כסף גדול

 

א.

אם יש דבר אחד שאיכשהו מוצא חן בעיני במשבר הפיננסי העולמי הוא הקלות בה נזרקים לאוויר כל הסכומים הדמיוניים האלה, עשרות על גבי עשרות על גבי מאות של טריליונים של דולרים: 10 טריליון דולר נמחקו מתחילת החודש, 30 טריליון התאדו מתחילת השנה, שוק הנגזרים הפיננסיים מגיע להיקף של – אני מקווה שאתם יושבים – 668 טריליון דולר. טריליון, לעזאזל! זה מיליון מיליונים. 12 אפסים.

וכשאני אומר שמדובר בסכומים דמיוניים אני לא מתכוון בהפרזה: הם דמיוניים באמת. הרי אין באמת 668 טריליון דולר. הכסף הזה לא קיים, וכשאני אומר קיים אני מתכוון במובן הכי פשוט: משהו שמרשרש בכיס, משהו שאפשר לקנות בו מסטיק או מנה שווארמה. אם תראו לי קיוסק שמוכן לפרוט לי טריליון תקבלו מה ש'תם רוצים.

 

דמיינו לכם פקיד בנק, נגיד שקוראים לו אשר. נניח שאשר זה מתחיל להקריח, ויש לו צרבת טורדנית וכרס שהוא לא מצליח להיפטר ממנה והוא מזועזע, אבל מזועזע באמת, מהרצח המשפחתי שאירע בהוד השרון. סך הכל הוא אוהב את העבודה שלו, אשר. בערב, כשהוא חוזר מהבנק, אשר נרגע עם סודוקו טוב ואחר כך רואה "האח הגדול". בסופי שבוע אשר אוהב לצאת לפיקניק עם המשפחה. אולי ראיתם אותו בפארק, מנפנף.

עכשיו קחו את ידידנו אשר, תנו לו לשבת על הכיסא שלו בבנק ותגידו לו להתחיל לספור את ה-30 טריליון דולר שנמחקו מתחילת השנה בשטרות של דולר אחד.

אתם יודעים כמה זמן ייקח לאשר לספור את כל הטריליונים האלה, בהנחה שהוא מצליח לספור חמישה שטרות ירוקים בשניה אחת, שזה קצב לא רע לפקיד עם צרבת? זה ייקח לאשר 192 אלף שנה.

זה חתיכת וותק, לא ככה?

בהצלחה, אשר.

 

ב.

אני באמת אוהב את כל הטריליונים האלה. זה גורם למיליארד להישמע כל כך קצת, נכון? 700 מיליארד לתוכנית סיוע? כסף קטן, אחות שלי. מאז שהתחיל המשבר, כשאומרים מיליון אף אחד אפילו לא טורח להרים גבה. מיליון? תעשו לי טובה, אני מוחק את זה בלאנץ'. השבוע קראתי אחלה משפט בפורבס: "טריליון הוא המיליארד החדש", נכתב שם, במאמר שמנסה להסביר, אבל לא ממש מצליח, את הסוד של מה זה הרבה. משם לקחתי את הנתונים על אשר: אחד פרופסור למתמטיקה ג'ון אלן פאולוס ניסה להסביר את סכומי הכסף במושגים של זמן: מיליון שניות זה 11 וחצי ימים, מיליארד שניות 32 שנה, טריליון שניות – 32 אלף שנה.

 

לא משנה אם זמן זה כסף או להפך, בכל מקרה מדובר בהרבה כסף. אבל מה זה בעצם "הרבה"? בני האדם סופרים מאז שהם זוכרים את עצמם. יש לי יש לי שתי רגליים טרה לה לה לה לה. יש לי ארבע תרנגולות, כל אחת הטילה חמש ביצים. יש לי בית אחד ושלוש זוגות מכנסיים. עשר אצבעות לי יש וכו'.

הכל טוב ויפה, אבל מתי זה מתחיל להיות הרבה? ומה יותר הרבה, הרבה או המון?

אני חוזר למקורות, לתנ"ך. אז הכי רחוק שהצליחו לספור היה עשרת אלפים, כלומר רבבה או ריבוא. כשרצו ממש להפריז, הכפילו את זה באלף: "אחותנו, את היית לאלפי רבבה", מברכים בני משפחת רבקה את רבקה בלכתה להתחתן עם יצחק אבינו בספר בראשית. עשר מיליון, לפי החשבון שלי. מאוחר יותר, כשחיברו את התפילה, הלכו עוד יותר רחוק. בשבת בבוקר אומרים הדתיים: "אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו, אין אנחנו מספיקים להודות על אחת מאלף אלפי אלפים ורב רבי רבבות פעמים הטובות שעשית עם אבותינו ועמנו", אבל תאמינו לי שאף אחד לא ממש ישב וספר. זה כמו להגיד: המון המון המון המון המון. ממצרים יצאנו שישים ריבוא. שש מאות אלף זה כבר די הרבה, לא?

אם ממש רצינו לומר "הרבה" נעזרנו בכוכבים שבשמיים או בגרגרי החול על שפת הים.

 

ג.

איך הגענו לכל המיליארדים והטריליונים? את המלים האלה טבע המתמטיקאי הצרפתי ניקולא שוקה (Chuquet), שחי במאה ה-15 והקדים את זמנו בכמה מאות שנים טובות. שוקה זה, בדומה לוואן-גוך, לא זכה לכבוד הראוי לו בימי חייו, להפך: עבודתו הועתקה ונגנבה על ידי מתמטיקאי אחר, ורק מאתיים שנה או משהו כזה אחר מותו קיבל את הריספקט.

ובכל מקרה, עבור שוקה מדובר היה בשעשוע אינטלקטואלי ותו לא. גם הוא, אני בטוח, לא חלם על ימים בהם המספרים שלו יהפכו לשגורים כל כך, מתגלגלים בקלות על הלשון, נמחקים, מתאדים, עוברים ממקום למקום.

ואגב, ובהמשך לסעיף האחרון: אולי שאלתם את עצמכם מה יש יותר, גרגרי חול על שפת הים או כוכבים בשמיים: ובכן, יש הרבה יותר כוכבים. היה אחד שישב וספר את גרגרי החול על כל חופי כדור הארץ. יצא לו 7,500,000,000,000,000,000. שבע קווינטיליון וחמש קוואדריליון גרגירים. כולל אלה שנדבקים לאשר בין האצבעות של הרגליים כשהוא הולך לים. כוכבים בשמיים יש בערך פי עשר, או משהו כמו 70 סקסטיליון, שזה 70 אלף מיליון מיליון מיליונים. 22 אפסים. עכשיו – לזה אני קורא הרבה. ואלה רק הכוכבים שאנחנו יכולים לספור.

 

ואתם יודעים מה, אין הרבה הבדל בעצם בין מספר הכוכבים בשמיים לכמות כסף הזורם בשוק הנגזרים הפיננסיים: שניהם דמיוניים לאללה. לשניהם לא נגיע לעולם.

וכל זה לא בא להמעיט מחומרתו וממשותו של המשבר. הסכומים אמנם דמיוניים, אבל המשבר אמיתי לגמרי. מאחורי כל הטריליונים, או בעצם מתחתיהם, נמצאת הפנסיה שלנו שמצטמקת.

 

ד.

מה שכן, כשאנחנו קוראים על כל הטריליונים המחורבנים האלה המוזרמים לסייע למגזר הפיננסי אנחנו אפילו לא חושבים על המובן מאליו: כמה דברים אחרים, טובים, חשובים ונאצלים בהרבה, אפשר היה לעשות עם כל הכסף הזה. לכמה מחלות אפשר היה למצוא תרופה? לכמה מסכנים אפשר היה לעזור? איציק ספורטא ב"העוקץ" ציטט את ג'פרי סאקס שטען בספרו The end of poverty שתוך דור אפשר לחסל את העוני בעולם בהשקעה של בין 200 ל-250 מיליארד דולר בשנה. הסכומים האלה עוברים בלי למצמץ מבנק לבנק, ומוענקים כבונוסים מטורללים למנהלים תאבי בצע. שלושה טריליון דולר, כותב ספורטא, היו מספיקים ל-15 שנים של הקצאה כדי למגר את העוני כמעט לחלוטין.

אבל מה אתה בא לבאס אותנו עם העניים? הם הרי רגילים להיות עניים, חלקם אפילו מאושרים מהדולר ורבע העלובים שלהם ביום. הם לא כמונו, ובטח לא כמו הבנקאים, שחייבים כסף. הם כבר יסתדרו לבד, העניים. ואם לא, שימותו.

 

ה.

אבל מה זה חשוב מה קורה בעולם ומה לנו כל המספרים האלה? אצלנו, עולם כמנהגו נוהג. המשבר לא נוגע לנו. אצלנו יש דברים חשובים יותר להתעסק בהם.

כן, ברור שאני מאמין לקברניטי המשק הישראלי שהכלכלה שלנו חזקה ושלנו זה לא יקרה. ולמה שלא אאמין, הרי מתי בפעם האחרונה הבטיחו לי משהו ולא קיימו? הרי אם יש דבר אחד שאפשר לומר על החבר'ה הטובים שם למעלה זה שהם יודעים על מה הם מדברים ושמילה שלהם זו מילה. לא יודע מה אתכם, אני רגוע כמו מלפפון אורגני.

וזה שיש עוד מעט בחירות רק מרגיע אותי יותר, כי עכשיו יש למה לצפות: הרבה הבטחות יובטחו ואני סמוך ובטוח שכולן יקוימו עד האחרונה שבהן. מפולת? לא אצלנו. איראן? קטן עלינו. העוני? תראו את העניין סגור. העיקר שימצאו סידור לשאול.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • (עי)דנהנחושת  On 02/11/2008 at 13:04

    לא היה צ"ל שלושה זוגות מכנסיים?

  • דרור פויר  On 02/11/2008 at 13:11

    תודה על ההערה. היא באמת גרמה לי לחשוב מחדש על כל הנושא

  • רוני  On 02/11/2008 at 13:21

    הפלנטה הרביעית היתה שייכת לאיש עסקים. הוא היה כה שקוע במלאכתו שאפילו לא נשא מבט כאשר הנסיך הקטן הגיע.

    "בוקר טוב," אמר לו הנסיך הקטן. "הסיגריה שלך כבויה."

    "שלוש ועוד שתיים הם חמש. חמש ועוד שבע הם שתים־עשרה, שתים־עשרה ועוד שלוש הם חמש־עשרה, בוקר טוב, חמש־עשרה ועוד שבע הם עשרים־ושתים, עשרים־ושתים ועוד שש הם עשרים־ושמונה, אין לי זמן להצית אותה שוב, עשרים־ושש ועוד חמש הם שלושים־ואחת. פיו! אם כך הסכום הוא חמש־מאות־ואחת מיליון, שש־מאות־עשרים־ושתים אלף, שבע־מאות־שלושים־ואחת."

    "חמש מאות מיליון מה?" שאל הנסיך הקטן?
    אה? אתה עוד כאן? חמש מאות ואחת מיליון…אני כבר לא יודע…יש לי עוד עבודה רבה! אני עוסק בעניינים בעלי חשיבות. אינני מתעסק בשטויות. שתים ועוד חמש הם שבע…"

    "חמש מאות ואחת מיליון של מה?" חזר הנסיך הקטן, אשר אף פעם בחייו לא הניח לשאלה, אחרי ששאל אותה.

    איש העסקים הרים את ראשו.
    "במשך חמישים וארבע השנים בהן ישבתי בכוכב זה, הופרעתי רק שלוש פעמים. הפעם הראשונה היתה לפני עשרים־ושתים שנה, כשחיפושית מַאי אחת נפלה הנה השד־יודע־מאין. היא השמיעה זמזום נורא ואיום, ונפלו בחשבון שלי ארבע שגיאות. הפעם השניה היתה לפני אחת־עשרה שנים, כשטרדה אותי התקפת שגרון. אינני מתעמל די הצורך, אין לי זמן לבטלה, הפעם השלישית…ובכן, זוהי הפעם השלישית! אז אמרתי, חמש מאות ואחת מליון.."

    "מיליון מה?"
    איש העסקים הבין שאפסה התקוה שיניחו לו לנפשו.
    "מיליונים של הדברים הקטנים האלה," הוא אמר, "אשר לפעמים נראים בשמים."
    "זבובים?"
    "לא, דברים קטנים מנצנצים."
    "דבורים?"
    "לא. דברים קטן מוזהבים שמעוררים חולמנות בקרב חדלי־אישים. אבל אני עוסק בעניינים בעלי חשיבות, אין לי זמן לחולמנות."

    "אה! אתה מתכוון לכוכבים?"
    "כן. כוכבים."
    "ומה אתה עושה עם חמש מאות מיליון כוכבים?"
    "חמש־מאות־ואחת־מיליון, שש־מאות־עשרים־ושתים־אלף, שבע־מאות־שלושים־ואחת. אני אדם רציני, דייקן."
    "ומה אתה עושה עם כוכבים אלה?"
    "עושה בהם?"
    "כן."
    "כלום. הם שלי."
    "הכוכבים שלך?"
    "כן."
    "אבל פגשתי כבר מלך ש…"
    "מלכים אינם בעלים של שום דבר – הם מושלים על דברים. זה ענין שונה לחלוטין."
    "ומה הטעם בכך שאתה בעליהם של הכוכבים?"
    "הטעם הוא בכך שהם עושים אותי איש עשיר."
    "ומה הטעם בכך שאתה עשיר?"
    "הטעם הוא שאני יכול לקנות עוד ועוד כוכבים, אם הם מתגלים."

    "אדם זה", חשב הנסיך הקטן לעצמו, "ההגיון שלו הוא כמו זה של השתיין המסכן שלי…"
    למרות זה, היה את נפשו לשאול עוד כמה שאלות.
    "כיצד יתכן שאתה הבעלים של הכוכבים?"
    "למי הם שייכים?" התריס האיש העשיר.
    "אינני יודע. אינם שייכים לאיש."
    "אם כך הם שייכים לי, משום שאני האדם הראשון שחשב על כך."
    "זה מספיק?"
    "כמובן. כאשר אתה מוצא יהלום שאיננו שייך לאיש, הוא שייך לך. כאשר אתה מגלה אי שלא שייך לאף אחד, הוא שלך. כאשר צץ במוחך רעיון לפני שצץ במוחו של מישהו אחר, הוא שלך. ואני, אני הבעלים של הכוכבים, משום שאיש לפני מעולם לא חשב על כך."
    "כן, זה נכון," אמר הנסיך הקטן. "ומה אתה עושה איתם?"
    "אני מנהל אותם", השיב איש העסקים. "אני סופר אותם, וסופר אותם שוב. זו מלאכה קשה, אבל אני אדם רציני!"
    עדיין לא נחה דעתו של הנסיך הקטן.
    "אם יש לי צעיף", הוא אמר, "אני יכול לכרוך אותו על צווארי, ולקחת אותו אתי. אם יש לי פרח, אני יכול לקטוף אותו ולקחת אותו אתי. אבל אתה אינך יכול לקטוף את הכוכבים מן השמים."
    "לא, אבל אני יכול להכניס אותם לבנק."
    "מה הכוונה בזה?"
    "הכוונה היא שאני יכול לרשום את מספר הכוכבים שלי על פיסת נייר קטנה, ואז להניח את הנייר במגירה ולנעול אותה במפתח."
    "וזה הכל?"
    "די בכך", אמר איש העסקים.

    "זה משעשע," חשב הנסיך הקטן. "זה די פיוטי, אבל לא כל כך חשוב."
    דעותיו של הנסיך הקטן באשר לדברים בעלי חשיבות, היו שונות עד מאד מאלה של המבוגרים.
    "אני הנני בעלים של פרח," הוא המשיך, "שאני משקה בכל יום. יש לי גם שלושה הרי־געש שאני מנקה בכל שבוע (משום שאני מנקה גם את הר־הגעש הכבוי – לעולם אין לדעת). להרי־הגעש שלי ולפרח שלי, יש תועלת מכך שאני בעליהם. אבל אתה, לכוכבים אין תועלת מכך שהם שלך…"

    איש העסקים פער את פיו, אך לא מצא דבר להגיד, והנסיך הקטן הלך לדרכו.
    "מבוגרים הם ללא ספק לגמרי משונים", שח אל נפשו, בעת שהמשיך במסע.

  • ירון  On 02/11/2008 at 13:56

    לא רק שאין משמעות עבורנו למיליארד ולטריליון, אנחנו אפילו לא תופסים מספרים הרבה יותר קטנים. אנחנו יכולים לספור כמה שאנחנו רוצים (בהנתן מספיק זמן ועצבים). אבל אנחנו לא באמת קולטים יותר מכמות קטנה מאוד. בעצם, הבנאדם הממוצע יודע לאמוד כמות של עד כחמישה עצמים. מעבר לזה אפשר רק בערך.
    מרבית האנשיםף אם יראו קבוצה של עשרים איש וקבוצה אחרת של עשרים ואחד אנשים – הם לא יוכלו להגיד היכן יש יותר. הם יצטרכו לספור כל אחת מהקבוצות כדי לדעת זאת, וגם הספירה תצטרך להיות כנראה רק אחרי שיסדרו את האנשים בסדר מסויים שלא נתבלבל.
    בקיצור, אנחנו די מוגבלים ביכולת שלנו לקלוט מספרים. ותמיד ההבנה של הכמות נעשית בהשאלה לדברים אחרים – זמן, נפח, וכדומה.

  • גיל  On 02/11/2008 at 17:22

    שונה. מיליארד אצלם זה ביליון וטריליון אצלם זה אלף מיליארדים. הנה ההבדלים בין המספרים:

    http://en.wikipedia.org/wiki/Names_of_large_numbers

  • צביקה  On 02/11/2008 at 18:07

    מי שאומר ש"תוך דור אפשר לחסל את העוני בעולם בהשקעה של בין 200 ל-250 מיליארד דולר " – או שהוא לא מבין שומדבר בכלכלה, או שאינו יודע לספור, או, מה שסביר יותר, שהוא דמגוג ציני בשיעור קומה שגורם לפוליטיקאים שלנו להראות כמו אמהות תרזה.

  • מעוז  On 02/11/2008 at 18:26

    סליחה אם אני ממוטט את טיעוניך משל היו מגדל קלפים, אבל מכיוון שמדובר בכסף גדול, סביר בהרבה שאשר עובד עם שטרות של מאה דולר. לכן זה יקח לו לא יותר מ-1920 שנה, וזה כבר נתפס

  • קטנונית החורש  On 02/11/2008 at 20:21

    כל החישובים האלה מאוד משעשעים אבל:

    1. כמו שציינו מעלי, יש שטרות של 100 דולר.
    2. כמו שלא ציינו עדיין יש מכונות שסופרות שטרות ומגיעות למאות עד אלפי שטרות בדקה.

    3. עיון בנתוני הפדרל ריזרב האמריקאי מראה שבאמצע 2008 כמות ה-M1 (כמות הכסף במשק=סך אמצעי התשלום הנזילים) בארה"ב היא בקרוב 1400 ביליון דולר שהם 1.4 טריליון ולכן אין 668 טריליונים בלי כל הסיפור הארוך:
    http://www.federalreserve.gov/releases/h6/hist/h6hist1.txt

  • רונית  On 02/11/2008 at 21:10

    אבל בדיוק שאלתי עליו הבוקר ואשר גם לא עובד ימי ראשון, ולא ימי ששי.

  • אדאמאסטור  On 03/11/2008 at 9:53

    בתיק השחור שגנבתי מהזקנה אתמול באוטובוס היו קצת פחות ממאה אלף אגורות.

  • אשר  On 03/11/2008 at 10:34

    אני בכלל עובד בדואר, אתה לא רואה האח הגדול

  • כרמל  On 06/11/2008 at 14:52

    וההשפעה שלו על המשק היא פסיכולוגית. אף אחד לא ראה טריליון הוא רק חושב שהוא שווה פחות טריליון ונלחץ ומפטר עובדים ומשם מתחיל אפקט הדומינו. אם אף אחד לא היה מגניב לזה לא היה משבר. הכלכלה וירטואלית עוד הרבה לפני שהיה אינטרנט. אם תחכה מספיק זמן בלי לעשות כלום או שהאלף שקל יהפוך למיליון בגלל משחקי ערך ושווי וירידות מטבע שונות, או שהוא יהפוך לשקל מאותה סיבה. לך תבין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: