שבעת פלאי העולם על פי

  

הרחק מכל הסחי המקומי נבחרו בליסבון, בתאריך העגול והיפה של השביעי לשביעי אלפיים ושבע, שבעת פלאי העולם החדשים, והרי הם: החומה הסינית, פטרה בירדן, מאצ'ו פיצ'ו בפרו, פסל ישו הגואל בריו, הקולוסיאום ברומא, פירמידת צ'יצ'ן איצ'ה במקסיקו והטאג' מהאל בהודו.

את רשימת שבעת פלאי העולם העתיק – שמהם נשארה עומדת על תילה רק הפירמידה בגיזה – הרכיבו חכמי יוון לפני למעלה מאלפיים שנה, את הרשימה החדשה בחרו כמאה מיליון אנשים מכל העולם שהצביעו באתר האינטרנט של הפרויקט. הא לכם עוד אחד מסימני הזמן.

כפי שניתן לראות מיד, מדובר ברשימה של אתרי תיירות. הרבה בניינים ופסלים, שירי הלל לארכיטקטורה, לפולחן, לרוח האדם ולמועדוני הנוסע המתמיד. הכל נורא מונומנטלי וגרנדיוזי. מלבד זאת, זו רשימה של אתרים שדי נוח להגיע אליהם ולשהות בהם, מקומות בלי הרבה מלחמות. זה עונה על השאלה למה ירושלים, או אתרים היסטוריים בעיראק, לא נכנסו לרשימה.

רשימות מהסוג הזה מיד מביאות אותי לגבש את הרשימה הפרטית שלי. אז הנה רשימה לא סופית של שבעת פלאי העולם המודרני על פי, בלי אף אתר תיירות. רק דברים, חלקם קטנים, שנמצאים בעולם ומעוררים בי פליאה. הסדר, כמובן, לא היררכי בשום צורה.

כשאני בוחן את הרשימה, אני מגלה שהיא שיר הלל לעצלות האנושית ולמגרעותיו של האדם. נו, מילא. 

 

1. מדרגות נעות, מסועים, דלתות חשמליות ומעליות חכמות.

אינטרנט שמינטרנט, אין כמו הפלא של מדרגות נעות ומסועים. אני מוצא פואטיקה רבה בעובדה שאני עומד וזז בו בזמן, אני מוצא שמחה שאין כמותה ברגע בו הקומה שלמעלה מתחילה להתגלות בפניי ואני מוצא עצב שלא יתואר במדרגה שנעלמת בסוף הדרך, כמו נהר שלא נשפך לשום ים. לפני כמה ימים חשבתי פתאום לעצמי מחשבת זן: הרי אלה לא רק המדרגות שנעות – זה גם המעקה.

אין מאושר ממני ברגע שדלתות מנחשת אותי ונפתחות לי מעצמן. ולאחרונה, בכל פעם שאני מזדמן לאחד מבנייני המשרדים החדשים אני פוגש מעליות מסוג חדש. אתה אומר לאיזו קומה אתה מעוניין להגיע ומסך אלגנטי מפנה אותך למעלית המתאימה. יש פה היבט מהפכני: במקום שאתה קורא למעלית, המעלית קוראת לך. זה לא פחות ממסעיר. אני מאמין שאת ההשלכות המנטליות של המהפך הזה נרגיש תוך כמה שנים.

  

2. איקאה.

השבוע הייתי שם בפעם הראשונה בחיי. זה משהו, המקום הזה. בית מקדש של דת חדשה, שהציווי המרכזי שלה הוא "הֶיה אותו דבר!"; המאמינים נוהגים בעגלות ענק דרך מסלול שסומן עבורם מראש, ממלמלים מנטרות עתיקות מתוך קטלוגים מהודרים ומעמיסים דברים שהם לא ממש צריכים.

הכוהנים הגדולים לא נמצאים במקום, הם בשבדיה, אבל צלמי קרטון גדולים בדמותם מוצבים בפתח כל מחלקה ופוקדים: כך צריך להיראות סלון. כך נראה חדר ילדים. כך בדיוק נראית אמבטיה. בסוף המסלול הם מגיעים אל המחסן, שם הם ימלאו אחרי הציווי השני בחשיבותו: "הרכב לבד!". ביציאה מחכה להם נקניקיה בחמישה שקלים. הטקס תם.

 

3. הג'י.פי.אס.

אני מאבד את כל עשתונותיי כשאני בקרבת מערכת המיקום הגלובלית. היש פלא גדול מזה? הוא יודע איפה אתה, לאן אתה צריך להגיע, איך להגיע לשם ומה יש בדרך. איפה אבותינו ואיפה אנחנו? הם הגיעו לאמריקה במקום להודו, טעו במדבר 40 שנה, איחרו לכל כך הרבה חתונות ופספסו כל כך הרבה פניות. לנו זה כבר לא יקרה.

עולם בו אף אחד לא הולך לאיבוד אף פעם קצת מפחיד אותי, אני מודה, אבל אתם יודעים מה באמת מפחיד אותי? בכל פעם שהנהג מתעלם מהוראות המערכת וממשיך, לדוגמה,  ישר במקום לפנות ימינה, אני מרגיש שעוד רגע ישלח אלינו הלוויין אש מהשמיים וישרוף אותנו כי לא עשינו מה שהוא אמר.

  

4. כרטיס מועדון.

אני עומד נפעם וחסר מילים בכל פעם שאני חוסך 3.48 ₪ על קניה של 280 ₪. כמה טוב להיות שייך! כמה כיף להרוויח! חוץ מזה, תמיד מצטברות המון נקודות. בפעם הבאה אוכל לקנות לעצמי קופסת טונה.

 

5.השלט הרחוק.

נבחר בכל פעם מחדש להמצאה שהאנשים הכי אוהבים והכי מתחברים אליה רגשית, הרבה יותר מאשר, לדוגמה, למעליות נעות (ראו פלא מס' 1), ואין זה פלא. האנשים מתחברים לשלט של הטלוויזיה הרבה יותר מאשר לטלוויזיה עצמה, ומתיישבים לשעות של זיפזופ. למה? האין השלט הרחוק הד נפשי לימים רחוקים בהם האלים עשו נסים והנביאים הבעירו אש? האין הוא ביטוי לשאיפה אל המאגי, אל הקסום?

שימו לב: השלט הרחוק הוא הארכה שלנו, אבל מצד שני, יש בנו – בכל אחד מאתנו – מין שנאה, או חוסר אמונה, בשלט הרחוק (כלומר בנו עצמנו). את הדברים החשובים באמת אסור, או אי אפשר, לעשות בשלט רחוק. האמינו לי שלכפתור האדום שמשגר את פצצת האטום אין שום שלט רחוק. הרי אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק: אם לפצצת האטום היה שלט רחוק, כל העולם היה נמחק כבר מזמן, פעמיים.

 

6. דעת הקהל.

לפעמים מתייחסים אליה כאל "הציבור". ישות פלאית, הפכפכה ורבת סתירות ממש כמו אלה הינדית קדמונית: יום היא רושפת אש, מלאת זעם ותאוות דם, ויום היא מפויסת כגורה וכולה רק חיבוקי נישוקי ושיחות שלום. יום היא שונאת ויום אוהבת, יום היא למעלה ויום היא למטה. תמיד משתנה, נסחפת ומתעופפת כמו שקית ניילון ריקה ברוח התקופה והאירועים. תמיד יש לה דעות, אבל רק לעיתים רחוקות יש לה מחשבות. ותמיד היא נבחנת בזמן אמת. תמיד משקיפים עליה כמו על חולה במיון: מודדים לה הרייטינג, מנתחים אותה בסקרים טלפוניים ובוחנים אותה במשאלים מקוונים. היא שקופה לחלוטין ולמרות זאת פה ושם היא מצליחה להפתיע.

אחד מהדברים היפים בדעת הקהל זה שהיא שטחית מטבעה ויכולה לעסוק רק בנושא אחד בכל פעם, מה שמשכיח לחלוטין את הנושא הקודם. היא כמו זרקור או שבר ענן; מגיחה לרגע ונעלמת. זה או מלחמה עם סוריה או פערים חברתיים או גלעד שליט או משה קצב או נבחרת ישראל בכדורגל. נושא אחד, ואחד בלבד, בכל פעם. אין מה לומר, פלא.

 

7. פקק תנועה.

יש פקקים אמיתיים, פקקים שאפשר להבין. אם חצי מיליון רכבים מנסים באותו הזמן להיכנס לעיר, יש פקק. הפקקים האלה אין בהם שום פלא, רק מועקה ועצבים. יש פקקים שנוצרים מעצמם, מכלום, לרגע זרמה התנועה ופתאום, בלי שום סיבה, היא נעצרת. גם בפקקים האלה אין שום פלא, רק ייאוש וחוסר אונים. למעשה, אין שום פלא בשום סוג של פקק. הם כולם קללה.

אבל לכל פקק יש את הרגע הזה הוא משתחרר פתאום. הרגע הזה הוא פלא עולם ועוד איך. עד עכשיו עמדנו כלואים, ולפתע אנחנו בועות שמפניה נהדרות, פורצות החוצה מצוואר הבקבוק הצפוף וממריאות לחופשי, מתפזרות באוויר הנעים של הקיץ הישראלי. פתאום הכביש פנוי לחלוטין ואפשר להרביץ קצת על הגז. זה גם הרגע בו אתה לא יכול שלא לתהות לאן נעלמו כולם, הרגע הייתם דבוקים זה לזה על הכביש המהיר ופתאום אתה פה לבדך. אולי כל הפקק הזה היה רק חלום?

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורי ב.  On 11/07/2007 at 0:53

    הם באמת פלא מאוד גדול. ללא המעלית של אוטיס לא היו גורדי שחקים. דרגנועים אפשרו את עלייתם של חנויות הכלבו ומרכזי הקניות ושינו את חיינו.
    יש ספר די ידוע שמספר איך המכולה שינתה את העולם
    אבל אם מעליות עושות לך את זה. אתה חייב להשיג ולקרוא את הנובלה הבאה
    http://tinyurl.com/yw4s9g
    שהיא רומן בלשי על שתי אסכולות מתחרות של מתקני מעליות

  • שרון  On 11/07/2007 at 10:00

    אהבתי את המשפט:
    אני מוצא פואטיקה רבה בעובדה שאני עומד וזז בו בזמן,

  • אסף  On 11/07/2007 at 16:12

    ג'ניפר מייקל הכט שכתבה ספר ושמו אשליית האושר אמרה משהו ברדיו שאני לא שוכח: תרבות בה אנשים עולים במדרגות נעות כדי להגיע לחדר כושר בו הם רצים על הליכונים חשמליים — כל זה בשעה שמתחולל משבר אנרגיה שגורם למלחמות — תרבות כזו צריכה לשאול את עצמה שאלות רציניות.

  • סיון  On 12/07/2007 at 0:21

    במעלית האינטיליגנטית שאני נסעתי בה פעם, לא יכולת לשנות את מספר הקומה מתוך המעלית. אם נכנסת למעלית אחרת מזו שקראה לך, הלך עליך. אתה נידון לנוע בין שמיים וארץ. לימבו שכזה, עד שהמעלית חוזרת למטה. הרגע שבו אתה לוחץ על כפתור (לוח מקשים יש, בשביל אלו שיורדים) במעלית והוא לא נלחץ הוא רגע של פאניקה טהורה, זיעה קרה והכל. אה, כן, וגם כאן, דאגלס אדאמס היה לפנינו.

  • דרור פויר  On 12/07/2007 at 10:33

    תודה שרון, אורי (אנסה לשים יד על הנובלה) ותומר (אכן, פלא גדול. נשמור אותו לרשימה הבאה).
    תודה גם לאסף – אכן, אלה שאלות רציניות. גם את הספר שהזכרת אחפש
    סיון – כן, זה קרה גם לי. ואני מסכים אתך: דגלאס אדאמס היה – ועודנו, ותמיד יהיה – לפנינו ומאחורינו ומעלינו ומתחתינו ומצדדינו

  • גיא  On 12/07/2007 at 20:48

    יותר ממעליות חכמות, אני מעריץ מעליות שיש בהם undo. הייתה לי פעם מעליות כזאת בעבודה. אם לחצת שוב על קומה בתוך המעליות, הקריאה בוטלה!

  • אפון  On 22/07/2007 at 10:07

    שתי פרסומות רוסיות לאיקאה תחת הקונספט הדתי

  • ריני  On 23/07/2007 at 23:00

    שום אש משמים. להיפך. בדיוק מה שהכי נעים בו זה שלא רוגז ולא רומז אפילו 'אמרתי לך' כשמפספסים פניה, אלא לוקח אויר (האמת – לוקחת. זאת בחורה צרפתיה שמדברת אצלנו) וממשיך(ה) באותו טון רגוע: סע ישר 23 קילומטר, ולאחר מכן פנה ימינה.

    ובאשר להליכות לאיבוד – יש ויש. למשל כשהיא מנווטת אותך בדרכים כפריות שמתאימות בדיוק לרוכב אופניים בודד, מקסימום לאיכר אחד עם הפרה שלו, ובעוד אתה מנסה להתרכז בנסיעה בלי ליפול לתעלות שבצדדים, היא מודיעה פתאום שאין קליטת לוויינים.
    (יכול להיות שגם זה בגלל הפלוצים של הפרות??)
    ברגע הזה אתה כל כך באיבוד, כי אין לך שום מפה ושום מושג איפה אתה יחסית לעולם.
    תענוג 🙂

  • ירון  On 26/07/2007 at 9:44

    דרור, הפלא הגדול הוא האופן שבו אתה מג'גלג ברעיונות, מילים ודימויים. במיוחד אהבתי את בועות השמפניה. נורא קל לי להזדהות עם דברים שאתה כותב ואני מרגיש לפעמים שאתה מבטא את ההרגשות והמחשבות היומיומיות שלי באופן יפהפה. כל הכבוד.

    אפילו שאזכרו כאן את דאגלס אדמס, שווה להזכיר את ההקשר (ולספר למי שלא מכיר): לימדו מעליות לצפות את העתיד, כדי שיוכלו לדעת שאנשים עומדים להגיע לקומה כלשהי ואז יוכלו להתכונן ולחכות לאנשים. אבל ככל שהשתכללה הטכנולוגיה המעליות צפו יותר ויותר קדימה ונכנסאו לדיכאון מהעתיד הצפוי, ולכן כיום הן שורצות בקומת המרתף ולא משרתות אף אחד.
    אם אני זוכר נכון, הדלתות הנפתחות הן לא בשיא הטכנולוגיה וגם הוסיפו להן איזושהי תכונת שמחה אינהרנטית, ולכן הן שמחות להפתח לפני אנשים ולהסגר אחריהם באופן מעצבן למדי.
    מרווין הרובוט שהוא בשיא הטכנולוגיה הוא דכאוני מאוד – כנראה שהוא יודע יותר מידי דברים על העולם ועל העתיד.

    לגבי מחשבת הזֵן שלך על המעקה. בדרך כלל המסועים/מדרגות נעות לא בנויים באופן מדוייק, ויש רגעים שהמעקה נעצר לשנייה בעוד המדרגות ממשיכות. אם אני נשען על המעקה, אלה הרגעים שבו הרגליים בורחות והטוסיק נשאר מאחור, והיציבות שלי מתערערת. אני מבין פתאום את מגבלות הפלא של המדרגות הנעות, ואת מהות החיכוך. מצד אחד זה מפריע לקסם ומעצבן. מצד שני אני מוצא בכך נחמה – מגבלות הטכנולויה הקטנות הללו מחזירות אותי לשליטה על החיים ועל הפיסיקה המאוד פשוטה של הגוף. אני יכול לעשות את זה בקלות ובאופן טבעי, בעוד האמצעים הטכנולוגיים מתאמצים ומזיעים ועדיין מפשלים מידי פעם. זה נכון לכל המצאה או טכנולוגיה. תמיד יהיו את דברים הקטנים שמזכירים לנו שאנו שולטים בעצמנו ולא רק נשלטים על ידי האחים הגדולים המכניים שלנו.

  • בני  On 19/08/2009 at 1:39

    דרור, סליחה על ההקפצה, אבל לאחרונה ים המלח נבחר לשלב הסופי של שבעת פלאי עולם.
    ובהזדמנות זו ראוי לציין דם את הפרויקט הישראלי (גלוי נאות שאני היוזם שלו) של "שבעת פלאי ישראל" במטרה לשמר אתרים בעלי משמעות היסטורית וחשיבות סנטימנטלית בארץ ישראל.

Trackbacks

  • By כותבים on 20/09/2007 at 23:30

    אין לי זכרון טוב. אני זוכר את החומר למבחן רק אחרי שאני עובר עליו 50 פעם ואני שוכח את הכל רגע אחרי שאני מסיים את המבחן, אני תמיד שוכח לקנות מצרכ…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: