על הניתוק

 

אתמול בבוקר התקשר אלי איזה תחקירן מהתוכנית של מרב מיכאלי בהוט. אני אוהב את מרב, באמת, אבל לא היה לי מושג שיש לה תוכנית שם. הוא רצה לדבר אתי על טוקבקים ועל הצעת החוק המטומטמת של מה שמו מישראל ביתנו.

האמת שקצת מתחיל להימאס לי שמתקשרים אלי לדבר על טוקבקים. רק השבוע התקשרו אלי מסופשבוע של מעריב, משתי תוכניות רדיו, מתוכנית טלוויזיה אחת חוץ מזו, מאיזה סרט שעכשיו עושים על הטוקבקיסטים, ועוד משהו. לחלקם עניתי (סרט וסופשבוע), לשאר סירבתי.

פתח סוגריים: מעניין למה הם מתקשרים אלי. אני לא קפטן אינטרנט כבר שבע שנים אוטוטו. כנראה שאני עדיין רשום במאגרי המידע הסודיים של איגוד התחקירנים העולמי כ"מבין באינטרנט". מצחיק. סגור סוגריים.

על כל פנים, אמרתי לתחקירן שיתקשר אלי תוך רבע שעה ואני אבדוק אם יש לי זמן. האמת שיש לי את כל הזמן שבעולם, אבל רציתי להיפטר ממנו ולא ידעתי איך.

אחרי רבע שעה מתקשר הבנאדם. אמרתי לו שיש לי יום לחוץ ושאי אפשר. חבל, הוא אמר, מרב תתבאס.

מרב תשרוד, אמרתי לו, אבל בכל מקרה…

את המשפט לא סיימתי, וזה כי הבחור ניתק לי בפרצוף. ככה. ממש ככה. אתם יודעים איך זה, לוקח לך שנייה-שתיים להבין שאתה לבד בשיחה הזו. הצד השני הלך. אין פרטנר.

 

נעלבתי.

 

לא נעלבתי מהתחקירן עצמו, שאת שמו אינני זוכר. אני מכיר את האנשים האלה, את העבודה הזוועתית שלהם, את השכר הנמוך, הלחץ האינסופי, כפיות הטובה וכל זה. אין בלבי על הבחור, באמת שאין, אבל כבר המון זמן שלא ניתקו לי בפרצוף.

 

זה די מעליב, הניתוק הזה. חצי מהמשפט נשאר תלוי באוויר, אבל הוא כבר לא יגיע לשום מקום. הקשר נותק, החוט נקרע. לא נעלבתי בשבילי, נעלבתי בשביל המשפט שלי, שעדיין תלוי לו שם באוויר ולעולם לא יגיע לשום מקום. ולמרות שלא היה מדובר באיזה משפט מעניין במיוחד (אפילו אני לא זוכר מה רציתי לומר) עדיין חבל לי עליו, כי החיים והמוות ביד הלשון וכל זה, וסבא שלי ז"ל תמיד היה אומר לי שהבנאדם נולד עם שק של מילים שאמורות להספיק לו לכל החיים וכשהן נגמרות הוא מת.

 

אז זהו, זה הסיפור. בינתיים עברה לי ההיעלבות, אבל את חדשות HOT אני מחרים עד להודעה חדשה, וזה בגלל המשפט ההוא שלי, שנשאר תלוי לנצח בלימבו הגדול.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דוד שליט  On 06/12/2006 at 17:29

    וההבא יגיע, תחזיק את השפופ רחוק מהאוזן כמה סנטימטרים, ועדיין תשמע היטב, מניסיון. אתה תרגיש את זה מגיע בבהילות של הצד השני, תביא, תביא, ואם לא אתה מישהו אחר יביא, וכשיטרוק לך, תהיה רחוק מעט מהאירוע. כואב ומעליב, אבל פחות

  • דרור פויר  On 06/12/2006 at 17:46

    אולי אשים את התחקירן/ית הבא על דיבורית וכך איעלב לי עוד פחות.
    מה שכן, אתה צודק לגמרי בעניין הבהילות. ממש אפשר לשמוע אותה. יש מין התנשפות כזו בקולם. אני קורא לזה 'התנשפות שכר המינימום'.
    הם מסכנים, באמת מסכנים. קראת קצת בלינקים שצירפתי?

  • עופר  On 06/12/2006 at 18:03

    אחלה

  • תימורה  On 06/12/2006 at 18:12

    בטח יש מקום שבו הן נקוות, המילים הלא ממומשות האלה.
    אולי עוד תיפגשו.

  • נמרוד ברנע  On 06/12/2006 at 18:22

    לא שמת לב שכל סטודנט שמחפש מילגה או עבודה כותב בקו"ח "קצין משוחרר"? שכל סא"ל במיל' מנופף בדרגות כאילו הם היו כרטיס כניסה לאיזו מועדון אקסלוסיבי?

    כך גם דרגות קפטן האינטרנט.
    מה גם שאתה בעצמך דרור טומן ידך בצלחת, ובתקציר על גב הספר "צדוק בנפתולי התשוקה" כתבת "השתחרר מהאינטרנט בדרגת קפטן". הדרגות נשארות עליך תמיד

  • דוד שליט  On 06/12/2006 at 18:46

    וזאת אחת הסיבות שאני עונה אחת לכמה שבועות לסקרים האלה של המכונים, האם ראית את הפרסום החדש של מג'ימיקס והאם אתה מעדיף אותו בכחול או מה. אמנם זה לא בתחום התקשורת, ועדיין גם הסוקרים עובדים בעד גרושים, ובניגוד לתחקירני הטלוויזיה, ההם מהסקרים רגילים שטורקים להם, ולכן כאמור אני נהייה נדיב, מקדים ושואל כמה זמן, הם אומרים עשר דקות, ואני יודע שלא יעמדו בו, אבל רק בשביל הספורט אני מודד אותם, ועונה ועונה, ונותן להם עוד שתיים שלוש דקות אקסטרה, ואז אומר חברה אני עומד לסגור, והם מנסים לדחוף את השאלות עוד ועוד, כמו הרגל בדלת, ואותה בהילות ידועה ומצוקתיות עולה בקולם, השד יודע לפי מה משלמים להם, ובסוף, כמו דעיכתו של המחשב האל מ'אודיסיאה בחלל', אני מבשר על רדתי מהקו, מנסה להיות נחמד עד הסוף, אבל כל השיחות האלה הולכות ונהיות פחות ופחות נעימות

  • נטע  On 06/12/2006 at 19:08

    הוגת הדעות מיכאלי בוואלה.
    אם לא ידעת עד היום שיש לה תוכנית בהוט – לא הפסדת דבר.
    קלישאות נבובות של שמאלנית תל אביבית.
    מביך ביותר.

  • ימימה  On 06/12/2006 at 20:55

    זה מ"תהילה" של עגנון. יופי של סיפור.

  • חייש  On 06/12/2006 at 20:58

    לא כולל השיחה הזאת, מתי הפעם האחרונה שניתקו לך בפנים?

    ומתי הפעם האחרונה ניתקת אתה למישהו בפנים?

  • דרור פויר  On 06/12/2006 at 22:08

    נטע – אם את רוצה להעליב את מרב תעשי את זה במקום אחר. אני אוהב אותה
    חייש – לא זוכר, אבל זה בדיוק העניין, לא? זה שזה נדיר עושה את זה מעליב. אם היו מנתקים לי פעמיים ביום, הייתי מפסיק להיעלב. מתי הפעם האחרונה שאני ניתקתי למישהו בפנים? ואוו, לא זוכר. שנים. המון שנים. אם בכלל.
    ולעופר שאמר שאני כותב אחלה: גם אתה אחלה, אח שלי!
    תימורה – אולי ניפגש ואולי לא. ובכלל, איך פוגשים מילה?
    נמרוד – הספר היה מזמן. היום לא הייתי כותב דבר כזה מאחורה של ספר. מה גם שהנבואה התבררה כשקרית ואני חזרתי לעיתונות הכתובה

  • שמרית  On 06/12/2006 at 22:43

    אבל גם אתה לא היית הכי בסדר: סתם טרטרת את התחקירן המסכן וביקשת ממנו שיתקשר שוב למרות שלא רצית להתראיין שם בכל מקרה

  • דרור פויר  On 07/12/2006 at 15:35

    שמרית, את צודקת.

  • אחד העם 18  On 07/12/2006 at 18:25

    לא להאמין שאנשים כל כך אינטיליגנטים ומודעים למצבם מסכימים לזה.

    לעומת זאת, המצב לא פוטר אותו מנימוס בסיסי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: