קשה להיות שמאלני

א.

שבת שעברה התחילה טוב. בצהריים הגיע SMS; ל' מזמין לארוחת בשר ציד אצלו ביפו, הוא ו-א' בדיוק חזרו מסדנת בישול בפיימונטה ורצו להדגים את המיומנויות החדשות. בתזמון שאין מופלא ממנו החליט מ', לרגל מעבר דירה, לפתוח את כל בקבוקי היין שהצטברו אצלו, והצטברו בלי עין הרע.

אז התאספנו כל החבורה ליום של סביאה בנוסח עדות המיסטר ג'י; על השולחן עמדו גבינות משובחות ונקניקים שאפשר לבכות מהם; בשר הציד בותר וחולק בין הגריל, המעשנה והקדירה והעלה ניחוחות שעינו את הצמחוני שבי אבל עוררו את הקרניבור שבפנים (אכלתי. אל תכעסו עלי); הבאר היה עמוס מכל טוב והאווירה הייתה הרבה יותר מחיובית. זה היה אחד מהימים האלה שעושים לך להרגיש כמו בסרט צרפתי. אפילו השמש זרחה בנימוס.

לקראת ערב נזכרתי שמתקיימת צעדה מרחבת הסינמטק ועד לכיכר רבין והפגנה שקוראת להסרת המצור על עזה. כשסיפרתי על העצרת לחברים מסתבר שאף אחד לא שמע עליה. משום מה לא נתתי לסימן הזה להפריע לי.

שניים, ג' ו-ס', החליטו להצטרף. בדיוק כשבאנו לצאת הסתבר שעוד רגע יוצא תבשיל רגל בעשבי תיבול. ואז מישהו פתח עוד בקבוק יין. ומישהו אחר חתך נתחים יפים מהחיה האומללה שהסתובבה על הגריל. כשהחלטנו לצאת התברר שחייבים להתעכב עוד רגע; ס' חייב לבדוק כמה איברים פנימיים. ועוד בקבוק נפתח, ועוד אחד. כשיצאנו להפגנה כבר היה קצת מאוחר, אבל אנחנו היינו שמחים עד מאוד. שמחים את סוג השמחה הזה ששייך להרבה אוכל טוב, המון יין משובח וחברה נעימה.

התגלגלנו לאיטנו לכיוון ההפגנה. הבטן הייתה מלאה והראש הסתובב קלות בכיוון הנכון.

 

ב.

עד שהגענו להפגנה היא כבר עמדה בשלבים מתקדמים של דעיכה, אבל האנרגיות מסביב לא הותירו ספק: היא לא בערה ולו לרגע אחד. נראה שעם הזמן יש פחות ופחות שמאלנים. זה היה מדכא. מעט מפגינים עמדו בקצה הדרומי של כיכר רבין, עגמומיים למדי, וסיפרו לנו איך זרקו עליהם דברים מהמרפסות וקיללו אותם. השאר התפזרו. הייתה אווירה של תבוסה באוויר, והניגוד הזה בינינו – אנחנו שבעים ומרוצים, הם אומללים – רק החריף את הבאסה. הלכנו משם לשתות איזו בירה. זה היה אחד מהימים האלה שעושים לך להרגיש כמו בסרט ישראלי. אפילו הירח זרח דלוח.

כל הסיום של היום הזה עשה לי להרגיש קצת מוזר; כמו איזו קלישאה יד שנייה של שמאלני נהנתן שמדבר יפה ועושה מעט (ואני אפילו לא נהנתן! סתם יצא במקרה). הכוונות טובות, זה כן, אבל למי אכפת מהכוונות, אלה המעשים שקובעים. אם לא מחית נגד ההרג המאורגן בעזה, אם לא היית שם, לא עשית דבר וחצי דבר. לאף אחד לא אכפת שרק כמה דקות לפני זה, על בקבוק יין אוסטרלי משובח, נתת נאום משכנע במיוחד על זכויות אדם. אז כתבת על זה בעיתון, אמרתי לעצמי, אז מה?

חזרתי הביתה בלב כבד. בדרך עוד קיללו אותי חבורת בחורים צעירים שהשתייכו, אם יותר לי הימור פרוע, לצד הימני של המפה הפוליטית. מזלם שהייתי במצב רוח של שלום, אחרת הייתי מפרק להם את הצורה במכות.

 

ג.

לא קל להיות שמאלני, ולא רק בגלל מה שמכנים "המציאות באזורנו". להפך, כמו שאני רואה את זה "המציאות באזורנו" היא סיבה מספיק טובה להיות שמאלני. הבעיה איננה במציאות, הבעיה היא במניפולציות הנעשות על המציאות.

והמניפולציה הכי גדולה שמבוצעת על המציאות היא כמובן היכולת של ההנהגה הפוליטית לתת לאנשים תחושה שקיומם בסכנה ושחייבים להילחם בפלסטינים, ולהצליח להסיט את מבטם מהבעיות האמיתיות שלנו פה: העוני והפערים החברתיים ההולכים וגדלים. אני מאמין שכבר שמעתם את זה משהו כמו מאה שלושים וארבע אלף פעמים וקצת. אז עוד פעם אחת לא תעשה לכם שום דבר: עובדים עליכם בעיניים. האויב האמיתי של החברה הישראלית לא נמצא מעבר לחומה או לגבול, הוא נמצא בפנים.

 

ד.

הערב אני מתכוון לא לפספס הפגנה. במוצאי שבת, ה-9 בדצמבר, אני מתכנן להגיע לוועידת העשוקים השביעית, שתיערך מול מלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, שבתוכו תיערך ועידת ישראל לעסקים של עיתון גלובס. אם אתם בתוך הוועידה, תעברו בחוץ, תבואו להגיד שלום.

עכשיו, זה חשוב מאוד: אל תבינו אותי לא נכון – אני מאוד אוהב את ועידת ישראל לעסקים ומאוד בעדה. בכל השנים שהייתי שם נהניתי מאוד ואולי אקפוץ גם השנה, לפגוש מכרים ותיקים כמו דונלד טראמפ וכאלה.

אני גם לא מאלה שזועקים אוטומטית נגד הון-ושלטון. הכסף והכוח תמיד הלכו יחד, ויחד הם תמיד ילכו. אי אפשר להפריד ביניהם. ככה תמיד היה, ככה תמיד יהיה, ואם כך – מה יכול להיות יותר טבעי מוועידה שנתית כזו בה נפגשים נציגים משני הצדדים ומנשנשים קצת קבבונים?

עבורי, ויכול להיות שאני במיעוט גם בתוך המיעוט, העמידה בוועידת העשוקים היא לא נגד הוועידה האמיתית ובטח לא נגד העשירים. אני בעד עשירים. לעזאזל, הלוואי והייתי עשיר בעצמי!

ועוד: למרות שאני מאמין בדברי קרל מרקס שאמר שההיסטוריה היא דברי ימי מלחמת המעמדות וכל זה, אני לא באמת חושב שהעשירים דופקים את העניים. ההפך הוא הנכון, בישראל של 2006 העשירים הם אלה שמונעים מהעניים למות מרעב.

הבעיה היא לא בעשירים ולא בעושר. הבעיה היא בממשלה הזו ובממשלות ישראל לדורותיהן. העשירים הם בסדר, זו המדינה שמחורבנת, שמפקירה את השכבות החלשות, שדופקת את זה שאין לו ומצ'פרת את זה שיש לו, והכל למען אינטרסים רגעיים של הישרדות פוליטית בזויה.

אני הולך לעצרת מול ועידת העסקים של ישראל לא בשביל להפגין נגד העשירים והעושר. ההפך הוא הנכון, אני הולך להפגנה הזו בשביל לעודד את אנשי העסקים. לעודד אותם לנקוט עמדה ברורה יותר נגד הפערים החברתיים, לעודד אותם לדחוף את הממשלה לכיוונים הנכונים. הם, שלא כמו הפוליטיקאים, אולי יקשיבו. ומה שעוד יותר בטוח: להם, בניגוד אלי, יש סיכוי אמיתי שהפוליטיקאים יקשיבו.

אני מאמין שזו צריכה להיות גם המטרה של ועידת ישראל לעסקים כולה, לא רק של כמה מפגינים העומדים מחוץ לה: להבין שהעשירים והעושר הם לא האויב של העניים. האויב הם הפוליטיקאים הקטנים. הם אלה שצריכים להרגיש לא בנוח בוועידה. הם, לא אנשי העסקים.

 

ה.

אני מציע לכם לקרוא דוח שכתב מרכז אדווה בשם "העשור החברתי האבוד – ההשלכות החברתיות של הצעת תקציב המדינה 2007". זה חתיכת מסמך מדכא, אני אומר לכם. המסמך הוצג לכנסת לפני כשבועיים.

העשור החברתי האבוד הוא העשור הזה שלנו, זה שאוטוטו נגמר. ב-57 עמודים מדכאים מראים לכם שם את השיטה: קיצוץ עקבי ונחוש בהוצאות חברתיות לטובת הוצאות ביטחוניות; מדיניות חד-ממדית לחלוטין: את הכסף לביטחון לוקחים מהחלשים בחברה. זה עד כדי כך פשוט. זה עד כדי כך מזעזע. תוכניות חברתיות נדחות, תקציבי רווחה מקוצצים כשבו בזמן, מתקיימת הפחתת מסים לעשירים.

בבקשה, תקראו את הדוח הזה לפני שאתם נכנסים לנשנש משהו לוועידת ישראל לעסקים.

 

ו.

מרוב דיכאון הרמתי טלפון לערן וינטרוב, מנכ"ל עמותת "לתת" שהשבוע פרסמה את דוח העוני האלטרנטיבי, והוא בטובו הקדיש לי חצי שעה מזמנו. ידעתי שהוא לא יעודד אותי, אבל רציתי לשמוע מה יש לו לומר. צדקתי: הוא לא עודד אותי. מה יש לו לומר? הרבה דברים קשים: על הדינמיקה של העוני, שגוררת את האנשים רק למטה; על הייאוש הכמעט טוטאלי בו נמצאים אלה המוגדרים עניים; על האדישות של השלטון; על חוסר חמור בכל תוכנית למלחמה בעוני (הממשלה ביטלה אחרי המלחמה תוכנית שבע-שנתית של 14 מיליארד שקל); על המשחקים הסטטיסטיים של הביטוח הלאומי, ועוד כאלה וכאלה חדשות רעות. דברנו גם על הפרמטרים האלטרנטיביים של "לתת" לעוני.

אבל מצד שני, וינטרוב אמר לי שרבע (!) מתושבי ישראל מתנדבים לעזור לאחיהם העניים וגם אמר מילים די חמות על המגזר העסקי. סיכמנו שמעכשיו אני אהיה עוד יותר בעניינים האלה של העוני. צפו לעידכונים.

 

ז.

מה השתנה מהוועידה הקודמת עד לזו הנוכחית? בקודמת עוד היה אופנתי להיות חברתי. תמיר וברוורמן באו ודברו מילים גבוהות על מהפכה, והאנרגיות היו כולן בכיוון של דגש על מה שחשוב.

השנה הזו הוכיחה מה באמת חשוב למדינה הזו שלנו: לעשות התנתקות, לעשות מלחמה ולדפוק את העניים. זו הייתה השנה בה נדחקה החברה אל שולי השיח לטובת הבטחוניזם. בואו נקווה שהשנה הזו תהיה שונה.

שתהיה לכם אחלה ועידה, לא משנה מאיזה צד של הלובי של אינטרקונטיננטל אתם נמצאים.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עומר  On 09/12/2006 at 12:12

    דרור, באיזה שעה זה?

  • דרור פויר  On 09/12/2006 at 12:18

    בשעה 19:00 מול רחבת בית המלון דיוויד אינטרקונטיננטל בת"א ליד מסוף הכרמלית. יש גם לינק

  • רן  On 09/12/2006 at 13:13

    או שתתעלמו?

  • איילת  On 09/12/2006 at 14:16

    את הרצאת דבריו בזה שהוא שמאלני וחבריו הטובים ביותר שמאלנים, וכל מסה על תענוגות בשר ציד מתחילה בהצהרת צמחונות.
    אז אל תכעס עלי אתה, במחילה ממך, שלא קראתי את המשך הדברים.

  • תמי  On 09/12/2006 at 14:37

    הצמחונות העקרונית שלך שקורסת ברגעים נבחרים לנהנתנות קרניבורית די סמלית לשמאלנות ולהומניטריות שלך – שאני לא מטילה בהם ספק לרגע – שגם הן מתקיימות יותר ברמה העקרונית מאשר המעשית. לא שאני שופטת אותך. לשרוד בישראל 2006 זו משימה מספיק קשה ואי שם בשנות השלושים לחייו של אדם הכוח נגמר ואת המעט שנותר מעדיפים להקדיש ברוב המקרים ליומיום ולד' אמותינו.
    אבל כפי שאיילת כתבה, ההצהרות, היומרה, זה מה שצורם.

  • יובל  On 09/12/2006 at 14:43

    אני כל כך מזדהה עם הדברים שכתבת. עם רגשות האשם הנצחיים בין המשך החיים הנורמליים – לצאת לשתות בירה, לאהוב, לראות את ליגת האלופות – לבין ההכרה התמידית הזו שעשרה קילומטרים מזרחה או עשרים קילומטרים דרומה ממני אנשים חיים בצורה לחלוטין לא נורמלית, ושלי יש יד בעניין. כן, כן – לי, לך, לכולנו יש יד בעניין. כי אנחנו חלק מהחברה הישראלית, החברה שמזניחה חלקים כל כך נרחבים בה לעוני משפיל, החברה שמדכאת עם אחר עוד מעט ארבעים שנה, ושוללת ממנו את זכויותיו הבסיסיות ביותר.
    וזה מביא אותי לנקודה העיקרית בה אני מזדהה איתך: היאוש הכללי – אותו יאוש מהחברה הסובבת אותי. נכון – יש לי מעגל של חברים שבתוכו אני מרגיש נוח, אבל כל פעם (ויש הרבה פעמים כאלו) שראשי מציץ מחוץ למעגל הזה אני נתקל באותם פנים של החברה הזו שאינם נותנים לי מנוח. בחוסר היכולת לחוש רחמים על עניים ("שילכו לעבוד, פרזיטים") או על כל מי שאינו יהודי (בין אם מדובר בעובד זר או בפלסטיני או בערבי אזרח המדינה). בגזענות המציצה מכל החלטה שלא להעסיק עובדת ערבייה בסופר, והזוכה לתמיכה בטוקבקים. מהאכזריות הנחגגת אל מול הפלסטינים הנצורים.
    וניסיתי. באמת שניסיתי. אני פעיל בכל מני ארגוני שמאל שונים, וכותב בעיתונים ובפורומים, ומנסה בכל כוחי לשכנע ולשנות. אבל כל המקומות הללו גם חושפים אותי יותר ויותר לדברים שעד לפני ארבע-חמש שנים הייתי עוור אליהם. כי חייתי בתוך הבועה הקטנה שלי.
    ואני מתחיל להתייאש. כבר אמרתי כמה פעמים לחברים שלי שכשאני אפנים את העובדה שאי אפשר לשנות את החברה הזו, שהמאפיינים המכוערים הללו ימשיכו להיות דומיננטים, אני אעזוב את הארץ. כי השורה שבכותרת נכונה. בכל המדינות יש ממד גזענות, ונוול. אבל במקומות האחרים זה לא שלי. כמהגר, הבועה הקטנה שאני אקיף את עצמי בה תהיה שלמה יותר. כי אין לא יהיה לי חלק בתרבות המקומית. ואז היאוש יהיה יותר נוח. האוטונומיה הזו, ההסתגרות מפני המכוער, תהיה מלאה.
    ולמרות שאני אומר את זה, אני לא מצליח. אני לא מצליח אפילו לדמיין את עצמי באמת אורז ונוסע. משהו כאן קושר אותי. איזו תקווה אינפנטילית שאפשר עוד לשנות משהו. למרות שהמציאות אומרת שלא.
    אז איך זה יגמר? או שיום אחד אני אחטוף באמת מנת מציאות כואבת מאוד – ככה ישר לפרצוף, ואעזוב. או שאני אלמד לחיות עם היאוש. עם האכזבה. עם התיעוב העצמי.

  • נטע  On 09/12/2006 at 15:01

    אחמדינג'ד מצהיר על הצורך בחיסול הישות הציונית (ועוד מעט יהיו לו האמצעים לממש את הכוונות) הנייה מדבר על ג'יהאד עד ירושלים (ומתכוון גם לתל אביב וחיפה ובאר שבע)אבל למי אכפת ? הרי זו רק היכולת הפנטסטית של ההנהגה הפוליטית לתת לאנשים תחושה שקיומם בסכנה ושחייבים להילחם בפלסטינים.המציאות המרה כבדיה.

  • יוחאי עילם  On 09/12/2006 at 16:48

    זאת גם המציאות שאני חי בה. חי (לפחות כרגע) חיים נהנתנים והולך להפגנות שמאל.

    אז אחרי שאכלתי ושתיתי טוב כל השבת, אני גם אהיה בהפגנה.

  • פלמוני  On 09/12/2006 at 17:12

    כמו איזו קלישאה יד שנייה של שמאלני נהנתן שמדבר יפה ועושה מעט.

    לא כמו.

    זה שאתה כותב בגלוי לב, לא מנקה אותך. אולי קצת. אבל לא מספיק. בכלל לא עושה לי את זה היינות שלך ובשר הצייד. קטנת הפעם.

  • שקדיה  On 09/12/2006 at 17:28

    אולי תשאל אותו איך מחברים בין דבריו המדויקים, ובין שיתוף הפעולה של "לתת" עם תאגידים שפגיעתם בעובדיהם היא מהקטלניות במשק.

  • קפיטליסט  On 09/12/2006 at 19:09

    אל תשכח, לפני שאתה יוצא למחות על הזוועות בארץ, לקחת כמה ברשורים כדי לחלק למנוולים שמשתתפים בכנס מהצד השני. הרי כבר פירסמת בבלוג שלך חברה לנהיגת מירוצים, אז ניסיון יש לך. בטח תוכל לעשות עוד כמה שקלים

  • מיכאל גלפרין  On 09/12/2006 at 22:08

    כשאתה חי במציאות הישראלית, אין הרבה ברירה אלא לקצץ על חשבון העניים. גם אני חשבתי יחד עם חברי על עניין העוני. הגענו למסקנה שבדוגרי, העניים ברובם (ואינני מדבר על הזקנים) מסוגלים לקבל עבודה. הם אינם עובדים מפני שהם אינם רוצים. נכון, לא מדובר בעבודה הכי מכובדת שיש, אבל כפי שיאיר לפיד כתב בספרו, לפני המצאת התאילנדים היו אלו הישראלים שעשו את עבודתם נאמנה. מה נשתנה מאז? נהיינו עצלנים! לפתע לא לכבודנו לקבל עבודה שהיא קצת שחורה, ולא מכובדת. די, דשי לבכות על העוני. מחצית מהעניים במדינה יכולים להשיג לעצמם עבודה. אולי אפילו שתיים. אבל הם לא רוצים. את העבודות שהם מפספסים מקבלים בני-נוער, אשר נמצאים בתחילת דרכם. מה דעתכם על זה?
    דרור, הנתונים שאתה נותן כאן הם נתונים חשובים. יותר מכך, איכפת לי ממה שקורה לעניים. לעזאזל, אני בעצמי התנדבתי משך תקופה באירגון 'לתת', ואני מאוד שמח על כך. אבל למה אני אמור לדאוג לאנשים שלא רוצים לעזור לעצמם? הרי ידוע לכולם שניתן לעזור רק לאנשים שמוכנים לעזור לעצמם. תחשבו על זה מהבחינה הזאת.

  • אבי  On 09/12/2006 at 23:01

    דרור, למה שאנשי העסקים ירצו להפחית פערים חברתיים? למה שהם לא ירצו שהמדינה תצפר אותם? הרי ברור שככל שיש יותר עובדים עניים, כך הם יכולים לשלם פחות לעובדים שלהם. ברור שככל שחברות כוח האדם נפוצות ומקובלות יותר, כך הם יכולים להעביר חלק מעובדיהם כעובדים בכוח אדם וברור שככל שזכות השביתה מקובלת פחות ופחות כך הסיכוי שהעובדים שלהם ישבתו קטן והם יוכלו לפגוע בזכויותיהם ביתר קלות.

  • אחד העם 18  On 09/12/2006 at 23:18

    גם בשר צייד, גם יין אוסטרלי משובח וגם הפגנת שמאל כושלת? וואו, איך אתה חי עם עצמך? סתאאאם. סחתיין עליך, אחי, אכול ושתה כי מחר אף אחד לא יודע מה יקרה. וכל הכבוד לך שאחרי כל האוכל הזה עוד הלכת להפגנה. זה הרבה יותר מאחרים. זקוף את הראש! (ותכניס את הבטן, רוקרים צריכים להיות רזים וזועמים, לא שבעים ונפוחים. זכור את אלביס בסוף)

    מה השתנה מהוועידה הקודמת עד לזו הנוכחית? במילה אחת – פרץ. ואין צורך להוסיף או לפרט, כולנו ראינו בדיוק מה קרה פה

  • עומר  On 10/12/2006 at 0:02

    או שהאירוניה שלך אבדה, או שהשמאלנות דפקה את שלי.

    קשה להיות פלסטיני, קשה להיות אשה או מזרחי ואפילו קשה להיות צמחוני, אבל שמאלני? אם אתה ישראלי, אז כל עוד לא חשפת את סודות האטום, ביקשת להיות מגן אנושי, או סתם לעמוד בדרכו של כדור "גומי" ליד גדר ההפרדה אז די קל להיות שמאלני.

    וזה אפילו בסדר, כי מה שנחוץ זה לא יותר סובלים, אלא פשוט יותר שמאלנים.

    ומה נפל עלייך עם עשירי ישראל שבעינייך לא פחות מאשר מצילים את העניים? מאיפה אתה חושב שהם מרויחים את הכסף הזה שהופך אותם לכל כך עשירים? מה כולם המציאו את הגלגל, המחשב האישי, והתחת שמחרבן יהלומים?

  • יונית  On 10/12/2006 at 21:09

    אחמדיניג'אד והנייה מדברים. מדינת ישראל עושה. יום יום.

  • הרג"כ  On 11/12/2006 at 21:36

    הדעות שלנו הפוכות דרור יקירי אבל כל עוד המדינה שלנו בוחרת ב"קדימה" ו "גימלאים" ו "שינוי" וכל פלוץ שיש לו ריח של קטורת אז ככה אנחנו נראים. צריך פעם אחת להתכנס ברחבה של הסנימטק וללכת מכות שמאל נגד ימין מוחמד בראכה מול אפי איתם, יוסי ביילין מול יובל שטייניץ, עמי איילון וסרי נוסיבה מול עוזי לנדאו ואהוד יתום (שים לב שליברמן לא נכלל פה נראה שהוא הופך להיות עוד פלוץ עם ריח של קטורת)
    בכיף שלי שיהיו שמאלנים, באמת. העיקר שלא יהיו יותר אולמרטים! נשבר הזין מבינוניות חייבים להיות קיצוניים. לפחות השמאלנים מאמינים בתמימות שמה שהם עושים זה לטובת כולנו.
    בעניין האוכל, דרור אני מבקש, אתה כבר אח"מ, עורך מסע אחר, סופר ודתל"ש מילא לא כשר אבל בשר וחלב ביחד???????????

  • דרור פויר  On 20/12/2006 at 9:48

    הרג"כ – כבודו, אתה צודק במאה אחוז! מילים בסלע. נשבר הזין מבינוניות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: