האיש שידע לכעוס. על עמוס קינן

 

קטונתי מלספוד לעמוס קינן שהלך לעולמו הלילה. ובכל זאת. לא אכתוב על קינן הסופר, האמן או הבשלן. בשבילי הוא היה קודם כל בעל טור. למעלה ממחצית חייו כתב קינן טורים בעיתונים; ב"הארץ", "העולם הזה" ו"ידיעות אחרונות". על הטור שלו במוסף השבת שלושים שנה כתב קינן טור שבועי, הלוואי עלי גדלתי במשך שנים, כזה רציתי להיות. טור קצר ועוקצני שלימד אותנו מה זה לחשוב לבד וכמה חשוב וכיף זה תמיד לריב עם כולם, כי רק כשאתה מתנגד אתה חושב, כי רק כשאכפת לך אתה כועס. ואלוהים, האיש הזה ידע לכעוס. "האירוניה והחרון היו כלי המלחמה הקבועים שלו", כתב עליו פעם אדם ברוך ז"ל. ואכן, וגם העברית של קינן, כמו אישה אמיתית, הייתה הרבה יותר יפה כשהיא כועסת; קוצפת, רושפת, שורפת, חדה, מדויקת. אין ספק, האיש ידע איך להתנהג עם מילים, ולפי מה שהבנתי גם עם נשים.

כבר הרבה מאוד שנים שקינן לא כותב את הטור שלו. ובכל זאת. עם מותו נסתם הגולל, עוד גולל קטן, אחד מרבים ההולכים ונסתמים, על גורלו של בעל הטור העברי. אחד אחד הם הולכים לעולמם, מפוטרים או סתם נדחקים לשוליים. גם גורלו של קינן אחרי שלושים שנות כתיבה בעיתון של המדינה לא היה טוב יותר. אם אני זוכר נכון, יום אחד פשוט הראו לו את הדלת.

פעם היו פה ענקים. בעלי טורים שהיית מחכה שבוע שלם לקרוא אותם, כמעט תמיד נפגע ורק לעתים רחוקות מתאכזב. אנשים שאהבו לריב, לאהוב, לשתות, לשוטט, שחצבו מאמרים בסלע ואז ניתצו אותם בפטיש. פעם היו פה בעלי טור. אני יכול למנות אותם אבל אין לי כוח, זה סתם מדכא. ואתם יודעים מה באמת מדכא? לראות עם מי נשארנו. יאיר לפיד כאלה, אנשים שכותבים יפה אבל שבחיים לא יריבו עם אף אחד, ואם כבר יריבו זה יהיה רק עם החלשים מהם. נשארנו עם הורים שכותבים על הילדים שלהם. נשארנו עם שעת סיפור בגן ילדים.

דור הענקים הולך ופוחת, שלא לומר כמעט ונעלם. עכשיו זה התור של הדור שלנו, בעלי הטור הצעירים (עלק), אבל כשאני מסתכל סביבי וגם במראה שמולי אני מגיע למסקנה שפשוט אין לנו את זה. יש כאלה שכותבים יפה גם היום, ברור, ויש כאלה עם רוחב יריעה ומשנה סדורה, אבל נדמה שכבר כמעט ואין כאלה שששים אלי קרב, שמשחיזים עט כמו חרב ויוצאים למלחמה. נראה שאפילו רון מיברג, איש ריב ומדון, קצת התעייף מזה. יהונתן גפן, תלמיד של קינן (כפי שהוא מעיד על עצמו) עדיין מניף את נס המרד, אבל למי הוא יעביר אותו בבוא היום?

ועל הסאטירה, המלכה של הכתיבה, בכלל עצוב לדבר. אעפס? תעשו לי טובה. דורון רוזנבלום? זו סאטירה שבעה לבורגנים. אין סאטירה בעיתונות העברית היום, אין מאז שמת דודו גבע, ומדינה בלי סאטירה נראית בדיוק כמו שנראית המדינה שלנו. אין מי שיתקע סיכה בבלון, אין מי שיצבוט בישבנו הרופס של המלך העירום.

בעלי הטור, ככלל, נחלשו. תש כוחם. זה לא אישי, זו כנראה דמותו של המוסד הזה. אולי פשוט השתנו הדרישות. פעם תפקידם היה לגרום לנו לחשוב, לנסות להכעיס. היום תפקידו של בעל הטור הוא לעשות נעים בגב. אני בטוח שגם את עמוס קינן, יהי זכרו ברוך, זה היה מעצבן לאללה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיקי  On 06/08/2009 at 1:57

    דרור היקר,
    לדעתי הפיחות במעמדה של הסאטירה לא נובע מחוסר בסאטיריקנים אלא מאינפלציה מטורפת.
    בסביבה תרבותית שבה כל שוליית חזאים אמון על כל ארסנל הסארקאזם וכל כתבת רכילות זוטרה יורקת בוז
    לכל עבר,מתינות היא הצעקה החדשה.הטור שכתבת על הרפורמה במ"מי נגע בי ושינה אותי יותר מכל הטורים נוטפי הארס והזעם הקדוש והמוצדק.לאחר שקראתי אותו,
    חשבתי לעצמי כמה נדיר היום להיחשף באמצעי התקשורת (ואפילו ברשימות)לדיון ענייני וסבלני,חף ממניפולציות רגשיות,או לנסיון כן לשכנע מישהו ולא בעזרת נבוט מטאפורי.

  • מיקי  On 06/08/2009 at 3:25

    למרבה הצער(אני כותב בהקשר לדיון הציבורי ברפורמת הקרקעות,למשל),אני מתרשם שגם הכותבים בעלי האג'נדות החברתיות שכחו שהמדיום הוא המסר והם שותפים מלאים לכל המחלות של התקשורת הכללית.(התיחסות לטוען ולא לטענה,דה לגיטימציה של הצד שכנגד,כינוי אותו צד בשמות בלי להתייחס לטיעונים וכו).רוב האנשים הם לא רעים ולא טיפשים.
    אנחנו עייפים ,וכואבים,וכל הזמן רוצים למכור לנו משהו.אנחנו סובלים תדיר מהצפה של גירויים ואינפורמציה,מה שגורם לקהות רגשית ושכלית. לכן ,דרור היקר,תחינתי שטוחה בפניך:צא לעיתים קרובות יותר מאיזור הנוחות שלך.אין צורך להוסיף עוד צ'ילי,התביל ממילא חריף מדי.להגניב את המשוכנעים זה לוקסוס.בתרבות אלימה ומופרעת קשב כשלנו השיח התקשורתי זקוק לקול ברור ובהיר הרבה יותר מאשר לעוד סאטיריקן,מוצלח ככל שיהיה.

  • רחביה ברמן  On 06/08/2009 at 9:39

    שאני משווה את עצמי או את מי מחבריי (יוסי גורביץ, נמרוד אבישר שכתב אמש משו כועס כדבעי, מקס הזועם), אבל…. אולי הם קיימים, ופשוט הממסד של התקשורת (המודפסת או לפחות זו שמשלמים עבורה) לא רוצה אותם?

    איש מאיתנו הוא לא עמוס קינן, ולא ארנסט פישרובסקי, ואולי אפילו לא הדסה בת אברהם (סליחה, בת יצחק… פרס למזהה), אבל זה לא שלא כותבים ככה.

  • דודי  On 06/08/2009 at 13:09

    יגידו עליהם דברים דומים ("אך, איפה הכותבים של פעם!"): אריאל הירשפלד וסייד קשוע. שלישי: מאיר שלו.

    ", כזה רציתי להיות. טור קצר ועוקצני שלימד אותנו מה זה לחשוב לבד וכמה חשוב וכיף זה תמיד לריב עם כולם, כי רק כשאתה מתנגד אתה חושב, כי רק כשאכפת לך אתה כועס"

    היופי בבעלי טורים טובים באמת, שהם גם חד-פעמיים לגמרי ואף אחד לא יכול "להיות כמוהם". אני חושב על בעל הטור האהוב ביותר עליי: עלי מוהר. הטור שלו היה הפוך לגמרי לתיאור שתיארת, והוא לא פחות טוב משום טור כועס ונושך.

    "לגרום לנו לחשוב, לנסות להכעיס" – שוב מוהר לנגד עיניי. טור טוב לא מוכרח להכעיס ועלי מוהר היה כנראה כותב גרוע אילו ניסה בכוח להכעיס ולנשוך. טור טוב צריך לענג, לעורר מחשבה, לעורר רגש; איזה רגש, זה תלוי בכותב. רצוי מאד שיצחיק, אבל זו לא חובה (הירשפלד); כן חובה שהוא יצחיק כשהוא מנסה להצחיק.

    אם נידרש להפלגה קלה, זה בסדר שרקוויאם לכינור לא מעורר רצון לרקוד ושקטע טראנס אינו מעלה בנו תוגה מהורהרת. הפודינג מתוק, הפשטידה מלוחה, וכו' וכו'.

  • דודי  On 06/08/2009 at 13:15

    ברוח דברי המגיב הראשון, דווקא הרגישות והעדינות של מוהר וגם אהבת האדם שלו הו סחורות שכמעט אינן בנמצא בין המוני הנשכנים הכועסים; האירוניה שלו נדירה בין הציניקנים בפרוטה.

  • שירי  On 06/08/2009 at 13:47

    אחח, קישון…
    מיותר לציין שלא קראתי את הטור כשהוא יצא.. לא הייתי בתכנון אז, אבל קראתי בספרים שיצאו וקיבצו אותו. אחח!

  • שי  On 06/08/2009 at 21:30

    יוסי גורביץ כותב תענוג. גם חיים ברעם וגדעון ספירו בגדה השמאלית

  • בני תבורי  On 07/08/2009 at 10:00

    יוסי שריד כותב מצויין אם כי נראה שהוא כל כך מאוהב בכתיבה ולא ברעיון שמאחוריה…
    פוסט נפלא, נכון ועצוב.

  • אמיר  On 08/08/2009 at 11:24

    אני אולי לא בקיא בספרות ולא בכתיבה. אבל קל לי לזהות מרחוק את הענק הזה לפחות – פשוט רואים אותו מרחוק, כי הוא גדול.
    הוא אתה, אדוני (בהשראת הפוסט (הטור?) על הכנסת).
    יש עוד למה ולמי לצפות

  • טומי  On 08/08/2009 at 12:29

    אתם בסך הכל חבורת אפסים שהקנאה בוערת בה.

    אף פעם לא תהיו מוכשרים כמוהו.
    אף פעם לא תרוויחו כמוהו.
    אף פעם לא תהיו פופולריים כמוהו.
    אתכם יפטרו ואותו לא.

    יכולתי להמשיך אבל בטח הבנתם. נו, לא נורא – תמיד תהיה לכם נחמת עניים ותוכלו ללכלך עליו באיזה בלוג זניח.

  • ליאת  On 09/08/2009 at 14:17

    אתה הוכחה למה שמדובר פה: "פעם תפקידם (של בעלי הטורים) היה לגרום לנו לחשוב, לנסות להכעיס. היום תפקידו של בעל הטור הוא לעשות נעים בגב."

    כנראה זה מה שיאיר לפיד עושה לך, נעים בגב, כי לחשוב מן הסתם לא.

    דור הענקים בכתיבת הטורים אולי נעלם, אבל נו – אם אלה הקוראים – למי יכתבו?

    ובכל זאת, עוד יש צדיקים בסדום הכותבים, ובהם דרור פויר, ואשרינו שיש עוד כמה מהם, כי עוד יש צדיקים בסדום הקוראים..

  • ניר  On 10/08/2009 at 19:29

    מה שכתב מיקי. מלים בסלע.

    אם עמוס קינן הוא הנדריקס, אחריו באים מליון חקיינים ששוברים את הגיטרה ושמים סוללה של מרשלים – יש להם את הרעש, אין להם את הכשרון. יותר גרוע, מהתגובה של ברמן נראה שאין להם אפילו את הכשרון לדעת שאין להם כשרון.

    איך אפשר לשמוע מישהו כועס כשהווליום של כולם על 11? כל דבר מושווה מיידית לשואה, כל מי שלא מסכימים אתו הוא נאצי, פשיסט או למצער מקרתיסט, כל צפונבון בן 19 מגלי צה"ל משפריץ ציניות ופמיליריות כאילו הוא עתונאי מצולק שמכסה את הבית הלבן ארבעים שנה.

    וודאי שהם לא רבים אחד עם השני. כולם גרים באותה שכונה, לוקחים את הילדים מאותו גן. למה לריב? פה ושם מכסחים איזה קורבן תורן – רצוי שופט, קצין או פקיד, מישהו שאין לו חברים במדיה או כסף לעורכי דין.

  • רחביה ברמן  On 11/08/2009 at 2:19

    שאני לא באותו רביע גלקטי עם קינן מבחינת כישרון, אבל בכל זאת נהנה לקרוא את עוזי ושות'.

    אבל תודה, באמת.

    בסך הכל התייחסתי לנקודה שהעלה דרור. מבחינת כישרון כבר לא אגיע לקרסוליו של קינן, אבל כשדרור אמר שאין כותבי טורים כועסים, בהימנותי על קבוצה שדווקא מתבקש להגדירה כבעלת כתיבה כזו, הרגשתי צורך לציין זאת.

  • עומר  On 24/08/2009 at 12:01

    אני מחכה לטור שלך כל שבוע (במהדורה המודפסת של גלובס)

  • יוני  On 26/08/2009 at 20:20

    מיקי השאקל של רעננה

  • האזרח דרור  On 05/09/2009 at 21:51

    זה לא שהוא כזה כועס אבל הוא מושחז ומקורי, כדאי לקרוא אותו.

    חפשו אותו בגוגל, מומלץ

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: