האנומליה של האמפטיה

 

א.

אנחנו, הישראלים, שרוטים לגמרי. אחת מהשריטות העמוקות שלנו – עליה אנחנו משלמים עכשיו ועוד נשלם רבות – היא האובדן המוחלט של היכולת לחוש אמפטיה לכל מי שהוא לא משלנו. אני לא מדבר על אהדה או רחמים או על השאלה מי צודק ומי אשם, אני מדבר על האמפטיה הפשוטה, הבסיסית, לכל מי שהוא בנאדם, לכל מי שהוא לא אנחנו. המלחמה הזו חשפה את השריטה הזו בכל תפארתה.

רוב האנשים במדינת ישראל של קיץ 2006 חושבים שאמפטיה היא כמו עוגה, שכל חתיכה שחותכים ממנה משאירה ממנה פחות, וצריך לשמור שלא ייגמר. כאילו שאמפטיה לילד מבירות שביתו נהרס או לסבתא מצור שהפכה פליטה באה על חשבון או גורעת מהאמפטיה לחקלאי מהגליל שהאפרסקים שלו נרקבים על העצים באין קוטף או לילדה מעכו שטיל פגע פגיעה ישירה בחדר שלה, ולהפך – כאילו שהצער על נפגעים בצד שלנו חייב להתאזן על ידי שמחה כשנפגעים בצד השני.

בשלב הזה הייתי אמור להצטדק, כמו שמצטדקים הרבה כותבים, ולהצהיר מיד על אהדתי לצה"ל, חיבתי למלחמה, ועל זה שגם אני רוצה להיכנס בהם ושאין ברירה אלא להפציץ וכל זה. אבל לא אעשה את זה, כי זה רק יוכיח את הדבר שאני יוצא נגדו ויקבע את מעמד האמפטיה לאנשים שהם לא אנחנו כרגש לא טבעי שיש להתנצל עליו ולהסביר אותו; הייתי גם אמור להצהיר בקול גדול שאני מעדיף את המתים רק בצד שלהם; הייתי אמור גם לשיר את הלהיט הגדול והדוחה של הימים האלה, "שמאלני הייתי אבל התפכחתי". אבל לא. לא אעשה את זה. זה ברור מאליו מי אני ולאיזה צד אני שייך, אבל העובדה הזו לא באה על חשבון הכאב והצער על מותם של אנשים אחרים.

כשאנשים בישראל של קיץ 2006 עוצמים את עיניהם ואוטמים את ליבם אל מול 900 אלף פליטים ומאות ילדים הרוגים הם אוטמים את ליבם ועוצמים את עיניהם אל כל מה שהוא אנושי ומוסרי.

האנשים שחושבים שלהצטער על מתים בצד השני של הגבול זו חולשה, שלא לומר בגידה, הם אנשים מסוכנים.

אמפטיה היא לא עוגה. היא לא נגמרת אם משתמשים בה יותר, ההפך הגמור הוא הנכון – היא נגמרת הרבה יותר מהר אם משתמשים בה מעט ובסלקטיביות. האנשים שאין להם אמפטיה בסיסית כלפי אזרחים בצד השני של הגבול יאבדו מהר מאוד את האמפטיה כלפי אנשים בצד הזה של הגבול.

 

ב.

האנומליה של האמפטיה בחיים הציבוריים בישראל מגיעה לשיאים של קיטש וגועל נפש. נתחיל באנומליה הקטנה יחסית, זו האומרת שאם אתה מרגיש אמפטיה אתה מצדיק את הצד השני ושיש לך פוסטר של נסראללה מעל המיטה. זו הטענה הקבועה של הימין הקולני, הטוקבקי. זו טענה שגויה, שלא לומר מטומטמת לחלוטין.

לאנומליה של האמפטיה בישראל עוד תופעה: לאמפטיה שלא הופנתה אל הנפגעים בצד השני אין לאן ללכת, אז היא חוזרת אלינו, מתחלקת באופן לא טבעי ומציפה, ואז מטביעה, אותנו. אנו טובעים בדביקות נוראה, ובאמת שנאמר כבר הכול על הבנקים, רשתות השיווק, חברות התקשורת ומי שאתם לא רוצים והניצול הציני שלהם את המצב. כולם מחבקים פה את כולם. אם היינו מפסיקים רגע להתחבק יכול להיות שאולי היינו רואים את התמונה הגדולה, אבל כרגע אין סיכוי, ומי יודע אם אי פעם יהיה.

 

ג.

ולמרות הכל, כמו שאומרים, יש לנו יום יום חג – שלושה ימי הולדת אנחנו חוגגים בשבוע-שבועיים הקרובים, שלושתם עגומים למדי – שנה להתנתקות, 100 ימי ממשלת אולמרט-פרץ, ואוטוטו אנחנו כבר מציינים חודש ראשון למלחמה.

שנה להתנתקות, הא? איך הזמן רץ גם כשלא נהנים. איזה כישלון מפואר! דברנו על חוסר האמפטיה בסעיף הקודם, וההתנתקות – בעיקר ביחס למפונים – היא הדוגמה המובהקת. גם אני חטאתי בה, מודה, אבל השתניתי. וחוץ מזה, אני קטן והממשלה גדולה.

ומה עם כוחות הביטחון, המנצחים הגדולים של ההתנתקות, שבצעו את המהלך בכזו רגישות ובנחישות נחושה לא פחות – איפה הם שנה אחרי? עושה רושם שאת השיא של ההתנתקות קשה להם לשחזר, ואיך אפשר להאשים אותם? כמה קל היה להתעמת עם בני נוער דומעים שרק רוצים להתחבק ומתפנים כמו ילדים טובים. איפה הנוער ההוא ואיפה האויב של העכשיו.

אני לא יכול שלא להפנות את תשומת לבכם לנקודה מעניינת: האם רק אני מרגיש שהצבא תפקד הרבה יותר טוב לפני שנה, כשהעם היה חצוי, שלא לומר קרוע, מאשר הדרך בה הוא מתפקד עכשיו, כשהקונצנזוס מלא כמעט לחלוטין וכשכולם מעודדים אותו? איך מסבירים את זה?

אחד התחביבים הגדולים של הימין הוא להגיד "אמרנו לכם". גם לי יש "אמרנו לכם" קטן משלי. במהלך ההתנתקות כתבתי שהדבר היחיד שיוכל לאחד שוב את העם הזה זה להיכנס בערבים, לטחון להם את הצורה טוב טוב, ולהירגע. צדקתי. האם אני שמח? לא.

 

ד.

100 ימי החסד של ממשלת אולמרט-פרץ גם הם עומדים להסתיים ממש אוטוטו. הרבה חסד לא היה לנו במאה הימים האלה. למעשה, מי יכול לזכור מה היה פה לפני המלחמה?

ובכל זאת, משהו עולה לי, זיכרון ישן על סדר יום חברתי חדש, פרצוף של מנהיג חברתי שעלה לגדולה, מערכת בחירות שנסובה כולה על הקלף החברתי, גמלאים, ועוד גמלאים, ועוד גמלאים. הכל היה נורא חברתי פה, כולל שלי יחימוביץ'. ואחר כך, בכלל היתה שמחה גדולה: סוף עידן הגנרלים, סדר יום אזרחי, אל תשאלו.

אין צורך לומר איפה הקלף החברתי נמצא עכשיו. הוא נזנח ונשכח כמו בכל פעם. גם כאן הדינמיקה היא כל כך קבועה שאין שום חוכמה להמשיך ולהגיד "אמרנו לכם": כשהשד החברתי מרים ראש, ישראל יוצאת למלחמה ומחזירה אותו לארון. וכן, אתם יכולים להשוות את המשפט האחרון לסוף הסעיף הקודם – הדבר היחיד שתמיד מרגיע אותנו, לא חשוב מה קרה, זה להיכנס בערבים.

עצוב גם לחשוב על סדר היום האזרחי, כששני האזרחים הטריים בראשות הממשלה רק רוצים לשחק בחיילים, לירות, להרוג, לכתוש, למעוך. אין סדר יום אזרחי פה, אף פעם לא היה ליותר מכמה שבועות.

רגע לפני תום מאה ימי החסד של הממשלה, כבר ברור שכל מערכת הבחירות הייתה כמעט לשווא. קדימה לא תחזיק מעמד, הגמלאים נעלמו, ומפלגת העבודה היא בדיחה גרועה. קצת עצוב, אבל לא יותר מדי.

 

ה.

ורק המלחמה מתקרבת לסיום החודש הראשון שלה בצעדים בוטחים, וכמו שזה נראה עכשיו היא תחזיק יותר זמן מהממשלה והלוואי שאני טועה. על מאפייניה הבולטים כבר כתבנו ועוד נכתוב. ובכל זאת, הרושם שמתקבל אצלי הוא שככל שהמלחמה מתקדמת, כך היא מתקרבת; מכרים, חברים ובני משפחה נקראים פתאום למילואים והדיכאון הולך ונעשה כבד מיום ליום.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עודד בן-דוד  On 03/08/2006 at 19:22

    על שניסחת זאת באופן מדוייק כל-כך

  • ד.ט  On 03/08/2006 at 19:25

    >>>> אנחנו, הישראלים, שרוטים לגמרי. אחת מהשריטות העמוקות שלנו – עליה אנחנו משלמים עכשיו ועוד נשלם רבות – היא האובדן המוחלט של היכולת לחוש אמפטיה לכל מי שהוא לא משלנו

    אני לא חושב שאין לנו יכולת כזו, כאשר מבקש האמפטיה אינו מזוהה על ידינו כאוייב. אם כי אולי המעורבות שלנו במקרים כאלה פחותה משהיתה צריכה להיות ומכפי שהיא אצל עמים אחרים.

    כאשר מבקש האמפטיה מזוהה עם האוייב, אכן אנו לוקים בשריטה זו. אבל אני חושב שבזה אנחנו ככל העמים. בפרט העם השכן שמחלק סוכריות אחרי פיגוע.

  • עמיחי שלו  On 03/08/2006 at 19:32

    אמפטיה היא לא עוגה. היא לא נגמרת אם משתמשים בה יותר, ההפך הגמור הוא הנכון – היא נגמרת הרבה יותר מהר אם משתמשים בה מעט ובסלקטיביות. האנשים שאין להם אמפטיה בסיסית כלפי אזרחים בצד השני של הגבול יאבדו מהר מאוד את האמפטיה כלפי אנשים בצד הזה של הגבול

    פשוט נכון ויפיפה

  • אש  On 03/08/2006 at 19:32

    היתה פותרת לך את כל הבעיות ומשאירה אותך בבית מאפה אין סופי לאמפטיה

  • שי  On 03/08/2006 at 19:43

    ישראל מפסידה? האם הימין יצטרף להפגנות בקרוב? האם השמאל יצטרף? האם יש שמאל במלחמות? האם כבר החלו לחשוב על הפצצות החזקות?

  • אסף פדרמן  On 03/08/2006 at 21:57

    חלק א' שלך כאילו נוצר בראש לי. מסכים אם החלקים האחרים אבל א' באמת היה צריך להכתב כבר מזמן – שמע, אפילו בפורום הבודהיסטי של תובנה אנשים הרגישו חופשי לשנוא ולהצדיק.
    למה לא אמרתי כלום? כי נולדה לי בת.
    הנה גם הכנסתי את זה כאן.
    המילים אב גאה מקועקעות לי על המצח.

  • הצבנ"ע  On 03/08/2006 at 23:10

    שנים מתאמנים בזה על חלשי ומוחלשי החברה הישראלית: הנכים, בעלי החריגויות, מוחלשי התכניות הכלכליות לפני תוך כדי ואחרי ביבי, ומהרגע הראשון של המלחמה, גם בעניים ובעלי המוגבלויות שבצפון.
    אחרי אימונים מחשלים שכאלה, לא קשה להיות לא-אמפתי כלפי מי ש"בצד השני".

  • ימימה  On 03/08/2006 at 23:18

    הרבה. (ומזל טוב לאסף, אגב. בת זה כיף לא נורמלי!)

    מה שכן, יש פה איזה כשל לוגי קל, לדעתי. הרי להגיד שאמפתיה זה לא עוגה (אגב, חשבתי על א' אבל אצלי האמפתיה היא תמיד בתי"ו) זה בעצם לומר שלאמפתיה אין כמויות, ואז חלק ב' קצת סותר את זה. החלק השני של חלק ב', זאת אומרת.

    זה אמנם נכון, מה שאמרת על כל הדביקות הזו, אבל לא מסתדר עם התזה, חוששתני.

  • חייש  On 03/08/2006 at 23:44

    שיכול להדליק נרות אחרים מבלי שלהבתו תיפגע במאומה. אני לא יודע אם הבעיה פה היא חוסר אמפתיה. יש פה תיעוב. יש פה אנשים שכשהם שומעים שהורדנו בניין גדוש ילדים הם נחרדים מהנזק התקשורתי שחוללנו, אך מצד שני שמחים שלפחות תקענו אותם הפעם כמו שצריך. יש איזשהו "הם" שאפשר וצריך לתקוע, וכל עוד שזה "הם", לא תיתכן אמפתיה. הם כמו ג'וקים.

  • אורן  On 04/08/2006 at 3:09

    בין שמחה על פגיעה לבין העדר אמפתיה.
    יש לי המון אמפתיה לפליטי קטרינה, ליתומי הצונאמי ולנפגעי הטייפון בסין. יש לי גם אמפתיה לחלשים בחברה הישראלית.
    אין לי שמחה על אזרחים לבנונים הרוגים ופליטים אבל קצת קשה לי לגלות אמפתיה כלפי אלו שמחלקים סוכריות כל פעם שקורה לי אסון. קשה לי לגלות אמפתיה כלפי מעריצי נסראללה והכרזותיו על השמדת ישראל. קשה לי לחוש אמפתיה לאלו שבמקום לקום ולמחות ולהפגין נגד אירגון טרור שמשתלט להם על המדינה ובמקום לבקש מהממשלה שלהם שתחיל את ריבונותה ותגן עליהם מהמיליציות האיסלאמיות – במקום כל אלו הם השאילו את בתיהם ללוחמים, הפכו את המחסנים למחסני נשק והיסליקו עמדות לירי רקטות בקומות העליונות.

    כשאני אשתכנע שהם לא רוצים להרוג אותי אני גם אגלה אמפתיה. עכשיו קצת קשה לי. מודה.

  • אריקה  On 04/08/2006 at 3:36

    לפרסם פוסט על אמפטיה ללבנונים ברשימות זה דבר אחד, לפרסם את זה בגלובס זה כבר משהו אחר. מן הסתם התגובות שם יהיו פחות אוהדות, וזה למה זה כל כך חשוב.

  • אריקה  On 04/08/2006 at 3:49

    בטח לא תכעס אם אכניס לכאן את זה
    http://www.opolitics.org/lebanon/
    לינק לחתימה על עצומה (לנשים בלבד) לא שאני מאמינה שזה יעזור, אבל החוסר אונים הזה- שבו תפקידנו מסתיים בלגדל את החיילים למלחמות הבאות רק כדי להעלות אותם לזבח כשהם בני שמונה עשרה- הורג אותי

  • אורית  On 04/08/2006 at 9:58

    כשאתה מדבר אל "יש פה אנשים…הם נחרדים…אך מצד שני שמחים" אתה משתמש בדיוק באותו "הם" מלא בוז ומכליל שאינו רואה ניואנסים, רק תיעוב כלפי איזשהו אספסוף של "הם".
    אמפטיה ותיעוב הם כלים שרצוי להחיל ולהימנע מהם בהתאם, על שני הצדדים.

  • רגוע  On 04/08/2006 at 10:39

    עצמית וטפיחות שכם הדדיות פתחת פה.
    איזו עליונות מוסרית של יפי הנפש והמצפון.
    כמה הזדהות קדושה עם האויב המיוסר, מתובלת בקורטוב שנאה עצמית, בשביל המסורת היהודית.

    נקודה קטנה, מי שמצביע למוחמד ברכה, תומך וחבר של הסאיד נסראללה ופטרונו האמפתי, אכן ראוי שיצהיר על אופי הפוסטרים התלויים מעל מיטתו.

  • חייש  On 04/08/2006 at 10:51

    נכון מאד. אני לא אמפתיה כלפי מי שמתייחס לחיי אדם בגסות-לב. בטח שלא תחושת שייכות. הם לא אחיי. מצד שני, הם גם לא בדיוק מופצצים מן האוויר דבר יום ביומו, כך ש*הם* יכולים להסתדר גם בלי האמפתיה שלי. אין איום מתמיד על שלומם.

  • אורן  On 04/08/2006 at 10:59

    נדמה לי שגם ה*הם* הלבנונים יכולים להסתדר בלי האמפתיה שלך. אני לא יכול לדמיין צורה אחת שהאמפטיה שלך עוזרת *להם*.

  • צופה מהצד  On 04/08/2006 at 11:10

    מסכימה עם כל מילה. כתוב נפלא.

  • ד.ט  On 04/08/2006 at 11:26

    לנוכח ההסכמה הדי גורפת כאן עם הנאמר: השריטה של אדישות כלפי סבלו של אוייבך, כאשר אתה נתון בסכנה מידיו, אינה ישראלית אלא אנושית.

    ספק רב אם סבלם של אנשי המבורג וברלין המופצצים (על טפם וזקניהם) נגע לליבם של האנגלים בימי הבליץ, או כשנחתו רקטות גרמניות בלונדון.

  • תמר  On 04/08/2006 at 11:54

    חלק א' מדויק להפליא. תודה.

  • לי  On 04/08/2006 at 13:03

    גם אותי העניין הזה מטריד כבר מזמן. ואני שמחה מאוד שהזכרת גם את עניין המתנחלים שפונו.

  • תראזימאכוס  On 04/08/2006 at 14:46

    או בלשונם של חז"ל: "עניי עירך קודמים".

    (נדמה לי שאם יעשו מחקר מי שונא יותר: השמאל את הימין, או הימין את השמאל, השמאל ינצח בגדול.)

  • חייש  On 04/08/2006 at 18:52

    חלק מאותם "הם" מופצצים ע"י רקטות כבר כמה חודשים עם התגברות המינון בשבועות האחרונים.
    חלקים אחרים של אותם "הם" שרויים כעת בחרדה אותה "הם" תופסים כקיומית, אתה יודע לא תופסים אדם בצערו וכו'.
    נדמה לי שכשדרור דיבר על עוגת אמפתיה שלא מתכלה, הוא התכוון לאמפתיה להם שלהם אבל לא פחות גם להם שלנו.

  • אורית  On 04/08/2006 at 18:52

    והתגובה שמעלי היא שלי והתייחסה לחייש – טעות בשדות.

  • הפקיד  On 04/08/2006 at 20:28

    אני חש שאחרי המאה העשרים יש צו מוסרי להרגיש אמפטיה לאחר, גם אם הוא אויב. כי עם אמפטיה לאחר, הגרמנים לא היו שורפים יהודים, והקומוניסטים בברה"מ לא היו הורגים את "אויבי העם", וכך הלאה.
    אלא שלא נראה לי שזאת מסקנה מקובלת במדינת היהודים.

  • חייש  On 04/08/2006 at 23:35

    אורן: האמפתיה שלי אל הלבנונים כבני אדם מוציאה אותי לרחוב, להפגין כנגד המלחמה. אומרים שב82 זה עזר באיזשהי רמה, אני נותן לזה צ'אנס.
    אורית: על כל תושב צפון אומלל שנאלץ לספוג מכה בצורת שיבוש טוטאלי של חיי היומיום, יש שלושה תושבי מרכז הארץ שהלחימה לא פוגעת בהם ישירות ובכ"ז הם היו מעוניינים לראות בה כמה שיותר משופמים מתים.

  • רוברטו גונזאלס  On 05/08/2006 at 1:32

    בנפשו ובמוחו של כל יהודי מקנן הפחד. זה כמעט גנטי אצלנו. אנחנו צאצאים של אנשים ששרדו. משהו בתהליכי החשיבה שלהם שהדריך את שרידתם נצרב בודאי בגנים. מכיוון שהאמיצים והגאים בד"כ מתים, הרי שבשורדים יש משהו אחר, מנה בריאה של פחד ושפלות רוח, שמגמיש אותם ומאפשר את שרידותם.

    את הפחד מטפחים את זה בנו מגיל הגנון (היוונים והמן הרשע), לאורך שנות החינוך שלנו וברובנו גם בשנות השירות הצבאי. הממסד אולי לא חושב שזה המסר אבל ממסדים לרוב אינם מודעים למעשיהם.

    מדי פעם קם איזה רב שונאים שכזה, שמאיים להשמידנו ללא זכר ומחזק את הציווי הגנטי והחינוכי.

    כשאני שומע את אחמדיניגד ואת שליחו החיזבולאי לא ממש נותר בי מקום לאמפטיה ללבנונים האומללים שהגנראלים שלנו מפוצצים שלא לצורך. ככה זה כשמפחדים.

  • אורית  On 05/08/2006 at 3:40

    זו מדינה קטנה מדי מכדי שמלחמה (מוצדקת או לא) לא תפגע בך ישירות. בשביל חרדה וכעס לא צריך רקטות שנופלות במדשאה הפרטית, מספיקה דאגה לקרובי משפחה וחברים שנמצאים בצפון, בדרום ובשירות מילואים.
    לא מעט מהתגובות ה"מתלהמות" מגיעות משם.
    אתה לא צריך להעריך את התגובות האלה אבל הבנה של המקור שלהן, במקום הביטול המתנשא של "אספסוף", היא בדיוק אמפתיה.

    לפי ההיגיון שאתה מציג פה, פלסטינאי שמשפחתו חיה בירדן מאז 48' אינו זכאי לכאוב את הכיבוש, כי החיילים לא נכנסים לו לבית "ישירות".

  • חייש  On 05/08/2006 at 12:24

    הפלסטינאי יכול לכאוב את הכיבוש והצפוני יכול לכאוב את הקטיושות. לפלסטינאי שעקב כאב הכיבוש תומך בהרג אזרחים ישראלים אנחנו נקרא תומך טרור, לישראלי שתומך בהרג אזרחים לבנונים נקרא פטריוט.

  • ד.ט  On 06/08/2006 at 13:41

    תגובות כאלה:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3287069,00.html
    עוד לא ראיתי אצלנו. אולי אני לא מסתובב מספיק.

  • צביקה ברנהולץ  On 06/08/2006 at 14:35

    מילים כדורבנות, על האמפתיה. היא באמת לא משחק סכום אפס.

  • moon  On 06/08/2006 at 22:19

    תגיד דרור ,ככה זה אצל השמאל ההזוי?
    האמפטיה מתעוררת רק כשפותחים את חלון ציפור הנפש ומביטים לצד השני?
    יש בך אמפטיה לחיילםי שנחטפו, לקטיושות שחוטפים בצפון?
    האם שמענו את האמפטיה שלך כשחטפו ישובי הגבול בדרום לאחר ההתנתקות שרובינו יחלנו לה?
    איך זה שהשמאל ההזוי מתעוררת אצלו האמפטיה רק כשהצד הערבי סובל?
    זה קשור לצימחונות? לאהבת בעלי חיים?
    למה זה קשור בדיוק
    איפה לעזעזל אינסטינקט ההישרדות היהודי שבך?
    אתה יכול לרגע לנער את ערימת תלתליך המפוארת ולהביט נכוחה, לפעוןר את אוזניך ולהקישב לנאמר ע"י סניורה ראש ממשלת חיזבולה, סליחה לבנון?
    האם אתה מקשיב לסוריה? האם אתה מבין שהם מזרימים נשק ללבנון?
    האם אתה מקשיב לתוקפנות האירנית?
    האם שש שנים של שאננות ותקווה לשקט ושלום שהתנפצו לנגד עיננו לא הספיקו לך?

    למה אתה חושב לעזאזל שהדיבור סטייל ה סיקסטיז הזה בעד שלום וסקס ואחווה
    הופך אותך יותר צודק וחכם וסקסי????

    מה עוד צריך לקרות כדי שהשמאל ההזוי יוכל לעשות הפרדה מנטאלית בין הרדיפה לשלום לבין ההבנה שהקם להורגיך השכם להורגו
    ולהבין שאין סתירה בין השניים?

    שמע דרור זה נורא באופנה למחוק דברים מהסוג הזה
    יואב קרני מוחק אותי, מתי שמואלוב מוחק אותי
    מה שממש זועק עד כמה השמאל ההזוי הוא חסר סובלנות וחופש ביטוי כאשר דורכים לו על האצבעות היאפיות שלו

    כך ש…אתה בהחלט יכול למחוק אותי
    אבל בכול מקרה לגיטימי בעיני לענות למלל ההזוי של פלג שבעיני לא מייצג את השמאל השפוי
    ממש לא

    אלא עדת בכיינות ותאוריה שרק יודעת למלמל מנטרות ידועות ושחוקות מראש

    צר לי לדעת שביום שלאחר המלחמה
    מחנה השלום – מחנה השמאל יתפצל ויתפצל בענק
    אני לא אהיה מוכנה לראות עצמי חלק מאנשים כמוך, כמו טלי ליטוביצקי ואחרים
    יתכן ושמאל שכמותכם מסוגל להיות נקמני, יתכן וביום מן הימים תנקמו בדרכים הידועות לכם באילו שלא דיברו כמוכם

    תמשיכו לשבת בבתי הקפה שלכם, במערכות העיתונים שלכם, תמשיכו להרגיש הכי אין והכי משפיעים על דעת קהל עם המילים והקליקות שלכם

    אבל לא לאורך זמן
    דור פרגמטי, חכם יותר שלא מתבייש לראות נכוחה ולאמר טעיתי יקום ויחליף אתכם

    אבל ללא ספק אתם לא תהיו עוד מובילי דרך, ולא קול קורא במחנה
    אלא מיעוט סהרורי
    שלא מייצג את השמאל השפוי

    ממש ממש לא

  • דרור פויר  On 07/08/2006 at 15:28

    מון, האמת שאני מאוכזב ממך קשות. לא בגלל שאת לא חושבת כמוני, עם זה אין לי בעיה, אלא בגלל שלמדתי לראות בך מגיבה שלא מדברת בקלישאות ורואה את הדברים כמו שהם. נו, מילא.
    לעניין: אין לי שום צורך להגן בפנייך, או בפני כל אחד אחר, על התחושות – האמפטיות, האוהבות, החוששות והדואגות – שיש לי לגבי החיילים החטופים והאנשים המופצצים בדרום ובצפון. זה פשוט מטורף לחשוב שהאמפטיה שלי מופנית רק כלפי העם הלבנוני ואם את חושבת ככה, הרי שלך ולי אין כל כך על מה לדבר. את כמו כל הטוקבקיסטים הכי מפגרים בויינט. אלא אם כן את לא חושבת ככה וכותבת את זה רק בשביל להעליב. עם העלבות אין לי בעיה…
    את כנראה עיוורת משנאה וקנאות ואלה לא נותנות לך לקרוא את מה שכתוב: אין לי סמפטיה למי שרוצה להרוג אותי, יש לי סימפטיה ואמפטיה רק למי שכמוני נפגע מהמלחמה הזו למרות שלא לקח בה צד. ואלה הרוב המוחלט ממיליון הפליטים שיצרנו.
    אני לא אמחוק אותך, זה לא הסטייל שלי, למרות שעצבנת אותי לאללה – מה הקשר המחורבן לצמחונות, לשנות השישים ולכמה שאני חכם וסקסי? את בכלל קוראת את מה שאת כותבת? "…
    תמשיכו לשבת בבתי הקפה שלכם, במערכות העיתונים שלכם, תמשיכו להרגיש הכי אין והכי משפיעים על דעת קהל עם המילים והקליקות שלכם…" זה כל כך לא מתאים לך, לחולל קלישאות ירודות מהסוג הזה. וזה עוד בלי לדבר על כל השטויות שכתבת על נקמה.

  • מיטל  On 07/08/2006 at 19:09

    (מלבד הוויתור על הזדמנות הפז ל'אמרתי לכם'. לא מוותרים על דבר כזה, בנאדם)

  • הצועד בנעליו  On 07/08/2006 at 21:13

    תגובה ישנה שלך.
    האמת, אני עכשיו קצת מתחרט על זה (אחרי שראיתי מה כתבת אצל טלי, וגם פה).

  • שפוי מלחמה  On 07/08/2006 at 23:37

    הבעיה היא לא שהיא שמאלנית, או ימנית, אלא שהיא ממוקדת יותר מדי בעצמנו. אני חושב שכמעט בכל פרמטר, הנזק שאנחנו גורמים לצד השני (גם ללבנונים וגם לפלסטינים), גדול פי 10 ממה שהם גורמים לנו.

    רק מה? רוב הציבור לא יודע על זה. כי התקשורת קוטעת את השידורים על כל קטיושה שנוחתת אצלנו, ואת הנפילות של מה שאנחנו משגרים דוחקת לסוף המהדורה, אם בכלל.

    וכך נוצר מצב שאנשים שואלים: "איך הם יורים עלינו, ומתפוצצים אצלנו, ואף שערה משערות ראשם לא נופלת?!" בעוד המצב האמיתי שונה לחלוטין, והוא שעל כל שערה שלנו, אנחנו מעיפים ראש שלם.

    בסופו של דבר, גם מנקודת מבט פטריוטית ואפילו ימנית, הדיסאינפורמציה הזו לא טובה, כי היא תורמת לשחיקת "החוסן הלאומי".

    אבל בכל מקרה, זה מאוד לא טוב לחיות באופן קבוע במציאות מדומה, מאוד שונה מהמציאות האמיתית. וזה מה שקורה לעם שלנו כבר 6 שנים.

  • moon  On 08/08/2006 at 21:05

    דרור,
    כן אני מעוצבנת
    הכי מעוצבנת אולי על מי שקורא לעצמו שמאל
    ומגדיר עצמו הומניסט
    ומנפמף בדגל הזה כל החודש האחרון

    אני משפשפת עיני ולא מאמינה
    מה לא מובן לכם?

    זה הכי ברור שאפשר:

    הרם להורגך השכם להורגו

    ולהתחבא מאחורי אמפטיה וסימפטיה

    לא ישנה את חוןקי המשחק שמעולם כנראה לא השתנו

    ואין לזה קשר לאהבת אדם
    סורי

    אתה יכול למחוק או לא
    זה לא משנה
    כמו שאתה מאוכזב ממני
    גם אני ממך

    בכל מקרה – שיהיה יום הולדת שמייח

    מה שמסביר ביתר שאת את אעמת תלתליך הסוררת:)
    תראה צר לי לשמוע שאתה מאותה להקה אסטרולוגית של נסראללה
    אבל אולי תתנחם בעובדה שגם קלינט איסטווד איתך באותה סירה ואולי עד היום הולדת, ימחה הצורר נאסראללה מעל פני האדמה כדי שנוכל סוף סוף להתפנות לוועדות החקירה, עריפת הראשים וההכפשות הפוליטיות שממתינות לנו מעבר לפינה.

    ולצועד בנעליו – אני מפצירה בך להסיר כל הבלטה שלי אצלך.
    ככל שהזמן נוקף – רק מתחדדת אצלי ההבנה שלא רק שהמלחמה הזו צודקת -אלא שהיינו צריכים להיכנס יותר מהר ובכל הכוח
    למען יראו וירעו – זאת השפה שהמדינות הערביות מבינות.
    ורק כך אפשר אם בכלל להגיע איתם להסכמי שלום.

    התפיסה הגלותית והרפוסה של לתת גם את הלחי השנייה, היא שפה לא מובנת פה בלבאנט, מה לעשות?
    אנו במזרח התיכון וצריכים להפנים זאת אם נרצה להישאר כאן.
    יתכן אם זה לא יקרה, אז הרוב השפוי ינדוד מכאן בעל כואחו וכאן ישארו חבוקים זה הזה השמאל הקיצוני, הימין הקיצוני, והערבים.

    אם מדינה לא יכולה להגן על תושביה ואליבה קבוצת ה"שמאל ההזוי" אסור לה לתקוף ולהגן על עצמה כי יש בצד השני גם בני אדם – מה הטעם להמשיך ולהקריב פה קורבנות אדם?

    קדושת החיים מעל הכול, לא קדושת האדמה.

    ולכן שוב אומר
    הקם להורגיך השכם להורגו

  • דרור פויר  On 08/08/2006 at 22:43

    מון, הטעות שלך היא בסיסית – את מתבלבלת בין החיזבאללה, שבהם צריך וראוי ומוסרי להלחם לבין האזרחים הלבנונים החפים מפשע שהפצצות מאסיביות שלהם הן בחזקת פשע מלחמה. אני מסכים לגמרי עם הבא להורגך השכם להורגו, אבל מכאן ועד להרוג כל מי שבמקרה אתרע מזלו להתגורר בשכונה המרחק עצום, ואת יכולה להגיד "שמאל הזוי" ו"רוב שפוי" עד מחר, זה לא הופך אותך ליותר צודקת. רק לפחות מוסרית. את אומרת שאני מתחבא מאחורי אמפתיה וסימפטיה ובאותה העת את מתחבאת מאחורי זעם עיוור וחסר תוחלת ותועלת.
    אני גם לא מבין מאיפה את מביאה את "להגיש את הלחי השניה". את פשוט לא מקשיבה ומתנהגת כאחרונת הטוקבקיסטים.

  • moon  On 09/08/2006 at 1:51

    דרור אני ממש לא מתבלבלת
    ואני מזועזת ממש כמוך למראה תינוקות חפים מפשע שם שנקטלים למוות, בטעות על ידי אש כוחותינו.
    אבל מה לעשות בדיוק?
    החיזבללה מסתתרים בתוך בתי האזרחים הללו, מאותם מקומות ממש שמהן נירות הפצצות על בני הארץ שלך
    מה אתה מציע לעשות? לחכות שצבא לבנון יגן עלינו?
    למה אתה לא כועס על בני לבנון שמאפשרים לחיזבבלה להפוך את מדינתם למערב פרוע?
    מה אתם מציעים יפי הנפש?
    הרי היום כבר ברור ואף עיתונאים מוסלמים מודים שאירן היא הנלחמת מולנו על אדמת לבנון
    אנחנו נלחמים על חיינו
    אתה לא יודע לעשות את ההבדל?
    מה זה נראה לך עוד תוכנית ריאליטי טיוי

    מה שלא ברור איך אתה גורר למשוואה הזו הזו את המילה אמפטיה ובכך לכאורה אומר שלי אין אמפתיה

    זה כנראה לא נובע מטיפשות דרור, אלא מעיוורון.

    אם לצד השני אין מטיבציה לעשות שלום איתנו ולגדל ולצמח את מדינתו וכל אשר הוא מייצר זאת עוד ועוד מוטיבציה וטקטיקה ונשק וחשק להרוג בנו ולחסל אותנו
    אין לנו אלא ברירה להכות בו
    וכן, במלחמה נהרגים חפים מפשע מכל הכיוונים
    וכן במחלחמה אין צדק מוחלט ונצחון מוחלט
    ברור שכולנו מפסידים
    אלא שאם המלחמה הזאת הופסדה לנו
    האיסלם הקיצוני יצא ממנה רק חדור עוז ומעודד לפתוח במלחמה הבאה

    אני שומעת אותך ואת טלי ליטוביצקי ושכמותכם ולא מאמינה

    ומשום מה כשאתם רואים את חבריכם בראמללה מאזינים לשירי הלל לנסראללה, לא שומעת את קולכם, לא שומעת את קולכם כאשר הם מריעים על כל קטיושה הנופלת והורגת בנו
    אולי אתם גם מנפשכם יוצאית לאותם פלסטינים שמחיזקים בכיסם מחזיקי מפתחות עם תמונה נסראללה?

    שמע דרור,
    איך שהוא הפוזה שלכם לא מחזיקה מים

    וכנראה שאני בכל מעדיפה להיוותר בצידם של אנשים כשמעון פרס, ואחרים שעושים הפרדה בין שאיפה לשלום צודק, החזרת שטחים, מציאת דרכים לפתרון קבע, לבין
    הידיעה הברורה שהקם להורגך השכם להורגו ועל תספור תוך כדי את הנפגעים משני הצדדיחםבמלחמה כמו במלחמה

    הרי אנחנו נילחמים מול אירגון טרור שמאומן וממומן כמו צבא סופר מקצועי, אירגון טרור שמנצל את הקודים המוסקיים שאנחנו מנסים לשמור
    ארגון שממש שמח לשמוע אנשים כמוך וכמו טלי ליטויצקי המייללים על ילדי לבנון
    בעוד אותו ארגון עצמו הופך את אותם ילדים למטרות חיות הידיעה ברורה.

    העם שלנו, במקום להיות מאוחד מול איום ברור ומיידי -התחיל לקבל את הסדקים בשל הבכיינות של קומץ הומניסטים הזוי
    שכדי שהם יוכלו לצעוד את מצעדי המחאות שלהם תוך הנפת דגלי החרמש הקומוניסטי -כדי שיוכלו לעשות זאת החופש בארצם
    דם חיילים נשפך למענם

    אתה יכול לקרוא אחרון הטוקבקיסטים
    זה מזיז לי כקליפת השום
    מה שברור הוא
    שלאחר המלחמה
    אסור יהיה להשאיר את חזית השמאל ואת מי ששוחר בדרכיםפ הומניסטיות לאנשים כמוכם
    אם אינכם יכולים להבחיןמתוך האידואולוגיה שלכם מתי היא רלוונטית ומתי היא משוחדת, אתם מלאים אהבת אדם, אבל אהבת החיים של בני עמכם
    וגם כאחרון הטוקבקיסטים המוקצה
    אמשיך ואומר את דברי דווקא כאן
    דווקא אצל טלי ליטוביצקי
    ולצערי לא אצל מתי שמואלוף שוחר החופש הביטוי שסגר את הבלוג שלו לתגובות.

    ולהפיל על הצבא שלנו דרור, משפט שאומר שאנחנו הורגים בלי הבחנה זה רוע שלא לאמר גרוע מזה
    אם לא מותר לאמר האשמות כאלה,
    וליואב קרני מותר למשל לכנות את אולמרט טיפש ואדיוט
    למה לדעתכם לא מותר למי שחושב שאתם הזויים לאמר זאת?

    אתם הזויים לגמרי!

  • דרור פויר  On 09/08/2006 at 11:56

    מון, קודם כל אני מבקש ממך לא לדבר אלי בלשון רבים. שנית, אני ממליץ לך להעביר את התגובות שלך בבודק איות לפני שאת מעלה אותן, ריבוי השגיאות גורם לך להיראות לא רק צמאת דם ועיוורת מזעם ורצון לנקום, אלא גם לא אינטליגנטית. שלישית, הטיעונים שלך אידיוטיים לגמרי, אבל העניין הזה כנראה אבוד. את יכולה להמשיך למלמל "הקם להורגך השכם להורגו", אבל זה לא עושה אותך ליותר מוסרית או יותר מציאותית

  • moon  On 13/08/2006 at 10:40

    דרור,

    כל מליצה הומניסטית שאתה מנפנף בה

    לא הופכת אותך ליותר מוסרי ממני, ממש לא!

  • ניקי  On 07/06/2014 at 16:56

    ממש ככה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: