לזכר העוף, לזכר הדג

 

א.

אף פעם לא היה לי דג ואף פעם לא הייתה לי תרנגולת, אבל שני היצורים הנהדרים האלה – והאין כל היצורים נהדרים, קטנים כגדולים? – העסיקו אותי רבות לאחרונה. ולא רק אותי, גם אתכם; היו אלה 15 דקות התהילה שלהם במהדורות החדשות ובכותרות העיתונים, חבל שמה שהביא אותם לשם הייתה הצורה האכזרית בה מצאו את מותם, ואני מדבר כמובן על הרעלת הדגים בכינרת ומסע השחיטה המטורף של תרנגולות, שעמד במרכז הסיפור של רמי לוי כמו פיל ורוד באמצע חדר שאף אחד לא מסתכל עליו. שליק שלאק, 0.79 לקילו.

אני זוכר צילום באחד העיתונים: מר רמי לוי מחזיק תרנגולת מתה, עורה פשוט, ראשה ערוף, מקורה קטום, רגליה קשורות, ידיו תחובות בתוך גופה הקר והוא מחייך למצלמה כמנצח. זה הזכיר לי את התמונות של השוטרים עם בני סלע, אלא ששם לא מדובר היה ביצור חסר אונים וחסר שם שנולד כדי לסבול ומת כדי להימכר בזול. עוף. סתם עוף שקולו לא נשמע. סחורה.

 

ב.

דברו הרבה על המחיר, על כמה זמן יוכל להחזיק לוי מול הגדולים, על המניה הנוסקת או המתרסקת, אבל לא מספיק דברו על זה שהכל בגלל עודף ב"ייצור" (מילה יפה לשחיטה, לא?) בשר עוף במחסנים של משהו כמו ארבעים-חמישים אלף טון עוף, שזה הרבה תרנגולות, תוצאה של שוק פרוע ולא מפוקח. אנחנו טוחנים פה משהו כמו 400 אלף טון עוף בשנה, מה שמציב אותנו במקום גבוה בטבלאות הצריכה העולמיות. אנחנו אוהבים עוף.

זו לא עוד אחת מהפעמים האלה בהם אני נהיה צמחוני, כמו שבטח מפהקים הקוראים הוותיקים. אבל בחייאת, עשרות מיליונים של בעלי חיים מתים בשבוע – אפשר לומר עליהם איזו מילה, לא? והכל בשם תחרות עסקית בין רשתות, בשמנו – הרי מטיבים עמנו, ורמי לוי זה, אם להאמין לעיתונים (ולו עצמו) הוא ממש רובין הוד מודרני ששובר את השוק ודואג לפרגיות של העניים.

 

כל התרנגולות האלה הלכו לכפרות, ורמי לוי עבר להנחות על לחם וחלב. ורמי לוי הוא רק דוגמה, כן? זה לא שנוחי דנקנר, בעלי שופרסל, פותח כל בוקר בללטף את התרנגולות. אני בטוח שהשבוע בכלל לא היה לו זמן לחשוב עליהן, עם כל ההתרגשות ממטוס המנהלים שרכש, יד שניה מרופא, ב-26 מיליון דולר.

האמת שאני קצת עצוב שדנקנר רכש לעצמו מטוס פרטי; יחסרו לי שיחות הנפש הארוכות אתו אל תוך הלילה כששנינו מכוסים בשמיכות המפנקות של המחלקה הראשונה, מעלינו רק שמיים ומתחתינו העולם כולו.

 

ג.

זה בעניין התרנגולת. ומה עם הדג? מה נאמר על דג האמנון, המושט שלנו, שעשרות אלפים ממנו הורעלו על ידי דייג בכינרת ונמצאו עם שחר, צפים הפוכים ומתים באגם הדלוח. מראה די מחריד. לא היה עיתון אחד שוויתר על הציטוט מהגשש, כאילו זה משפט מהתנ"ך או אחד מהפרדוקסים של זנון.

מלבד ההרעלה המרושעת והמטומטמת, מתו בשבועות האחרונים 25 מיליון דגי אמנון בעקבות מזג האוויר הקשה. הם קפאו בבריכות שלהם. דיברו הרבה על הדייגים ה(באמת) מסכנים, וגם ניתחו וקבעו שמחירי הדג יעלו, אבל אתם יודעים מה? אף אחד לא אמר שום דבר על האמנון, חוץ מזה שהוא טעים. הרי מתחת לכל ההפסדים הכספיים האלה שחה פעם דג.

 

אז לזכר המיליונים שהלכו: האמנון הוא אחלה דג שאפשר ללמוד ממנו הרבה. שמו חובר לו יחדיו משני מילים, כמו שמפנון או תמנון: נון, דג בארמית, ואם זו אימא. הדג של אימא. קוראים לו ככה כי האמנונים הקטנטנים והמתוקים האלה אוהבים להישאר ליד הוריהם אחרי שבקעו, ובשעת סכנה הם ממהרים למצוא מחסה בתוך הפה של אימא (ובחלק מהמינים גם בתוך הפה של אבא). האמנון הוא דג משפחתי מאוד שרגיש לקור ולרעל ולא אכפת לו שהוא טעים.

 

ד.

הדג והעוף נשארו אילמים ולא היה מי שיישא את קולם וידבר בשמם, אפילו הארגונים בעד החיות לא התייצבו, מפספסים את שיכולה הייתה להיות הזדמנות מצוינת להעלות שוב למודעות את הדרך בה אנו מתנהגים למה שהולך להיות האוכל שלנו. ואם מהתרנגולת התעלמנו, על הדג בכלל לא חשבנו.

 

ה.

שתי הפרשיות האלה הן הזדמנות טובה לחשוב על מה אנחנו אוכלים, ובהסתכלות רחבה יותר על מה ואיך אנחנו צורכים.

בחסות תרבות הצריכה בנינו לעצמנו חומה בתוך הראש בין המוצר לבין כל מה שהמוצר היה פעם, לפני שנארז. רוב הזמן אנחנו הרי לא חושבים על מה היו כל הכנפיים והגרונות האלה. עוד הוכחה ניצחת לקיומה של החומה הזו אני מוצא באותו חוסר נוחות פנימי שאנו חשים מול עיניו המתות של הדג.

החומה המנטלית הזו מתקיימת כבר בשלב הייצור. תרנגולת היא לא יצור שנולד, מטיל כמה ביצים, נשחט ונאכל לתיאבון, מעצמותיו מכינים כלים ובנוצותיו ממלאים כריות. זה הסדר הטבעי של הדברים, אבל במציאות הצרכנית אנו מייצרים הפרדה: בראנו תרנגולת אחת לבשר, אחת לביצים, אחת לתעשייה. אפילו את השם שלה שינינו לעוף. החיים הם כבר לא מעגל, הם פס ייצור שטוח וקודרני.

 

ו.

זו לא החומה היחידה שבנינו, או שבנו עבורנו. יש עוד חומה, עבה אפילו יותר, שעומדת בין הצריכה לבין תוצאותיה. אם מאחורי הכרעיים האלה יש דברים שאנחנו לא רוצים לדעת, הרי שלפני כל מכשיר חשמלי או אריזה מרשרשת נפרשות שנים ארוכות ארוכות. אנחנו יכולים להתעלם מזה, אבל הקקי שנשפך לים לא נעלם ודי.

רק בין החומות האלה שחוסמות ומפריעות לנו לראות ולהבין את העבר והעתיד, הסיבות והתוצאות של הייצור והמוצר יכולה להתקיים תרבות הצריכה בצורתה הטהורה, כפי שאנו מכירים אותה היום: מדפים מתפקעים ממוצרים שאין להם לא היסטוריה ולא השלכות, אבל הם תמיד במבצע. השאלה מאיפה בא חומר הניקוי הזה, מה יש בו, איך הוא נעשה ולאן הוא הולך לאחר שהחולצה מתנקה מהרוטב של החריימה היא שאלה לא לגיטימית, מקל בגלגלי התרבות.

 

בשביל להמשיך ולהניע את גלגלי הצריכה אנחנו צריכים להיות במצב תמידי של חוסר מודעות. לשתוק ולהעמיס את העגלה.

 

ז.

זה משתנה, אבל לאט, וזה משנה כל כך מעט. יש יותר ויותר מודעות למה אנחנו צורכים, ולמחיר של כל דבר. כרגע היא נמצאת בשלב הראשון שלה, בשלב המוצר: אנחנו בודקים אחוזי שומן, סופרים קלוריות, שואלים כמה קילומטר לליטר, כמה אנטיביוטיקה יש בעוף, מה צריכת החשמל של הפלזמה וקונים רק בטטה אורגנית. זה יפה, אבל תבינו אותי לא נכון, אבל זו עדיין תחילת הדרך. צעד נוסף בכיוון ההבנה שהדברים לא באים משום מקום עושים אלה שמחפשים על השמפו הוכחה שהוא לא נוסה על בעלי חיים.

 

ח.

השלב הבא של המודעות הוא קשה מעט יותר ודורש מעבר לצד השני של המוצר: ייצורו. זה הרי לא הוגן להפיל את כל האחריות על הצרכן ורק לבלבל אותו. השינוי העיקרי חייב להתבצע בייצור ובעיצוב של כל מוצר; צריך להמשיך ולהרחיב את גבולות הפרספקטיבה, קדימה, אחורה ולצדדים. להבין שאנחנו רק פרק אחד, ולא העיקרי, בסיפור חייו של כל מוצר צריכה. עלינו להפנים את מה שנקרא העלויות החיצוניות שיש לכל דבר. זו סוגיה רחבה מני ים ועוד נידרש לה.

 

ואז נגיע לבסיס, שזה החלק החשוב בכל משולש: ביסוד המוצר והייצור עומדת הצריכה עצמה. גם כאן צריך להרחיב את גבולות המודעות, לא לשאול רק מה יש בתוך המוצר, ממה הוא מורכב והאם הוא גורם את הרע המינימלי לסביבה ולחברה. עלינו לשאול שאלה אחרת, יסודית יותר: רגע, אני בכלל צריך את זה? אז מה אם זה במבצע?

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסף  On 23/02/2008 at 11:50

    לפני הרבה שנים הייתי זורק את כל הזבל שלי לפח. שמעתי אמנם על מיחזור אבל זה היה משהו שמישהו אחר עושה, בארץ אחרת, מישהו שיש לו זמן/כוח/בית גדול/עוזרת או משהו כזה.

    לא זוכר בדיוק מתי זה השתנה. זה היה קשור אני חושב לתגלית ש*אפשר* למחזר. זה אומנם דורש עוד חמש שניות עבודה ביום בממוצע – שמוקדשות למחשבה לאיזה ארגז לזרוק את הזבל שאני מחזיק ביד – אבל זה אפשרי. יש אנשים שאין להם חמש שניות, אבל אני לא אחד מהם.

    הרבה אנשים שגרים בדירות חושבים שלעשות קומפוסט זה בלתי אפשרי. גם אני גר בדירה. אבל יש לי שכנים עם גינה וקומפוסט ואני זורק אצלם. זה גם מקדם שכנות טובה.

    אני נדהם לראות את הכמויות העצומות של זבל אורגני שאנחנו זורקים, שבמקום להפוך לגועל נפש בשקית הופכות לירקות שהחברים מגדלים בגינה. וכשאני רואה את הכמויות, אני לא מבין איך הייתי יכול לזרוק את זה יחד עם הפלסטיק למזבלה.

  • תומר  On 23/02/2008 at 12:12

    ויפה כתב לאחרונה גם איתמר שאלתיאל, רשימה בה הוא מקביל בין הפסקת העבדות לצמחונות: בזו הראשונה היתה תקופה ארוכה בה (באמריקה) ידעו שזה לא בסדר, ולמרות זאת המשיכו. אולי אנחנו עכשיו במין תקופה כזאת בכל הנוגע לצורה שבה אנחנו צורכים בשר.

    הנה:
    http://www.hahem.co.il/trueandshocking/?p=664

  • אוהד  On 23/02/2008 at 13:05

    אנשים יודעים טוב מאוד מאיפה הבשר שלהם בא. זה פשוט מאוד:
    אם הם טעמו ואהבו בשר, אין מצב שהם יוכלו להפסיק איתו, מצפון מציק או לא מצפון מציק.
    אדם מוכן לסבול הכל עד לצלחת שלו.
    תראה את דרור- הוא נשאר צמחוני? ואם כן, הוא לא נשבר 300 פעם בדרך?
    השאלה האמיתית היא מי ימציא תחליף שישתווה לבשר אמיתי. עד שלא יהיה דבר כזה, לדעתי, נשפוך מיליון מילים על הריגת בעלי חיים וניצולם וכלום לא יעזור. רק אחוזים מעטים ימשיכו לאמץ צמחונות כדרך חיים, ואלו שלא יישברו כעבור זמן הם אלו שלא התלהבו מטעמו של הבשר מלכתחילה.

  • צינסקי  On 23/02/2008 at 14:25

    יש משהו מאד מתחסד בכל ההטפה הזו לצימחונות.
    אין ספק שהמין האנושי לא היה שורד ומזמן היו נשארות כאן רק התרנגולות (לא שזה היה רע כל כך, ובכל זאת) לולא היינו אוכלים בשר מיום קיומו בכגזע אנושי.
    כל כך טיפשי לחשוב שניתן לחיות ללא בשר. כל הפלצנות הזו תתפוצץ בפנים בגיל 60 כשהגוף כולו מפורר ונקוב.
    השאלה איך הורגים את החיה היא שאלה אחרת לחלוטין ובזה, כך אני מקווה, איני שונה בדעותיי מכל המטיפים הנאורים עלק לעשבים.

  • דרומי  On 23/02/2008 at 14:48

    צינסקי, למה שאתה אומר אין הרבה קשר למציאות.
    לעובדה שאבותינו הלקטים-ציידים לא היו שורדים בלי בשר – גם אם היא נכונה – יש קשר קלוש בלבד לשאלה האם אנחנו יכולים להתקיים היום ללא בשר. יש לנו היום מגוון אדיר של מזונות, שבעזרתו אפשר בקלות להשלים תפריט צמחוני מאוזן.

  • צמחונית לשעבר  On 23/02/2008 at 17:28

    אפשר להתקיים לא בשר, אבל במוקדם או במאוחר זה עשוי לגרור בעיות.
    זו שיטת תזונה שכמו הרבה אחרות- יכולה לעבוד מצוין בשביל אדם אחד ובשביל אחר לעשות רק נזקים (כמוני למשל. ואני שמרתי על תפריט מאוזן היטב של דיאטנית!)
    מיום שחזרתי לאכול בשר אני מרגישה מצוין, בניגוד לתקופה שהייתי צמחונית.
    העצה שלי לכל מי שרוצה להיות צמחוני: תנסו ותראו אם זה מתאים לכם כי זה לא מתאים לכל אחד.

  • חייש  On 23/02/2008 at 17:59

    והבעיה היא לא העובדה שהאנושות אוכלת חיות, אלא בהתעללות שהיא מעבירה את החיות עד להריגתן. בתזונה ובתרופות שדוחסים לתרנגולות כך שיהיו כמה שיותר כבדות בכמה שפחות זמן, גם אם לפני השחיטה הן כבר כ"כ כבדות שאינן יכולות לשאת את משקל עצמן. בצפיפות הנוראה שבה הן חיות וכו'. יתכן שתוך כמה שנים נראה "עופות חופש" כמו ביצי החופש, בשר שגודל לא תוך כדי התעללות. זה יהיה יקר יותר, וזה יהיה שווה את זה.

  • אורי  On 23/02/2008 at 18:11

    עולה מהפוסט איזו שליליות כלפיו, והוא בטוח עדיף על בעלי הרשתות הגדולות- בכל אופן הסיפור:
    כשעבדתי על הסרט הקודם שלי צילמתי סיפור על בחורה מפולין שהגיעה לארץ בגיל 9 עם אמא שלה ולמדה בבית-ספר ישראלי. ביומולדת 18 בדיוק הגיעו שוטרי משטרת הגירוש לבית-ספר שלה ולקחו אותה לכלא. הם לא הסכימו לשחרר אותה בלי ערבות כספית די גדולה. זה פורסם קצת בתקשורת ואז הופיע מר רמי לוי משום מקום, שם את הערבות ושחרר אותה מהכלא כדי שתגמור עם הבגרויות.
    אני, בכל אופן, תמיד אהיה בעדו קצת.

  • ימימה  On 23/02/2008 at 20:02

    זה לא סתם שאנחנו אוהבים עוף. האקלים שלנו נוח מאוד לגידול עופות. מאותה סיבה, אנחנו אוכלים הרבה פחות סלמון מסקנדינבים (שם, אגב, קשה מאוד לגדל עוף).

  • שרון רז  On 23/02/2008 at 20:06

    אני אוהב את זוויות המחשבה שלך, אחלה פוסט, נכון לגמרי, ובמיוחד התובנה בחלק האחרון, אני חושב שכל אחד צריך לשאול את עצמו כל הזמן את השאלה הזו, ולבדוק את עצמו, זה עוזר אגב כשאין לך הרבה כסף, התשובות יותר ברורות לגבי מה צריך, רצוי ואפשר לקנות, או לא לקנות

  • לא צינית  On 23/02/2008 at 21:19

    בפעם הבאה שאתה מנסח קורות חיים – כתוב שאחד היתרונות היחסיים שלך הוא הכישרון המופלא לשבור את הלב של הקוראים, באופנים שלא ניראו קודם

    "האמנונים הקטנטנים והמתוקים האלה אוהבים להישאר ליד הוריהם אחרי שבקעו, ובשעת סכנה הם ממהרים למצוא מחסה בתוך הפה של אימא…"

    ורק לפני יומיים אחד מהמתוקים האלה היה בתוך הפה שלי.אני – שאיני אמא שלו – עם שמן זית , חמאה ולימונית. וכשלתי לחלוטין בהגנה עליו

    דמעות. בגלל אמנון. בחיי.

  • עומר שומרוני  On 23/02/2008 at 23:31

    מסכים עם חייש. אני משלם היום יותר כדי לאכול ביצי חופש, ואשלם יותר גם כדי לאכול בשר ועופות שחיו בצורה הומנית והומתו בצורה הומנית. זו בדיוק הסיבה שבאירופה אין לי שום בעיה לאכול בשר, ובארץ יש לי בעיה גדולה איתו ואני נמנע ממנו ככל האפשר. אני מניח שאם הדרישה תיגדל גם יבוא מי שיספק בשר כזה, כמו שלאחרונה צצו ב"ניצת הדובדבן" ואפילו בסופרים העופות הנקיים מאנטיביוטיקה.

  • שי פסבדונים  On 24/02/2008 at 1:25

    חידה. למה ילדים חייבים לגמור את העוף מהצלחת? כי אסור להפסיק אנטיביוטיקה באמצע.

    עוף מגודל 42 ימים. על חומרים אנטיביוטיים לכל אורך חייו בתוך כלובים צפופים עם חלקי גוף שהוא לא מצליח לטפח כראוי. המזון שלו הונדס גנטית.

    צמחנות זה לא עניין של בריאות. זה ענין של מוסר. נטו. אפשר להפוך את זה גם לבריא.

    ועניין נוסף בנוגע לצריכה. תנו מבט על המוצרים הזולים שאתם רוכשים. אין סיכוי שמי שייצר אותם הרוויח עליהם. זה מגיע מסין כמובן, ויש מסים, ויש הובלה, ויש מחסנים, ושחרור ממכס, ועלויות של חנות, ומפעל, ומשכורות לא נשאר. הלך הלך הלך הלך והלך.

  • גבריאל  On 24/02/2008 at 11:45

    וכמובן הטייק-אוף (משחק מילים רלוונטי?) הנצחי של המטריקס בהקשר הזה:
    http://www.meatrix.com

  • קורא  On 24/02/2008 at 16:16

    גוזלות הרבה יותר משאבים מהטבע מאשר ביצים רגילות, ממש כמו שכל גידול אורגני עולה בהרבה שטח של גידול לא אורגני ופוגע פי אלף בעניים ממנו. שמת לב כמה עולה לך הביצה האורגנית הזו? אחד הדברים הטובים שיצאו מהחקלאות המודרנית (שאני סולד ממנה בדיוק כמוך) היא היכולת להאכיל יותר בני אדם בפחות שטח ובפחות עלות. הפתרון הוא לא לגדל אורגנית, לא צמחים ולא בשר ולא שום דבר, הפיתרון הוא לשנע את המזון שלנו לאפריקה ולהפסיק לדרוס את העולם השלישי כדי לספק את הצרכים שלנו.

  • עומר שומרוני  On 24/02/2008 at 23:43

    קורא יקר, חבל שאתה לא מזדהה בשם שאפשר להתייחס אליו. אבל לעצם העניין, לא הבנתי מה אתה רוצה לומר. אז כן לאכול ביצים רגילות למרות הסבל של התרנגולות? להפסיק לאכול ולשלוח את האוכל לאפריקה?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 20/11/2008 at 13:28

    אני נורא לא מסכימה עם ההצהרה שלך שכל היצורים נהדרים. זבובים, למשל, לא נהדרים בכלל. גם ברחשים לא.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: