח נורא פוחדים. כי העולם מלא באנשים זבל שרק רוצים לפגוע בהם בגלל מה שהם, ואתם ההורים שלהם ולא משנה מה אתם חייבים להמשיך ולאהוב אותם.

כן, אני יודע שזה קצת מוזר לומר את זה בזמן האחרון: השבוע פורסם מחקר שנערך על ידי המועצה לשלום הילד: 32 ילדים נרצחו על ידי קרובי משפחתם בשש השנים האחרונות. כולם, למעט שישה, היו מתחת לגיל ארבע. רובם נרצחו בחודשים יולי-אוגוסט, בדרך כלל בימי שבת וראשון. שעת הרצח המועדפת: אחת עשרה בבוקר.

ואוגוסט רק התחיל.

 

ג.

ובכלל זה לא היה שבוע מי יודע מה, השבוע שעבר. מלבד השנאה והאלימות, שזה כבר עניין די רגיל פה, חטפתי גם אני את שפעת החזירים ושכבתי בבית איזה שבוע כמו כלב. למזלי קיבלתי את זה קל יחסית. עובדה, אני עדיין בחיים, אבל תנו לי לומר לכם, זה תענוג קטן מאוד. כל השרירים בגוף נתפסו לי כאילו רכבתי בטור דה פראנס, רק בלי הסמים, השתעלתי כמו משורר, התעטשתי כמו חלפן כספים, עברו בי גלי חום וקור כאילו הייתי פילה בהריון והייתי חלש כמו פוליטיקאי. חוש הטעם אבד לי, כמו גם חלקים נרחבים מחוש השמיעה, שלא לדבר על חדוות החיים. זה היה כמו לחיות שבוע שלם עם שקית ניילון על הראש. הו, כמה נורא להיות חולה!

למרות שהתקשיתי, גם במצבי הצלחתי למצוא נחמה בעובדה שהנה, גם אני חלק ממה שקורה. אני לא חי בבועה, כמו שאוהבים לומר לי לפעמים, ומה הוכחה טובה יותר מכמה ימים של שפעת חזירים? אם הייתי חי בבועה לא הייתי צריך לעבור את מה שעברתי.

אבל עם כל הכבוד להשתתפותי הפסיבית במגמות הגדולות בעולמנו, נזכרתי במילותיו האלמותיות של המשורר הפורטוגזי הגדול אלוָרוּ דה קמפּוּש שאמר: "אני חולה / כואבים לי הראש והיקום".

כן, גם אני, כמו המשורר הנערץ עלי, לא מצליח להבדיל בימים של חולי ביני ובין העולם, כי מהו העולם אם לא העולם שלי ואיפה אפשר למתוח את הקו בינינו? אצטט, ברשותכם, עוד כמה משפטים מאת האיש הגדול הזה (מתוך "מה עשיתי מן החיים?" שיצא בהוצאת כרמל בתרגומם של רמי סערי ופרנסישקו דה קושטה ריש): "הכל יודעים שההצטננויות הקשות / משנות כליל את מערכת היקום, / ממלאות אותנו רוגז כנגד החיים / וגורמות התעטשות עד כדי מטפיזיקה / … איזו הצטננות קשה / נחוצים לי אמת ואספירין".

אז כן, נתמלאתי רוגז גדול כלפי החיים, החיים בכלל והחיים שלי. היה זה שבוע של נרגנות וקטנות-רוח. זה לא היה תענוג גדול להיות בקרבתי השבוע, אתם יכולים להיות בטוחים. שנאתי את כולם, והכי שנאתי את עצמי. כשלא שנאתי את עצמי ריחמתי על עצמי, מה שגרם לי רק לשנוא את עצמי יותר, להאשים את עצמי במצבי כאילו אני הדבקתי את עצמי. קצת הזכרתי לעצמי את נתניהו שמאשים את העניים בעוניים. אני קורא לזה: הקפיטליזם החזירי של הנפש.

אני חושב שיש בנו, או לפחות ברובנו, איזה מין יצר קמאי בלתי נשלט: לכעוס על החלש. גם כשהוא אנחנו. אולי זה משהו אבולוציוני, אנא עארף, משהו שיעביר את נקיפות המצפון ויקל עלינו להשאיר את החלש מאחור כשטורפים רעבים דולקים אחרינו. או כמו שאומר הפתגם האפריקאי: אם את איילה ורודף אחרייך אריה, את לא צריכה לרוץ הכי מהר, מספיק שתרוצי רק קצת יותר מהר מהאיילה הכי איטית בעדר.

באפריקאית זה נשמע יותר טוב, ולבטח יותר קצר, אבל אתם מבינים למה הכוונה.

 

ד.

700 איש, אני קורא בעיתונים, צפויים למות השנה משפעת החזירים, רובם צעירים. כרבע מאוכלוסיית המדינה תידבק, ככל הנראה, ובמשק כבר נערכים למצב בו השפעת תשבית מסה קריטית של עובדים.

אני לא דואג למשק, המשק יסתדר. אבל אני בהחלט דואג לכל האנשים האלה, העובדים והלא עובדים, שטרם נדבקו במחלה וטרם יצאו ממנה בשלום. מאחר ואני מאמין שאני כמו כולם, וש"אנחנו כמו כל אחד, הו!" כמו שאמר שלמה ארצי, הרי שמה שצפוי לנו בחודשים הקרובים זה גלים עצומים של שנאה עצמית מהולה במנה גדושה של רחמים עצמיים. צונאמי של גועל. רבע מתושבי המדינה הולכים להרגיש חרא ולפזר באוויר חרא של אנרגיות.

ואוגוסט רק התחיל.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בני תבורי  On 07/08/2009 at 11:54

    לסעיף א – שיחזרו בתשובה מהר, שיספיק להם הזמן לחזור בשאלה.
    לסעיף ב – אל תמהר לשפוט. זה לא כל כך פשוט.
    לסעיף ג – מקנא בך שזה מאחוריך, אני פוחד שזה יכוא לי על הנסיעה לניו זילנד בספטמבר…
    לסעיף ד – אבל יולי כבר נגמר. שנהיה בריאים.

  • יעל  On 07/08/2009 at 15:57

    טייק אוף על יאיר לפיד? עוד מעט תפתח את הפוסטים שלך ביואבי, אני רוצה שתדע

  • עומר  On 07/08/2009 at 16:34

    מצטער מראש על הבורות המדיצינית, אבל האם העובדה שחלית פעם בשפעת חזירים מחסנת אותך מלחלות בה שוב?

  • מיכל  On 07/08/2009 at 19:27

    זה כשרון נפלא מה שיש לך – לגרום לאדם להנות מהכתיבה שלך כשהתוכן הוא הומופוביה, פחדים בכלל, החזרזירות הזו ואוגוסט הנוראי.

    בריאות, אושר ורגיעה

  • שי  On 07/08/2009 at 20:09

    אהבתי!

    אם החזירים היו מנצחים אותך הייתי מתעצב נורא
    שיותר לא אוכל לקרוא אותך. תהייה סופר בריא!

    שי

  • איילת  On 08/08/2009 at 13:20

    אתה איש טוב.
    בקיץ כ"כ רעשני, עם פוטנציאל פסיכופטי מטלטל כמו שנתגלה עד עתה- העובדה שאתה איש טוב מנחמת בפשטותה.

  • ספניולה  On 08/08/2009 at 22:57

    ואני דווקא לאחרונה חושבת שבזכות זה שפחדתי מהורי לא עשיתי כמה דברים מאוד טיפשיים שיכלו להוביל אותי לכמה מקומות מאוד לא נעימים.
    אני לא בטוחה כלל וכלל שזה רע לפחד קצת מההורים
    השאלה כמובן כמה קצת
    והכי טוב,פחד סלקטיבי,שלא יעשו שטויות כי הם מפחדים אבל שלא יפחדו לספר לי שהם גאים כי זה הרי לא שטויות כלל וכלל.
    ופה אוסיף שהטענה הזאת ששמעתי לא מעט ,של כולנו הנאורים, שעדיף לנו ילד הומו על ילד חוזר בתשובה ,גם בזה כבר אינני בטוחה.
    לו ילדי חוזר בתשובה אני מקווה שהייתי משכילה לשמור איתו ועם ילדיו על קשר חם,קשה ככל שזה יהיה
    אבל לו בהחלט אני יכולה לראות איך היו חיים טובים בקהילתו ובאמונתו.
    לעומת זאת,לו ילדי היה הומו, הוא היה עובר סבל והיה אומלל. החבר'ה בבית הספר היו יורדים לחייו ומציקים לו והלבטים וההתלבטויות שלו היו גדולים וקשים (ראה סיפוריהם של הנערים והנערות במוסף הארץ אתמול) ואני,מה הייתי אז עושה?

    לכן,לעניות דעתי,כשחושבים על טובתנו עדיף לנו ילד גאה. כשחושבים על טובתו אני לא בטוחה.
    ואפרופו,חושבים על טובתו ,כתבת ש
    אני לא אומר שהם הורים רעים, ההורים האלה," חלילה. אני בטוח שהם אוהבים את הילדים שלהם יותר מכל דבר בעולם ורוצים רק את הטוב ביותר עבורם"
    אז מסתבר שלא כך.
    יש הורים שאוהבים את עצמם הרבה יותר מאת ילדיהם ויש הורים שממש אבל ממש לא רוצים בעבור ילדיהם את הטוב ביותר אלא להיפך.
    מקנאים בהם וממררים את חיהם. תכנס קצת לבלודים של אנשים ותקרא
    (ועכשיו עם החדש של שוקי זה קלי קלות ((: )
    בקיצור,אוהבת מאוד את כתיבתך אבל לא תמיד עם הכל מסכימה.

  • ליאת בר-און  On 10/08/2009 at 8:38

    פוסטוב.

  • אירה  On 10/08/2009 at 22:49

    בתור בחורה לסבית צעירה, שעבר עליה שבוע לא קל בכלל,
    רק רציתי להגיד תודה.
    תודה, כי אתה לא שונא אותי בלי להכיר אותי.
    תודה, כי אתה מספר על זה לעוד אנשים
    ותודה, כי אני אולי רגשנית מידי בשבוע האחרון, אבל העיניים שלי היו קצת לחות כשקראתי את תחילת הפוסט

  • יפית  On 13/09/2009 at 20:29

    בוא רגע תמשיך עם החשבון נפש
    אם אתה רוצה שהילדים לא יפחדו ממך
    תפסיק להעדיף ציבור איקס על ציבור וואי
    הילדים שלך טיפשים כל כך שהם לא יבינו שאתה פשוט תתחרפן אם הם יבדקו את הדת או הצד הימני של המפה הפוליטית? אתה אומר שתקבל אותם ושלא יפחדו ממך, אבל תחשוב טוב על מה הם גדלים בבית
    שלא יגדל פה עוד דור שמפחד מההורים שלו
    וזה שעזבת את הדת… בסדר הבנו… ממש גיבור על

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: