איכס, כינרת שלי

 

א.

הגיבור שלי בתקופה האחרונה הוא צ'רלס סימוניי, אדם ששם 25 מיליון דולר על השולחן וטס לעשרה ימים בחלל. השבוע הגיע סימוניי (Simonyi) לתחנת החלל הבינלאומית, שם הוא מתכנן לעשות חיים משוגעים באפס משקל. באתר האינטרנט שלו, שנקרא בפשטות "צ'רלס בחלל דוט קום", הוא מתאר את קורותיו ואני יושב בבית ומקנא. מפרגן, אבל מקנא.

סימוניי, תייר החלל החמישי במספר וההונגרי השני בחלל, השפיע על החיים של כולנו: עשרים שנה הוא עבד במיקרוסופט, שם היה הארכיטקט הראשי של תוכנות וורד ואקסל. כך שאם חושבים על זה, הרי שבסוף כל משפט שאנחנו כותבים בעברית יושב הונגרי בחליפת חלל.

אני מעריך אנשים כמו ביל גייטס או וורן באפט שתורמים את כל הונם לחברה, באמת, אבל אני הרבה יותר מחזיק מאנשים כמו סימוניי (פילנתרופ לא קטן בזכות עצמו) שמגשימים את החלום הכי גדול של האדם, או לפחות שלי: לצאת אל הכוכבים, לנצח את כוח המשיכה, לראות את העולם מבחוץ, וכמובן – להיות מסוגל לשים 25 מיליון דולר על השולחן.

הכי הייתי רוצה לטוס לחלל, ואפילו חשבתי להקדיש לכך את חופשת הפסח האחרונה, אבל עקב סיבות שאינן תלויות בי (ובעיקר היעדר מדאיג של 25 מיליון דולר בחשבון הבנק שלי) נסעתי במקום זה לכינרת.

 

ב.

אסטרונאוטים תמיד חוזרים ואומרים שכדור הארץ נראה נורא יפה ומקסים מהחלל ואני באמת מאוד שמח בשביל סימוניי שמהחלל לא רואים את הכינרת. המראה יכול היה להרוס לו את כל החופשה, ממש כמו שהוא הרס את זו שלי.

כמויות הזבל והזוהמה שאנשים השאירו על חופי הכינרת במהלך הפסח האחרון, שלא לדבר על הוונדליזם וההרס, הם אחד הדברים הכי דוחים ומדכאים ומכעיסים שראיתי בזמן האחרון.

כבר לפני החג דווח שבגלל סכסוך ביורוקרטי בין מנהל מקרקעי ישראל למועצה אזורית גולן לא יפונה זבל מהחופים – עוד מין משבר יזום על גבם של האזרחים – אבל מה שקרה בכינרת במהלך הפסח האחרון הוא הרבה מעבר, או מתחת, לאי פינוי זבל. מה שקרה בכינרת במהלך הפסח האחרון הוא עוד סימן, ומהמובהקים שראיתי בחיי, לחברה חולה ואדישה.

 

ג.

בואו לא נתחסד: כבני אדם, הדבר העיקרי שאנחנו מייצרים הוא זבל. עם כל הכבוד לאמנות ולאהבה ולאנרגיות הטובות וכל זה, מה שאדם משאיר אחריו בכל אשר יילך זה תמיד זבל: ניירות, אריזות, בקבוקים, קליפות, אוכל, פיפי, קקי. אורח החיים שלנו עושה הכל כדי להרחיק אותנו מהזבל שלנו – השירותים בחדר נפרד, הפח תמיד מתחת לכיור, הביוב מתחת לאדמה, המזבלה רחוקה. הזבל נסתר מהעין ונשכח מהלב. אפילו את האנשים שעוסקים בזבל שאנחנו מייצרים הורדנו לדרגה החברתית הנמוכה ביותר.

אבל כשאנו יוצאים מהבית אל מה שמכונה "טבע" אנחנו פתאום מוצאים את עצמנו מתחברים מחדש לזבל שאנחנו מייצרים – הוא פשוט שם, ואם זה לא מספיק הוא גדל סביבנו במהירות מטורפת. ערמות על ערמות שהולכות ומתרבות ומתגברות מרגע לרגע: עוד בקבוק ריק של מים מינרליים, עוד צלחת חד פעמית, עוד שאריות, ואז אנחנו צריכים להתפנות, וגם שם, מתחת לעצים ומאחורי הסלעים אנחנו משאירים מאחורינו את תוצרתנו העצמית, ומהר מאוד זרוע כל השטח בצואה וניירות טואלט.

האדם מייצר זבל וככה זה, אבל חובתו של האדם לפנות את הזבל שלו. לדאוג לסביבה שלו. להתחשב באחיו, בני האדם האחרים, וכמובן להתחשב בטבע.

אף אחת מהתכונות האנושיות האלה לא באה לידי ביטוי בפסח האחרון בכינרת. מעודי לא ראיתי את הכינרת כל כך מזוהמת ומצחינה. מעודי לא נגעלתי כל כך מאחיי ואחיותיי אזרחי מדינת ישראל.

אי אפשר לתאר – צריך היה להריח ולראות – את השפל הקולקטיבי הזה, אליו הגיעו עשרות אלפי אנשים: טונות על גבי טונות של פסולת. בחלק מהמקומות אפילו לא טרחו הנופשים לערום את הזבל שלהם; הוא היה סתם מפוזר בחוף, כשהרוח נושאת את מה שאפשר אל תוך המים. זה היה על החוף. בצל בכלל אי אפשר היה לשבת – שם סימנו ניירות טואלט מטונפים את המקומות מהם כדאי לך להתרחק. וכל מה שאפשר לשבור אותו – שבור. שערים, אסלות, ברזיות, גופי תאורה. כלום לא נמלט מאזרחי מדינת ישראל שחגגו את חג חירותם המזויפת.

 

ד.

מה גורם לבני אדם להתנהג כמו שהם מתנהגים? מה המנגנון של כל האנשים האלה – ואני בטוח שרובם יגדירו את עצמם כפטריוטים, ישראלים גאים, אוהבי העם והארץ, אולי מסורתיים, חלקם מן הסתם הולך למילואים, רובם משלם מסים, מגדל ילדים – מה הדבר שגרם להם להתנהג בפסח הזה כמו שהם התנהגו? מה הדבר שעבר להם בראש, אם בכלל, עת קמו ועזבו את הזולה שלהם כשהם משאירים מאחוריהם ארץ חרבה?

האמינו לי, ראיתי כבר את מה שמכונה "הישראלי המכוער" בפעולה. לא פעם ולא פעמיים. אבל הפעם זה היה משהו אחר. זה לא היה סתם לכלוך, זה היה נראה כמו פעולה מכוונת. כאילו כל האנשים האלה, המכוערים והטיפשים והמזוהמים, עשו יד אחת על מנת להרוס את הכינרת.

זה ממש היה כאילו הם ניסו להוכיח איזושהי נקודה.

 

ה.

מה הנקודה שהם ניסו להוכיח? בחיי שאין לי מושג. אבל אני די בטוח שאם אדם אחד היה מתנהג כמו הקולקטיב הישראלי במהלך שבוע שכזה היו אנשי המקצוע בתחום הנפש מאשפזים אותו בכפיה. זו התנהגות פסיכוטית של אדם שמטנף את עצמו ואת ביתו, שבהתקפות זעם לא מוסברות הורס רכוש לא לו, רכוש שהוצב שם להנאתו ולשימושו, שמונע לא רק מאחרים את ההנאה, אלא גם מעצמו. אדם שכזה, חייבים לאשפז אותו. להגן על החברה מפניו.

אנחנו כל הזמן מדברים. מדברים בלי סוף. ובזמן שדברנו על השחיתות השלטונית ועל הכיבוש ועל הביטחון ועל העורף ועל העובדים הזרים ועל תאונות הדרכים ועל אובדן האמון במערכת ועל כל הדברים האלה שקורים במדינה ובעולם, צמחה פה תרבות מגעילה של אנשים מגעילים ששונאים כל דבר; הם שונאים אותי והם שונאים אתכם והם שונאים את עצמם.

 

ו.

בימים כתיקונם הייתי מחפש מישהו להאשים אותו – את הממשלה, את מערכת החינוך, את הצבא, את החברות הגדולות, מישהו – אבל אחרי ביקור קצר בכינרת אתה רואה שלמרות שכל הנזכרים לעיל אשמים לא מעט, הרי שאי אפשר לנקות אותנו, את אזרחי המדינה הזו.

גם אני אשם, אני שאוסף את כל הזבל שלי, ממחזר את הבקבוקים שלי, שורף את נייר הטואלט שלי אם אני משתמש בו בטבע ומשאיר אחרי חוף נקי. אני אשם בדיוק כמוכם, כל האנשים הטובים שמחרישים אל מול המזהמים, שלא אומרים כלום אל מול אם שאומרת לילדים שלה לזרוק את עטיפות הארטיק אל החול, שלא אומרים כלום מול הבחורים שהשאירו אחריהם לכלוך, מול אלה עם הג'יפים שנוסעים עד החוף ועליו.

אני אוסף את הזבל שלי ושותק, אבל הייתי מת לפוצץ ת'אנשים האלה במכות, לקחת את כל הפסולת שהם השאירו, את מחציתה לדחוף להם לתוך האוטו (שכמעט תמיד נקי ומצוחצח), ואת המחצית השניה לפזר להם בסלון. הייתי רוצה שהאנשים האלה ידעו עד כמה הם שנואים ומגעילים. והכי הייתי רוצה לשכוח את כל זה ולטוס לחלל לעשרה ימים, מקום יפה ושקט שממנו לא רואים את הכינרת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז כהן  On 15/04/2007 at 12:27

    אני ? בא לי להרוג אנשים שמלכלכים. זה מוציא ממני את היאקוזה הקטן שבי, את הסמוראי שואף הצדק עם החרב. זה מזעזע.

    אני עושה צעדות עם הילדות שלי ואוסף זבל מהפארק שליד בית הספר.

    אני לא מבין את הטינופת הישראלית.
    לא מסוגל לקלוט את הברבריזם הזה נגד הסביבה ונגד האנשים האחרים, שיכולים להינות מהסביבה.

  • מאיה  On 15/04/2007 at 13:04

    אני לא יודעת עד כמה זה עוזר להגיד. בפעם האחרונה שהלכתי ברחוב והערתי בנימוס לגברת בגיל של אמא שלי, שהלכה לפני, קרעה דף נייר וזרקה את הפיסות על הרצפה, חטפתי מטח קללות ומשפטי התגוננות בוגרים בסגנון "אני יכולה לעשות מה שבא לי ואת לא תגידי לי וכו'". זה מאוד מייאש, כל העסק הזה.

  • אורלי  On 15/04/2007 at 13:22

    צמחה פה תרבות מגעילה של אנשים מגעילים ששונאים כל דבר; הם שונאים אותי והם שונאים אתכם והם שונאים את עצמם

    ואתה שונא אותם, שכחת להוסיף.

  • הירו  On 15/04/2007 at 15:33

    לימודי קונג-פו מרוכזים, ויציאה למלחמה – מכות רצח לכל ערס ופרחה המעיזים להתנהג כמו שאתה מתאר.
    אני מדבר על מכות רציניות, השארת צלקות.
    הם מבינים רק כוח.

  • שלומית ליר  On 15/04/2007 at 15:38

    מאז שראיתי את הסרט "דקל שפל צמרת" שסיפר על הגירוש של קבוצת התימנים מהכנרת אני חושבת על הכנרת בהקשר הזה.
    גם הלכלוך וחוסר ההתחשבות בסביבה, הם לדעתי תוצר של אותה הבניה החברתית שאפשרה להתייחס לתימנים ולמזרחים בביטול.
    כי מי שגדלו על הבניה חברתית המבוססת על שליטה לא רואים את הטבע כפרטנר שיש לדאוג לו ולשמור עליו.

  • פימפ  On 15/04/2007 at 15:40

    למה את מאישמה את התימנים?!?

  • אורי  On 16/04/2007 at 0:06

    אבל אתמול הכנתי את הגינה לקיץ ובשולי אותה גינה (אולי יהיה פוסט על זה) יש ערימת קומפוסט שאליה בצורה מסורתית, מזה כמה שנים הזבל המתכלה שלנו הולך.
    חסכוני, יעיל, אקולוגי ולא מריח רבע מאיך שמריח מנגליסט מצוי בחוף כינרת.

  • ספלינטור  On 16/04/2007 at 7:03

    התיאור שלך את הלכלוך (בעיקר סעיף ג') מזכיר מאוד את התיאור של סאראמאגו את העולם ב-"על העיוורון" אחרי שכולם התעוורו -זוהמה, לכלוך וצחנה בכל מקום.

    אז אולי פשוט נהיינו עיוורים?

  • אליק בליק  On 16/04/2007 at 13:49

    צודקים.
    איפה שאפשר לנצל, תנצל, רק אל תצא פראייר.

    קבל שוחד, אל תשלם מס, דחוף את הלשון שלך לפה של זו שרצתה להצטלם איתך, תאנוס, תבזוז, תרצח, תגנוב, תלכלך את הכנרת ותשבור שם את האסלות, בנה לעצמך בית בכספי שוחד, תקים עמותה לא חוקית, תמשיך להיות מבוקש באירופה, בארה"ב, ברח לנמיביה וצפצף על החוק, קבל משכורת ענק מחברה שנמצאת בהפסד כרוני.

    רק, תעשה לי טובה, אל תצא פראייר. בחיים אל תצא פרייר.

  • ארתור דנט  On 16/04/2007 at 14:17

    עד שהוא יזרוק אותכם כמו שזרק אותנו בניו יורק, בלי טיפול פסיכיאטרי למחלת הסכיזופרניה שלקינו בה במהלך השירות (אומרים זה לא באחריותם כי לטענתם התחרפנו אחרי שמטוס ח"א עשה בום על קולי מעל המשרד ששירתנו בו בצבא בקריה) ואפילו צפרדע סגולה לא מספקים לנו ומאלצים אותנו להזדקק לזבל של המקסיקאים שגרם לנו נשירה בשיער.
    אחרי שזה יקרה לכם אז תבכו שמלכלכים את הכנרת

  • ליאור גולגר  On 17/04/2007 at 7:13

    ציינת את דרגתם החברתית הנמוכה של העובדים בזבל. שמעתי שהם מקבלים תוספת בושת ההופכת לפחות את שכרם למכובד. וחשבתי לעצמי, גם כך אני אוהב להשכים קום, גם כך אני תתרן, גם כך אני אוהב את הרגע בו השמש מבליחה מעל האופק והרחובות נשטפים באור כתום פוטוגני. אולי אני אפילו חושק בחוויות בוקובסקיות שיאפשרו לי לכתוב ספרים מעושנים בלי לעשן. אז למה לא להתפרנס מזה מהצד?

    למצער, אותן שמועות על שכרם הנאה של מפני הזבל מדברות על קרטלים המגייסים לעבודה רק מקורבים למיניהם. אשמח לגלות שמדובר בשמועות בלבד.

  • עומר  On 22/04/2007 at 10:28

    יש יעוד !! הרי אם יש דבר שהאנושות עושה הכי טוב ובצורה מאוחדת ואינטנסיבית זה לבחבש את הביוספירה, בנושא הזה יש קונצנזוס גורף – יש לזהם את הסביבה. בין אם זה הבורגני המצוי בקנדה, לשומר מצוות מבני ברק ועד לפלייבוי האוסטרלי, כולנו נוטים יד למען עתיד ריקני יותר .

    מהחלל אנו נראים כמו נמלים עומלות, סתם בלי מטרה, בכינרת רואים שיש מטרה לאנושות וזה השמדה של כל דבר אחר פרט ליצור אחד, זה שמנגב את התחת שלו עם נייר ( לפחות חלקם ).

  • מיכי  On 26/05/2007 at 1:19

    פשוט ככה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: