הזמן עובר, חביבי

 

א.

חדשות טובות, חברות וחברים: הכל עובר, וגם אם לא הכל עובר הרי שלפחות דבר אחד בטוח: הזמן עובר. הנה, עופר גלזר עשה את הזמן שלו, כמו שאומרים, והשתחרר מהכלא לאחר שריצה ארבעה חודשי מאסר. פספסתי את מסיבת השחרור, לצערי; כנראה שההזמנה לא הגיעה בדואר. דברים כאלה קורים, אני משער.

גם עו"ד דורי קלגסבלד עומד להשתחרר עוד שבועיים וחצי לאחר שירצה שלושה עשרה חודשי מאסר. על מנת למנוע תקרית, אבקש להזמין אותי למסיבת השחרור כבר עכשיו, ולאשר טלפונית, שלא יהיו פדיחות.

והשמחות פשוט לא נגמרות: השבוע שוחרר מהכלא השר לשעבר גונן שגב לאחר שריצה שלוש שנות מאסר. במסיבת השחרור הזו יכול להיות שמח מאוד, אם כי האקסטזי יצא קצת מהאופנה לפי מה שאני שומע; היום כולם על קוקאין.

מה עוד משותף לשלושת הגברים האלה? התשובה (במהופך על מהופך): לשלושתם הורידו שליש על התנהגות טובה.

בקיצור, לחופש נולדו.

 

ב.

מי עוד עומד להשתחרר מהכלא? אם לשפוט לפי כמות כתובות הגרפיטי ששוטפות את המדינה, הרי שיגאל עמיר בדרך החוצה. מדובר, כמו שיכול לראות כל אדם שיוצא מהבית, בלחץ ציבורי מסיבי: בכל מקום יש כתובת.

"ישוחרר יגאל עמיר" זה ה"מוות לערבים" החדש.

כשחושבים על זה מבינים שהלחץ הציבורי האמיתי בעניין יגאל עמיר לא מופעל על ידי המיעוט שכותב את הכתובות, אלא על ידי הרוב שלא מוחק אותן, שעובר לידן, כמוני, כאילו היו אוויר.

אולי עבר לכם בראש משהו כמו: איך אתה יכול להשוות בין יגאל עמיר לשגב, גלזר או קלגסבלד, בכל זאת, וכו', וכד', וכמו שנאמר וימשיך כבודו. אז קודם כל אני לא משווה ושנית, אני משווה ועוד איך; חשבתי שמשחקים משחקי אסוציאציה, כמו בטלוויזיה: מנה ארבעה ישראלים שאתה לא יכול לראות ת'פרצוף שלהם.

 

ג.

מה עם הפרצוף של שאר הישראלים? שאלה לא קלה. אתם יודעים, בכל פקק שאני משתרך בו – ואני משתרך בלא מעט כאלה בזמן האחרון – אני פונה ימינה ושמאלה במבטי, לראות מי אלה העומדים לצדי בדרך, כלואים במכוניותיהם, אולי אתפוס חיוך מקרי או בדיחה שהופרחה, אולי יש סיכוי לשיחת חולין קצרצרה, משהו שיקל ולו במעט על המצב, אולי אפילו נוכל לקלל מישהו ביחד. אבל לכל מקום אליו אני מסתכל אני רואה רק כעס ובדידות. כל אחד יושב לבד באוטו שלו ומקלל את העולם. מדי פעם, כמו עווית, לחיצה ארוכה על הצופר. אין עם מי לדבר. אין על מה. החיים הם מלחמה וכולם רק מפסידים כל הזמן.

פקקים תמיד מוציאים מבני אדם את המירע, אני יודע. שם, בפקק, מזדקקים חוסר התכלית וחוסר התוחלת של המרוץ לכדי גוש הבוץ הלח הזה של הקיום. לבד. תקוע. כמו אתמול. כמו מחר. אתה עושה את הזמן שלך, בדרך לעבודה ובחזרה, לך אף אחד לא יוריד שליש על התנהגות טובה. יש רק דבר אחד שאתה יכול לעשות על מנת להוכיח את קיומך, להידחף.

וצדי הדרכים מלאים באנדרטאות למתים בתאונות הדרכים ובכתובות "כהנא צדק". זה תמיד היה ככה, אני יודע, אבל בזמן האחרון אני משוכנע שיש יותר משני הדברים.

 

ד.

ואם אני נשמע קצת מיואש זה הכל בגלל שבזמן האחרון יצא לי להסתובב בארץ די הרבה, בטח יחסית לעצמי. הייתי בצפון והייתי בדרום, הייתי במזרח והייתי במערב, הייתי בגבוה והייתי בנמוך, הייתי בחדש והייתי בישן, ומה אומר לכם חברות וחברים: יש לנו ארץ לא נהדרת בכלל.

הכיעור, האלימות, האטימות, הבורות והגזענות פשו בכל. ייאוש שקט והרסני זורם מתחת לפני השטח, ופני השטח דקים, משופשפים.

 

ה.

אני לא נוסטלגי; אין איזו תקופה יפה שאני מתגעגע אליה. אני אוטופיסט; אני מתגעגע לעתיד טוב יותר. זה לא פחות קשה לחיות כך. אין לי במה להתנחם מלבד ברוח האדם, בשאיפה אל הטוב, בתנופה הגדולה והאינסופית של החיים, באנושות. וכל זה נראה קצת תלוש מהמציאות בישראל 2007, אני יודע. איפה תנופה ואיפה רוח? איזו שאיפה ואיזה טוב? הכל תקוע, מרוח, נמוך, מעוך. הכל פואד.

אנושות? איזו אנושות; כל אחד לבד באוטו, צופר כמו משוגע.

אני חושב על כל זה כשילד ערבי בן 10 מנסה למכור לי חמש חפיסות מסטיק בחמישה שקלים ברמזור בירושלים. אני מסרב. לא היה לי כסף וזה בכל מקרה לא הטעם שאני אוהב. ואני נזכר בילד הערבי כשאני עומד כמה ימים אחר כך בתחנת דלק ליד קריית גת ואיש אחד מספר שקשה לו לחיות מאלף תשע מאות שקלים בחודש. ואני נזכר באיש הזה ליד קריית גת כשבכביש הערבה אני רואה מזדה ואחד מרכבי השטח הקטנים האלה שהתנגשו ועכשיו הם שזורים זה בזה בקשר שלא במהרה יינתק. שני גורלות שנפגשו לרגע. לפי האמבולנס זה קרה ממש לפני כמה דקות. והחום והאבק וכדורי הקוצים שהתגלגלו ברוח גרמו לכל זה להיראות כמו סצנה מסרט. הכל זז לאט. מעגלים של סבל ושל ייאוש.

 

ו.

השבוע ציינו ארבעים שנה למלחמת ששת הימים או לכיבוש או לשחרור. לא משנה איך אתם קוראים לזה, ארבעים שנה אחרי ברור שזה דפוק לגמרי. הכיבוש לא אשם בכול, אני לא מאלה, במיוחד שתחת מטריית "הכיבוש אשם", או בתמונת המראה שלו "צורכי הביטחון", נעשים בנו פשעים רבים – כלכליים, חברתיים, סביבתיים – כבר שנים ארוכות.

אבל יש כמה דברים בהם הכיבוש אשם לגמרי, ובאופן ישיר: המלחמה הנואשת ביותר היא מלחמה בה אתה לא יכול לנצח, ולא בגלל שהשני מנצח, אלא בגלל שזו מלחמה ללא ניצחון.

ארבעים שנה ככה, ואתה כבר לא יודע לנצח מלחמות. ואני לא מדבר רק על מלחמות נגד ערבים אחרים, אני מדבר אפילו על שביתת הסטודנטים או המחאה הציבורית אחרי דוח וינוגרד או על הנכים או כל דבר אחר. התרגלת להתייאש, לוותר על הניצחון. הניצחון הוא לא אופציה כבר הרבה זמן.

הורגלנו לעצום עיניים. להפנות את המבט. לא לראות. גם כי אנחנו לא רוצים לראות את עצמנו לא מנצחים, זה לא נעים, וגם כי אנחנו לא רוצים לראות איך אנחנו עושים את זה ולמי וכמה זה עולה ולמה זה טוב. ארבעים שנה ככה, ואתה כבר כל כך רגיל לא לראות עוולות שנעשות – או בכלל מה שנעשה – שאתה כבר לא יודע מה עושים גם במקרים של העוול המוצדק ביותר. ארבעים שנה אחרי, קשה לך לראות את הדפוקים גם כשאתה מתאמץ.

תמיד יש את מי להאשים, הכל כל כך פשוט, כל כך ברור. זה אחד הדברים הגדולים בכיבוש, או באיך שלא תקראו לזה. לכל אחד, מכל צד, יש את האשם הקבוע שלו. לא צריך להסתבך, לא צריך לחשוב יותר מדי. ארבעים שנה של פשטות מהסוג הזה, ואין לך בעיה להאמין לכל איזה טמבל שבא במערכת בחירות ומציע לך אשם: הערבים, החרדים, המגזר הציבורי, העניים, העשירים. ארבעים שנה אחרי אין לך שום סיכוי לחשיבה מורכבת. בטח לא כציבור.

אחרי ארבעים שנה אתה לא מאמין לאף אחד, כבר אין שום צורך בזה, ובכל מקרה זה לא הוביל אותך לשום מקום. על מנת להקל על עצמך אתה בוחר מראש אנשים שבהם אתה לא מאמין על מנת להוכיח לעצמך שאתה צודק.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • הגיע הזמן  On 09/06/2007 at 14:58

    מכיכר רביןצועדים לרחבת מוזיאון ת"א, ובשמונה תיערך עצרת שתקרא: די לכיבוש!
    בואו בהמוניכם.

    אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום!

  • דוד כפרי  On 09/06/2007 at 15:16

    זה שאני לא מצליח למצוא משהו שלא הסכמתי איתו בכל הרשימה…

  • אודי שרבני  On 09/06/2007 at 16:09

    מלבד כתובת "כהנא צדק", גם "זכויות הגבר" עם אותו פונט גרפיטי ומספר הטלפון המוצמד במשך שנים ממשיך. צריך לעשות על זה כתבה.

  • ג'וב  On 09/06/2007 at 16:46

    בסוף שנות התשעים,כשלמדתי קולנוע בקמרה אובסקורה,אחד הסטודנטים עשה סרט דוקומנטרי על האיש הזה מהגרפיטי של "זכויות הגבר במשפחה".
    עד כמה שאני זוכר מדובר באיש הזוי למדי ושוביניסט מהזן הגרוע ביותר. בנות שצפו בסרט יצאו מזועזעות

  • גָּאוֹן וְאַכְזָר  On 09/06/2007 at 19:20

    דורי קלגסבלד הרג אמא וילד וישב זמן קצרצר בכלא, הנבלה השני עופר גלזר הטריד מינית ונהג באלימות כלפי נשים, ושוחרר בקלילות אחרי 3 חודשים – אבל את האופנובנק שלא פגע באיש לרעה ורק גנב כסף, דחפו ל-20 שנה בכלא ואיזה נהג ערבי בדרום חטף 7 שנים בכלא על מעורבות בתאונה, רק כי הוא ערבי ואין לו כסף.

    מסקנה, ילדים:
    בישראל 2007 אתה יכול לרצוח אמא וילד על הכביש, אתה יכול לתקוף מינית – אבל אם יש לך כסף גדול, אתה לא תשלם את המחיר. אין מה לדאוג.

    העשירים יכולים להמשיך לזיין בכוח, לדחוף ידיים מטונפות לחזיות ותחתוני נשים ולנהוג שיכורים בארבע על ארבע שלהם. זה בסדר. השופטים כבר יסדרו ככה שהם לא ישלמו את המחיר.

  • דב  On 09/06/2007 at 20:08

    העונש של קלגסבלד היה העונש המקובל על עבירות תנועה מסוג זה. אפילו מחמיר יחסית.

    האופנובנק היה בן עשירים יהודי, היה לו כסף לעו"ד טוב. הוא ביצע מספר רב של מעשי שוד מזוין, כולל מקרה אחד שבו ירה ויכול היה לפגוע במישהו.

    אין לי מושג לאיזה מקרה של ערבי שנידון ל 7 שנות מאסר על "מעורבות בתאונה" אתה מדבר. תוכל להרחיב, מה היו הנסיבות?

  • פנחש מוואי  On 09/06/2007 at 21:27

    דרוריל'ה.
    אחת לכמה זמן אתה כותב את אותו פוסט רק מחליף בין הסדר של המלים.

    שמע מתוק, נראה לי שהגיע הזמן לסוע מפה קצת. אני לא יודע במה אתה עובד עכשיו. אני יודע שאתה עסוק בלקטר. כמו רבים. בחייאת. סע קצת. לשנתיים. באמת. אזור אומץ והתרחק. עזוב קריירה של האשה. קריירה שלך. פשוט סע ונקה את כל מה שניתן לנקות. לא תאמין כמה רפש נדבק בדפנות של הזכרון והתובנה.

    כמו חריצים של מזגן. פשוט נקה. האויר יהיה צלול יותר. והכיבוש וסריסיו יהיו רחוקים יותר.

    ואני לא אומר את זה כי אני לא רוצה כמוך. והטיעון הזה של נישאר ונשנה. עזוב אותך. כמה שאה פויר וכל זה, אתה לא באמת משנה. באמת.

    אפריקה, הודו, קנדה, טיבט, מונגוליה וארה"ב. כולם זקוקים לרופאים אנשי אינטרנט כותבים וזמרים.

    נקרא אותך גם משם. למרות שזה לא ממש משנה לך. הרי יצאת לחופש.

  • שרון  On 09/06/2007 at 22:34

    הוא הרג בשוגג וחייו נהרסו
    איזה כיף לראות חורבן טרגי של חייו של אדם, שפישעו היחיד הוא שהעז להיות עורך דין ובעל ג'יפ

    איזה כיף לשמוח לאיד, נכון דרור? מקוה שאתה נהנה

    כי לי בא להקיא מהפוסט הזה

  • קורא  On 09/06/2007 at 23:09

    לרבות הקלה בעונש כי הכיר את האנשים הנכונים, נהיגה בשיכרות וחציית קו הפרדה לבן.

  • יחיאל  On 10/06/2007 at 1:16

    דרור. אני מקווה שאתה לא נעלב מהתגובות כי אף אחת מהן ממש לא רלוונטית למה שכתבת.
    לא נראה לי שאתה צריךלצאת לחופש ולא נראה לי שמר קלגסבלד עמד בראש מעיינך עובר לכתיבת הטור.
    העיקר, לצערי, חומק בעיני המגיבים: אדישות.
    אני שותף אדיש לכל האדישות הכללית.
    הכי מדהים ולא הרחבת על זה, המצב בו דעכה לה התגובה הציבורית לועדת וינוגרד. האמת – אולמרט בנה על זה. הוא ידע כי תהיה עצרת גדולה ואחרי זה שקט מוחלט. על כן הוא ירד קצת למחתרת והכול עובד חביבי. השנים לא עושות רק טוב לאזרחים שלנו. אבל אולי בכל זאת יום אחד לא נהיה אדישים. מי יודע.
    שבוע טוב
    יחיאל

  • גָּאוֹן וְאַכְזָר  On 10/06/2007 at 18:39

    הוא עשה לאשה וילד, שאותם הוא הרג.

    דרס.

    השמיד.

    חיסל.

    תקרא לזה איך שאתה רוצה, שרון. עו"ד דורי קלגסבלד קיפד עם המפלצת הארבע על ארבע שלו חיים של אשה חפה מפשע ושל הילד שלה.

    והוא חופשי, ויכול לעשות מה שהוא רוצה עכשיו.

    והם?
    הם מתים.

  • פנתרה שחורה  On 10/06/2007 at 19:06

    מה העונש שיקבל הנהג הערבי שדרס למוות זוג ליד צור יגאל לפני זמן מה.
    מעניין אם הוא ישתחרר אחרי כמה חודשים.
    אני בטוחה שלא, ובצדק.

  • רועי  On 19/06/2007 at 12:27

    נו טוב זה לא דבר חדש ולא רק בישראל, אדם שחור יקבל עונש כבד יותר מאדם לבן גם בבריטניה וגם בארה"ב ואני די בטוח שגם בסקנדינביה

    ככה זה, אין כמו עור כהה כדי להגביר את הנקמנות של השופטים

    זו תופעה ידועה (ובעליל מעוותת) אבל ככה זה
    הבעייה הכי גדולה זה מצבים כמו של קלגסבלד
    זה ברור שלא רצה להרוג ושלא היה אדיש, היתה רשלנות מצידו וזה מקרה מאד מצער

    מה רוצים להכניס אותו ל 15 שנים בכלא? זה יהפוך את החברה שלנו ליותר טובה? השאלה היא כמה אדם לא מפורסם היה מקבל בנסיבות דומות
    ונראה לי שהוא היה מקבל עונש זהה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: