הקשר הדפנסיבי שבתוכי

 

"דע את עצמך" הכריזה הכתובת בכניסה למקדש הגדול של אפולו בדלפי; "הבו לי את בניכם היגעים והעניים… שילחו אלי את חסרי הבית וסחופי הסער" מכריזה הכתובת על פסל החרות, שער הכניסה לאמריקה. "ברוכים הבאים לגיהינום", מברכת כתובת בכניסה לאצטדיון טדי. כולן כתובות עמוקות, מלאות שירה והשראה שמכניסות את הבנאדם לאווירה הנכונה. אבל איפה הכתובות האלה ואיפה הכתובת הענקית שהתנוססה בכניסה לערב המהמם בסטואה בגעש בשבוע שעבר: "אזהרה: סיגריות גורמות למחלות ומוות בטרם עת" אמרה הכתובת ומשהו הזכיר לי מיד כתובת כניסה מפורסמת אחרת.

מה אנחנו חוגגים פה הערב, אני ועוד 600 אוכלי חינם? אנו חוגגים – ובסטייל היסטרי – את העיצוב המחודש של קופסת הסיגריות מסוג "פרלמנט". אכן, אירוע בסדר גודל קוסמי. בכניסה אני חש צמרמורת של גאווה מקצועית רוטטת בגבי: כאילו כל השנים האלה של כתיבה ועריכה בעיתונים הכינו אותי לרגע הגדול הזה – מסיבה לכבוד עיצוב מחודש לקופסת סיגריות.

אני עובר את שתי שרשראות האבטחה, פוסע על השטיח הכחול (צבע המותג), הולך דרך השורה הצפופה של צלמי החברה, שלא מעיפים לעברי אפילו מבט, נכנס אל החלל המעוצב של הסטואה, ומסתכל קצת מסביב: הכל בכחול ולבן. ערכי המותג מוקרנים על הקירות ואלה בדיוק אותם הערכים כמו כל דבר אחר: דינמי, קוסמופוליטי, אלגנטי, אנרגטי. דיילות יפיפיות בשמלות סאטן כחולות מסתובבות בקהל, מציגות לראווה את הקופסה החדשה. החוק מסרב לחלק סיגריות בחינם, ובפינה יש עמדת מכירה ומאחוריה עוד דיילות יפיפיות בשמלות סאטן כחולות שמוכרות קופסת סיגריות בשבע עשרה שקל שבעים. מחיר מיוחד. רק היום. אני מתעניין במחיר, אבל לא קונה. הפסקתי לעשן. האמת היא שגם כשעישנתי לא הייתי נוגע בסיגריות מסוג פרלמנט גם לא עם מקל של מטאטא.

הקהל צעיר, יפה ומטופח. המון, אבל המון, דוגמניות. המון, אבל המון, סטייליסטים. כולם נורא מסופרים וכולם נורא דפקו הופעה. כולם מצטלמים כל הזמן, אבל אף אחד לא מצלם אותי. אני מוציא את המחשבון ועושה חישוב מהיר: יש צלם אחד לכל 2.7 חוגגים. כולם מחייכים, כוסות שמפניה בידיהם, קוראים אחד לשני "מותק" ו"מאמי". אני עובר ביניהם כמו צל, מפלס את דרכי אל הבאר. לדאבוני יש שם רק שמפניה. הייתי מעדיף משהו חריף יותר או לפחות משהו שמגיע בכוסות חצי ליטר, אבל צריך ללמוד להסתדר עם מה שיש. בתור לשמפניה אני רואה יותר סיליקון בחזה משראיתי כל חיי. אני שומע בחורה מהממת אחת לידי אומרת לרעותה ש"כולם נמצאים פה". זוג הומואים צעירים עושה לי עיניים ואני מחייך בביישנות. פגשתי איזה ארבעה אנשים שאני מכיר, כולם אמרו לי שאני האחרון שהם ציפו לראות במקום כזה ומה אני עושה פה וכל זה. שוב חייכתי בביישנות. אני ממשיך לסובב בקהל, ונהיה רק יותר ויותר מדוכא מרגע לרגע. כולם נהנים, עד כמה שאני יכול לומר. זו כנראה באמת מסיבה נהדרת. ורק אני סובל. משהו בחברתן של דוגמניות מעורר בי אי נוחות פיזית ממש, מעין כאב בטן, כאילו משהו בתוכי מנסה לצאת החוצה. אולי אני רק גולם והפרפר שבתוכי הוא קשר דפנסיבי חובב דוגמניות ומסיבות כלום בסטואה.

כיאה לאירוע, מותר לעשן בפנים ואכן כולם מעשנים בפנים. הם כולם מעשנים הרבה, ובהנאה גדולה מזה שהם במקום שמותר לעשן בו, כך שמהר מאוד מתחיל להסריח. חשבתי שנהיה מאוד לא קול לעשן, אבל אף אחד פה לא יודע את זה. אנשים נתלים בסיגריות שלהם כאילו היו גלגלי הצלה.

אני הולך לעמוד ליד צלמי החברה. בכניסה אני רואה את המלהקת הזו, מה שמה, בטי רוקאווי. למה בנאדם כמוני צריך לדעת מיהי? איך לדעת מי זו בטי רוקאווי הופך את חיי לטובים יותר ואת החברה לצודקת יותר? אל בטי רוקאווי אני מישיר מבטי והיא לא משפילה את עיניה. היא כנראה מניחה שאני יודע מי היא ואולי זה גורם לה להרגיש טוב.

מדי פעם נכנס מישהו או מישהי וכל הצלמים מתנפלים עליו ומצלמים אותו. אני לא מכיר אף אחד מהפרצופים האלה. הם נראים כמו דוגמנים, אבל אולי הם בכלל מנחים, איך אפשר לדעת?

מדי פעם אני מצליח לזהות פרצוף מוכר. נגיד מאיר סוויסה. לא אדע מה למאיר סוויסה ולאירוע עיצוב מחודש של קופסת סיגריות, אבל הוא שם, וגם אני. זיהיתי גם את נאור ציון ואת מוטי איווניר ואת מיכל ינאי. כולם מתייצבים בצייתנות עליזה ליד השלט של "פרלמנט" ומצטלמים בסבבה, מתחממים לרגע באור הזרקורים, ונבלעים אל תוך הכלום הגדול שבפנים. לידי אני שומע בחורה רזה מציגה את עצמה: "נעים מאוד, רונית יודקביץ'". מדובר, ללא ספק, באירוע עם מפורסמים מהדרג השני והשלישי. לא ראיתי אף אחד מליגת העל, למרות שלמחרת אני קורא בידיעות אחרונות שגלית גוטמן הייתה, ומתאכזב. לראות אותה בהחלט היה יכול להציל לי את הערב. אף פעם לא ראיתי את גלית גוטמן ככה, בחיים.

למחרת אני מבקש שישלחו לי במייל את רשימת המפורסמים שהגיעו, אבל גם שם אני כמעט ולא מכיר אף שם. שמות כמו דנה דנטס, לירן כוהנר, שרון קנת, טל גונן, אבי פרנקו, מתן ברנר, ילנה ראלף, קים רוסליקוב. אני עושה גוגל. כולם דוגמניות ודוגמנים. מ-ynet אני למד שמתן ברנר, לדוגמה, הוא "תופין אמיתי ככל שזה נוגע לציפיות המין הנשי מהגברי. אם תצליחו לעקוף את החברה הברזילאית שלו אז מגיע לכן להתנחם בזרועות המסוקסות של הפרח הטרנסאטלנטי" (קרן נתנזון, יולי 2006). אמרו לי שגם דני רופ היה, אבל באמת שלא יכול היה להיות אכפת לי פחות.

לבמה עולה די.ג'יי ברונו המפורסם שהגיע במיוחד מקפה דל מאר שבאיביזה, ומתחיל לנגן מוזיקה מעצבנת. זה מתחיל להיות יותר מדי כלום בשבילי. אני עוזב את המקום, מוותר על תצוגת האופנה של המעצב יוסף שיצר קולקציה בהשראת החפיסה החדשה. גם לי יש קווים אדומים.

מצחין מסיגריות אני יוצא אל הלילה הלח, מרגיש כאילו האירוע נמשך לנצח. כשאני מדליק את הסלולרי אני מגלה שעברה פחות משעה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נופלת מגרייס  On 07/08/2007 at 12:46

    מרגישים את הסרחון עד כאן.
    למרות שאני אישית אוהבת ריח של סיגריות (סיגריות, לא ניקוטין), נראה שהסרחון שעלה באפי, לפחות, הוא זה שהרחתי באיזה ארוע מסריח במיוחד של מעריב. טוב לו לאדם לקרוא מדי פעם ספרי מדע-בדיוני, זה עזר להתמודד עם תחושת הזרות שתוקפת אדם שעוד נשאר לו רגע של מחשבה צלולה בינו לבין עצמו. אותי הספר 'עולם חדש מופלא' החזיק חזק באולם הענקי הזה שעל קירותיו הוקרנו באדום-לבן הלוגו של העיתון. הייל דנקנר.
    חוץ מזהבי, את כל השאר ראיתי מהברכיים למטה.
    בזכות הכובע שדחפתי ברגע האחרון לתיק.
    כובע, פויר.
    כובע זה אחלה נשק מול המערב הפרוע.

  • אודי שרבני  On 07/08/2007 at 13:24

    לפעמים בחור של הפילטר של פרלמנט
    אפשר להחביא אנשים

  • דוגמסכן משדרות  On 07/08/2007 at 13:27

    דרור, מאוד עצוב לראות שסבלת כל כך מריבוי הדוגמניות הרב. ליבנו איתך (תקרא עיתון ותראה מה קרה בשאר המדינה בשעה שסבלת שם.)

  • רוני  On 07/08/2007 at 13:30

    שאני כן מכירה את רוב השמות.
    באמת באמת, למה הלכת?

  • דרור פויר  On 07/08/2007 at 13:45

    נופלת, אני חושש שכובע לא ממש מתאים ללוק הנוכחי שלי. ניתן לקרחת לעשות את שלה ואז נראה
    אודי, אתה צודק. בחור של הפילטר של הפרלמנט ארוך אפשר להבריח אורנים
    דוגמסכן, תן לי קרדיט, בנאדם. אני יכול לסבול מכמה דברים בו זמנית
    רוני, הלכתי כי זו העבודה שלי. פעם בשבוע אני הולך לאיזה אירוע וכותב עליו לגלובס

  • איילת  On 07/08/2007 at 14:25

    הייתי בטוחה שדרג ב'-ג' זה לא אני.
    קצת לא נעים, אבל דווקא הכרתי.
    חוץ מהתופין הזה. איפה זה שם אותי?

  • שירה  On 07/08/2007 at 16:54

    בעבר התפרנסתי בכתיבת מדור חברה, אותו מדור שכל הצלמים הללו צילמו עבורו

    התהלכתי באירועים האלו כמו רוח, זה דיכא אותי, הרגשתי שאני מוקפת בריק אחד גדול, בפלסטיק

    קשה להסביר את התחושה הזו, כי כולם אנשים וצחוק הוא דבר נהדר

    אבל משהו במינגלינג הזה..
    אולי גם בגלל שאני מטבעי מתבודדת

    ואמרתי לעצמי: הם אנשים בדיוק כמוך

    איכשהו בהכללה גסה הם נראו לי כמו זיוף אחד גדול

  • ויצמן  On 07/08/2007 at 17:36

    אבל אני הייתי בהכנות לאירוע המסריח הזה……

  • אהרון  On 07/08/2007 at 18:11

    כתבת "החוק מסרב לחלק סיגריות בחינם".
    החוק סרבן? ממש כמו חיילי ישיבות ההסדר וכו'?
    אגב, תוספת סיכון, הוצאות אשפוז ומסיכות גז נותנים ב"גלובס"?

  • חן  On 07/08/2007 at 19:45

    כשהייתי ממש צעירה ויפה, הייתי מהדיילות האלו שמחלקות. אח"כ הדרדרתי לקייטרינג. והיום, אויה, אני מוצאת את עצמי לפעמים מוזמנת (לארועים האלו. עם פחות דוגמניות אבל עם אותו סרחון, אם לא יותר).

  • פנחש מוואי  On 07/08/2007 at 20:35

    הגיע הזמן לעדכן. האתר של חברה צודקת לא פעיל. ואחרי כתיבה שכזו שמשחקת את המשחק של חברת הסיגריות ועוד בעיתון עסקים ועוד מטעם ועוד על ידי מישהו שיאנו הופך את זה ליותר נסבל הגיע הזמן גם להסיר את הקישור של הגדה השמאלית

  • דרור פויר  On 10/08/2007 at 4:00

    שירה – אני מזדהה איתך בחזרה. לא יודע כמה זמן אני אוכל להמשיך בזה

    חן – את עדיין צעירה ויפה, אבל ממש

    אהרון – צודק. אתקן כשיהיה לי כוח. ולא, אין תוספת סיכון

    פנחש – הורדתי את הקישור שלא עובד. אני מוכרח לומר שלא הבנתי בדיוק את הסיפא של תגובתך. להסיר את הקישור לגדה השמאלית כי הלכתי לאירוע? לא קצת קיצוני?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: