יום שני השבוע בכנסת

 

יום שני השבוע בכנסת. זה היה מה שהפרשנים הפוליטיים נוהגים לכנות "יום דרמטי"; בקרוב יעלה להצבעה חוק מופז (שנדחה בינתיים) ולפניו חמש הצעות אי אמון, אבל האווירה במסדרונות שמחה וצוהלת. סוף המושב בפתח, הפגרה מעבר לפינה והמשכן מלא עד אפס מקום בשתדלנים, דוברים, עוזרים, מקורבים, אורחים, כתבים וצלמים. כולם ממלאים את המזנונים, גם החלבי (הטוסט הכי דוחה שאכלתי בחיי) וגם הבשרי וגם זה של הח"כים, מתלחששים, מצטופפים בפינות העישון ונהנים מעוד יום יפה של דמוקרטיה ישראלית במיטבה. מעניין שרק אלי ניגשים כל הזמן מאבטחים: מי אדוני, אפשר לעזור לאדוני, מה אדוני עושה פה, את מי אדוני מחפש, לאדוני אסור לעמוד פה, אדוני צריך ללכת לשם. אם זה יימשך ככה לא תהיה לי ברירה אלא להפוך לח"כ בעצמי, אולי אז יפסיקו להטריד את אדוני.

אני נכנס למליאה, המקום הכי שקט בבית. מופז בדיוק סיים את נאומו הלוחמני נגד חוק מופז (כמה נחוש הוא ואמיץ ובוטה ותקיף כשדנים בנושא החשוב באמת: שאול מופז), והמליאה כמעט נטושה. כשמונה נבחרים שרועים בכורסותיהם, לא מקשיבים לשר גלעד ארדן שמגן על הממשלה מפני האי אמון של סיעת קדימה. אני מודה שבתחילה חשבתי שזה גדעון סער. כנראה שלעולם לא אצליח להבדיל בין שני אלה, הם תמיד נראים לי כמו התמונות האלה בסגנון ה"לפני" ו"אחרי" של משהו שאיני מצליח להגדירו. בעוד ארדן נואם נכנס סער למליאה ואני מתמלא פליאה: כמה יפים הם שני אלה! כל כך צעירים ומוכשרים!

ח"כ אברהים צרצור מעלה הצעת אי אמון: חוסר שוויון ביחס בין אסירים ביטחוניים יהודים וערבים וח"כ אורי אורבך מנסה להפריע לו עד שבא נחמן שי והשניים מסתודדים. בינתיים סער לוחש משהו על אוזנה של שלי יחימוביץ'. שאר הפרצופים, אני מודה, לא מוכרים לי כלל וכלל. כולם חדשים. זיהיתי את הערבים הוותיקים: טיבי, ברכה, זחאלקה. אלה תמיד פה.

השר אהרונוביץ' עונה לצרצור. עונה זה דבר יחסי, כמובן. המליאה מתמלאת אט אט בח"כים, וכל אחד עוסק בענייניו; מי שלא מתלחש מסמס, מי שלא מסמס מנמנם, מי שלא מנמנם קורא, מי שלא קורא כותב, מי שלא כותב בוהה, מי שלא בוהה מטייל, מי שלא מטייל מפהק. המוכשרים מבין הח"כים עושים שני דברים ביחד. במו עיני ראיתי את חיים אורון מטייל ומדבר בסלולרי בו בזמן. שמישהו ייתן לאיש הזה תיק בכיר. היחיד שמתעניין בנעשה הוא היו"ר רובי ריבלין. אני מת על ריבלין; יש לו קלאסה.

ח"כ הורוביץ מעלה גם הוא הצעת אי אמון: הפקרת החינוך הממלכתי. דבריו מעניינים והוא נסחף מעבר לזמן שניתן לו. ריבלין מפרגן לו עוד שתי דקות. מתן וילנאי נכנס. שר החינוך עונה לו. לא משעמם לי בכלל, האמת. נראה לי די כיף להיות ח"כ.

כשחברת הכנסת חנין זועבי מעלה את הצעת אי האמון שלה בעניין הבנייה בירושלים המזרחית היא נותנת בראש, זאתי נכנסת למליאה חברת הכנסת ציפי חוטובלי. היא כל כך שמחה להיות פה, חוטובלי! צעדיה קופצניים, כולה חיוכים ושמחת חיים מתפרצת. היא אולי לא זוכה לריספקט מי יודע מה מכתבי הכנסת, שקוראים לה "הצווחנית", כמו גם מחבריה למליאה, אבל לא נראה שזה משנה לה. היא די חמודה בעיני, חוטובלי זו, אפילו סקסית בדרכה המצחיקולית. גם זועבי, אני מוכרח לומר, די מדליקה. משהו ברצינות שלה עושה לי את זה. ערביה ודוסית, שלא תגידו שאני לא חותר לאיחוד כל הפלגים בעם.

נאומה של זועבי מסתיים במילים: ירושלים עוד תחזור לבעליה המקוריים. גדעון סער עונה לזועבי. למה את לא מגנה את הטרור, הוא שואל. אחר כך מדברת חברת הכנסת סולודקין. היא מדברת מהלב, אבל מה לעשות שזה לא כל כך מעניין.

ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו) עולה לדוכן ונוזף בזועבי: איפה אתם הייתם כשדוד המלך, ואחר כך שלמה, שלטו בירושלים?! אתם לא הייתם פה בכלל! זו חוצפה, הוא שואג, ומסיים את נאומו בפאתוס שמתאים להצגת סיום של  כיתה ו': אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.

אני יוצא החוצה ועושה סיבוב, אבל משעמם לי בחוץ. במזנון כולם מתלחשים ואין אף אחד לדבר אתו. אני חוזר למליאה, איפה שכיף. דניאל בן סימון על הדוכן, בטון רך ובמבטא צרפתי הוא קורא לאחדות בעם ולחזרה למדינת רווחה. יאללה בסדר, מה שנקרא. עכשיו תורו של נסים זאב מש"ס. איזו עברית יש בפיו: "רק פותחים את הנושא", הוא קובל בפני ריבלין, "ושלוש דקות חולפים".

נכנס רוני בר-און עם כרס חדשה ויפה; נכנס אבישי ברוורמן במבט של 'איפה שכחתי את המפתחות של הצוללת'; נכנס יעלון, שופע קסם אישי; נכנס פואד, אתלטי מתמיד, מתיישב ליד שטייניץ ושם עליו יד; נכנס בני בגין, על גבו שק של עקרונות; נכנסים עוד כל מני.

אחמד טיבי מדבר, אחריו אורי אריאל, אחריו חנא סוייד, אחריו אילן גילאון, אחריו אורי אורבך שעדיין לא יצא ממשבצת המצחיקן שלא מצחיק. ערבים שרוצחים יהודים ויהודים שרוצחים ערבים זה לא אותו דבר, הוא אומר, והתקפה על עם אחר פחות חמורה מהתקפה על העם שלנו. הומניסט.

חוטובלי שלי עולה לדוכן, היא אחרונת המתדיינות לפני ההצבעה על חוק מופז. היא מדברת על ירושלים, כמה טוב שבונים במזרחה, ומספרת סיפור ארוך מהגמרא על רבי יוחנן בן זכאי. קשה לומר שהיא ממגנטת את חבריה. כולם מדברים ומהומה משתלטת על המשכן. חוטובלי לא מפסיקה לחייך. ריבלין מנסה להסות את החכ"ים. בבקשה להקשיב לחברת הכנסת, הוא אומר, היא מדברת דברי קודש. אמרתי לכם שהוא קלאסה.

המליאה כבר מלאה לגמרי. נכנסים התותחים הכבדים; ברק, נתניהו, ישי, לבני, מופז. אני מביט מהיציע על חברי הכנסת, על השרים, מנהיגי הציבור ושליחיו. קשה לומר שאני מתמלא גאווה. כל הצעות אי האמון נופלות ברוב גדול.

ריבלין יצא מהמליאה עקב התנגדותו לחוק מופז (לא צעד קלאסה בכלל, אבל אף אחד לא מושלם) ואלכס מילר (ישראל ביתנו) שמילא את מקומו את כסא היו"ר, לא מצליח להשתלט על המהומה שנוצרה. בטח ראיתם את זה בטלוויזיה, כל הקטע הדבילי עם המסכות שלבשו חברי קדימה על הפרצוף. בחיים, תנו לי לומר לכם, זה נראה הרבה יותר עלוב. לאן נעלם כל הלהט כשמגיעים לעניינים החשובים?

ואז היה בלגן ומילר איבד שליטה על המליאה ועל עצמו, צווח כתרנגולת, וח"כים הוצאו והוחזרו, ומיקי איתן ומאיר שטרית התנגשו אחד בשני, מה שהיה די מצחיק. חוק מופז עבר בקריאה ראשונה. יום חג לדמוקרטיה. אני נוטש את המליאה ועוזב את המשכן. בדרך החוצה עוד עוצר אותי מאבטח אחד. לאן אדוני הולך. אדוני הולך הביתה, אני אומר לו.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 01/08/2009 at 9:48

    קשים חייו של כתב ככה בין קוקטיילים עם אילי ההון, הדוגמניות והסלבס, ואחר כך סנדביצ'ים דלוחים עם השלטון…..

    אבל מישהו הרי צריך לעשות את העבודה…

    צחקתי עד דמעות

  • דני בלוך  On 01/08/2009 at 12:42

    צריך לומר למערכת שלך להשאיר אותך בכנסת!

  • נמרוד ברנע  On 01/08/2009 at 14:32

    באמת יפה וסקסית.

  • בני תבורי  On 01/08/2009 at 16:04

    נמרוד,
    המתחיל בחוטובלי גומר בדניאלה וייס…

  • שחר  On 01/08/2009 at 17:08

    אוח, כמה שזה עצוב

  • דרור פויר  On 01/08/2009 at 22:36

    תודה
    דני בלוך – לקבל מחמאה כזו ממך זה לא דבר של מה בכך, אבל למה שאני אעשה דבר כזה לעצמי? לשהות בכנסת יותר מיום פעם בכמה חודשים זה בהחלט מספיק לי

  • אבי  On 02/08/2009 at 0:02

    היא כנראה חברת הכנסת הראשונה בהיסטוריה שהיא… בתולה. היא רווקה דתיה שאפילו לא לוחצת יד לגבר, והפרסום שלה החל בראיון שנתנה בטלויזיה ובו התנגדה לדתיים שעושים סקס לפני החתונה. כך שיש לנו מחוקקת שמעולם לא עשתה סקס. קצת הזוי, לא?

  • שי  On 02/08/2009 at 22:33

    דני התכוון לא בתור כתב אלא כח"כ, או שמא כמאבטח של אדוני. זו המשימה הבאה. אתה וגדעון סער יחד במסע בתי ספר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: