תמונה שלי

 

השכן שלי מוטי קיקיון הוא צלם שעוסק בעיקר בצילומי סופרים ומשוררים. יום אחד, לפני איזה חודש, עלינו לגג של הבניין שלי והוא צילם אותי:

 

 

אני נראה קצת עגום, משום מה, כמעט נוגה, וגם קצת חיוור, ויש לי כבר לא מעט שיער לבן שהרוח פרעה, מבטי לא חודר ולא יוקד והמשקפיים שלי קצת עקומים. זה אני פחות או יותר.  

 

ואפרופו אני, הנה טקסט שכתבתי לגלובס במסגרת הפקת אופנה על שובו של השפם. התפרסם בנובמבר:

 

לגדל שפם לא יהפוך אותך לגבר; אתה צריך להיות גבר כדי שיהיה לך שפם. לפעמים אני פוגש זכרים שאומרים לי 'אני רוצה לגדל שפם אבל האישה לא מרשה לי'. לאלה אני אומר שני דברים: א) אתה לא רוצה. אתה רק משתמש באישה שלך כתירוץ לפחד שלך מלהפוך לגבר. אם היית גבר, לא היית "רוצה". היית פשוט עושה את זה. ב) שפם לא "מגדלים". שפם זה לא חתול או גרעין אבוקדו הנובט בכוס זכוכית על אדן החלון של המטבח. שפם זה נמר, זה עץ השדה. אתה לא מגדל אותו, המקסימום שאתה יכול לעשות זה לנסות ולרסן אותו.

 

קראתי באיזשהו מקום שפסיכולוגים אומרים שגידול שפם נובע מסיבות פסיכולוגיות, רצון להסתיר חלק מהפנים. שטות גמורה מזו לא שמעתי בחיי. ההפך הוא הנכון. גבר עם שפם כמו קורא לעולם: בואו, הביטו בפני – אני יפה. דווקא המגולח, הכאילו מטופח, הוא זה שרוצה להיות כמו כולם, להסתתר מאחורי כל מה שרגיל, שצפוי, שמשעמם. גבר בלי שיער פנים הוא טווס בגוונים של אפור. אין דבר כזה? זו בדיוק הנקודה!

 

כן – אתה בהחלט צריך להיות גבר כדי שיהיה לך שפם. רק עם שפם אתה יכול לרקוד את ריקוד האדם החושב: להצמיד אגודל ואצבע בנקודה המדויקת בין השפה העליונה והאף, בול באמצע, להרגיש את האוויר בוקע מהנחיריים כמו אש מחוטמו של דרקון קדמוני, ואז להחליק אותן בתיאום ובאופן מושלם לרוחב השפה ולמטה עד לסנטר, שם יפגשו שוב. רק מי שיש לו יכול להבין. גברים שאין להם – המקסימום שהם יכולים לעשות עם עצמם זה לגרבץ. כנראה שזה המקסימום שהאישה מרשה להם.

 

אשר לי, אף פעם לא החלטתי "לגדל". מהיום בו עמדתי על דעתי ידעתי, פשוט ידעתי, שיום אחד יהיה לי (לשלושה מהדודים האהובים עלי היה), עד שלפני שבע שנים ככה, בהודו, ואני כבר כבן שלושים שנה, הוא פשוט פרץ ממני החוצה כמו גייזר ומאז הוא כאן. הוא היה ארוך, קצר, רחב, צר, עם צ'ופצ'יק מתחת לשפה ובלעדיו. ניסיתי הכל, כמו שאומרים, אבל אף לרגע לא חשבתי לוותר עליו. אני מסתכל על תמונות ישנות שלי, בלעדיו. זה לא אני. זה ילד מפתח תקווה.

 

נשים אומרות שהן לא אוהבות את זה. הן משקרות. גם הן יודעות, ואם לא יודעות אז לפחות מרגישות, שמה שיש להן בידיים זה גבר אמיתי. פעם האישה שאני אוהב אמרה לי 'זה דוקר'. יודעים מה אמרתי לה: ככה זו האהבה, בייבי.

ואז חגרתי את האקדוח, עליתי על הסוס ורכבתי אל עבר כל השקיעות כולן.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דודו  ביום 17/12/2008 בשעה 23:30

    אתה מזכיר לי את דודלי
    🙂

  • דודו  ביום 17/12/2008 בשעה 23:45

    סליחה. כמובן שזה לא נועד לפגוע. אתה מוזמן למחוק, בכל מקרה. סתם כתבתי בבדיחות הדעת, מבלי לחשוב יותר מדי.

  • מכון יופי  ביום 17/12/2008 בשעה 23:50

    החלק הימני בצילום נראה עקום כי השפם שלך לא מסודר נכון, תבדוק מה לא בסדר אצל הספר

  • מירי  ביום 17/12/2008 בשעה 23:57

    גם אני רוצה.

  • זו ש  ביום 18/12/2008 בשעה 0:39

    נראה מאוד חושני. במיוחד השפתיים, אבל גם החיבור בין המבט הכמעט בתולי לבין השפם והתסרוקת.
    לגבי המשקפיים העקומים, זה מאוד לא מומלץ (מניסיון), בעיקר אם יש לך צילינדר. העוקם אומר שמוקד העדשה שלך לא נמצא במקום בו הוא אמור להיות והקמירויות של הצילינדר כנ"ל. זה לא מועיל לעיניים, בלשון המעטה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 18/12/2008 בשעה 1:29

    קצת נשמע כאילו אתה מנסה לשכנע מישהו שאתה באמת גבר

  • צביק'ה  ביום 18/12/2008 בשעה 2:23

    הגבר לא מגדל את השפם. השפם הוא שמגדל את הגבר.
    ולנשים שיוצאות חוצץ נגדו, אציע לא להתאפר, לא להתגנדר, ובאופן כללי לא "לחגוג את המגדר" שלהן, כמו שאומרים בחוף המערבי, נראה איך תהיה ההרגשה.
    (כן, ואלמוני/ת – למה לא תצא מהאלמוניות, נראה *אותך* גבר)

  • )עי)דנהנחושת  ביום 18/12/2008 בשעה 6:52

    במיטבך.
    גם התמונה טובה.
    חזור אלינו קפטן, או לפחות ההוא שרוכב אל השקיעה.

  • שרון רז  ביום 18/12/2008 בשעה 7:40

    כרגיל, מאוד אוהב את איך שאתה כותב, משעשע לאללה, זה הילד מפ"ת, עם שפם, יש לך פני ילד

  • דיילת אוירטואלית  ביום 18/12/2008 בשעה 7:53

    שפם?
    או גברים עם שפם, אחד אחרי השני?

  • אבו זקן  ביום 18/12/2008 בשעה 8:00

    למירי – כמאמר המשורר: ציירי לך שפם…

  • דאבל דידי  ביום 18/12/2008 בשעה 9:20

    ויש כבוד – אני בעצמי מטפח אחד משלי – אתה חייב לגלות לי מאיפה החולצה!

  • ליאת בר-און  ביום 18/12/2008 בשעה 9:21

    חחח. "אקדוח".
    איזה כיף לקרוא אותך על הבוקר דרור פויר.

  • מירי  ביום 18/12/2008 בשעה 9:27

    לאבו זקן
    זה ממש לא אותו דבר. מירבץ שיער הפרא על הפנים הוא שריד חייתי לזמנים קדומים, עם זאת הקיצוץ והעיצוב מסמנים לו גבולות ברורים, מרסנים את ההתפרצות. בניגוד לרוב הזקָנים למשל, שיש להם נטייה להשתלט על הפרצוף ולטשטש אותו כליל.

    לדיילת – תתגברי עליי כבר. עבר מספיק זמן. לא יכול להיות שאני עד כדי כך בלתי נשכחת.

  • גרוזינית  ביום 18/12/2008 בשעה 9:37

    אצלינו נשים שעירות נחשבות נשים סוערות ונחשקות. עכשיו אני חייבת לעשות שפם אחרי כל הבדיחות גרוזיים שלכם.
    כל הכבוד דרור: אולי אני גם אתן לשפם שלי דרור?
    ולא נשכח את שכנינו הערבים שגבריותם פורחת כעולה

  • gote  ביום 18/12/2008 בשעה 9:57

    עור הפנים החלק ועיניי העגל המזוגזגות מהערפל
    עם הג'יפה בראש, המשקף בהקטנה, השפם העקום הכל תוצר של שיטה קפיטליסטית סינית נצלנית למשוך תשומת לב בכוח ולעשות עבודה זולה.

  • )עי)דנהנחושת  ביום 18/12/2008 בשעה 10:10

    אל ידיך הבוטחות המנווטות במים סוערים
    אל המקטרת שלא תמיד זכרת להדליק
    אל תחושת חוט השידרה המוצק, שלא יישבר בקלות
    ובטח אל עוד אלף דברים, שכבר הספקתי לשכוח.
    כי כבר לא קראתי את הקפטן לפחות מאה שנה.

  • דייב  ביום 18/12/2008 בשעה 10:27

    ממש לפני 3 שבועות הוא פרץ אצלי (השפמזקן)…
    התבגרות מאוחרת…

  • רונית  ביום 18/12/2008 בשעה 10:28

    ואהבתי מאד בזמנו את הפקת האופנה ואת הטקסט על השפם.
    וכמה כבוד להיכלל בתיק של סופרים ומשוררים. אתה בטח היחיד שם שנראה מהפקת אופנה של Gsus.

  • עפרי  ביום 18/12/2008 בשעה 10:36

    הפתרון הוא לבקש מהספר בפעם הבאה שיחזיק כמה קווצות שיער לפני שהן צונחות לרצפה, לעבור עליהן עם מספריים עד שאת מקבלת כמעט אבקה, לרכוש דבק שפמים – אני יודעת שיש אצל גיורא שביט למשל – ואת מסודרת 🙂

    היתה פעם קבוצת נשים מופלאה שנקראה מלכי הדראג הירושלמים:

  • מירי  ביום 18/12/2008 בשעה 11:38

    עפרי
    🙂
    ההבדל בין שפם של ממש לבין נסורת שיער מודבקת, הוא כמו ההבדל בין שמפניה לבין בוסקה אפרסקים

  • נועה אסטרייכר  ביום 18/12/2008 בשעה 11:56

    האקדוח! נהדר

  • סו  ביום 18/12/2008 בשעה 17:16

    עכשיו אני מבינה את הגבר הפרטי שלי, שגם לו שפם לתפארת ומתחתיו פרצוף של ילד (טוב, הוא מגבעתיים במקור).
    כנראה שאצטרך להשלים עם זה שהאהבה דוקרת לפעמים….

  • שי  ביום 19/12/2008 בשעה 0:31

    "מבטי לא חודר ולא יוקד".

    כל השאר שפם.

  • אורי מתעניין  ביום 19/12/2008 בשעה 8:48

    מה בדיוק הקשר שלך לדיילת?

  • דפנה לוי  ביום 19/12/2008 בשעה 20:30

    חייכו בהקלה מתחת לשפמן, ואישרו שאכן השפם לבדו לא עושה אותך גבר.
    אצלן, אגב, השפם הוא גם כלי ניווט שעוזר להן להעריך את מיקומן בחלל ומסמן להן באיזה מרחב הן יכולות לעבור ובאיזה לא. האם זה ככה גם אצל גברים?

  • רועי  ביום 20/12/2008 בשעה 12:04

    היה שפם. גם מהודו. שפם מפואר של מאלף אריות/שוטר הודי. ואני הורדתי. כי אני פשפש.

  • שובי דובי  ביום 21/12/2008 בשעה 19:00

    רייטינג? ואתה מסתלבט על אנשי שיווק?

  • נועם  ביום 22/12/2008 בשעה 23:05

  • בני תבורי  ביום 24/12/2008 בשעה 21:03

    גם אתה מפתח תקווה?

  • מילי  ביום 26/12/2008 בשעה 19:37

    הטיסה שלי לארץ הייתה מלאה באוהדי ברסה, שנסעו לברצלונה למשחק ועכשיו חזרו. ברגע מסויים שניים מהם דיברו על שלישי, שיש לו שפם. אחד אמר "זה, יש לו יתרון עלינו."
    "למה?" שאל חברו.
    "כי הוא מטטא לפני שהוא שוטף" הייתה התשובה.

  • מירפי דניאלז  ביום 23/03/2009 בשעה 12:55

    מסכימה עם כל הברה. לחבר שלי יש שפם חדש ואני משוגעת על שיער פנים וכמה שיותר. טבעי ופרוע תמיד מנצח.
    והכתבה כתובה מעולה. מדגדג ונימוח.
    מאוד נהניתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: