העיתון של אתמול

א.

זה כבר כמה ימים שהפרשנים בכלי התקשורת מתווכחים אם מחאת הקצינים היא צעד ראשון לאנרכיה או ביטוי עליון לדמוקרטיה.

בחגיגה הדמוקרטית הזו של עצומות ודו"חות והפגנות וגימיקים ומחאות יש רק מגזר אחד, קטן ושולי ולא נחשב, שנפקד לחלוטין ממה שנקרא "השיח הציבורי" – האזרחים הרגילים.

אתם יודעים, כל האנשים המשעממים האלה שעומדים בפקקים בדרך לעבודה ורואים טלוויזיה. להם, לנו, אין מקום בדיון הציבורי ככל הנראה. קולם, קולנו, לא נשמע ואין אף פרשן או שדרן שירצה לשמוע מה דעתם, דעתנו. אותם, אותנו, לא סופרים.

מי אלה בכלל? למה מי הם, מי אנחנו? עבור כל הקצינים האלה, בכירים כזוטרים, אנחנו לא הרבה יותר מהחיילים הפשוטים שלהם. חפ"שים, דפ"רים, אזרחים קטנים. ביום פקודה הם כמובן יפקדו עלינו להתייצב בכיכר למסדר, אבל עד אז אנו מצופים לעמוד דום, ובשתיקה. אנחנו נקרא להם המפקדים והם יקרעו לנו ת'תחת.
show_ad()

ב.

את הקצינים המוחים עצמם – משני הצדדים – אני דווקא מבין מצוין. אכפת להם, הנושא בוער בעצמותיהם והם קמים ועושים מעשה. נכון, הם טועים לחשוב שדעתם נחשבת יותר מדעתנו, הם לוקחים את עצמם ואת דרגותיהם ברצינות תהומית ומנופחת מעצמה ואין להם טיפה מודעות לעובדה שגם הם בסך הכל פיונים קטנים על הלוח, שגם הם בסך הכל ספין, או אם לומר את זה בשפתם: פעולת הסחה. אבל מעבר לזה, כאמור, אין לי טענות אליהם, שיחתמו על כמה עצומות שהם רוצים.

נכון גם שיש משהו מעצבן, יהיר מצד אחד ובכייני מצד שני, בטענות שלהם (משני הצדדים), שהם מתנסחים בפאתוס מעצבן ושהם הפנימו בצורה גרוטסקית ממש את ההתנהלות הפוליטית בישראל, אבל כאמור – אין לי טענות אליהם.

מה שמעצבן זו ההתרפסות של התקשורת מול כל פלאפל או ארון על כתף בחאקי, ואני מצטט מ"ידיעות אחרונות": "יומיים לפני פרסום הדוח שוב מתייצבים הלוחמים בשדה הקרב…", "…בהם 3 אלופי משנה, 14 סגני אלופים ו-9 רבי סרנים". אפשר לחשוב. חבל שלא מצוין כמה ערבים הרג כל אחד ואיך הוא אוהב את הקפה שלו. "ידיעות אחרונות" נותן לזה את השער ואת שני העמודים הראשונים. למה מה קרה, בעצם? מחאת הקצינים היא סיפור, אנ'לא אומר שלא, אבל מנופח יתר על המידה. על מה יש פה להתפלא, בעצם? זו החברה שאנו חיים בה, לאומנית ומיליטריסטית.

ג.

ב"מעריב" של היום אמנם לא מצאתי מילה על מחאות הקצינים, אבל הד לאותה רוח רעה הנושבת בישראל 2008 אפשר למצוא ביג טיים בעמוד 10 של החלק הראשון, בכתבה מזעזעת על האלימות שמפעילים לוחמי גבעתי שהגיע ליהודה ושומרון אחרי שנים של פעילות בעזה.

מסופר בה על חיילים שהתרגלו כל כך לשגרה של אלימות וסכנה, שהם פשוט לא מצליחים להשתחרר ממנה. אני מאמין שרוב החיילים האלה אינם רוצחים סדיסטים מטורפים – הם פשוט ילדים שהצבא דפק להם את הראש. הם לא מצליחים, כתוב, "לעשות את הסוויץ' בראש". פה זרקו רימון הלם לתוך בית, שם קללות, פעם אחד הטיח ראש של פלסטיני בקיר. זוועות נעשות שם.

זה סיפור. זה סיפור ענק וחשוב פי אלף מכל העצומות של הקצינים. ב"מעריב" מוקדש לו כמעט עמוד, אבל לא זו הטענה שלי. בואו נקרא את הכותרת – "הסיוט החדש של תושבי שכם וחברון" ולידה, בגדול, הסמל של חטיבת גבעתי. אז תגידו לי אתם אם זה רק אני או שגם לכם זה נראה כמו משהו שאמור להיות תשדיר שירות לגבעתי. משהו כמו, 'בוא אלינו, אח שלי, כאן נותנים בראש'. בגוף הכתבה אף מצוין שגבעתי מרביצים יותר מגדוד 13 של גולני.

אולי זה יותר מדי לבקש כותרת כמו 'לוחמים בגבעתי סובלים מנזק נפשי והתפרצויות אלימות אחרי שרות בעזה', אבל לתת כותרת שיכולה להפוך לסטיקר על פגושי מכוניות זה ממש להסתכל לצד השני.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נ  On 29/01/2008 at 22:04

    "אני מאמין שרוב החיילים האלה אינם רוצחים סדיסטים מטורפים – הם פשוט ילדים שהצבא דפק להם את הראש."

    באמת? בחלום הלילה. הם הרי נולדו למדינה שבה מעשים כאלה הם מעשים של גברים שנותנים בראש, לא? הם הרי קראו מעריב עוד לפני שהתגייסו והפנימו מסרים (הם גם קיבלו בקריצה את סגירת התיקים הורגי 13 האזרחים, נו אז בהתפרעויות האלה של הערבים), ואולי אפילו התנסו כבר באיזה קרב סכינים בבית הספר או בפאב.

  • אחת מהצפון  On 29/01/2008 at 22:44

    והסיפור של עצומות קצינים- אני זוכרת עוד לפני 20 שנה איך ידיד שלי ניסה להחתים את בן זוגי על עצומה כזו ואילו צרחות הוא חטף ממני. מה, הוא נעשה אינטלגנט גדול בקורס קצינים? פתאום הוא חשוב יותר? מבין יותר?
    לא ברור לכולם שמי שהולך להיות קצין זה רק כדי לעשות רושם? להעלות לעצמו את הערך?

    והתגובה שמעלי שנכתבה ע"י נ -מסכימה עם כל מילה. ליבוביץ קרא להם יודו נאצים. בדיוק אותו תהליך התבהמות שקרה לנאצים. הם לא נולדו כך.

  • גיל  On 30/01/2008 at 0:13

    מלבד לצייר רעש מדומה. לפני 40 שנה, כשהייתה עצומה כזו או של שמיניסטיים, הארץ רעשה וגעשה, אבל היום כשכל שני וחמישי יש עצומה כזו וכשהמיתוס של הצבא רחוק ממה שהיה פעם?

    אני דווקא מסכים עם דרור לגבי טענת הסדידסטיים. אלימות ורוע אנושי הם חלק ממה שעושה אותנו בני אדם. הוא לא בא לידי ביטוי ברוב מוחלט של הסיטואציות, אבל בסיטואציות ספציפיות הוא מתפרץ. זה בעיקר קורה כשיש לחץ חברתי חזק, כשנורמות תקינות נחלשות, כשיש סיכוי קטן להיענש או להיתפס וכו'. בדיוק כמו שאלו שהתעללו באסירים בכלא אבו גרייב אינם יותר סדיסטיים מכל אחד אחר. קל לנו מאוד לתייג אחרים כסדידסטיים כי זה פוטר אותנו מאחריות, הם הרי שונים מאיתנו. הרבה יותר קשה להתמודד עם הסדיזם שנמצא בתוכנו.

  • מאיר  On 30/01/2008 at 9:33

    מפחידים אותי אנשים שאצלהם יש דברים ש"ברור לכולם". אטימות מחשבתית אינה נכס בלעדי של הימין. יש אנשים שהלכו להיות קצינים כי הם מנסים להצטיין בכל מקום שהם הולכים אליו/ חושבים שהם תורמים למדינה/ כל מטרה אחרת.אני לא חושב שהעובדה שאני קצין (זוטר למדי) במילואים מקנה לי זכויות יתר לביטוי בתקשורת. זו רק בחירה של אמצעי התקשורת להבליט תארים להשגת בולטות.

  • גבריאל  On 30/01/2008 at 10:20

    באווירת ההתלהמות האנטי-צבאית, הרשו לי להיות לא פופולרי ולהגיד שיש אנשים שהלכו להיות קצינים כי הם חושבים שכך הם יכולים לתרום למדינה יותר ולשרת אותה ולהגן עלינו (ועליכם) יותר, יש בין הקצינים הבכירים (גם) אנשים איכותיים ביותר ואנשים טובים מלאי אידיאלים.
    זה שהאידיאלים שלהם שונים משלכם (המגיבים מעליי), לא אומר שלא צריך להעריך את הליכתם אחרי אמונתם.

    התלבטתי מאוד אם להוסיף את פסקת הדיסקליימר הזאת, אבל here goes:
    אני לא קצין
    לא הייתי קצין
    אני חושב שלהרביץ ולהתעלל באנשים זה דבר נורא
    אני חושב שהצבא דופק לאנשים בנקודות מסויימות את המוח כדי שיוכלו למלא את התפקידים הנוראים שלעיתים מטילים עליהם.(כולל להרוג אנשים לדוגמא)
    ברור שעדיף שלום ואמן אמן שעוד יבוא שלום עלינו, אבל כל עוד יש מלחמה. צריך לעשות את הדברים האלה – מסכים שצריך לעשות אותם ברגישות ובנחישות(הרבה יותר ממה שהיום).

  • קצין  On 30/01/2008 at 12:55

    פעם שמעתי את ליבוביץ ז"ל אומר על מישהי שהיא "בהמה שלא באשמתה".

    זה מתאים גם לך. הרי גם את כבר נולדת ככה. לא כמו הנאצים ש"התבהמו". (אם לא היית גם מטומטמת שלא באשמתך, הייתי מלמד אותך קצת על עליית הנאצים. אבל ממתי בהמות מסוגלות לקלוט?)

  • אחת מהצפון  On 30/01/2008 at 14:11

    תשמע, לא רק שאני מבוגרת, אני גם גדלתי בחברת "היורים והבוכים" (שלא לומר מלח הארץ) וקצין כמוך כמעט ולא פגשתי. אז אני חוזרת בי- לא מכלילה את כולם. משאירה כמה אחוזים לטובת אנשים כמוך. אגב, היום אתה במילואים, משמע בוגר יותר. אבל מה היו הסיבות שבגללן הלכת לקצונה? היית ילדון בן 19…

    לקצין- הנה, בבקשה. אתה בהחלט נשמע מוכר.
    ואם, חס וחלילה, אתה רוצה להתווכח- גם לי יש מה לספר לך על עליית הנאצים. וגם על עליית היודו-נאצים. רק לא לערבב את הקצונה בכך.

  • גרבולון  On 30/01/2008 at 15:13

    בוץ

  • רס"ן שמועתי  On 30/01/2008 at 15:40

    המכוערת האהבלה הזאת תמיד פינטזה על קצינים, אבל אף קצין לא הסכים להביא בה. פלא שהיא שונאת אותם?

  • רוי  On 02/02/2008 at 23:02

    חברים, אין לי ספק שלא כל הקצינים כמוכם – למעשה, אני מכיר רבים שאינם – אבל אתם באמת, באמת, ללא ספק ולמרבה העצב – דוגמה חיה למה שלייבוביץ' דיבר עליו.

    לא בגלל שאני מסכימה עם "אחת מהצפון". אלא בגלל הרוע שנשפך מכם, ושבגללו אני מאוד מקווה שאתם קצינים בקריה.

    אה, ולמען השם, רס"ן שמועתי, חדל לנסות להצחיק.

  • רחביה ברמן  On 19/02/2008 at 9:52

    שבגבינתי יש שתי קבוצות עיקריות – מתנחלים \ כיפות סרוגות ורוסים. הרוסים באו חברה אחרת עם קודים אחרים – וגם המתנחלים, בעצם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: