אמש בגנקי

 

מועדון הגנקי בתל אביב הוא מקום כעור, מוזנח ודי מצחין שחגג בשבוע שעבר יומולדת 5. ודאי שמעתם על המתקן הזה שמשום מה מהווה אבן שואבת לעשירים ולמפורסמים שבאים לרקוד על שולחנות עם עינת שרוף בכל יום רביעי. כנראה שבבית, איפה שהשולחנות יקרים, הפיליפינית מטילה וטו על אקטים מסוג זה. שרי אריסון, אודי אנג'ל, עופר נמרודי, אלפרד אקירוב, יאיר לפיד, יאיר ניצני, עופרה שטראוס, אלי פפושדו, מיקי שטראוס, ורבים אחרים הם בני בית שם.

כשהגעתי לא נתנו לי להיכנס. זה בדיוק מסוג המקומות שאני לא עובר בהם סלקציה, וחוץ מזה – היה מפוצץ אש. אני עיתונאי, אמרתי לדורמנית שלא התרשמה. עינת שרוף הזמינה אותי אישית, הזהרתי, והיא מאוד, אבל מאוד, תכעס אם לא אגיע. זה עשה את הטריק.

 

כל כך מפוצץ בפנים שאין לי ברירה אלא להיתקע ממש בכניסה ולהידחק שם בין המון אדם. הבר רחוק מאוד, אני לא רואה אותו ולעולם לא אגיע אליו. ממש לפני עומד רמי קליינשטיין, מיקירי המקום, ומעשן סיגריה. חוק העישון לא חל בחלל הגנקי וכולם מעשנים בכיף. אני לא רואה את עופר ושרי, אבל עופר נמרודי פתח שולחן. ממש איך שאני נכנס מזמינה שרוף לבמה "חבר יקר", ראש עיריית תל אביב-יפו רון חולדאי. חולדאי, מסתבר, מנגן בחליל. שמחתי לשמוע כמה קריאות בוז מהקהל. חולדאי מחלל קצת, מנסה לשיר (זוועה), ויורד מהבמה. בדרכו החוצה הוא מתחכך בי, כמו רבים אחרים.

שרוף מזמינה לבמה עוד חבר יקר, את ראש עיריית רמת השרון, יצחק (איציק) רוכברגר. בשבוע שעבר המליצה המשטרה להעמידו לדין בחשד למרמה והפרת אמונים, אבל הוא נראה לא מוטרד בכלל. ואתם, התושבים הטובים של רמת השרון, תנוח דעתכם – איציק יודע לשמוח. הוא שוחט שיר או שניים של שלמה ארצי ויורד מהבמה.

חם, דביק. אינשאללה בשבוע הבא ערב רגיל, אומרת שרוף שמקפידה לקטר בחינניות במשך כל הערב. זו המסיבה שלה, כמו שאומרים, והיא תבכה אם יבוא לה. כריזמטית, שרוף זו. שולטת בקהלה ביד רמה. היא בקושי שרה, רק מילה פה ושם, מסמנת לקהל המשולהב שממשיך לשיר בגרון ניחר. אף שיר לא מסתיים. נותנים בית ראשון, פזמון, ויאללה. אודי אנג'ל מביא אותה בזמרה, יחד עם דני טוקטלי ורונן פלד הם דופקים מחרוזת שירי גשש.

 

פתאום אני חש ביד גברית על כתפי הימנית. זה לא עוד מישהו שרוצה לעבור, הפעם יש משהו שונה במגע. ואכן – זה יאיר לפיד. הוא ויעקב כהן דופקים את הכניסה, נופלים על כתפי קליינשטיין שעדיין עומד לפני. יאיר לפיד נגע בי. לעולם לא אתקלח שוב.

לפיד מעורר מהומה בבואו. אין ספק שהוא המפורסם הבכיר כאן. הוא עולה לבמה כאילו כלום, מנשק את אחד הנגנים שפרצופו מוכר לי, מתחבק, נותן כאפות, תוך שניה יש לו כבר ויסקי ביד. שרוף עצמה יורדת מהבמה להביא לו בוסה. בסוף סיבוב הדאווין שלו הוא נעמד ליד קליינשטיין וממש צמוד אלי. אני מאחוריו. כשהוא רוקד – והוא לא רוקד כמו שהוא כותב, האמינו לי – הוא משתפשף בי ממש. הוא וקליינשטיין נשענים עלי. כל שניה מגיע איזה אחד מצלמי החברה הרבים לצלם אותם, ואני מסב את ראשי שלא להיתפס עם שני אלה באותו פריים, אבל למחרת מספרים לי שבאחד מאתרי האינטרנט הופיעה בדיוק התמונה שחששתי ממנה: ק' ול' מחובקים ונהנים מהחיים, ואני ביניהם, מגדיר מחדש את מושג הזרות. לפיד מצית סיגר. העשן חונק אותי, אני דומע, אבל סופג את הכול בשתיקה. את השיער שלי, שריח העשן של לפיד דבק בו, אני שוקל לגזור ולמכור באי.ביי.

קליינשטיין מעפיל על אחד השולחנות, מבסוט לאללה. לפיד מצא לעצמו מקום טוב, עדיין צמוד אלי, אבל עכשיו הוא יושב על המעקה שאני עומד תחתיו. אם רק ירצה, יוכל לזרות עלי מעט מאפר הסיגר שלו.

אני מבחין באשתו, הסופרת והמסאית ליהיא לפיד, רוקדת על שולחן אחר בחברת פינצ'י מור. מור בטירוף, קוראת כל הזמן ליאיר שיבוא (יאיר, בוא!), אבל הוא מסרב. קוראת שוב, ושוב הוא מסרב. מור, בג'ינס צמודים וגופיה דקיקה שחושפת בטן שטוחה וחזה מפואר, נראית כבת טיפש עשרה ומתנהגת בהתאם.

 

שרוף מזמינה עוד חבר יקר, עופר נמרודי, ששר את אהבת פועלי בניין. מיד כשהוא פוצח ב"כל יום שאת עוברת פה בתשע" אני נתקף רעידות בלתי מוסברות, יובש בגרון וטשטוש של שדה הראיה. מתוך הדמדומים והעשן אני נזכר שזו לא הפעם הראשונה ששמעתי את האיש שר. לפני כעשור, במסיבה של מעריב, שמעתי אותו רוצח את תותים של אתניקס. הראש שכח את זה לגמרי, אבל הגוף, אתם יודעים, הגוף זוכר.

על כל פנים, נמרודי נראה מאושר וקליל, על פניו חיוך מאושר. כמה דקות אחרי זה הוא עובר דרכי, כמו כולם. אני שומע אותו נפרד ב"ביי" רך. אני מופתע לראות נפרד בחום רב מרמי קליינשטיין. כולל נשיקות וחיבוקים. להמון צפוף חוקים משלו ולפני שאני שם לב, נפער פער ביני לבין לפיד. הוא חסר לי. האם אני חסר לו?

עמית ברגר, מבעלי השליטה בטיב טעם, משתלט על המיקרופון ולא משחרר במשך שלושה שירים. שרוף מזמינה את יעקב כהן, חבר של כבוד בפמליית לפיד. כהן הוא זמר בכלל לא רע, שמצליח לתת פרשנות טובה לשלושה להיטי עבר גדולים מז'אנר הבלוז המזרחי: "איני יכול יותר לסבול", "אשליות" ו"נפרדנו כך". יש לכהן חוש הומור בריטי כזה, יבש, אנין וחד: "מה יצא לי ממך, יא חתיכת חרא?", הוא שואל מישהו לקול שאגות הקהל. ראש עיריית עפולה פה, אומרת לו שרוף. "עפולה זו משתנה ציבורית", אומר כהן, "כל האוטובוסים עוצרים שם להשתין בדרך לצפון".

 

יאיר לפיד, עולה לבמה עם קליינשטיין. הוא כבר לא יירד עד סוף הערב. בתחילה הוא מספר על השתלשלות האירועים הגורלית שעמדה מאחורי כתיבת "שיר אהובת הספן". הם שרים אותו, או יותר נכון קליינשטיין שר ולפיד צועק מדי פעם למיקרופון ועושה תנועות של ראפר. אחר כך הם שרים את "שתישאר צעיר לנצח". לפיד צועק, בכוונה שלמה, כמתפלל, את השורה "שתמיד תהיה חזק, אל תשחק את המשחק". מצחיק, לא? כי אין מישהו שמשחק את המשחק יותר מיאיר לפיד. הוא המשחק בעצמו. לפעמים קליינשטיין שר ולפיד מקריא את שורות השיר על המנגינה. שרוף מצטרפת והשלישייה מחרבת את "תפוחים ותמרים".

כשיאיר לפיד יורד מהבמה הוא מתחבק עם אנשים כאילו הרגע זכה במונדיאל או משהו. הם, מצידם, פשוט שמחים להתחבק עם יאיר לפיד. ואז שרים את "הללויה". "הללויה" זה "התקווה" של האירועים השמחים. הערב תם.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דורה  On 02/12/2007 at 12:37

    יו הד מי אט יאיר לפיד.

  • שוקי  On 02/12/2007 at 12:45

    האפסים חסרי הכשרון משתלחים באלה שהצליחו בגלל שהם כן מוכשרים. נו טוב, התסכול הורג אותם, אז מה עוד נשאר להם לעשות?

  • ריקי  On 02/12/2007 at 12:54

    שנון, חד, נפלא. צחקתי ונדקרתי מהביקורת הבריטית. מצויין דרור

  • סתם אחד  On 02/12/2007 at 13:34

    איזה תירוץ יש לך כדי להסביר את כניסתך, זך וטהור, לתוך מאורת האפלים השטנית הזו?
    ואכן – שנון ומצחיק.

  • אחת מהצפון  On 02/12/2007 at 14:04

    סתם, התחבר לי עם רעידות האדמה האחרונות…

    יפה התאור שלך.
    מעביר את תחושת ה"חם, דביק ומסריח".

  • ח ל י  On 02/12/2007 at 14:16

    ת ג י ד ואם מישהו מוכשר ושנון ומתבונן כמוך היה פולש למקום שאתה וחבריך "הנגינג אאוט",
    ונצא מנקודת הנחה שגם מבין הפרצופים שם היו כאלה שהיה מצליח לזהות, זה לא היה אותו דבר?
    שותים, מעשנים, כל שבט וכל דור והעישונים שלו,
    כל שבט והפינצ'י מור שלו, החזה המפואר שלו -,
    אין לך חבר שזה עכשיו התגרש או סתם נפרד בגדול ואתה מוציא אותו בלילות כדי להקל על זמנו, בדידותו והזמן החדש הזה, אין לך מקום בתל אביב הזו שאתה מגיע אליו נינוח ועם בטחון עצמי שזה המקום "שלך" האנשים "שלך" ומותר לך להרגיש חזק ושמח, להשתטות מעט, לשתות קצת יותר ממעט ולבלות כמו שבראש שלך –
    למה לו אסור? זה לא שאסור לו,נכון, כי עובדה שהוא עושה, אבל למה מגיע לו, ליאיר לפיד, שדרור פויר יכתוב עליו במין טון כזה? במין סוג של 'בקורת', סטלבט, מלגלג בהתנשאות זהירה
    עליו, התנהגותו .
    תנסה להציץ לקנטינה לפעמים מאוחר בלילה,
    גיל אחר, אולי אלכוהול אחר, סמים אחרים,
    אבל בעקרון?
    אותו הדבר. אנשים מפורסמים מרגישים נוח ליד אנשים מפורסמים, יותר מהם או פחות מהם, ועוד אנשים לא מפורסמים מסביבם וכולם מבלים או מנסים להעביר כמה שעות בדרך שהכי משמחת אותם מה רע?.

    נ.ב. וכמו עופר שלח, גם אני רוצה להעיד על עצמי שלפני כמה שנים, לפני שגנקי הפך לכזה מין גנקי, היו בני הזוג לפיד שכנים וחברים טובים ורגישים והכריחו אשה גרושה ועצובה אחת לצאת מהבית לגנקי לפעמים, לשתות משהו ולצרוח ישנן בנות עד שלרגע חייכה באמת, אפילו שעבר לה בבוקר:)

    נ.ב.ב. לא הייתי בגנקי כמעט ארבע שנים, מאז
    שהלפידים, עברו דירה…:)

    אני אשמח אם תענה לי, באמת 🙂

  • ולולה  On 02/12/2007 at 14:28

    אני חושב שמה שבעיקר מרתיח/מקומם ביאיר לפיד, זאת העובדה שהוא פעם היה אחד הכותבים הכי מוכשרים בארץ. חכם, שנון, מדויק. כזה שהיית יכול להגיד שהוא "משלנו", המוכשרים העניים יחסית. ופתאום הוא הפך למשורר הבית של האלפיון העליון, כזה שמפרסם אותם, מיחצן אותם ואפילו כותב בשבילם נגד המרגיזים האלו שמתלוננים על שחיתויות. ודווקא האלמנט הזה של המוביליות החברתית מלהיות אחד "משלנו" לאחד מ"שלהם" (שלא לומר הדובר שלהם) הוא מה שמרגיז אותנו כל כך, הרבה יותר מאשר סתם אחד מהעשירים במגדלים שמשקיפים על תל-אביב מלמעלה

  • גרבולון  On 02/12/2007 at 15:38

    מה קרה שם ביום רביעי?

  • מיקה  On 02/12/2007 at 15:56

    למרות שהתענוג שבכתיבה שלך מר דרור פויר –
    ואולי באמת צריך לתת לך איזה טור רכילות איפושהו –
    כי אתה כותב תענוג, באמת.
    אבל כמו שחלי אמרה, אם אתגנב בלילה לריף רף לכתוב עליך ועל חבריך. יצא, בדיוק אותו דבר.
    אותי זה מנחם שגם אנשים בגיל כזה, יוצאים ושרים ושמחים. ולא עושים רע לאף אחד.

  • דרור פויר  On 02/12/2007 at 15:57

    חלי, אני אנסה לענות לך.
    דבר ראשון – לא "פלשתי למקום", כמו שאת כותבת. הוזמנתי. כעיתונאי. באתי עם צלמת. בפנים היו עוד די הרבה כתבים וצלמים שהוזמנו והגיעו וצילמו וכתבו (נכון שאף אחד מהם לא עשה את זה יפה ומצחיק כמוני, אבל זה כבר סיפור אחר). הגנקי, שימי לב, הוציא הודעה לעיתונות לכבוד האירוע בו הבטיח (הבטיח!) כי במקום יהיו נוכחים האנשים שהוזכרו למעלה ועוד רבים אחרים ש"ירקדו על השולחנות".
    זה לבדו צריך למוטט את הטיעון הצדקני משהו שלך. זה לא סתם "הנגינג אאוט", זה הנגינג אאוט בסימן שופוני. לא שיש משהו רע בזה, כמובן, וכמו שכתבת "מפורסמים אוהבים לבלות עם מפורסמים", אבל אם אתה מגיע למקום שידעת מראש כי הוזמנו אליו כתבי רכילות, ואם אתה עושה פוזות לצלמים שמחכים לך בכניסה, אל תצפה שכבודך יישמר.

    דבר שני – בעניין יאיר לפיד: אני מודה בפה מלא באשמת הסתלבט, אבל לא באשמת הלגלוג וההתנשאות, ואגב כך כמובן שאני כופר באשמת הקנאה (שהטיח פה בי מגיב אחר). הכל ברוח טובה אם את שואלת אותי.
    אם אתה סלבריטאי על ברמה של לפיד – וגם אחלה גבר וחבר טוב כמו שאומרים מכריו הרבים (כולל אותך) – הרי שמדי פעם אתה נאלץ להיתקל במישהו שמסתלבט עליך. זה לא כל כך נורא ובאמת שאני לא רואה שום סיבה שאת תגני על כבודו של יאיר לפיד. בהקשר הזה אני מוכרח לומר שהייתי מעדיף להעביר ערב של ויסקי עם לפיד וחבורתו מאשר עם חבורת הקנטינה, שזה מקום שאני לא אעבור את שדרות רוטשילד להשתין עליו גם אם הוא יעלה באש (משפט מצוין שגנבתי מהסופר איסק דינסן).

  • אורן  On 02/12/2007 at 16:02

    ליתר דיוק- הפסבדונים של קארן בליקסן.
    http://www.karenblixen.com/

  • לינוי  On 02/12/2007 at 16:07

    זה הקהל שהשתנה. אז הוא נהיה יותר עשיר ומפורסם, אבל סגנון הכתיבה נשאר אותו סגנון. השינוי ב"מסביב" שלו שינה את הדעה לגביו. ולמרות שהטקסט שנון ומצחיק – חוץ מלדסקס "נינט לאן", הסוגיה "יאיר לפיד – פויה או נהדר" היא המאוסה ביותר.

  • ח ל י  On 02/12/2007 at 16:09

    טוב, לא התכוונתי פלשת כאילו התגנבת , היה ברור שהגעת למטרות עבודה 🙂

    ואני לא מגינה עליו בכלל, סתם 'הסתלבט' צרם ונראה היה לי, עדיין, שיש לי טיעון הגיוני והוגן נגדו – וכן,אתה צודק בזה שהם / הוא ידעו שזה ערב יחצני לגנקי ועדיין העדיפו להגיע למרות שיכלו להמנע מלבוא דווקא ביום כזה, נכון. נו מה, …

    והכי מעניין, מה נראה לך מבחוץ, כי נראה שאתה ממש לא משייך את עצמך לשתי החבורות האלה,מה כל כך יותר גרוע בחבורת הקנטינה?

    🙂

  • קורא תוהה  On 02/12/2007 at 17:29

    אני מצטער על האובססיה הקלה, אבל מאיפה הביטוי עם הלהשתין שאול? נראה לי שווה לקרוא ספר בגין ביטוי כזה ואני לא מצליח לזהות.

  • דפנה  On 02/12/2007 at 22:02

    או בלשון הטוקבקים: אתה שולטתתתת….

    ויאיר לפיד הוא אכן בובה מתנפחת מפלסטיק

    שא ברכה

  • דרור פויר  On 02/12/2007 at 22:17

    לאורן ולקורא ותוהה, אתם צודקים לגמרי ואני מתנצל. בלהט הטוקבק התבלבלתי. מדובר בסופר קרל היאסן והציטוט הוא מתוך הספר הקורע מצחוק "ראש דפוק" (קורא תוהה – אתה חייב את זה לעצמך). כאן אפשר לקרוא את הפרק הראשון מהספר:
    http://www.kinnblog.com/blog/2004/10/__37.html

    חלי – מאחר ואף פעם לא נכחתי במפגשים של חבורת קנטינה קשה לי להסביר מה כל כך יותר גרוע בהם. זו רק תחושת בטן. אני מודה שיכול להיות שסתם בזבזתי את המשפט המעולה של היאסן, הרי התחושות שלי לגבי המקום או החבורה אינן לוהטות עד כדי כך – למעשה מעודי לא הקדשתי לזה שניה של מחשבה עד הרגע – אבל את יודעת: בלהט הטוקבק…

  • צביקה ברנהולץ  On 02/12/2007 at 22:37

    מה יש, קצת סאב-פריים והיא ישר רצה להתחבא כדי לא לפגוש את גליה מאור, חלילה?

  • לילי  On 02/12/2007 at 23:05

    הטקסט המסתלבט שלך על יאיר וחבורתו
    כה לחי

  • אריאלה  On 02/12/2007 at 23:15

    אסור להסתלבט על לפיד?

    אפעס" עושים את כל שבוע"

  • אורי  On 02/12/2007 at 23:18

    על לפיד עוד ייאמר: הו הא מי זה בא, ראש הממשלה הבא. ראו הוזהרתם!

    לכן אני קורא לך דרור להמשיך להיכנס באמ-אמא שלו (ושל חבורת הקנטינה גם יחד). ושתישרפו בריף-רף – אתם והטוקבקים שלכם! (כשכותבים טוקבקים עפים שבבים)

  • יפתח סטריק  On 03/12/2007 at 9:34

    תודה. נפלא לקרוא אותך. המפגש בין ידוענים, שררה ושלטון הוא הנושא של הרשימה והיפה של פויר ועל כך מגיע לו ברכה. לפיד כמו שאביו חצה את הקווים הוא את זה באופן מסחרי עד כדי אימה. חולדאי ושאר בעלי הממון והכוח שלפוד עם הפירסומות שהן הוא מככב הוא רק אחד מני רבים והוא לא הנושא הוא הוא לא ראוי ליותר מאשר היזכור כפנומן של תרבות נמוכה שיורקת בפניו של הנאלצים להיות חשופים לה.
    לפיד ושאר מחוללי חרושת התקשורת התרבות הלא תרבותית קובעים שדחות לבקרים את הרף של טעכם טוב נמוך יותר ונעדר טעם ובזה לא אמרתי דבר חדש. מי שהוא כסף מתרבות תוך שהוא שיכח לגמרי את מציאות החיים העגומה לא רק בשטחי הכיבוש אלא בכל נקודה שנודעים בה בישראל. אז מה שנשאר היא טלוויזיה וידוען שמנסה להצחיק אותנו ולהשכיח מאיתנו את המציאות של חיים קשים של אדם החוזר מיום עבודה קשה. ובסוף הוא עוד אומר לנו "הרי זה מה שהוא איש קשה יום מבקש". גנקי הוא כנראה מקום למי שהוא מבושם בעצמו, ופויר מותר לו להתבשם שכתיבה יפה ואירונית עד כדי כאב, גם אם חלי (ידידתו לשעבר) מעט נעלבת בשמו של אותו ידוען החושב שהוא אינטלקטואל גדול או מפץ של הארה תרבותית.
    שוב תודה!

  • Joov  On 03/12/2007 at 9:58

    http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/666/302.html

    אחלה שבוע

  • א  On 03/12/2007 at 13:47

    לפיד, כאביו, מציג בפני המעמד הבורגנות (ואני לא מוציא את עצמי מהכלל) את הסמל המושלם לאכזבה מהליברליזם שנראה מבטיח, והתגלה (או הפך ל…) חגיגה של שחיתות שלטונית.

    שמעתי שב HP פיתחו בשבילו מדפסת שבמקום דיו ממלאים אותה בשמן זית מיובא.

  • כנר על הגג  On 03/12/2007 at 14:14

    היום כל פלצן יכול להשתמש בביטויים כמו "חושב שהוא אינטלקטואל גדול או מפץ של הארה תרבותית".

    העניין הוא שקודם כל הפלצן צריך להסתכל על עצמו. אולי הביטוי יותר מתאים לו מאשר ללפיד.

  • צינורשת  On 03/12/2007 at 14:50

    המסוגלויות המרשימות ביותר לביטוי שיש לך, היו בשימוש לטובת משהו עם תוכן.

    איך התגלגלת להיות מוזמן לתיעוד רכילאות סלבסאית שכזו?

    מה בדיוק קרה?
    זה משלם לך מזונות או משהו?

  • erika  On 03/12/2007 at 15:16

    תהיתי למה אנחנו כל כך אוהבים לשנוא את י.ל ואני חושבת שהדבר נובע מחציית הקווים. הוא היה עיתונאי אינטלגיטני למדי, הפך למראיין נח נח, משם עבר לפרסם בנק, רוקד על השולחנות עם בעלת הבנק, או שאשתו עושה את זה, או שהחברה של אשתו, או החברה שלו, בקיצור רוקד כל הדרך לבנק. ואחר כך הוא שוב רוצה להיות עיתונאי. והרי עיתונאים אמורים להיות רעבים לסקופים, חדורי תודעה חברתית של ביקורת על השלטון ולא נהנתנים עם סיגר וחשבון בנק שמן. ואולי אנחנו סתם מקנאים? כנראה גם וגם.

  • דורה  On 03/12/2007 at 15:25

    חברים, בבקשה די עם ה"כולנו עדיין כועסים על יאיר לפיד על זה שבגד בנו" וה"כולנו מקנאים ביאיר לפיד". יפה שטרחתם לחפור בנפשכם, אבל זה לא אומר שכולנו חולקים אתכם את ספת הפסיכולוג. יאיר לפיד הוא דמות תקשורתית זחוחה, מזויפת ויומרנית, וזה הסבר לגמרי מספק לתגובות שהוא מעורר.

  • טל  On 03/12/2007 at 18:28

    מה שהכי משעשע הוא שכאשר רב המגיבים מנסים להסביר את מקור השנאה ליאיר לפיד הם מציינים את ה"בגידה" שלו.

    איך יאיר, שהיה אחד משלנו, עבר לסיטרא אחרא (או איך שלא כותבים את זה).
    אולי הגדולה האמיתית של יאיר היא שהוא כבן למשוררת מפורסמת ואב מפורסם לא פחות הצליח אי פעם להראות כ"אחד משלנו".

    מי שגדל עם שועי עולם מגיל אפס ונכנס לעולם התקשורת כבר בגיל 18 הוא יותר דוגמא למה שחלקנו היה רוצה להיות ולא ממש אחד כמונו (או כמוני בכל אופן).

    אצלי בכל אופן האכזבה נובעת מהעובדה שלכרגע בסוף שנות התשעים חשבתי שהוא יגדל להיות שונה מדודו טופז, טועים.

  • גלי  On 03/12/2007 at 21:30

    זה כל כך פולני לכתוב ביקורת ולסיים את המשפט בסמיילי עלק מפייס

    פויר אולי תכתוב משהו על זה

  • אודי אפנג'ר  On 03/12/2007 at 23:12

    יאיר לפיד כותב ספרים.

    הוא כתב כמה טקסטים לשירים מאוד מאוד מצליחים. של ריטה!

    יש לו חברים מאוד מפורסמים ומצליחים

    יאיר לפיד יפה.

    הוא שרירי.

    יש לו שיערות על הראש.

    יש לו אוטו יקר.

    וסיגרים משובחים.

    ואחלה וויסקי.

    יש לו אשה וילדים ובית מהודר.

    יש לו אמא סופרת ואבא מפורסם גם

    יש לו המון המון כסף.

    והוא כותב עוד ספרים ומוכר המון.

    וגם סדרת טלויזיה.

    וגם עורך ספר מצליח של חנוך דאום.

    יאיר לפיד – כל מה שהוא עושה, מצליח לאללה

    הוא עשיר. יש לו (אני משער) הרבה נסיעות לחו"ל, בגדים יקרים וחיי מין נפלאים ועשירים

    ותכנית טלויזיה עם שיא הרייטינג

    ואין אחד במדינה שלא מכיר את הפרצוף שלו ו/או את השם שלו

    מי אנחנו ומה אנחנו, שנוכל בכלל לחשוב לדגדג את קצה המגפיים של יאיר לפיד?!

    הוא מורם מעם, הוא מקבל מיליונים מבנק הפועלים, והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, מתי שבא לו, כי הוא עשיר, מצליח ויפה ושרירי

    הוא כל כך חזק, יפה, עשיר ושרירי ומפורסם, ששום דבר שייכתב עליו לא יוכל בכלל לגעת בקצה עקבו

    ולכן – בעצם – אפשר לכתוב עליו הכל. כי זה לא משנה. כי מה שיכתוב זה או אחר, לא יפריע ללפיד לשלוט וליהנות.

    זהו.

  • אחד לשעבר  On 04/12/2007 at 22:06

    דרור
    זה הטור הטוב שלך אי פעם בסדרה הזו
    המשך כך
    בהצלחה

  • כRובי  On 05/12/2007 at 8:01

    אודי, אם יאיר לפיד כל כך מוכר לך, מפורסם, גדול וכל יכול, למה שלא תתרום לרשימה הבאה כמה אימרות שפר?
    http://www.planetnana.co.il/yairlapidfacts/

  • אהבה  On 05/12/2007 at 12:27

    דרור – אחלה כתיבה

    מה שיפה בטור הזה זו העובדה שמרוב שאנשים מתרכזים ביאיר לפיד דמויות המשנה כאילו מתמזגות ברקע, וכשזה קורה האטימות הפלצנית של האלפיון העליון נראית הרבה יותר רע.

  • אהבה  On 05/12/2007 at 12:36

    בעונה החמישית של פרייזר – פרקים שבע ושמונה – פרייזר יצא עם עורכת דין מאוד מפורסמת שהסתובבה בחוג הסילון, לאחר שהיא זרקה אותו פרייזר הבין שהסיבה שהוא יצא איתה זה לאו דווקא הרגשות אליה, אלא המחשבה שיותר הוא לא יוכל להצטופף בחברתם של כל אותם "עשירים ומפורסמים".

    למי שלא ראה הטור הזה יעשה את הצפייה בפרקים הרבה יותר מצחיקה

  • דני  On 08/12/2007 at 18:00

    זה מתבקש

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: