חמישה דברים – עכשיו תורי

 

אחרי ששלושה בלוגרים בכירים ומעולים אחד אחד הזמינו אותי למשחק שלוש פעמים – מוסיף,רוני גלבפיש ואורית עריף – התיישבתי גם אני לכתוב חמישה דברים על עצמי.

למרות שרק על עצמי לספר ידעתי, הרי שכשאני מתיישב סופסוף לכתוב משהו על עצמי אני מגלה שזה לא קל.

 

טוב, בוא ננסה

 

א.

אין אלוהים, כמו שכתבתי כאן מיליון פעם בערך. אין אלוהים בשום אספקט של אלוהים: אלוהים לא ברא את העולם, אלוהים לא משגיח על הבנאדם, אלוהים הוא לא סמכות מוסרית, אלוהים לא קיים.

תמיד אהבתי ההגדרה שנתתי עצמי: אתאיסט-פגאני – אני מכחיש את קיומם של הרבה אלים.

אבל בזמן האחרון אני מוצא שדווקא יש לי אלוהים: שיווה.

לורד שיווה היה האלוהים המועדף עלי מהפעם הראשונה שפגשתי בו, אבל בזמן האחרון אני מגלה שהקשר בינינו העמיק מאוד. זה הדבר הכי קרוב לאלוהים שיש לי, לורד שיווה.

אל תבינו אותי לא נכון, לשיווה אין אף אחת מהתכונות האלוהיות שציינתי למעלה. הוא לא קיים, וגו'.

אני לא מאמין בשיווה. בגלל שהוא האלוהים שלי אני לא צריך להאמין בו. שיווה הוא תחושה, אין מה להאמין בו. אין שום מאפיין דתי ביחסים בינינו.

אני חש את שיווה, האל של כל מה שמתכלה; האל של הזמן, של האש, של הריקוד, של הדממה, של היצר ושל הפרישות, של הזעם ושל השלווה האינסופית. הוא האל של ההרס, והוא האל של כל הרגעים שלפני ההרס. הוא לא בורא, הוא עולה באש. הוא לא רוצה, הוא רוקד.

כי הכל מתכלה, ושיווה נמצא בכל. אני מתכלה, ושיווה נמצא בי.

 

מאז שאני בנאג' חמאדי התחזק הקשר בין שיווה לביני. את כל הדברים שצוינו לעיל – האש, הזמן, היצר והזעם – מצאתי ברוקנרול. שיווה הוא האלוהים של הרוקנרול. הוא כל סולו גיטרה וכל מעבר תופים וכל זעקה. שיווה הוא כל שיר, כי כל שיר נגמר. שיווה הוא כל שיר, כי כל שיר, אם הוא שווה משהו, שואף אל הנצח ונשאר אדיש.

 

אני שר לשיווה: כל מה שגדל נובל, כל מה שנזרע נקצר, כל מה שנולד גווע, כל מה שמתחיל נגמר. מה שנשאר זה רק העכשיו. רק העכשיו, ואין בלעדיו. אני שר לשיווה: העולם, יום אחד גם הוא יישרף לו, יעלם לו בחלל, יתנדף לו. לכל דבר יש סוף, אבל בסוף אין שום דבר. אני בדרך, זה רק עיכוב קצר. אני שיכור, ומאוחר.

 

אום נמה שיווה.

הנני, שיווה.

 

ב.

נולדתי עם כליה אחת.

 

ג.

אני חושב שיש לי קצת OCD. לא משהו רציני. בודק לפני שאני יוצא מהבית, בודק שנעלתי, בודק שוב, כאלה. באמת לא רציני, אבל זה שם.

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית היא ביטוי של חרדה. ממה שאני יודע על בני האדם, אתה אחד מהשניים, חרדתי או דכאוני. אני נוטה, כנראה, לחרדתי.

ממה שאני יודע על בני האדם, עדיף חרדה על דיכאון.

 

ד.

קצת רכילות: בצבא עבדתי בדומינוס פיצה. הייתי עובד פנים, זה שעובד על הליין של הבצק.

הייתי כריש. הייתי קורע את כולם בפתיחות בצקים, זורק כזה באוויר, מעביר ליד ליד, מאחורי הגב. אל תשאלו. אלוף.

באותה התקופה עבד באותו הסניף שליח: דרור שאול. אדמה משוגעת. מקום ראשון בסאנדאנס.

היינו שני פיונים עלובים במכונת פאסט-פוד חסרת רחמים. לפעמים שליח היה כושל בכוחותיו האחרונים לתוך הסניף אחרי עוד החלקה. הדבר היחיד שהיו שואלים אותו מנהלי המשמרת זה מה עם האופנוע.

בקיצור, בשביל שלא יתבלבלו בינינו, החליטו מנהלי המשמרת לקרוא לנו דרור ש ודרור פ. זה היה מאוד מצחיק, כי דרור ש זה גם דרור שליח ודרור פ זה דרור פנים.

 

ה.

אני מתרגש בחתונות ומזדעזע בריתות.

כשהייתי בן 6 הלכתי לברית המילה של בן דוד שלי. רציתי לעמוד קרוב, לראות הכל. אני זוכר את הסכין המונפת, את הבשר החשוף.

ואז התעלפתי.

כשקמתי, הדבר הראשון שראיתי היה את הפרצוף של המוהל מקרוב. הוא ניסה להעיר אותי. הידיים שלו – ידיים שחתכו כל כך הרבה תינוקות – נגעו בי בפנים. פרצתי בצרחות וברחתי מהחדר.

היום הייתי בברית מילה. אני פשוט לא יכול לראות את עצמי עושה דבר כזה לילד. לא יכול לראות את זה קורה. מה זה הדבר הזה, לקחת תינוק בן שמונה ימים ולפצוע אותו? מה זה, תסבירו לי בבקשה, אני פשוט לא מצליח להבין. אני מכיר את כל הנימוקים ואת כל ההתלבטויות, אבל בסופו של דבר, ומאיפה שלא מסובבים את זה, כששמים את זה על השולחן נשארים עם מבוגר שמניף סכין על תינוק חסר אונים.

 

 

*

 

דווקא היה כיף, המשחק. מאוד מזכך.

אני מזמין את ג'וב, את אורי, את אודי ואת בועז.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מאיר דויטש  On 01/02/2007 at 15:57

    דרור, רק לומר שאתה כותב יפה וקל מאד להבין את מה שאתה משדר. אני נהנה. תודה.

  • בני  On 01/02/2007 at 16:15

    זה למה גיל אל-עמי החליט להגיד לך שלום.

  • דורית  On 01/02/2007 at 16:51

    ניסיתי לעבוד פעם כצלמת ארועים. הארוע הראשון היה ברית. את כל הקטע של החיתוך צילמתי מבלי להתבונן בצג. עד היום מבקשים ממני לצלם ארועים ואני מסרבת למרות שאני כנראה טובה בזה.

  • דרור פויר  On 01/02/2007 at 17:01

    הדרך היחידה לעבור את זה היא להתנתק רגשית ממה שקורה. לא לראות את הדבר כמות שהוא

  • גיא  On 01/02/2007 at 17:47

    כעת דרור שאול שכח את הימים שהיה פיון קטן. הוא עשה סרט וגם מטיף בתקשורת ללא הרף כנגד כל סולידריות חברתית ובעד אינדיבידואליזם קפיטליסטי (חבל שהוא לא עשה סרט על ימיו בפיצריה).

  • בועז כהן  On 01/02/2007 at 18:05

    דרור, הזמנת, אז…
    הנה

    http://www.notes.co.il/boaz/28205.asp

  • אמירה הס  On 01/02/2007 at 18:24

    כתיבה יפה מאוד. ונוגעת.

  • רוני  On 01/02/2007 at 18:43

    כמה פעמים בשנים האחרונות חשבתי שאחרי שאסיים ללדת ולהניק אתרום כליה למישהו שזקוק לאחת כזו, ותמיד מזהירים אותי שזה נורא מסוכן, פוגע באיכות החיים ומהווה גם סכנת מוות ולמה בכלל שאתרום כליה למישהו שאני לא מכירה.
    יש השלכות קשות לחיים עם כליה אחת?
    תודה שנענית להזמנתי, יקירי.

  • פנתרה שחורה  On 01/02/2007 at 19:08

    כתבת: "הדרך היחידה לעבור את זה היא להתנתק רגשית ממה שקורה" אבל יש עוד דרך, אם באמת מרגישים לא נוח עם הטקס המוזר הזה, והיא לומר משהו כמו- "מצטער/ת, אבל אני לא משתתף בטקסי מילה". קצת לא נעים, אבל פחות גרוע מלראות את התינוק המסכן צורח לשווא. אי אפשר פשוט להפנות מבט בכל פעם שמשהו לא נעים מתרחש. זה לא פתרון. אם אתה מסרב להשתתף, אתה לפחות מעורר איזו מחשבה ולפעמים דיון. מה היית אומר אם היו מזמינים אותך לטקס מילה של אישה?

  • דרור פויר  On 01/02/2007 at 19:40

    פנתרה, התגובה שלי הייתה לצלמת, שצריכה לעבוד ולהתפרנס ולכן צריכה להתנתק ממה שקורה. אבל את יודעת, לפעמים צריך להתנתק רגשית גם כשמדובר במשפחה, בשלום המשפחה, שזה ערך לא פחות חשוב.
    אבל את צודקת והדרך שאת מציעה היא הרבה יותר מאתגרת ואמיצה ומעוררת מחשבה, אני מודה. וברור שלא הייתי הולך לברית מילה של אישה, זו בדיוק הנקודה, או לפחות חלק ממנה.

  • דרור פויר  On 01/02/2007 at 20:11

    רוני, בעניין הכליות – אדם יכול לחיות יופי של חיים עם כליה אחת. למעשה, עשרה אחוזים מהאוכלוסיה מסתובבים בינינו עם כליה אחת. יותר מהומואים, יותר מג'ינג'ים, אבל אף עלינו אף אחד לא עשה סיטקום, או ממציא בדיחות, שלא לדבר על מצעד גאווה.
    הבעיה מתחילה כשהכליה נדפקת, ואין לה גיבוי של הכליה השניה, ואז הכל יכול להידפק מהר מאוד וחזק מאוד. הכליות הן איבר חשוב אחושילינג. הן אחראיות על סינון הדם מרעלים, לחץ השם, כדוריות דם אדומות – בקיצור, חזקות בדם. מלבד זאת הן עוסקות בסינון המלחים בגוף, ועוד על מני
    בקיצור, צריך לשמור טוב טוב על הכליות

    לגבי ההשלכות: אם הכל בסדר, ההשלכה העיקרית על החיים היא להיות במעקב סדיר ולשמור על סוג של דיאטה

    ותודה לך שהזמנת אותי

  • פפרוני  On 01/02/2007 at 21:02

    אחלה צבא היה לך. תרמת המון למדינה, אה?
    וגם מצביע לחד"ש
    ואלה באמת לא מגיע לך יותר מכליה אחת

  • רן  On 01/02/2007 at 21:08

    העניין של הכלייה האחת אני מתכוון.
    ברפואה הסינית הכליות משולות לשער החיים.
    מהן מתחיל הכל. הן מקור האש והמים (ציר החיים) בכל הגוף.
    היין והיאנג.
    אפילו הלידה, התחלת ההתחלות נובעת מבין הכליות
    מהמקום הנמוך והדחוס ביותר מתחילים חיים חדשים
    אני בטוח שיש לזה גם השפעות מנטליות.
    ואגב השפעות מנטליות, מבין שבעת הרגשות, הרגש המקושר לאיבר הכליות הוא… נכון! פחד וחרדה.

  • טל  On 01/02/2007 at 21:46

    שיש אנשים שמלים את הילדים שלהם בלי להרהר לרגע בהשלכות שיש לזה, ושיש אנשים שמלים את הילדים שלהם אחרי שהרהרו, ולו לרגע, בהשלכות שיש לזה.

    לאחר שויתרנו על הארוע המלבב הזה, אני שמחה לומר שכל הדאגות (החברתיות, משפחתיות וכ"ו) התבדו לחלוטין.

    חוצמזה, דרור, בהזדמנות זו רציתי גם להגיד שאני מאד נהנית מהפוסטים שלך.

  • דורה ק.  On 01/02/2007 at 23:29

    כמה שאני לא אוהבת מגיפות בלוגים כמו המשחק הזה, תמיד צץ איזה פוסט מעולה שמצדיק אותם.

  • דרור פויר  On 02/02/2007 at 9:19

    טל – תודה רבה. ביקרתי באתר שלך ונהניתי לאללה. צילומים נהדרים

    רן – זה מאוד מעניין מה שאמרת, באמת

    פפרוני – כשמך כן אתה, בנאדם: נקניק קטן שחושב שהוא חריף. אבל מה, הצלחת להצחיק אותי

  • פטריק פול  On 02/02/2007 at 11:49

    גם אני בעניין הכליה- אין כליה ימנית, שמאל טיפה גדולה יותר. היה לי מעניין לקרוא את הקטע על שיווה ואלוהים. תמיד מעניין אתה ,פויר.

  • אורית עריף  On 02/02/2007 at 15:59

    אתה עושה את זה כלכך טוב!!!

    חלק מהשמחה שלי ושל בנזוגי היקר בסקירת המערכות הראשונה בהריון, שבישרו לנו שצומח לי בבטן עובר ממין נקבה, נבעה מכך שלא נצטרך להתמודד עם סוגיית ברית המילה. אם וכאשר יצמח לי בבטן עובר ממין זכר, נראה לי שנימנע מהאקט המיותר הזה.
    עכשיו אני נזכרת שאיירתי לפני כמה שנים איור בנושא "איך אני רואה את טקס המילה היהודי" (לספר של מכללת עלמה) אני מנסה לצרף כאן קישור:

    שבת שלום!

  • דרור פויר  On 02/02/2007 at 16:03

    ואוו, אורית, זה איור נהדר!
    שבת שלום

  • אורי  On 05/02/2007 at 1:08

    וואוו, כנראה שלא הרבה דתיים קוראים את הבלוג הזה, כך שאין כאן את התגובות הרגילות של: "גם רופא שמחסן את התינוק הוא גבר שמכאיב לתינוק…" וכיו"ב. בכל אופן כאשר אני נמצא בברית מילה, אני אשכרה דומע מהתרגשות. כל ההיסטוריה היהודית חולפת מול עיניי ברגעים האלה. "ואומר לך בדמייך חיי" זה ממש מרגש אותי. וכגבר נימול, אני לא מרגיש שנעשה לי עוול כלשהו. ולגבי ברית של נשים, אמנם למתבונן מבחוץ זה נשמע רע, אבל יש כאן מידה של פטרונות והתנשאות על תרבות אחרת, לעניות דעתי. בכל אופן אני אורח כאן, אני מהבלוג של אורית, אבל גם כאן נחמד, ולא יכולתי שלא להגיב… בהצלחה לכולם

  • דרור פויר  On 05/02/2007 at 16:25

    אורי, מה הקשר בין ברית וחיסון? איפה פה בדיוק ההשוואה?
    בכל אופן, אני מאמין לך על ההתרגשות וגם על כך שאינך מרגיש שנעשה לך עוול. אני מבין את הכוח של השבט, של להיות יהודי, של לכרות את הברית וכל זה, האמן לי. אני לא מנסה לשכנע אותך, אני חולק איתך את הזעזוע שלי ומודה לך שאתה חולק את התרגשותך אתי.
    עם מילת נשים – שם אתה כבר מזייף לגמרי. "אמנם למתבונן מבחוץ זה נשמע רע"? ולמי זה נשמע טוב בדיוק, לבנות שנימולו? בחייך, בנאדם, מדובר – ותודה שגם אתה חושב כך – בטקס מזעזע ואכזרי, באלימות לשמה של אנשים פרימיטיבים שלא מכבדים את האישה כאדם

  • יושן  On 06/02/2007 at 22:23

    אני לעומת זאת נולדתי עם 3 כליות

  • אמא אחת  On 07/02/2007 at 9:42

    אבל זוכרת אותך מאד לטובה מ"קפטן אינטרנט"… כבר אז התאהבתי באיך שאתה כותב.

    לעניין המילה – רציתי רק להגיד, שהאפשרות של לא למול, להשאיר את הילד שלם, קיימת, והיא פשוטה במציאות הרבה יותר מאשר בחרדות שלנו (האובססיביות 😉 ).
    אני מגדלת ילד שלם, וזה הדבר הכי רגיל שאפשר. כל נבואות הזעם, נשארו אצל השוטים.

    ככל שחולף הזמן אני יותר ויותר שלמה עם זה: אין שום סיבה לעשות מילה, לכל הפחות, למי שלא יכול לכרות ברית, כי לברית צריך גם צד שני.

    אהבתי לקרוא את מה שכתבת, ומאחלת לך, שתוכל להמיר את זה גם לעולם האמיתי.

  • איתי  On 07/02/2007 at 19:10

    לילד הראשון עשינו והזדעזענו, לילד השני כבר לא. אולי להבא אלוהים ישלח לי גם בנות 🙂

  • חלמיש  On 08/02/2007 at 23:51

    ועדיין בענייני אנטומיה: נולדתי עם חמש כליות. אמא שלי מספרת שהרופא התעלף כשיצאתי לאוויר העולם. אבל עם השנים התרגלתי ולמדתי לחיות עם זה. כל רעלן שניסה להסתנן אלי פנימה חטף צ'פחה מכליה א', בעיטה מכליה ב', שיסוף גרון מג', ריטוש טוטאלי מד' ולאטמה לסיום מה', העצלנית שביניהן. כן, אנשים מצביעים ברחוב, וילדים לעגו לי בבית הספר, אבל למדתי לחיות עם זה. עם הזמן מצאתי חברים שסובלים מבעיה דומה והקמנו אגודה של מחומשי כליות. גם מגזר קטן ודפוק, נטול זכויות יכול לתרום משהו לחברה.

  • שיר  On 09/02/2007 at 14:30

    ג' משאיר אותי עם ספקות לגבי ידיעותיך על בני האדם.

  • דני  On 17/02/2007 at 2:31

    דרור – אתה אדם שפוי ונורמלי עם דעות רציונלית ושכל ישר- וזה כ"כ נדיר באזורינו שזה כמעט משעשע….

  • שקט על עקב גבוה  On 20/02/2007 at 21:42

    ברית עם אלוהים

    יכולה להעשות גם ללא כאבים אלא שבעיני זה לא הנושא, העיקר זאת האם אתה מרגיש יהודי ,או לא.

    סגולה זה כר עסק אחר.

    ואגב הבדיקה המעצבנת להיותי אנושית ולא רובוט
    מעצבנת.

  • דרור ש  On 23/02/2007 at 17:48

    פוייר מה המצב איתך איפה נעלמת?
    אני רוצה לציין שהייתי שליח מעולה שלא איחר אף פעם למעט פעם אחת שנגמר לי הדלק…
    אתה כותב מעולה!

  • דרור ש  On 23/02/2007 at 17:49

    פוייר מה המצב איתך איפה נעלמת?
    אני רוצה לציין שהייתי שליח מעולה שלא איחר אף פעם למעט פעם אחת שנגמר לי הדלק…
    אתה כותב מעולה!

  • דרור פויר  On 24/02/2007 at 17:23

    דרור – מה קורה אח שלי? אכן, היית שליח מעולה, וחבל שנטשת קריירה מבטיחה ומתגמלת לטובת כל מני פוילשטיקים של סינמה. היה לך עתיד, בנאדם, ותראה מה נהיה ממך

  • שגיא חמץ  On 05/10/2007 at 20:47

    פויר גם אני חושב שהיית שליח מעולה
    גם עכשיו אתה שליח מעולה
    לפחות אצל איתי כץ

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: