על מראות עקומות ושקיות מלאות שתן

א.

כשהיינו ילדים אהבנו, החבר שלי הכי טוב דאז אריק ואני, לזרוק שקיות מים על עוברים ושבים תמימים. תחביב לא מזיק ומצחיק עד מאוד אם אתה בצד הזורק ועלבון גדול אם אתה בצד הנפגע: אתה שומע את הצחוק עוד לפני שפגעה בך השקית, ועד שהרמת את הראש כבר אין מה לראות; התריסים מוגפים, אין קול ואין עונה, ואת המשך הדרך אתה עושה רטוב ועצבני, מתכנן נקמות איומות ונוראות במי שייפול לידיך.

במיוחד אהבנו להטיל את פצצות המים האימתניות שלנו על חבורת הילדים היריבה מהבניין ממול. יריבות חריפה שררה בין שתי החבורות, ומי שחייו היו יקרים לו ידע שעדיף לו לא לעבור לבד בכיכר הגדולה ברחוב סולומון בשעות של אחרי הלימודים. זה תמיד נגמר במכות ובבכי, האמינו לי, למרות שהדמעות נשמרו תמיד לסוף, כשהמכים כבר הסתלקו ואתה נשארת לבד בכיכר הריקה והחשופה, אוסף את רכושך שפוזר, תוחב אותו חזרה אל הילקוט ומשתרך לאטך ברחוב התשעים ושלוש המוצל והקריר. מחר, אתה אומר לעצמך, מחר אני אקרא לאריק ויגאל ודודו וגבי, נכסח להם את הצורה ונראה להם מה זה אחת ולתמיד. אני עדיין מחכה למחר הזה, שיגיע כבר.

זו הייתה פתח תקווה של אמצע שנות השבעים – אם היית ילד דתי וממושקף היו לך רק שתי ברירות: 1. לקבל קצת מכות. 2. לקבל הרבה מכות.

כי זאת עליכם לדעת, קוראות וקוראים נכבדים, פתח תקווה היא מיניאטורה של המזרח התיכון כולו, חוץ מהחלק של הים (אבל כמו שלמזרח התיכון יש את אירופה, כך לפתח תקווה יש את תל אביב).

 

ב.

תקרית אחת זכורה לי במיוחד. אחר צהריים פתח תקוואי לוהט, אריק ואני אצלו בבית, ומהחלון אנחנו רואים את החבורה היריבה משחקת כדורגל בחצר. מיד ידענו מה עלינו לעשות; הבאנו את שקיות המים – תחמושת כפולה הפעם, כי היה הרבה על מה לנקום – והחילונו למלא אותן.

בעיצומו של תהליך ההתחמשות נכנס לחדר אחיו הגדול של אריק. מה אתם עושים, שאל. סיפרנו לו והוא הציע רעיון מנצח: למה שלא תשתינו בתוך השקיות? כך, הניצחון יהיה כפול. עד היום אני זוכר את הרגע הזה, הרגע בו נבטה בי ההכרה שכל סכסוך נדון להסלמה, אבל אז לא הייתי מודע לכל זה. מה שאני זוכר מאותו הרגע הוא את הלב שלי, שנצבט: אוף, למה לי אין אח גדול עם רעיונות גאוניים כאלה?

בקיצור, שלפנו את מה ששלפנו, עשינו את מה שעשינו, קשרנו את השקיות, וברגע הנכון טיווחנו את האויב. זו הייתה הצלחה מסחררת – שתיים מתוך ארבע השקיות פגעו פגיעה ישירה במטרות, ושתי השקיות הנוספות התפוצצו בנקודות אסטרטגיות תוך שהן גורמות לא מעט נזק לאויב.

מרוב שמחה אפילו לא טרחנו להסתתר, ומהחלון צעקנו וצחקנו באקסטזה של ניצחון. יריבינו התפדחו לאללה, כמובן, שהרי את התבוסה הזו קשה היה להסתיר. כדרכם של ילדים – הנה אני מגיע לפאנץ' – ניסו יריבינו להפוך את ההפסד לניצחון, ולנגד עינינו הנדהמות מרחו על עצמם, על כל הגוף – ממש כך – את תוכן השקיות כשהם קוראים בשמחה: הו, איזה כיף! תודה על המקלחת! היה לנו נורא חם! אפשר עוד?!

 

ג.

את הנמשל אין טעם להסביר ולפרט, כל אחד יכול להבין מה שהוא רוצה מהסיפור הזה. זה מה שיפה בו. החבורה היריבה יכולה להיות החיזבאללה, כמובן, שמציג את עצמו כמנצח למרות שאנחנו טוחנים לו את הצורה (כאן אולי המקום להבהיר: למרות שאני מתנגד למלחמה ורוצה שהיא תיפסק ברור לי באיזה צד אני. אני בצד שלנו, בצד של הצודקים. יש לי הרבה דברים נגד הרמטכ"ל ונגד הממשלה, אבל נגד החיילים אין לי דבר וחצי דבר. הם המשפחה שלי והחברים שלי, לעזאזל, ואני מאחל להם רק טוב ורוצה שיחזרו הביתה בשלום).

אבל החבורה ההיא, המבריקה משתן לא שלה שעלה לה לראש, יכולה להיות גם המנהיגים הלא דגולים שלנו, קברניטי המלחמה, שגם הם מציגים כמעט כל דבר שקורה כניצחון סוחף שלנו. הם רצו שייתנו להם להלחם עוד, אבל ברגע שכפו עליהם הפסקת אש (שהדיבור עליה החזיק כשעה) הם טענו שזה מה שהם תמיד רצו.

לא סתם אמרתי שלגדול בפתח תקווה עוזר לך להבין את המזרח התיכון – כאן הדיבורים קובעים יותר מהמעשים. כאן כל המראות עקומות וכל אחד רואה ומראה מה שהוא רוצה. כולם טוענים לניצחון, אבל אף אחד לא באמת מנצח. אנחנו מנצחים יותר, זה ברור, אבל אף אחד משלישיית המנהיגים שלנו לא מודה באמת האמיתית: זה רק הסיבוב הראשון.

 

ד.

אנחנו ננצח את המלחמה הזו, זה די ברור, גם כי אין לנו ברירה וגם כי אנחנו יותר חזקים וצודקים. אבל כמו שזה נראה לי עכשיו, בסופה נישאר עם צחנה קלה של שתן שמרוח עלינו. כי בגרסה אחרת של הנמשל, מנהיגינו האמיצים הם שזורקים עלינו את שקית השתן. אנחנו חושבים שהם מצ'פרים אותנו במקלחת נעימה ביום חם, והם לא מוכנים לגלות לנו את האמת בדיוק מאותה הסיבה שהחבר שלי אריק ואני לא גילינו (עד היום) את האמת לחבורה היריבה – הם היו קורעים לנו את הצורה.

אנחנו ננצח את המלחמה הזו, אבל הזיכרון החזק ביותר שיישאר ממנה הוא זיכרון המראה העקומה שהציבו מולנו המנהיגים שלנו והתקשורת שלנו. האחרונה לא הראתה לנו את התמונות האמיתיות של מה שקורה, כאן ובצד השני של הגבול, והראשונים דאגו להציג כל דבר בצורה מעוותת לחלוטין.

 

ה.

ניקח לדוגמה את ההתבטאות של אולמרט שקשר בין המלחמה וההתכנסות. רבים טענו שמדובר בהתבטאות אומללה, אבל זו לא האמת. יותר משזו התבטאות אומללה, זו מראה שהייתה מיועדת למישהו אחר ורק טעות (טעות של טירון, כמובן) הציבה אותה מולנו. אולמרט חשב להציג את התזה הזו רק כלפי חוץ, אבל לא הלך לו, ועכשיו רק אלוהים יודע איך הוא יצליח לבצע את ההתכנסות הזו, שאני אגב לא תומך בה בכלל, כי בעיניי אין מראה מסוכנת ומעוקמת יותר מהמראה שהוא, רה"מ, מציב מולנו – מראת החד-צדדיות. כאילו שיכול להיות משהו חד צדדי במרחב הזה שלנו. תאמינו לי, אני מפתח תקווה ואני יודע: אין סיכוי לשום דבר חד צדדי. האם יש סיכוי למשהו דו-צדדי? וואללה, אין לי מושג.

 

ו.

בחנויות הבגדים, וזה לא סוד, המראות מעוקמות בצורה כזו שתמיד תיראה גבוה יותר ורזה יותר ממה שאתה באמת. במלחמות, המראות מעוקמות בצורה כזו שתמיד תיראה מנצח יותר וחכם יותר וצודק יותר ממה שאתה באמת.

אלא שאף אחד לא יכול לשהות בחנות בגדים – או במלחמה – ליותר מדי זמן. בסוף אנחנו יוצאים החוצה, אל הרחוב, אל המרחב. בסוף אנחנו חוזרים הביתה ונעמדים מול מראה אמיתית, נכונה, ורק אז אנחנו רואים את האמת כמו שהיא: אנחנו לא כל כך רזים וגבוהים, אנחנו לא כל כך חכמים וצודקים. ההבדל היחיד הוא שחלק מחנויות הבגדים יסכימו להחזיר לך את הכסף או לפחות לתת לך זיכוי. במציאות שלנו במזרח התיכון אין לך שום סיכוי לקבל שום זיכוי.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קוראת  On 10/08/2006 at 20:47

    כתוב יפה נכון ומדוייק. מסכימה עם כל מילה ,
    (למרות שאין לי ניסיון עם שקיות שתן),
    לצער כולנו.

  • אורן  On 10/08/2006 at 21:21

    בכלל לא בטוח, אלא אם כל סיום שלה הוא ניצחון. סביר יותר שבכל מקרה נפסיד את המלחמה הזו מאחר וכבר קבענו שישראל מוכנה לספוג אלפי טילים, מוכנה לספוג מליון או יותר של אזרחים במקלטים במשך חודש(ים), מוכנה שיחטפו לה חיילים ולא יוחזרו (כאן – אולי. והלוואי שאתבדה), ומוכנה שמדינה שכנה תחזיק גם אירגון טרור בצד הצבא הרשמי.

    עכשיו נותר לנו רק למזער נזקים.
    אולי לחסל את נסראללה. ובעיקר לנסות להראות שכל מה שספגנו גורם לתגובה "קיצונית" שלא מחסלת את בסיס התמיכה של החיזבאללה.
    בכל מקרה הפסדנו והלקח לכל אירגון טרור פונדמנטליסטי שמוכן להקריב את חייליו וחיי תומכיו הוא שישראל מפסידה ומתקפלת (אצלינו קוראים לזה "נורמליות" או לחלופין "רוח גבית לטרור" – תלוי את מי שואלים)

    ולא שהמלחמה הזו לא מוצדקת. אבל הפסדנו אותה עוד לפני שהיא החלה.

    עכשיו נלך לראות בית"ר

  • יהויכין ספיפוגל  On 10/08/2006 at 23:53

    אני הייתי מת לראות שקית עם שתן שפוכה עליך

  • רפי  On 11/08/2006 at 12:19

    היי דרור..ראשית כפתח תקואי בהווה- כן עדיין… אהבתי את המאמר ואת הסופרלטיבים ואני מסכים שהיא (לפחות) ראויה להיות משל מסוג מסוים – אבל כמי שמכיר אותה ולדעתי גם אתה עדיין קצת מכיר- תבדוק טוב היא ראויה להיות גם משל וגם נמשל- במיוחד לאור ההתפתחויות הפלילייות האחרונות בקרב הממסד המקומי – תרים כפפה?.

  • דרור פויר  On 11/08/2006 at 14:12

    רפי – תן פרטים

  • יוחאי עילם  On 11/08/2006 at 17:48

    גם בבאר שבע דברים עובדים ככה.

  • צ'ינסקי  On 12/08/2006 at 9:21

    ההאאא!!!
    עניים שקיות המים – מעולה. אני גדלתי (בעוונותי) בנתניה, שם שיחקנו את אותו משחק בדיוק.
    אחר כך בשטחים ובצבא שלי ערבים קטנים זרקו עלי שקיות כאלה רק עם שתן ערבי צעיר.
    כל שאר הפוסט – יפה וחכם.

    צינסקי.

  • תמר  On 13/08/2006 at 1:45

    אכן, פוסט חכם.

  • מאיר דויטש  On 13/08/2006 at 9:34

    תודה, ביטאת יפה רגשות ותחושות קיימות (גם בראשון לציון בשנות ה- 70 זה עבד ככה…)

  • הדר  On 13/08/2006 at 12:14

    כמהנחמד לשוטט באינטרנט ולמצוא דברי חכמה
    דרור,אתה כותב פשוט מצויין, נהניתי מאד

  • מיקי גלפרין  On 13/08/2006 at 17:11

    אבל ככה או ככה, הצלחת לגרום לי להרהר בעניין. קטע מאוד מעניין ויפה. כל הכבוד!
    נקווה, עם זאת, שמחר הסחיטה המלחמתית הזו תיגמר. אמן!

  • אסף פדרמן  On 13/08/2006 at 21:16

    אפילו שאתה כותב שכבר ניצחנו מובלע בדברים שלך שבכלל לא ברור מי ניצח ובכמה.

    ואם לא יודעים מי בדיוק ניצח איך אפשר לדעת שהמחיר היה כדאי? זה יכול היה להכנס למשל חנות הבגדים….

    כמה כמה נגמר ישראל-חיזבאללה?

    אני רואה בעיקר מפסידים. הם הפסידו יותר. סו ווט.

  • "לכשכש בכלב"  On 14/08/2006 at 2:36

    "אין זה משנה כלל אם המלחמה ממשית או לאו,הנצחון אינו אפשרי.
    מלחמה לא נועדה שינצחו בה,היא נועדה להתמשך.
    חברה היררכית תיתכן על בסיס עוני ובערות,הגרסה החדשה הזו היא העבר,ולא היה יכול להיות עבר שונה ממנו.
    בעיקרון,מאמץ המלחמה מתוכנן תמיד כך
    שיחזיק את החברה על גבול הרעב,את המלחמה יוזמת הקבוצה השלטת נגד נתיניה
    מטרתה איננה נצחון על יוראסיה או על מזרח אסיה, אלא שימור המבנה החברתי הזה בדיוק."
    (ג'ורג' אורוול, "1984")

  • אבי  On 22/08/2006 at 15:17

    בבת ים זורקים ביצים …(בשבועות)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: