חרא מדינה 2

 

א.

הטור של השבוע שעבר נפתח והסתיים ב"חרא מדינה", וראו איזה פלא: עבר שבוע והמדינה רק הפכה למקום עוד יותר חרא! מי אמר שהדברים פה עומדים במקום? אצלנו, ובזמן האחרון במיוחד, הדברים הם דינמיים לאללה, משתנים תדיר ותמיד בתנועה. אלא שהתנועה היא רק בכיוון אחד: למטה. וכמו שאנחנו יודעים, כשעושים את הדרך למטה המהירות רק מתגברת והעצירה רק הופכת יותר ויותר קשה עד שהיא נעשית בלתי אפשרית, ואז הדבר היחיד שנשאר בטוח הוא ההתרסקות. והיא לא תימנע אם נעצום עיניים.

אתם בטח חושבים שאני מדבר על הספין הגדול של השבוע שעבר (או אסון השבוע, תלוי את מי שואלים), ושל השבועות הבאים – הכנסת אביגדור ליברמן ומפלגת "ישראל ביתנו" לממשלה. נכון לשעת כתיבת שורות אלה מדובר בדיבור בלבד, אבל זה לא באמת משנה. עצם הנכונות של אהוד אולמרט להכניס את אביגדור ליברמן לממשלה, ויחד איתה ההתרפסות של מפלגת העבודה ושתיקת ש"ס, הן אסון בפני עצמו.

יותר מפרשן אחד כבר עלה על הפרדוקס המציק הבא – איך נוכל להתלונן ולגנות ולהתבכיין על עליית מפלגות ימין קיצוני באוסטריה, צרפת, בלגיה וכד' כשאצלנו בבית קורה בדיוק אותו הדבר? איך נצעק "אנטישמים!" מעתה ואילך? אבל הבעיה היא לא רק מהשפה ולחוץ, זה לא רק איך אנחנו נראים מבחוץ, זה איך שאנחנו באמת – עצם העלאת האפשרות של ליברמן בממשלה היא אקט רע, אקט גזעני. שלילה מוחלטת של ערביי ישראל, מיליון איש שחיים בינינו, אזרחים כמונו. תראו למה הפכנו, לעזאזל. מדינת כיבוש ואפרטהייד, מדינה גזענית ורעה. חרא מדינה.

 

ב.

ליברמן בממשלה זה אסון למדינה – המשך ישיר לאסון הגדול ביותר שניחת עלינו: אולמרט אהוד – אבל בעיני זה לא היה הדבר הכי גרוע שקרה השבוע. יותר מכך: לומר שזה הדבר הכי טוב/גרוע שקרה השבוע זה להיגרר – שוב – לשיח המוכתב על ידי יועצי תקשורת, פרסומאים ושאר מלקקי פנכה ומלחכי ישבנים. זהו רק עוד ספין שמטרתו היא הספין עצמו: להישאר בכותרות, להיראות כעושים משהו, ויותר מכך: לתת לנו משהו לדבר עליו, לזרות חול בעינינו העייפות, לפרוש מסך של בלבולי ביצים שמטרתו למנוע מאיתנו לראות את המצב כמות שהוא. במקום להתעסק במצב שלנו, במצב האמיתי שלנו, אנחנו נדחקים להתעסק באיזה תיק יקבל ליברמן ומה יהיה על פרץ.

אבל בחייאת רבאק – למי אכפת מה יהיה על פרץ ומה זה משנה איזה תיק יקבל ליברמן. מה איתנו? מה עם האזרחים של המדינה הזו, שנדפקים, חזור ודפוק, מהבוקר עד הערב, לאורך חודשים ושנים ארוכות. וככל שהאזרח חלש יותר הוא נדפק חזק יותר.

אני מדבר, שוב, על האדם העובד. עלי, עליכם, אבל לא רק עלינו: בעיקר על אלה שלא התמזל להם מזלם להיות כמוכם וכמוני – עובדי הקבלן, המועסקים בחברות כוח אדם. העובדים המסכנים והדפוקים של המשק הישראלי. עליהם אנחנו אמורים לחשוב השבוע. עליהם, לא על ליברמן.

השבוע פורסמו במעריב נתונים של הלמ"ס על הפערים בין השכירים במשק. השכר הממוצע הגבוה במשק, בהיי-טק כמובן, עומד על כמעט 20,000 – כמעט פי שבעה מהשכר הנמוך במשק: עובדים בחברות כוח אדם משתכרים בממוצע 2,900 שקל בחודש. 245 אלף שכירים (כעשירית מהשכירים במשק) המועסקים בחברות כוח אדם מקבלים פחות מ-3,500 שקלים לחודש. פחות משכר מינימום. 35 אחוז מהשכירים במשק (900 אלף איש) נאלצים להתקיים בשכר של 2,566 שקל לחודש בממוצע. אלה לא המובטלים המוכפשים ששרי אוצר לדורותיהם אוהבים להאשים בכל, אלו אנשים עובדים. העבודה, בניגוד לכל השקרים שסיפרו לנו בשנים האחרונות – ועוד יספרו לנו בשנים הבאות – לא תגאל את האדם מעוני. לך תגמור את החודש עם 3,000, לעזאזל, כשהשכר הממוצע במשק עומד על כ-7,800 שקל.

קל להדחיק את המאבטחים והמנקים, אבל האמינו לי כשאני אומר לכם שגם אצלנו במקצוע העיתונות משכורות רעב כאלה הן דבר שאתה נתקל בו. בעצם, את העיתונאים קל להדחיק בדיוק באותה המידה.

 

ג.

כי יותר מהכל אתה נתקל במוטיב החוזר על עצמו בכל המקצועות כמעט: פיחות מתמיד – לפעמים זוחל, לפעמים דוהר, אבל תמיד בתנועה – במעמדו של האיש העובד. ככל שהזמן עובר אנחנו שווים פחות, חברות וחברים. ולא רק מבחינת הכבוד או המעמד החברתי. גם אם עכשיו אתם מתחממים בצילו של תלוש של 20 אלף שקל דעו לכם שלא לעולם חוסן. על מי אתם חושבים שאתם עושים רושם עם שעות העבודה האינסופיות מלבד מאשר על עצמכם? תנודה קטנה בתזרים המזומנים הגדול של החברה שלכם וייפטרו מכם כמו כלום. הייתי בסרט הזה, תאמינו לי. שום סנטימנטים לא יעמדו לטובתכם.

אולי זה הזמן לומר: אל תבינו אותי לא נכון – אין לי שום דבר נגד החברים בהיי-טק שחוזרים הביתה עם 20 אלף שקל. ההפך הוא הנכון. מבחינתי: כמה שיותר, יותר סבבה. אבל אין כל כך מה לדבר על אלה שיש להם. את זה עושים כולם כל הזמן. זה תמיד אלה שאין להם שנדחקים הצידה.

וחוץ מזה, אני לא מאמין בלהסית את האדם העובד אחד נגד השני, גם אם אחד מהם מרוויח פי שבע מחברו. אתם לא מבינים שזה לא משנה? זה בסך הכל מקום טוב יותר על סיפון הטיטאניק.

 

ד.

כן, זו המציאות מולה מתמודד האדם העובד, מציאות בלתי אפשרית לחלוטין. ואם לא מספיקה המלחמה האינסופית במינוס המאיים, במעסיק המתעמר ובשוק הגלובלי המפחיד (בסוף, איפשהו, יהיה מישהו שיעשה את זה יותר בזול ממך, ואפילו לא יתלונן), הרי שהוא נדון גם לעבור אותה לגמרי לבדו. השיטה הקיימת, כפי שנכתב כאן לא פעם, מפרידה בינינו, מונעת מאיתנו להילחם מולה ביחד. אבל זו הדרך היחידה לשנות משהו, לא ככה? לעבוד יחד. להתאגד. כי בשורה התחתונה, כולנו כן אותו דבר, עובד ההיי-טק, המאבטח בקניון וכל מי שביניהם. כולנו באותה הסירה, והסירה טובעת, וזה כבר הדימוי הימי השני בטור הזה.

אז מי יציל אותנו, ליברמן? אל תעצרו את הנשימה, חברות וחברים. הוא איש חזק, וכדרכם של אנשים חזקים, אין לו זמן או חשק לאנשים חלשים. החלשים הם האויב המיידי של החזק. בהתחלה ליברמן יילחם נגד הערבים, אחר כך הוא יעבור לעניים. כי מה לאיש חזק וגדול כמוהו ולאנשים שמרוויחים 2,900 שקל? הם בכלל לא באג'נדה. לדידו של ליברמן הרבה יותר חשוב שתהיה משטרה חזקה, שלא יהיו פושעים. כאילו שהפושעים הם הבעיה ולא הסיבות לפשע. כאילו שהעניים הם הבעיה ולא הסיבות לעוני. זה כמו כל המטומטמים – ויש הרבה יותר מדי כאלה בשטח – הגורסים שהדרך לחסל את הטרור היא להרוג את כל הטרוריסטים, ושום דבר (במיוחד המציאות) לא מזיז אותם מעמדתם.

 

ה.

והנה גם אני נכנע לסדר היום הספינולוגי שהגו עבורי אנשים שהייתי מת לתקוע את שפיץ נעלי בישבנם המדושן. נגרר לדבר על ליברמן, להתעצבן מהטפל במקום להתרתח על העיקר. לא שליברמן הוא דבר שולי, אבל הוא ומעמדו בכנסת מתגמדים אל מול הבעיה האמיתית שלנו, אמיתית הרבה יותר מהטיל האיראני או מהאיומים המגיעים מכיוון סוריה (עוד ספין): האדם העובד נאנק תחת העול הבלתי אפשרי. עוד מעט הוא כבר לא יוכל יותר. עוד מעט הוא יתפוצץ.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלעד  On 14/10/2006 at 14:07

    עשיתי זאת! אימצתי את מוחי הקודח ומצאתי פתרון!!!
    אנא, דעתכם:
    מארגנים את ההמונים להיות חברי מפלגה. כן, בדיוק, דמיינו לכם מיליון אנשים מצטרפים למפלגות השונות, איש איש למפלגה שבה בחר.
    ולקראת יום הבוחר הבא, המצטרפים החדשים יקבעו את הרשימות לכנסת, ובא לציון גואל.
    תמים, אולי. אבל למישהו יש רעיון יותר טוב?

  • בועז כהן  On 14/10/2006 at 15:12

    "פיחות מתמיד – לפעמים זוחל, לפעמים דוהר, אבל תמיד בתנועה – במעמדו של האיש העובד…"

    זה מה שהכי מדכא אותי.

    והכי גרוע שאין לי שום פתרון. אני לא מוצא אף פוליטיקאי פוטנציאלי שעשוי לשנות את המצב הזה.

    וחברה שבה אחד מנכ"ל קשת או רשת מרויח בה 450 אלף שקל לחודש, כשתחקירנית חד-הורית מרויחה 4500 שקל – מדינה כזו אין לה זכות קיום.

    הפערים יהיו תמיד בין הבכירים לזוטרים, אבל כרגע אנחנו במצב שבו ככל שהחברה מרויחה יותר, כך ינסו יותר לצמצם את שכרם של הקטנים.

    כדי להמשיך ולאפשר את משכורות העתק של הבכירים, כמובן. זה מין מעגל קסמים כזה.

  • מכבס ותולה  On 14/10/2006 at 20:57

    כשליברמן מדבר על מיגור הפשע, הוא לבטח אינו מתכוון למכירה של משאבים ציבוריים לידיים פרטיות, לעברות צווארון לבן, למינויים פוליטיים ושוחד כדרך סטנדרטית במינהל הציבורי, והחיבוק האמיץ בין הון לשלטון.
    הוא פשוט מתכוון למגר את הפשע הזעיר, לפחות כדי שלא יגיע לשכונות ה"יוקרתיות" ולמלא את בתי הכלא (בבעלות פרטית כמובן) בעבריינים קטנים של עברות רכוש ואלימות כדי שילמדו להיות גדולים, בלי להתמודד עם שורשי ההתנהגות הזו.

  • מיכל  On 14/10/2006 at 22:43

    שאזרחי המדינה הזו כאילו נמצאים תחת כישוף של חוסר אוני/אדישות.
    מיעוטם ששפר מזלם חוגגים עם הארבע על ארבע שלהם, אחרים שאיכשהו סוחבים, בכלל לא מכירים באפשרות שיכול להיות אחרת, שחייב להיות אחרת.

    האדישות הישראלית האינסופית, הכניעה לגורל, חוסר האונים התהומי שלנו.
    אדישות מדהימה. נדמה לי שגם אם היטלר היה קם מקברו ודורש להצטרף לממשלה, זה היה עובר כאן בשיא הטבעיות, כולם היו מסכימים שהוא הסכים לקווי היסוד, היה מקבל לידיו את המשרד לענייני דמוגרפיה והפרויקט המיוחד לשינוי שיטת המשטר….

    הצעתי, הגיע הזמן להזיז את התחת.
    סטיקרים שיודבקו על כל מכונית וקיר, צעדות מחאה, סירוב לשירות במילואים. אין מה להפסיד, ואי אפשר להשלים עם זה עוד, להמשיך לצעוד כעדר כבשים לטבח.

  • איתי  On 15/10/2006 at 9:30

    להנהיג חוק שיחייב בעלי חברות להרוויח לכל היותר פי 10 (כולל דיבידנדים וכל הכנסה אחרת) מהעובד הזוטר ביותר בחברה.

    הוגן לכולם.

  • מיכל  On 15/10/2006 at 9:44

    אבל אפשר וצריך להסדיר סולם שכר סביר במגזר הציבורי ולאכוף אותו על פי חוק. כך למשל על עובדי בנק ישראל, נערי האוצר, עובדי חברת החשמל, רשות הנמלים ועוד ועוד.

    מתי מישהו יגיש סופסוף בג"צ בנדון?!

  • איתי  On 15/10/2006 at 11:26

    רק צריך לרצות. מספיק עם קדושתה של "זכות הקניין", בכל מקרה אין היא חשובה וקדושה יותר מהזכות לחיים, לכבוד, או הזכות המשלבת את השניים והיא הזכות להתקיים בכבוד. בסופו של דבר גם חוק שכר מינימום פוגע בקניין של מעסיקים, גם מס חברות פוגע בקניין של בעלי חברות וגם מס על רווחי הון פוגע בקניין של בעלי הון. הכל לכאורה למען מטרה ראויה וכו' – אוצר המדינה.

    הנהגת שכר מקסימום תהיה למטרה טובה יותר, ובכל מקרה מאפשרת תמרון לבעלי חברות לקבוע את שכרם כרצונם ובלבד שיאפשרו גם לעובדים הזוטרים ביותר שלהם להתקיים בכבוד הראוי להם, שהרי בלעדיהם לא יכלו להיות בעלי חברות וממון וממילא לעובדי החברה מגיע נתח כלשהו מרווחיה ולא ייתכן ששכר מינימום יהא הנתח הזה בכל מקרה, בכל חברה שהיא, אפילו המדובר בחברה שבעליה משתכרים בזכותה במאות אלפי שקלים בחודש (שבסופו של דבר משמשים אותם לשם קניית חברות אחרות וניצול עובדים נוספים וחוזר חלילה).

    ברור שהנהגת שכר מקסימום תביא להתקוממות וייתכן אף לבריחת חברות מישראל, אבל אין לי בעיה, שיברחו, בכיף. כל חברה שתברח מכאן תאפשר למישהו חדש למלא את החסר. ואם לא חסר, מה טוב, כנראה שלא היינו זקוקים לחברה הזו.

  • מיכל  On 15/10/2006 at 12:17

    לכפות על בעלי חברות פרטיות התערבות שכזו, אבל אפשר לעשות דברים אחרים: להוציא מן החוק העסקה דרך חברות קבלניות, או לפחות לחייב גופים של ממשלתיים/ציבוריים העסקה ישירה של עובדים
    העלות שכר מינימום, כפי שהתחייבה העבודה לבוחריה והשיגה בקווי היסוד,
    חקיקת חוק פנסיה לכל,
    החזרת שירותים שהופרטו לידיים ממשלתיות (הנכסים שנמכרו – אבוד לנו.)

  • דרומי  On 16/10/2006 at 0:04

    אין שום בעיה עקרונית בחוק שכר מקסימום. זה צעד קיצוני, שלמיטב ידיעתי לא קיים כיום בשום מדינה מערבית – אבל מבחינה חוקית, אין שום מניעה לחוקק אותו. יכול להיות (לא נראה לי, אבל אני לא משפטן) שהוא עומד בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (הידוע בכינויו חוק יסוד זכות הקניין), אבל גם אם כן – אין מניעה לשנות גם את החוק הזה, זה פשוט דורש רוב גדול יותר בכנסת.
    למה נראה לך הגיוני להכריח בעלי עסקים לשלם לעובדים שלהם *לפחות* סכום מסוים, ולא נראה לך הגיוני להכריח אותם לשלם סכום מסויים *לכל היותר*?

  • מיכל  On 16/10/2006 at 0:10

    או ששרי אריסון גורפת את מרבית הסכום וקונה עוד שלוש יאכטות כל חודש?

  • אורי ס.  On 16/10/2006 at 0:50

    אולי באמת צריך להתפקד למפלגה הזו ולהחליף את השלטון מבפנים.

  • אור ברקת  On 16/10/2006 at 14:21

    מיכל – זה משנה כי בדרך כלל הסכום של שרי אריסון גורפת מלווה בכמה מפוטרים, המשכורות הגבוהות לא מגיעות מהריק. י

  • ניקול  On 16/10/2006 at 23:39

    אל : כל עובדי החברה
    הנושא: מערכת הנהלים החדשה

    משום שהחברה מעונינת לוודא שהפוטנציאל הגלום בעבודתך יגיע למיצוי מירבי, יכנסו הנהלים שלהלן לתוקף מיידי.

    1
    ימי מחלה
    אישור רופא לא יתקבל יותר כאישור עבור יום מחלה. אם ביכולתך להגיע לרופא – ביכולתך להגיע גם לעבודה.

    2
    ניתוחים
    חל איסור מוחלט על ביצוע ניתוחים. כל עוד עבודתך נמשכת כאן, גופך זקוק לכל האיברים שבו. אין לנסות להסיר דבר מהגוף. התקבלת לעבודה כמו שהינך. הסרת חלק מהגוף מהווה פגיעה ביחסי עובד-מעביד מצידך.

    3
    ימי הצהרה
    כל עובד יקבל 104 ימי הצהרה בשנה. הם נקראים "שישי" ו/או "שבת" (בתלות באיזורים השונים) .

    5
    ימי חופשה
    כל העובדים יצאו לחופשתם השנתית באותו זמן כל שנה. התאריכים לחופש יהיו אך ורק כדלקמן: ראש-השנה, יום-כיפור, סוכות(לא כולל חול-המועד), חנוכה, 1 בינואר, פורים, פסח(לא כולל חול-המועד), יום-העצמאות, ל"ג בעומר וחג השבועות.

    6
    ניחום אבלים
    ניחום אבלים אינו מהווה הצדקה לאי-נוכחות בעבודה. ממילא לא תוכל לעשות דבר עבור ידידיך, קרוביך או חבריך לעבודה שמתו. יש למצות כל אפשרות שאלה שאינם עובדי החברה ישתתפו בטקסי האבל. במקרה הבודדים והנדירים שבהם נוכחות עובד החברה בטקס היא צורך, יש לוודא ששעת הלוויה תיקבע לשעות אחה"צ המאוחרות. נשמח לאשר לך לעבוד במקום זמן ארוחת הצהריים ואז ניתן לצאת מהעבודה בהקדמה של שעה בתנאי שחלקך בעבודה בוצע.

    7
    העדרות העובד עקב מותו
    עובדה זו תתקבל כסיבה מוצדקת להעדרות. אולם, נדרשת הודעה מראש של שבועיים לפחות וכמו-כן על העובד לדאוג להדרכה-"חפיפה" עם מחליפו הצפוי.

    8
    שימוש בשירותים/נוחיות/טואלט
    זמן רב מדי מתבזבז בשירותים. מעתה יהיה השימוש בשירותים לפי מפתח לכסיקוגרפי. לדוגמא: כל העובדים ששמם מתחיל ב-"א" ישתמשו בשירותים רק בשעות 08:00-08:20 , כל העובדים ששמם מתחיל ב-"ב" ישתמשו בשירותים רק בשעות 08:20-08:40 , וכך הלאה. עובד שלא ינצל את חלון הזמן שלו, חייב לחכות ליום המחרת עד שיגיע חלון הזמן שלו שוב. במקרים חריגים ודחופים ניתן לבצע החלפה אחד-מול-אחד עם עובד אחר בתנאי שמנהליהם של שני העובדים אישרו את ההחלפה בכתב. בנוסף, תוחל מגבלת זמן של 3 דקות לשהיה בתא השירותים. בתום 3 דקות תופעל אזעקה קולית, גליל נייר הטואלט יתגלגל חזרה פנימה ודלת תא-השירותים תיפתח אוטומטית.

    9
    ביגוד
    מומלץ לכל עובד לבוא עם ביגוד/לבוש בהתאם לרמת השכר שלו. מי שיגיע לעבודה עם נעלי-ריצה "פראדה" ( 500$ לזוג) או עם תיק מסמכים "גוצ'י" (800$ ליחידה) יביא אותנו למסקנה שהוא מסודר פיננסית ומכאן שאינו זקוק לשום תוספת-שכר.

    כל השאלות וההערות, דאגות, תלונות, תסכולים, רגישויות, כעסים, רמיזות, תואנות ומענות, האשמות,הרהורים, תדהמות וכל דבר נוסף יש להפנות לכל מקום אחר שתבחרו.

    תודה עבור נאמנותכם לחברה.

  • רגוע  On 18/10/2006 at 13:26

    מקסימום בשוק הפרטי, עוברת את הגבול הדק בין סוציאליזם לקומוניזם.
    אני ממש לא שואל את המדינה כמה מותר לי להרוויח מהעסק הפרטי שלי.
    כל עוד אני ממלא את חובותי כחוק, אין לאף אחד זכות להיכנס לי לכיס בשם אידאלים של ילדים מתבגרים.

  • ספוטניק  On 19/10/2006 at 13:49

    אתה ידעת שב
    stumble upon

    אתה מתויג תחת הקטגוריה:
    african americans?

    משונה.

  • מילי  On 22/10/2006 at 22:37

    דווקא נחמד, שכר המקסימום. מצחיק איך אנשים מתרגלים למה שהוא חוקי עד שהם חושבים שהוא זהה למה שלגיטימי. טוב לעשות מדי פעם את התרגיל המחשבתי ולבדוק אם אנחנו מאמינים בזכות הקניין, והאם זה באמת חלק מהחופש שלנו, או שזה פשוט הזכות של מי שיש לו הרבה יותר כסף מאיתנו לדפוק אותנו, והזכות שלנו לפנטז שאם אנחנו היינו במקומו היינו יכולים לעשות את הותו הדבר…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: