על החבר הזה שלי, שמחכה שהחיים יתחילו

א.

תנו לי לספר לכם רגע על החבר הזה שלי שכל הזמן מחכה שהחיים יתחילו. אנחנו יושבים על הבאר כמו שני גברים שיש להם מה להפסיד. שתי מגבעות רחבות תיתורת יכולות היו להיות מונחות לצדנו, בנות לוויה אילמות לשנים ארוכות של רכיבה. על ירכינו יכולים היו להיות חגורים שני משכיני שלום, טעונים, דרוכים ולא נצורים כשמחוץ לדלתות של הבאר הזה יכולים היו לעמוד שלושים חמושים קשוחים ומכוערים שמאוד היו מעוניינים להאכיל אותנו סלט עופרת ואנחנו יכולים היינו לירוק באדישות צרורות דקים ומדויקים של גושי טבק ללעיסה אל הרצפה העקומה רגע לפני שהקרב מתחיל.

אבל האמת היא שהוא בא עם לפטופ ואני באתי באופניים. פנטזיית המערבונים הקטנה היא הסמול טוק שלנו. ככה אנחנו פותחים שיחה. ראיתי את הסוס שלך חונה בחוץ. פרסות חדשות, מה? זוכר את אוריילי הזקן? הממזר המטונף עבר לשחק פוקר עם המלאכים. את מה המצב גבר ומה העניינים אח שלי אנחנו משאירים להמונים. נסו את זה בבית, זה משחרר את הדמיון וממריץ את צמיחת הגבות. כל מה שצריך זה חבר.

בקיצור, החבר שלי מספר לי על אופציה לרילוקיישן באיזה חור באמריקה. שנה-שנתיים לעשות קצת כסף, הוא אומר, ואז אפשר להתחיל את החיים. בנאדם, אני אומר לו, אתה עוד רגע בן ארבעים ויש לך אישה ושני ילדים – לאיזה חיים בדיוק אתה מחכה שיתחילו, וכמה פעמים אתה מצפה שעוד נקיים את השיחה הזו?

ככה הוא, החבר שלי, מאז שאני מכיר אותו ואני מכיר אותו הרבה שנים. בצבא זה עוד היה נשמע הגיוני כשהוא תכנן להשתחרר ואז להתחיל את החיים. אבל אולי לפני שמתחילים את החיים צריך לצאת לטיול. אחר כך תואר ראשון, ואפשר להתחיל את החיים. תן רק לגמור את התואר השני, והחיים מתחילים. נעבוד, נחסוך קצת שיהיה משהו להתחיל אתו את החיים. נתחתן ונתחיל את החיים. הילדה תגדל קצת, נקנה בית ונתחיל ת'חיים. רילוקיישן? כשנחזור נוכל סופסוף להתחיל את החיים, או לכל הפחות לסמן את המטרה הבאה שאחריה נוכל כבר להתחיל את החיים. בנק המטרות הזה של החיים הרי לא ייגמר בחיים.

זה החבר שלי ואני די בטוח שגם לכם יש חבר כזה, או שאתם חברים של אחד שיש לו חבר כזה. יש אנשים שפשוט לא ממש קלטו את הקטע של החיים, לא משנה כמה אתה מסביר להם.

 

ב.

זה לא שהחבר שלי פוחד מהחיים או משהו בסגנון, גבר קשוח ממנו לא תמצאו גם אם תהפכו כל אבן בכל בתי המרזח וכוכי ההימורים מגדרה ועד חדרה. אבל הוא באמת מאמין שהחיים שלו אכן יתחילו, או לפחות יתפסו תפנית חזקה, ברגע שיתמלאו מספר תנאים מוקדמים שהציב לעצמו. עד אז מה שהוא עושה זה לאסוף כסף, מודיעין ושורות לרזומה. הוא ניגש אל החיים שלו כמו למכרז ודוחה אותם כאילו היו תור לרופא שיניים.

אנשים כמוהו מעבירים את החיים בחיפוש אחר משהו שמזכיר לי תמיד את הפוסטרים הגזורים האלה באתרי התיירות, שאתה ובת הזוג שלך רק צריכים להכניס את הראש והופ, אתם בתמונה אחרת. לך יש גוף חלק ושרירי והיא בלונדינית בביקיני, או שאתם זוג אינדיאנים. סיפרו לי שיש עכשיו שעשועון כזה בטלוויזיה, שאנשים צריכים לעבור דרך חור בקיר תוך כדי שהקיר מתקרב אליהם, ואם לא יצליחו ייפלו לבריכה. בלי לראות את התוכנית אני מרשה לעצמי להסיק שזה משל נהדר על החיים שמנהלים החבר שלי ורבים אחרים. עוד ועוד חורים, עוד ועוד קירות, אבל שבסוף כולם נופלים לבריכה.

אז אני מסמן למוזג הקשיש שימלא את הכוסות שלנו, שהתרוקנו, פונה אל החבר הזה שלי ובפעם האלף אומר לו משהו כמו: כבר שנים שאנחנו רוכבים יחד אל אותן שקיעות, ותרשה לי לומר לך עד כמה זה מוזר שאתה לא רואה את קירות הקרטון שאתה בונה בינך ובין החיים שלך, ומה אתה חושב שנמצא מאחוריהם, חיים חדשים ביקום מקביל שמחכים שתמצא את החור המתאים בקרטון ויום אחד תגיח אליהם כמו פרפר עייף, מרוט וממורמר בן 50? זה לא עובד ככה, חבר. פקח את העיניים והרח את השקשוקה. אלו הם חייך, והם די בעיצומם.

 

ג.

תתבגר ותפסיק לחיות את הרגע, אומר לי החבר הזה שלי. ככה זה עובד, הוא אומר. תתבגר היא התשובה הקבועה של הזקנים ברוחם, אני אומר לו. זו סיסמת הגיוס המחורבנת שלכם. ובאשר ל'ככה זה עובד', הדבר היחיד שעובד ככה זו דרכה של המערכת להכניע אותך, לשכנע אותך שמה שעובר עליך עכשיו זה שולי, שהחיים עוד לפניך, שזה שעכשיו אתה טוחן לעצמך את הצורה בעבודה ובוכה לי אחר כך שאתה לא רואה את הילדה, כל זה הולך להשתלם לך בענק ממש בקרוב, מעבר לפינה, כשהחיים ממש יתחילו ואתה תשב בגינה המדומיינת שלך ותחיה את ההזיה הבורגנית. על מי אתה עובד חוץ מעל עצמך? הרי זה בדיוק מה שהם רוצים, שתחשוב שהחיים עוד לא התחילו, שהחיים הם מין פינוק כזה שמחכה בסוף המסלול. ככה אפשר לטחון אותך יותר בקלות במהלכו.

 

ד.

אז מה אתה אומר על הרילוקיישן, שואל החבר שלי שכנראה לא הקשיב למילה שאמרתי, לקחת את זה, נכון? זה בדיוק מה שאני אומר לך, אני משיב לו תוך כדי שאני מסמן שוב למוזג שנראה כאילו מזדקן לנגד עינינו ממש, הרי לעולם לא היית מוכן להעביר שנתיים מהחיים האמיתיים שלך באיזו עיירה אמריקאית שכוחת אל במיד-ווסט, שם תעבוד 17 שעות ביממה כשאתה מוקף הרי אדם חמושים בכבדות. אבל כשאתה מספר לעצמך שזה לא החיים, פתאום זה נראה בסדר. כשאתה מספר לעצמך שהחיים הם משהו שאפשר ללחוץ עליו פאוז קל יותר ללחוץ עליך.

אבל הכסף נהדר, הוא אומר. אם הכסף נהדר אולי שווה ללכת על זה, אני משיב ואנחנו לוגמים מהמשקאות הפושרים שלנו בדממה. למרות שאני לא רוצה שתיסע, אני מסנן בשקט מתחת לשפם. תיכף גם תגיד לי שאתה אוהב אותי, הוא אומר. כמו שחזיר אוהב ערימה של חרא טרי, אני עונה.

 

ה.

עוד חבר, עוד רילוקיישן. את כולם נשאה הרוח הגדולה של הגלובליזציה. אני מזמין לנו עוד סיבוב ואנחנו משיקים כוסות לחיי הנסיעה. שנינו כבר מספיק זמן בסביבה כדי לדעת שיש דברים שאי אפשר לעשות עם סקייפ ושבכל מקרה אחרי כמה זמן הדיבור של כל האלה מהרילוקיישן עם המילים באנגלית והמבטא המתאמץ ממש מתחיל לעלות על העצבים. עברנו את זה יחד מול חברים אחרים ואנחנו שועלים קשוחים מספיק בשביל לא להעמיד פנים שזה לא יקרה גם לנו. אנחנו יודעים שבביקורים בארץ אף פעם אין באמת זמן לשבת ולדבר דיבורים של גברים במערבון. אנחנו יודעים שאין כפתור פאוז.

כולה שנתיים, אומר החבר הזה שלי. ניסע, נתקתק קצת עבודה, אולי עוד איזה במבינו עם אזרחות אמריקאית, נראה מה יהיה ואחר כך נחזור ארצה ונוכל סופסוף…

סנוקרת אדירה שתקעתי לו היישר בלקקן קטעה את המשפט. נעמדתי לאט וזרקתי על הבאר ערימה של שטרות מקומטים. תחזור לעיר הזאת עם חיים שכבר התחילו, אמרתי לו, או שאל תחזור הנה בכלל.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלילה  On 22/06/2008 at 2:46

    במיוחד הסנוקרת בלקקן.
    🙂

  • יאיר  On 22/06/2008 at 3:56

    אבל האמת היא שהחיים מתחילים כשהילדים עוזבים את הבית והכלב מת.

  • רוני  On 22/06/2008 at 6:09

    תתבגר ותפסיק לחיות את הרגע זה הכי מתוק פה, מלבד הסנוקרת, כמובן.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 22/06/2008 at 8:15

    But the truth is that you don't have Skype so wtf do you know what you can or cannot do with it?

  • אורית עריף  On 22/06/2008 at 8:29

    תענוג צרוף!

  • תמי  On 22/06/2008 at 8:32

    מקרה מוצלח שבו גם התוכן מחודד ומדויק וגם העטיפה.
    דיימון ראניון בטח מחייך עכשיו איפה שהוא לא נמצא, אבל אולי זה קשור ליד מוצלחת במיוחד שיש לו במשחק הפוקר.

  • עדיה  On 22/06/2008 at 9:12

    מי שחושב שהחיים מתחילים כשהילדים עוזבים את הבית – טועה.
    גם כשהם עוזבים את הבית הם נמצאים בו, תמיד.

    כשקראתי את הדברים, חשבתי לעצמי, שאני לא מאמינה, אבל גם בגילי, כשאני בפנסיה, אני ממשיכה לחכות שהחיים יתחילו.
    כנראה שישנם אנשים שמערכת ההפעלה שלהם מתוכנתת על "המחר".
    זה רע? זה פאתטי? זה עצוב?
    אני לא יודעת.
    אולי לך דרור, או למי מהקוראים יש תשובה.

  • ולולה  On 22/06/2008 at 9:46

    כל כך נכון. לא נשאר אף אחד בעיר הזאת. וכן, גם לעבור לוילה בכפר-סבא זה סוג של רילוקיישן ששום סקייפ לא יפתור.

  • בועז  On 22/06/2008 at 10:30

    וכמובן את ה"ערימה של שטרות מקומטים"

    (-:

    יפה.

  • עומר  On 22/06/2008 at 13:02

    "…למרבה הצער, כשתסתיים הטרחה הזאת, האיש הצעיר כבר לא יהיה כל כך צעיר, והמצער מכל, יתכן שיחשוב שחייו כבר מאחוריו, שהם לא היו אלא מאמציו, ולא מטרתו…"
    ז'ורז' פרק

  • יעל  On 22/06/2008 at 13:29

    כתוב כל כך יפה, כל כך מדויק.

  • טליה זליגמן  On 22/06/2008 at 14:28

    והרגע הזה.
    והרגע הזה.

    בעיני, המצוקה היא ביישום. איך קשה לא לחשוב ולצפות עתידה או להסתכל נוסטלגית אחורה.

  • אחת  On 22/06/2008 at 15:00

    מעולה! הצליח לך, פויר
    והמשפט שהכי אהבתי זה "הוא ניגש אל החיים שלו כמו למכרז ודוחה אותם כאילו היו תור לרופא שיניים."

  • עדנה  On 22/06/2008 at 15:31

    יופי של כתיבה. נהניתי מכל מילה.

  • אלעד-וו  On 22/06/2008 at 15:34

    life is what happens when you're making other plans

  • שרון  On 22/06/2008 at 15:37

    אבל הייתי מוכר את נשמתי ואת החווה שלי ב"פאטס מן קריק" עבור איזה רילוקיישן טוב. תן לי רק לשייט עם הרכב בין קניוני ענק בכבישים הרחבים מחפש את הדיל הבא בגאפ או באולד נייבי- אלה הם החיים!

  • שגיא נאור  On 22/06/2008 at 16:47

    "החיים הם מה שקורה לך כשאתה עסוק בלעשות תוכניות אחרות…".
    לא סתם ג'ון מיקם את המשפט הזה בשיר שהקדיש לילד היפה שלו:

  • ידעיה הפניני  On 22/06/2008 at 21:59

    שתגיע תקופת הימים להגיע למבוקשיו ואולי עם זה לראות ברעתו

  • חזי  On 22/06/2008 at 23:52

    החיים מתחילים כשיוצאים מהרחם. לא, החיים מתחילים שזרעון מנפנף בזנב ופוגש ביצית שמנמנה. בעצם החיים מתחילים בליל קיץ לח על מצעים מקומטים אחרי כוס בירה אחת יותר מידי.

  • חגית  On 23/06/2008 at 8:40

    קצת הזכיר לי את "המקום של המחכים" אצל ד"ר סוס:
    ..שם רק מחכים. מחכים לרכבת, לגשם, לקור, מחכים בישיבה או עומדים בתור, מחכים למכתב, מחכים לבשורה…לצלצול טלפון, לעוד הזדמנות, מחכים, מחכים, ממתינים, ממתינים."

  • אדאמאסטור  On 23/06/2008 at 23:12

    כל הרף הוא מטאפיזיקה שלמה,מטאפיזיקה המסבירה עולם חסר חיים, גם לאלו שחייהם התחילו וגם לאלה החיים את הרגע בלי לחיות.לחיים.

  • עמרי  On 24/06/2008 at 12:59

    תודה

  • אורן  On 25/06/2008 at 15:47

    רק שאחרי הרילוקיישן אולי הוא יהיה זה שיזרוק את ערמת השטרות (לא מקומטים אלא דולרים-חלקים-קריספי) על הבר. אתה רואה, יש גם יתרונות לרילוקיישן שלו.

  • מיכל מהמסע ההוא  On 26/06/2008 at 23:31

    אוהבת אותך ואת רשימותיך כתמיד.

  • אחד שמתפעל  On 04/07/2008 at 17:10

    (שגיאת הכתיב מכוונת)

  • המממ  On 14/07/2008 at 11:58

    כמו שאמר זקן אוסטרלי חכם אמר – העולם מתחלק לאלו שרקדו כל הלילה עם צוענים, ולאלו שלא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: