שיר אשיר בגשם

 

קמתי הבוקר מוקדם, להזיז ת'אוטו, אז כבר הורדתי ת'כלבה, הלכנו לקפה, אכלתי איזה סנדוויש, קראתי עיתון ויצאתי להסתובב קצת בגשם.

תקף אותי מצב רוח ג'ים מוריסון כזה ונזכרתי בפעם הראשונה ששמעתי אותו. הייתי בטח בן איזה 15 ונסעתי מהפנימייה לתל אביב ללוות חבר לרופא הומאופטי. ההוא נכנס פנימה ואני יצאתי לחכות לו בחוץ ונכנסתי לחנות תקליטים, חור בשחור. התקליט הראשון של הדורז עמד שם. לא יודע למה, שמתי אוזניות וביקשתי מהמוכר לשמוע. על הצליל הראשון של הפתיחה ידעתי ששום דבר כבר לא אותו דבר. כשג'ים מוריסון התחיל, אתם יודעים שהיום הורס את הלילה, הלילה מחלק את היום, מנסה לברוח, מנסה להתחבא, ברייק און ת'רו טו דה אדר סייד, ברייק און ת'רו טו דה אדר סייד, כבר יצאתי לחופשי. נולדתי מחדש, בייבי. השיר הזה שינה את חיי. שמעתי את כל התקליט עד הסוף (משחק מילים), ובדיס איז די אנד האחרון נפערה תחתי תהום רבה. חוסר הסדר הושב על כנו. יצאתי מהחנות אל הרחוב בהילוך איטי וידעתי: אני לא דתי.

ברייק און ת'רו הוא ההמנון של החיים שלי.

עשרים ומשהו שנה אחרי. אני עובר בירקן, קונה תפוזים לסחוט מיץ לאישה, חוזר הביתה ומדליק את היוטיוב

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דורית  On 05/01/2007 at 13:16

    הדורס ניצחיים. הם שינו לרבים את החיים..

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 05/01/2007 at 18:44

    איזה יופי.

  • הילה  On 05/01/2007 at 20:36

    ראית את הסרט של אוליבר סטון?
    בעיני הוא מעולה

  • טל  On 05/01/2007 at 22:07

    איזה כייף לאישה. אתה סוחט לה מיץ תפוזים כל יום? כל יום שישי? רק כשהיא חולה? אולי תפרט קצת יותר

  • בועז כהן  On 05/01/2007 at 22:35

    "ההמנון של החיים שלי…"

    אהבתי מאוד.
    תודה.

  • ח ל י  On 06/01/2007 at 10:29

    חורפי וגברי ומקסים הפוסט שלך 🙂

  • דרור פויר  On 06/01/2007 at 14:21

    תודה
    הילה – כן, ראיתי ואהבתי
    טל – אני משתדל. אין כל כך מה לפרט

  • גק"ע  On 06/01/2007 at 16:27

    הסרט של סטון איום בעיני, הוא הפך את הדורס ללהקה של קיטש וקלישאות בסגנון המחריד שלו, ותרם לא מעט להשכחת העובדה שזו היתה להקה של מוזיקאים גאונים

  • שם  On 06/01/2007 at 19:10

    סרט רע מאוד של במאי רע מאוד
    ההיפך מהפוסט שלך ומהסיפור המובא בו
    סיפור מרגש

  • מרתה  On 06/01/2007 at 21:49

    שומעת בפס קול הפנימי שלי את השיר: listen to the falling rain listen to it fall and with every drop of rain you know I love you more …
    וחוזרת אחורה לגיל 18 בערך … אותו גשם בחלון ומישהו פורט בגיטרה ושר בקול צרוד …. עשרים שנה אח"כ אני מכינה לשלושת ילדיי שוקו חם ומזמזמת לעצמי את אותו השיר.

  • גבריאל  On 06/01/2007 at 23:24

    למרות שאני חייב להגיד, שאחרי צפיה בקליפ הזה, הם נראים הרבה פחות מהפכנים ממה שחשבתי, קצת כמו חבורת בורגנים שלא מתרגשת(חוץ מהקלידןן).

  • יהוידע  On 07/01/2007 at 10:18

    וזהו, זה גרם לך להוריד ת'כיפה? קם און, זה לא רציני.

  • דרור פויר  On 07/01/2007 at 10:57

    לגבי הסרט, אני יודע שחלוקות הדעות. הסגנון באמת מעצבן קצת, אבל חייבים להודות שואל קילמר נותן אחלה הופעה.

    יהוידע – שום דבר הוא אף פעם לא "וזהו", אבל מי קובע מה רציני ומה לא? אתה?

  • פנתרה שחורה  On 07/01/2007 at 12:40

    אח, לצפות ולהרטיב את התחתונים…. לא כל כך בגלל ההופעה שלו- כבר ראיתי אותו יותר משוחרר ומלהיב מזה, אבל הקול שלו…תענוג אמיתי.
    תודה!

  • רפ"ק  On 07/01/2007 at 13:37

    ואני זוכרת ילדה בת 8 ששומעת צלילים "מוזרים" מהחדר של האח הגדול. אחרי שנים, הבנתי במה זכיתי.גם באח גם בדורס…

  • יהוידע  On 07/01/2007 at 15:11

    בטח לא אני. יתרה מזו מאחורי כל חוזר בשאלה יש סיפור שלם אבל אני לא יכול לשים את האצבע על נקודה שממנה אתה יודע, אני לא דתי.

    יודע מה גם היום אני לא יכול להגיד אם אני כן או לא.

    ככה זה, החיים קשים.

  • דרור פויר  On 07/01/2007 at 16:13

    תודה, אחותי
    פנתרה – נכון. כאן הוא צעיר, בתחילת הדרך, עוד לא רקוב. יופי טהור
    יהוידע – אני לגמרי מבין מה אתה אומר, אבל לדעתי צריך לשים את הנקודה הדמיונית הזו איפשהו. שמה בחרתי לשים את הנקודה שלי. היו עוד מלא נקודות, וגם גשרים וחבלים ודלתות ומה שתרצה. העניין הוא שאתה כותב את האוטוביוגרפיה של עצמך ומחליט

  • שם  On 07/01/2007 at 23:22

    ההופעה הכי טובה שלו עד היום למעשה
    אבל הסרט רע בעיני
    ואוליבר סטון הוא לא יותר מהגרסה האמריקאית לאורי ברבש

  • אחד העם 18  On 08/01/2007 at 11:14

    הדורס שזורים אצלי בכל כך הרבה פכים קטנים-גדולים של החיים:
    אני הולך בת"א מאחורי הסנטר, ברחוב בוקי בן יוגלי, עם אוזניות של ווקמן על האוזניים. אני בתיכון, בערך בן 16. זה יום חורפי אפור כזה, הרטיבות עומדת באויר אבל הגשם עוד לא יורד.
    בווקמן (סוני ספורטס צהוב) יש את המיטב של הדורס. עכשיו מתחיל רעש קל של טיפטוף, אני מרים את הראש ומחפש את הגשם – ואני שומע את ג'ים ממלמל לי באוזן riders on the storm – ומתחיל לצחוק. הגשם האמיתי, אגב, לא הגיע באותו היום.

    עברו כמה שנים, ומחר אני מתחיל טירונות. הערב ראינו, החברה שלי ואני את הסרט של סטון על הדורס, ואנחנו חוזרים הביתה אחריו. אני זוכר את הקסם שהסרט הילך עלי, את ההתרגשות שאחזה בי. בדרך הביתה אני שר לחברתי love me two times, baby, I'm going away. היא בהחלט אהבה אותי באותו הערב. היום, אגב היא אישתי.

    הסרט של סטון, לדעתי, היה טוב. ללא ספק היו לו חסרונות אבל עבורי הוא העביר את האווירה של התקופה – ופס קול ענק. לא יכול להיות טוב יותר.
    ואל קילמר נתן את אחת ההופעות המרשימות שראיתי, אהבתי אותו עוד מהימים של הסרט "סודי ביותר" וכאן הוא הראה איך הוא חי את הדמות. בעצם, הוא היה בתחרות מול טום קרוז עוד מהימים של טופ גאן, וכמו בסרט ההוא גם בקריירה שלו הוא היה שני לטום (המלאך מול משימה בלתי אפשרית, לדוגמא). חבל, ואל הוא שחקן הרבה יותר טוב מטום.

  • אחד העם 18  On 08/01/2007 at 11:21

    אני חושב שזו אחת ההופעות הראשונות שלהם בטל', הקול של ג'ים כל כך צלול…

  • הרג"כ  On 08/01/2007 at 22:35

    דבר נפל בישראל, חושך בבית המדרש.
    נפלה עטרת ראשנו, דרור יקירי אין מוקדם ומאוחר בתורה, קלה השיבה הביתה מן היציאה אל הלא נודע.
    הצטערתי לשמוע שבגלל גוי זמר עזבת אותנו וקטעת קריירה נבנית של תלמיד חכם, עוקר הרים ושובר בקעות.
    שוב אלינו, מאז שעזבת "ספר תורה שרוי בצער".
    עם ישראל זקוק לך חבר עבורנו את הקשר בין קודקודי המשולש. עם ישראל- ארץ ישראל- תורת ישראל.

  • טליק  On 09/01/2007 at 9:01

    לפי מה שאני שומע, בשני הקליפים (זה שכאן וזה שבלינק של מר אחד העם 18) הסאונד הוא בעצם הביצוע המוכר והמוקלט של השירים שמולבש על הוידאו. אלה לא ביצועי לייב, אז אל תעשו ניתוחים מיוחדים לקול של מוריסון.

  • אליק בליק  On 09/01/2007 at 10:31

    עכשיו אני מבין מניין התמימות הזו.
    זה קיים רק אצל דתל"שים.
    חבוב, העולם שלנו הוא קשה ומסוקס יותר. איכות הסביבה? דאגה לעובדים הזרים? לעניים? התרפקות על שושנה דמארי, הדלתות ועל נוסטלגיה?

    קם און ביבי, לנו החילונים האמיתיים אין אלוהים. אנחנו עושים את מה שאנו רוצים בלי לשאול אף אחד, רומסים את כדור הארץ, מנצלים עובדים זרים, סוגדים לכסף ומזלזלים בעניים. שושנה דמארי? היא עוד שלד בבית הקברות של תל אביב. הדורס? הם עוד חיים?

  • דרור פויר  On 09/01/2007 at 13:50

    הרג"כ – מכובדי, אתם יכולים להוציא את הספר מהמרינדה בה הוא שרוי. לא עושה רושם שאני חוזר

    ואתה אליק, ידידי, אני מתרשם שאתה הרבה פחות קשוח ממה שאתה מנסה להיראות…

  • כוכבית  On 10/01/2007 at 21:49

    ולי היתה חוויה דומה ביום גשם קר עם התקליט הראשון של הדייר סטרייטס. מאז הוא הפך למוסיקה של היום הראשון של החורף הגדול.

  • niroi  On 19/01/2007 at 9:47

    דרוד,אני ממש מרחם עליך ועל שכמותך
    החיפושים בנתבג הם רק עבורך ולטובתך וטובת הכלל
    הרי הכל נעשה כדי להגן על פוצים כמוך מלהתפוצץ עם מחבל מתאבד , ש.. מה לעשות עד היום היו כווולם ערבים . אז החיפוש בערבים הוא יותר מעליך. תגיד תודה ותשתוק. או שיותר נוח לך למצוא עצמך מפוזר לאלף חלקים על ריצפת נתבג???
    תתבייש ותסתום. לפחות זה….

  • דרור פויר  On 19/01/2007 at 16:13

    אני לא יודע מה אתה קודם, טיפש או גזען, אז אני מניח שאתה שניהם באותה מידה

  • שקט על עקב גבוה  On 20/02/2007 at 21:33

    גם עבורי נפתח חלון המאפשר הצצה לעולם של אחר
    כששמעתי אותם לראשונה
    נשארתי דתית
    נגעתי בחופש וחזרתי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: