רקוויאם לטסטוסטרון בחמישה שלבים

א.

הירידה הכוללת והמתמשכת ברמת הטסטוסטרון אצל גברים ברחבי העולם היא כמובן צרות של אחרים, שהרי גם אתה וגם אני וגם כל גבר שתדבר אתו על הנושא ימהר להצהיר שאצלו אין בעיה כזו, שהוא שבע פעמים בלילה ועוד חמש-שש פעמים עד ארוחת הבוקר, בין לבין הוא לועס צמר פלדה ושותה חומצת בטריות טרייה ישר מהברז תוך כדי שהוא מניף משאיות פול-טריילר וטוחנן זו בזו עד לאבק סתם בשביל הכיף, כי גבר צריך לעשות משהו עם הידיים. הנה, בייבי, תראי – בניתי לך מגדל וראשו בשמיים. שלא תגידי שהגבר שלך לא מפנק אותך.

הירידה הכוללת והמתמשכת ברמת הטסטוסטרון אצל גברים ברחבי העולם היא כמובן צרות של אחרים, שהרי כולנו – לפחות אני, וגם אתה – סטיב מקווין, צ'רלס ברונסון וקלינט איסטווד בגוף אחד. איפה ומתי אני מרגיש בבית? על גבו של סוס אציל, מאחורי הגה של מכונית מרוץ מהירה או כשאקדח מעשן בכף ידי – כן, אותה כף יד שליטפה מי יודע כמה נשים והכתה מי יודע כמה גברים במי יודע כמה תגרות-ברים.

הירידה הכוללת והמתמשכת ברמת הטסטוסטרון אצל גברים ברחבי העולם היא כמובן צרות של אחרים, שהרי כל אחד מאיתנו מביט בעצמו במראה ורואה כור אטומי לייצור טסטוסטרון לשימוש עצמי. כי אנחנו, הגברים, גברים אנחנו עוד מלפני שאנחנו בני אדם. הטסטוסטרון זה לא משהו שיש לנו – זה אנחנו.

כן, וכל זה – גברים, ז'תומרת – הולך ונעלם. כי הירידה המתמשכת ברמת הטסטוסטרון אצל גברים ברחבי העולם היא לא משהו שאפשר להכחיש. הגברים, חוץ ממני וממך, הולכים ונעשים פחות ופחות גברים.

המידע המדכדך הזה היה יכול להיחסך ממני אם לא הייתי ממתין באיזה חדר המתנה ומעיין במגזין מנטה שהקדיש כתבה גדולה לנושא. כחושבים על זה, עצם ההימצאות של גברים בחדרי המתנה מוכיחה כאלף הוכחות את הירידה ברמת הטסטוסטרון – גבר אמיתי היה פורץ את הדלת בבעיטה.

כולם צדקו כל הזמן. הרושם הכללי – טוני סופרנו ביטא אותו לא פעם – שהיום כבר אין גברים כמו פעם הוא נכון!

אנחנו נכחדים, אם כן, יחד עם היערון החרמוני (מכרסם חמוד), טריטון הפסים (דו-חי ממשפחת הסלמנדריים) והחפרית המצויה (סוג של קרפדה).

ביי, גבר.

 

ב.

ופתאום אתה מבין אחרת את העניין הזה שגברים קוראים לגברים אחרים "הא, גבר!", לא ככה? זו לא קריאת שמחה – זו זעקה של געגוע. געגוע לגברים שהיו.

 

ג.

מלבד הכחשה גורפת, תגובה גברית נפוצה נוספת כשהנושא עולה היא להתחיל ולהתבדח על הנושא בצורה כמעט כפייתית. אפילו אני חיפשתי נחמה. בבלוג של "חיבוקית הננסית" בתפוז מצאתי רשימה של 84 יתרונות בלהיות גבר. מספר 44: "אתה יכול לאכול בננה בחנות לחומרי בנין".

שימו לב שגם הצחוקים, לצד חדרי ההמתנה, הם הוכחה נוספת לירידה ברמת הגבריות: גבר אמיתי היה שותק. שופך ויסקי זול אל תוך פצע פעור, נושך שפתיים ושותק.

 

ד.

הירידה היא מתמשכת וחובקת עולם. צפיפות הזרע יורדת, כמו גם איכותו. פעם בגיל 12 היו לגבר שמונה עשרה ילדים מ-9 נשים שונות, היום הוא מאונן לתוך כוס פלסטיק בקופת חולים. קראתי גם על עליה משמעותית במקרים של גינקומסטיה, שזה גברים שצומחים להם שדיים.

הקיצוניים שבחוקרים כבר מדברים על שינוי ביולוגי קיצוני. האם אנחנו בעיצומו של מעבר שלב בסולם האבולוציוני? והאם אנחנו עולים בו, או יורדים?

ביי, גברוזאורוס.

 

ה.

זו אינה בשורה קלה להתמודד אתה. לפי תיאוריית חמשת השלבים של קובלר-רוס, אחרי ההכחשה וההתבדחות מגיע שלב הכעס. מי עושה לנו את זה? אנחנו מוכרחים לדעת מי עושה לנו את זה!

החוקרים שללו סיבות כמו נטילת תרופות, השמנה או עישון. זה משהו אחר שמכחיד את הגברים. ניחוש אחד. נכון: התאגידים הגדולים.

עוד אין הוכחה חותכת, אבל הראיות מצטברות. כל הכימיקלים שאנו מוקפים בהם: הם במי השתייה שלנו, בשמפו, בירקות, באוויר, בתרופות, באוכל, באוכל של האוכל, בכל מקום. הכימיקלים האלה חודרים אלינו. יש משהו שקוראים לו פראבן, הוא נמצא בדיאודורנטים והוא משפיע באופן שלילי על מערכת הרבייה של הגבר. בבדיקות השתן של 90% מהגברים האמריקאים נמצא כימיקל בשם כלורפיריפוס שמשמש גם הוא בתעשיית ההדברה. חומרי ריכוך שנקראים פטלטים נמצאים בכל דבר כמעט, והם מזיקים למערכות הרבייה וגורמים להתפתחות סרטן האשכים. יש חומר הדברה בשם הקסקונזול בפירות ובירקות יש מטימידופוס, שאתם לא רוצים לדעת מה זה. וכל מני צבעים וחומצות ומקשיחים ומשמרים. בררר… דיוקסין אמרנו? אמרנו. ורוב הדברים האלה מכילים כימיקלים דמויי אסטרוגן, ההורמון הנשי.

בכל מקרה, זה מאוד, אבל מאוד מכעיס. נכון, עוד אי אפשר להוכיח כלום, אבל למה אי אפשר להוכיח כלום? כי אין אף אחד שמוכן לממן מחקר כזה – וזה הכי מכעיס. הו, אני רותח מזעם שמבעבע בי כלבה רותחת ותכף יתפרץ.

מה גבר אמיתי היה עושה במצב כזה? זה בדיוק העניין – אנחנו לא יודעים. מותק, אולי בדרך הביתה תעברי בספרייה ותביאי משהו של המפרי בוגארט?

 

ו.

השלב השלישי הוא שלב המשא ומתן. רגע, רגע, תסביר לי: מאיזה גיל זה מתחיל? אה, בסדר, יש לי זמן, ומה זו בכלל ירידה של שלושים אחוזים, תשמע, כל העסק הזה מוטה, מי ערך את המחקרים האלה? מה האינטרס שלהם? יש תרופה לזה? מה, במשחה? כמה עולה? ותגיד, זה שאני קרח זה אומר שאני יותר גברי, לא?

בכיוון הזה אין הרבה לאן להתקדם. אבל המשא ומתן האמיתי שצריך להתנהל, ויום אחד גם יתנהל, הוא מול המין הנשי. כי איך שר יזהר כהן: "והבנות המסכנות סבלו / המתוקות, הן רק מכות קיבלו".

הו, כמה דיכא הגבר את האישה! בקרוב יתהפך הגלגל, אחים. בואו נקווה שהן לא טינופות כמונו.

 

ז.

מה שמוביל אותנו באופן טבעי לשלב הרביעי, הדיכאון. שיט, זה הסוף.

ולא רק על עצמנו אנחנו בוכים; אנחנו בוכים על כל הדורות של כל הגברים שהיו לפנינו – גברים שבנו אוניות והפליגו בימים סוערים אל עבר יבשות חדשות, גברים שטיפסו על הרים נישאים ותקעו בהם דגל, גברים שהניחו גשרים מעל נהרות רחבים והעבירו בקר דרך מישורים אינסופיים, גברים שבנו חלליות וטסו לירח, גברים שבנו פירמידות, גברים שכתבו ספרים ושינו את העולם, גברים שהיו אבות מייסדים.

כל זה, אם לצטט מבלייד ראנר: "כל זה יאבד לנצח, כמו דמעות בגשם. זמן למות".

עצום עיניים, גבר-גבר, כי בא היום.

 

ח.

השלב האחרון בתיאורית חמשת השלבים הוא הקבלה וההשלמה. אנחנו מביטים סביב ויודעים שככה זה צריך היה להיות, שאת הריקוד שלנו על בימת ההיסטוריה כבר רקדנו. דברים גדולים עשינו, זה בטוח, אבל עכשיו המסך יורד. היינו רק שלב ביניים בדרך לגבר חדש. חלש ועקר אולי, אבל חדש. אז לחיי הגברים שבדרך! נרכב אל עבר כל השקיעות כמו הגברים האמיתיים שאנו באמת.

 

ט.

עוד שיטה, בעיניי טובה לא פחות, להשלים ולקבל את רוע הגזירה, היא לדעת שיש עוד כמה שנים טובות עד שניעלם, ועד אז עוד יגיע היום בו אנו, החיים היום, נהיה לאותם "גברים של פעם", גברים ש"כבר לא עושים היום".

כי הכל יחסי, אחים. ליד הגברים של הדורות הבאים אנחנו באמת סטיב מקווין, קלינט איסטווד וצ'רלס ברונסון – גברים שהטוסטסטרון משפריץ מהם למרחקים, גברים של מבטים מצמיתים ומעט מילים, גברים שהדרך לא אצה להם. תהא זו מורשתנו. רק זו, ודי.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלילה  On 05/01/2008 at 18:08

    כתוב מקסים, כרגיל.

  • קורינה  On 05/01/2008 at 18:08

    אם כי בכיוון הפוך.
    אם תרצה להעלות, הנה הקישור
    http://www.notes.co.il/corinna/38069.asp

  • אורה לב-רון  On 05/01/2008 at 18:16

    . כתוב נהדר. תקעו דגל והקימו במקום תאגיד

  • אורה לב-רון  On 05/01/2008 at 18:18

    תקעו דגל והקימו במקום תאגיד.
    אבל כתבו נהדר.

  • אדר  On 05/01/2008 at 18:40

    הוא שחקן שייצג איזו דמות שמעולם לא היתה.
    לא ככה?

  • שרון רז  On 05/01/2008 at 19:14

    דיכאון

    אחלה פוסט

  • עומר  On 05/01/2008 at 19:23

    מישו בדק אם יש ירידה מקבילה ברמות הטסטוסטרון אצל נשים? והאסטרוגן?
    נשמע לי מעניין לבדוק…

  • חנן כהן  On 05/01/2008 at 19:51

    כמה סויה אתה אוכל?

    http://scary-soya.dreamhost.com/

  • אביבה  On 05/01/2008 at 20:51

    גם מלך. וגם מותק אתה.

  • אורן  On 06/01/2008 at 1:17

    מקובל לטעון שנשים (כלומר ילדות) מפותחות היום הרבה יותר מבעבר ובגיל מוקדם הרבה יותר.
    גם את זה מייחסים לריבוי הזבל באוכל התעשייתי.

  • גדי שמשון  On 06/01/2008 at 3:29

    .

  • מירי  On 06/01/2008 at 10:18

    דרווין חזה את זה מזמן
    מהרגע הראשון בו ירדתם מהעצים קבעתם את גורלכם
    כשהתחילו למכור לגברים קרמים לפנים במבצע ידעתי שזה רק עניין של זמן
    יש שמועות על שמורה סודית במבואות פתח תקווה

  • אישה  On 06/01/2008 at 17:28

    אותנו רמסתם אלפי שנים
    מעניין מה נעשה בכם 🙂 מצד שני אתם שמישים להורדת הזבל והפעלת ציוד מכאני כבד.

    נו נו

  • יא עמלי  On 06/01/2008 at 18:43

    חנוך לוין, כן, דור דרור ודורשיו.

    ציפור המכנסיים הקטנה
    מילים: חנוך לוין
    לחן: מיקי גבריאלוב

    פעם בעודני ילד, גיליתי במכנסי כפתור,
    כאשר פתחתו אותו, ראיתי תחתיו ציפור.
    ציפור קטנה ורטובה מקור.
    "ילד", היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הגדול"

    אחר כל נעשיתי נער, וליטפתי בלילות את הציפור.
    היא פרשה כנף כל הלילה, רוטטת מלוח עצור.
    כל תקוותי תליתי בציפור.
    "נער", היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הגדול"

    ציפור מכנסי השבת שלי,
    ציפור תחתוני המתוחים.
    זמיר מנגינת הלילות שלי,
    דרור חלומותיי השכחים.

    בא היום, נעשיתי גבר, ויצאתי בלילות עם הציפור,
    והייתי מוצא לה טרף, פה חור וגם שם איזה חור,
    והיא ניקרה ללא כל מעצור.
    "גבר", היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הגדול"

    השנים חלפו, הזדקנתי, נעשתה קצת עייפה, הציפור.
    פה ושם היה כבר צורך להושיט לה יד ולעזור.
    ולפעמים היא נמנמה בחור.
    "חבר", היא אמרה לי, "תעיר אותי כשיבוא האושר הגדול"

    עכשיו הכל עבר, ובמכנסי עוד רועדת ציפור.
    ציפור קטנה ומצומקת, כל הלילה רועדת מקור.
    ועוד טיפה תלויה בקצה מקור.
    "סבא", היא לוחשת לי, "טעיתי, אתה יכול לסגור את הכפתור

  • ורדי  On 06/01/2008 at 19:19

    השארתי לבן זוגי את הפוסט הזה פתוח על המחשב…

  • עומר  On 06/01/2008 at 20:02

    התאגידים רק דואגים לנו, הנה עכשיו אם רצתה יד המקרה וקיבלת כרומוזום Y אתה יכול לבחור בין לרכוש מוצרי ירק אורגניים או ללעוס כימיכליים כמו גבר, סה"כ הגבר של היום צריך לשקוע בשביל שהעל גבר של מחר יקום לתחיה..

  • שי  On 06/01/2008 at 22:21

    הלוואי ואתה צודק והגברים של העתיד יהיו חסרים בערכים גבריים מהעולם העתיק. הלוואי.

  • יחזקאל  On 07/01/2008 at 0:27

    עצם זה שאתה מקבל את האינפורמציה על הטסטוסטרון שלך מעיתון מנטה אומרת הכל

    🙂

  • אורי  On 08/01/2008 at 21:44

    וגם זו מצוינת.
    אפשר להזמין גם קינה לשנות השמונים, ימי טרום הסלולר?

  • דרקונית  On 20/11/2008 at 13:48

    אני חושבת שמה שאתה מכנה פה "גבר אמיתי" (ואני, אגב, נוהגת לכנות "גורילה מצויה") לא היה משתמש במושגים כמו "תגרת ברים"
    חוצמזה נורא שיעשע אותי תמיד לקרוא שגלולות נגד הריון באיזה אופן אשמות בירידה באיכות הזרע. גורם לך לחשוב שעזבו אתכם מפיתוח הגלולה לגבר, הרי היא כבר קיימת

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: