הפנסיונר

שלום. את הפוסט הזה כתבתי כחלק מפרויקט בשם "בלוגרים מדברים על פנסיה", יוזמה של חברת הביטוח מגדל להגברת המודעות בקרב ישראלים לחשיבות החיסכון הפנסיוני, ולעידוד הדיון הציבורי על פנסיה. מגדל פנתה לכמה בלוגרים, אני אחד מהם, והציעה לנו להעלות פוסט על פנסיה. בתמורה תרמה מגדל 1,500 ₪ בשמו של כל אחד מאיתנו לעמותה ישראלית לפי בחירתו. אני בחרתי לתרום לעמותת "עלם", למען נוער במצבי סיכון ומצוקה. נראה לי כמו דיל טוב.

ובכן, ככה זה הולך:

 

מאז שאני זוכר את עצמי אני רוצה לצאת לפנסיה. יש ילדים שרצו להגיע לירח, יש ילדים שרצו להיות כדורגלנים או רופאים או כבאים – אני תמיד רציתי להיות פנסיונר. בשלב מסוים אפילו חשבתי ללכת לקבע – אלה יוצאים לפנסיה כבר בגיל 40 – אבל אתם יודעים, יש גבול.

מבחינתי שוק העבודה תמיד היה לא יותר ממסדרון ארוך, צר, מפותל וחשוך שכל מטרתו היא להגיע לטרקלין המיוחל; לקבל שעון עם חריטה, אולי אפילו מגן, ללכת לחוגים, לבקר את הנכדים, לשבת עם פנסיונרים כמוני בבתי קפה ולדבר על המצב, לשלם כרטיס מוזל בתחבורה ציבורית, לעשות קרעכצ פה, קרעכצ שם, להתבדח עם הפקידות בקופת החולים, אולי ללמוד לשחק ברידג'. אין מה לומר, עתידי כפנסיונר היה פרוש לפני כמניפה מרהיבה, כזנבו של טווס. על קירות הנפש והקיוביקל הייתי מסמן את טבלת הייאוש שלי עד בואו של הרגע המיוחל. עוד 35 שנה, עוד 30, עוד בוס, עוד קידום, עוד פיטורין. מאחר ואני טיפוס רציני, השקעתי ואני משקיע עדיין הרבה זמן בלהתאמן לקראת הרגע המיוחל. אם פנסיה הייתה אולימפיאדה אני הייתי מייקל פלפס.

וכך עוברות השנים, כמו ששנים עושות בדרך כלל, אבל ככל שהפנסיה מתקרבת (לעזאזל, עוד רגע אני בן ארבעים), כך היא נראית פחות ופחות זוהרת. חלום חיי, כך נראה, עומד להתנפץ, או לפחות להיסדק באופן די חמור.

זה התחיל בזה שדחו לי אותה פעם, ואז עוד פעם, והיה לזה השפעות לא טובות במיוחד על מצב הרוח שלי. אבל אם בדחייה עוד יכלתי לעמוד, הרי ששינויים אחרים בלבלו אותי אף יותר. מרחוק הפנסיה הייתה נראית ברורה ופשוטה. הבנאדם עובד, הבנאדם חוסך, הבנאדם מסיים לעבוד, הבנאדם לוקח את הכסף, הבנאדם מאושר. אבל איפה? ככל שאתה מתקרב אתה רואה את הפגמים, את הסדקים, את השברים; רפורמות ומשברים מאיימים לי על החסכונות, שהפכו להיות חומר גלם לזאבי שוק ההון, זאת אחרי שסבלו מניהול כושל, תיקונים כאלה ואחרים מאיימים לאסור עלי לפדות את הכסף (שלי) שחסכתי ולנסוע לטיול מסביב לעולם ומכריחים אותי לקבל אותו בתור קצבה כדי לשמור על הרווח וההון שלהם.

מלבד זאת אני מודאג – אולי נכון יותר יהיה לומר שאני מוטרד – מהעלייה בתוחלת החיים. לא שאני רוצה שמישהו ימות, חלילה, ולא שבא לי במיוחד למות בעצמי, מה שמטריד אותי זו הפגיעה של העלייה בתוחלת החיים בפנסיה שלי: אם הבנתי נכון, ככל שאחיה יותר אקבל פחות.

הו, תוחלת החיים! תוחלת החיים של האדם הניאנדרתלי הייתה משהו כמו 20 שנה, הוא בטח יצא לפנסיה בגיל 17. בישראל של היום תוחלת החיים הממוצעת עומדת על שמונים שנה בממוצע (78 לבנים, 82 לבנות) וזה רק עולה ועולה. עוד כמה שנים "עד מאה ועשרים" כבר לא יישמע כמו ברכה.

יותר מכך, העלייה בתוחלת החיים, שמטרידה אותי כאמור עד למאוד, פוגעת אנושות גם בסדר החברתי כפי שהכרנו אותו בדורות האחרונות, או אם להיות יותר ספציפי: בירושות של כולנו. נגיד את זה ככה, פעם היית עובד, קונה דירה, מתבגר, יוצא לפנסיה, מת, מוריש אותה לילדיך, שבערך אז מגיעים לגיל הפנסיה שלהם, פלוס מינוס. החיים היו פשוטים.

אבל היום הם לא פשוטים כלל וכלל. היום אתה עובד, עובד עוד, קונה דירה בקושי, וגם רק אם יש לך מזל, מתבגר, מתבגר עוד, יוצא לפנסיה, מקבל פחות כי מישהו שיחק לך עם הכסף בבורסה והפסיד, אתה מתבגר עוד, אתה לא מת, אתה חי עוד, ועוד, ועוד קצת, הפנסיה לא מספיקה לך, אז אתה מוכר את הדירה, בסוף אתה מת, כי בסוף כולם מתים, אבל אין לך מה להוריש לילדיך, מה שגורם לכך שנקודת הפתיחה שלהם קשה אף יותר.

נראה לי שאני חלק מדור שהולך לאכול אותה חזק מאוד בקטע הזה. העתיד נראה עכור עוד יותר כשאני חושב על זה שבשנות הפנסיה שלי אאלץ לתמוך גם בהוריי וגם בילדיי. לעזאזל, אני אומר לעצמי, מתי יהיה לי זמן לברידג'?

אז כן, הסדר החברתי משתנה, אבל זה לא אומר שצריך לוותר על החלומות. אני עדיין מחכה לפנסיה, אני עדיין חוסך לקראתה ולקראת כל החוגים המשגעים האלה שאקח וכל הקרעכצים האלה שאגנח. ואיזו ברירה יש לי? החלופה, זה בטוח, גרועה הרבה יותר. דווקא בגלל שהסדר החברתי משתנה ודווקא בגלל שהעתיד לא ברור נראה שהברירה המציאותית היחידה היא להמשיך לחסוך, לא להפסיק לחלום, אבל מה שכן: להיות הרבה יותר אקטיבי. מי שסומך על הממשלה, על המעסיק או על חברת הביטוח שישמרו לו על הפנסיה ויעשו שהכל יהיה בסדר, סביר להניח שיאכל אותה. הפנסיה היא חלום שצריך להשגיח עליו, ולהשגיח טוב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ליאור  On 06/04/2009 at 3:57

    הרי יציאה לפנסיה מורידה את תוחלת החיים.

  • דור כהן  On 06/04/2009 at 14:30

    קודם כל, במענה לתגובה שמעלי- הוא לא רוצה לחיות, הוא רוצה להיות פנסיונר. מי רוצה לחיות בכלל- עדיף שלא יהיו לך חיים ותשחק ברידג' כל היום. אחחח, החיים הטובים.

    ולעניינו- אז איך פותרים את זה?
    אין ספק שהמעבר של הפנסיות לבורסה היה שטות מוחלטת שרק קפיטליסטים מסוגלים לחשוב עליה. ויחד עם זאת, העליה המשמעותית בתוחלת החיים יוצרת בעיה למדינות ולארגונים, שהתחייבויות הפנסיה שלהם אדירות. בארץ רואים את זה רק בקושי, כי אין הרבה ארגונים עם המון פנסיונרים. הבולטים הם האוניברסיטה העברית והטכניון, ובהתאם גם הצבא. זה מקור הגרעונות האדירים של האוניברסיטאות, אגב.

    לדעתי, רק הגיוני שאם תוחלת החיים עולה גם גיל העבודה יכול לעלות. אני לא רוצה לבאס אותך, אבל נראה לי סביר מאד לעבוד עוד כמה שנים- כמובן ביחד עם ועדות רפואיות ליברליות בביטוח לאומי. אני מציע שמגיל 65 יעשו בדיקות כל שנה לבדוק אם אדם מסוים עוד יכול לעבוד, ואם כן אז שיעבוד עד גיל 70 או משהו כזה.
    ובכלל, מה הקטע של גיל פנסיה שונה לגברים ונשים?

  • מק'ארתותר כבש מחדש את הפיליפינים בגיל 65.
    נראה לי יותר טוב (חוץ מכל עניין ההרג שהיה כרוך בכיבוש הפיליפינים)
    http://www.whatwasdone.com/Age.php?&Age=65&BatchId=3

  • N  On 06/04/2009 at 16:31

    מה שמוזר זה שנשים חיות יותר ויוצאות לפנסיה מוקדם יותר…

    או שאולי זה לא כל כך מוזר……

  • ד"ר אוֹרי אמיתי  On 06/04/2009 at 16:44

    דרור –
    ההרגשה שלך שאתה חלק מדור שהולך לסבול מאד מתעלוליהם של "הגאונים הפיננסיים" נכונה ומדוייקת.
    תשובה למצב הזה יש רק אחת – מהפכה. כזו שתחלק מחדש הרבה ממהון המסתובב בשטח, ותשנה את כל סדר העדיפויות הלאומי.
    השחיקה של המעמד הבינוני והדריסה של המעמד הנמוך הן לא צו משמים, אלא מדיניות כלכלית מוכתבת מלמעלה. את המדיניות הזו צריך לשנות.
    מצד שני, השחיקה והדריסה מקצרות לנו את תוחלת החיים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: