זקן! אתה גמור! תפרוש!

 

א.

הימים עדיין ימי מונדיאל, והאמינו לאחיכם פה שלא הרבה דברים אחרים עוברים אצלו בראש בתקופה האחרונה. באמצע השבוע גיליתי פתאום – וגם זה לגמרי במקרה, כשהתעכבתי לרגע בעמוד הבית של אחד מאתרי החדשות בדרכי להתעדכן בנעשה בגרמניה – שביל גייטס הודיע כי הוא עוזב את מיקרוסופט. ואני לא ידעתי.

בימים כתיקונם אירוע מהסוג הזה היה מעסיק אותי שעות, מכריח אותי להתייחס אליו. בכל זאת, גייטס עוזב את מיקרוסופט, לא צחוק. בימים כתיקונם היו מתקשרים גם מאיזה רדיו או טלוויזיה ומזמינים אותי לדבר על העניין (ואני הייתי מסרב בנימוס), אבל הפעם הידיעה הזו עברה לידי ואפילו לא הותירה אחריה איזה ווושששש. כאילו מאומה לא קרה. ביל גייטס? מי זה? איפה הוא משחק עכשיו?

כן, איפשהו בתוכי אני יודע שמדובר באירוע חשוב ביותר, שישפיע על העולם לאורך יותר זמן ובצורות יותר משמעותיות. אם לא היה מונדיאל עכשיו, הרי שהייתי כותב רק על האיש ופועלו, ולסיום גם שם ארבעים שקל שתוך פחות מעשר שנים האיש מקבל פרס נובל על מאבקו ותרומתו הגדולה לעולם השלישי.

אני חושב שכמו כל האנשים, גם אני למדתי שביל גייטס הוא אדם טוב. הרבה שנים הייתי בטוח שהוא רשע מרושע, אבל כמו תמיד כשמתבגרים מבינים שהרשעים של פעם הם הצדיקים של היום. ליד הברנשים הרעים של המחר – ואני מדבר עליכם, ברין ופייג' מגוגל! – ביל גייטס הוא בדיוק מה שהוא: בחור טוב שרק רצה לשנות את העולם.

אני מוצא שאפילו ברמה האישית אני מתחבר לגייטס יותר ויותר ככל שהזמן עובר; לשאיפה שלו לעבוד פחות ופחות, לנטייה שלו להמציא לעצמו תפקידים עם שמות מגניבים (ארכיטקט תוכנה ראשי. קול!), להתגייסות שלו למלחמה במלריה ולעשייה ההומניטרית שלו, להצהרה שלו כי לא יוריש לצאצאיו את הונו האגדי, ובכלל – הכי אני מתחבר לדרך בה הוא קלט, וזה עניין של השנים האחרונות, עד כמה הוא עשיר ולהתמודדות שלו עם זה. במובן הזה הוא ממש מזכיר לי את עצמי, רק שהמשקפיים שלי יותר אופנתיות.

כן, חברות וחברים, ומה למדנו מזה? שכסף יכול להציל את אפריקה ממלריה, אבל הוא לא יכול לעשות אותך יותר קול.

סע לשלום, ביל גייטס. עולם התוכנה יחסר אותך, עכשיו אם לא אכפת לך, זוז הצידה, אתה מסתיר לנו את המשחק.

 

ב.

אז הימים ימי מונדיאל, ומסביב כאילו מאומה לא קורה. הו, כמה טובה היא ההדחקה! הימים מתחלקים לחתיכות של תשעים דקות עם כמה הפסקות באמצע, והשמחה רבה. ואכן, אם יש דבר אחד שהופך את החודש הזה לקסום, הרי זה בדיוק הדבר הזה – הפשטות. פשטות מושלמת, נעימה, חלקה: אין הרבה מה לזכור, אין הרבה על מה לחשוב. לא צריך הרבה, הבנאדם: תנו לו גרעינים טריים, בירה קרה, חברה נעימה, והוא מבסוט.

החלק הגאוני בפשטות הזו זה שהיא באה בילט-אין עם חיי רגש עשירים. אני עשיתי לי מנהג יפה; אני לא אוהד אף קבוצה במיוחד, נותן למשחק להתפתח ומחליט בסביבות הדקה העשרים וארבע באיזה צד אני. זה נותן לי יותר גמישות-רגשית ומונע ממני לקפוא על השמרים ולהפוך דוגמטי. יום אחד אני בעד אוסטרליה, יום אחרי זה אני מייחל לתבוסתה. יום אני אסייתי, יום אני אפריקני, יום אני סקנדינבי, ובכל פעם שארגנטינה משחקת אני הופך להיות דרום אמריקני בעל כורחי.

בעולם כמו שלנו, בו אנחנו חיים תחת נאמנויות קבועות וארוכות טווח פחות או יותר (אישה, מקום עבודה, קבוצה וכד'), מרענן לחיות מדי פעם כמו פרפר, עם מחזורי התאהבויות שיכולים לא להימשך מעל ארבעים וחמש דקות (לא כולל זמן פציעות). מהרבה בחינות, זה שומר עליך רענן.

 

ג.

רענן אולי כן, אבל צעיר בהחלט לא. אם במונדיאל הקודם עוד הייתי בגיל של חלק מהשחקנים, הרי שבמונדיאל הזה אני מוצא את עצמי מהצד השני. כל השחקנים, אולי חוץ מאיזה שוער אחד, צעירים ממני (ולא ביומיים). האמת שגם זו תחושה מצחיקה, שרק תורמת עוד משהו לקסם של החודש הזה: לצעוק "זקן! אתה גמור! תפרוש! לך לבית אבות!" למישהו שצעיר ממך בשלוש שנים יכול להיות דבר די משחרר, אני בטוח שגם אתם ניסיתם את זה.

זה לא דבר חדש לי, להיות מבוגר יותר מספורטאי פעיל – זה קורה כמעט בכל פעם שאני רואה משחק – אבל דווקא הנדירות של המונדיאל מבליטה את זה. זה כמו לראות מישהו אחרי שלא ראית אותו חמש עשרה שנה לעומת לראות מישהו כל יום: פתאום אתה רואה עד כמה הוא הזדקן. איך זה יכול להיות שהוא הזדקן כל כך, אתה שואל את עצמך, בעוד אני והחברים הקרובים שלי נשארים צעירים לנצח?

כזהו המונדיאל, ואף יותר מכך, שהרי שנת כדורגל איננה כמו שנה רגילה. אפשר לומר שארבע שנות כדורגל שקולות למשהו כמו חמש עשרה שנה של אדם רגיל, וזה מה שמסביר איך זידאן, לדוגמה, או רונאלדו, הזדקנו כל כך בשנים האלה. זה בדיוק כמו בניסוי המחשבתי הידוע של איינשטיין על שני התאומים שאחד מהם נשאר על כדור הארץ והשני יוצא למסע בחללית במהירות האור. זוהי תורת היחסות הסופר-פרטית של הכדורגל העולמי: הזמן עובר יותר מהר על מי שרץ מאשר על מי שיושב מול הטלוויזיה וקורא לו "זקן! אתה גמור! תפרוש!".

 

ד.

אז הימים ימי מונדיאל, ובלהט המשחקים כאילו לא שמנו לב לכישלון הגדול של מרד הצרכנים נגד צ'רלטון ולהתקפלות של הציבור אל מול החברה. לפי ידיעות בעיתונות, יותר מ-260 אלף איש עשו מנוי למשחקים, וזה הרבה יותר ממה שצ'רלטון הרשתה לעצמה לקוות.

כמובן שאף אחד שאני מכיר לא יצא פה פראייר – אף אחד לא שילם את הארבע מאות שקל, גם לא שלוש מאות. כל אחד מצא לו מבצע הוזלות, כל אחד התלבש על קומבינה, וככה צ'רלטון ניצחה תוך כדי שהיא גורמת למפסידים להרגיש כאילו גם הם ניצחו. יכול להיות שמי ששילם מאתיים במקום ארבע מאות מרגיש שהוא ניצח, ומצידי שיבושם לו, אבל האמת היא שהוא הפסיד.

פרשנים רבים טענו שמרד צרכנים בישראל הוא דבר שנועד מראש לכישלון, שלצרכן הישראלי אין את האופי לעמוד אל מול חברות הענק שמנצלות אותו ודופקות אותו. אלה הן העובדות, אבל אף אחד לא נתן הסבר שהצליח לספק אותי: למה, בעצם, אנחנו לא מסוגלים למרד צרכנים. גם לי אין תשובה קולעת לצערי. יש לי תחושה שהדבר קשור למצב ולמנטליות הישראלית, שתמיד גורמת לנו להרגיש שעכשיו זה לא זמן טוב. פה, זה אף פעם לא זמן טוב לשום דבר, כי תמיד מתרחש משהו בגזרת המצב, והמצב דוחה את הכול. התרגלנו לחיות בתחושה שעכשיו זה לא הזמן הטוב, אבל מה שקבלנו זה שאף פעם זה לא זמן טוב.

למרות שאם חושבים על זה רגע, הרי שדי קשה להסביר איך קורה שזה אף פעם לא זמן טוב בשבילנו לקום ולעשות מעשה, ומצד שני – זה תמיד, אבל תמיד, הזמן הכי טוב לדפוק אותנו. מעניין, לא?

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גאולה  On 23/06/2006 at 17:36

    ומעט דרומה מכאן אנשים מופגזים, ומתים.

  • שפי  On 24/06/2006 at 2:12

    "רצה לשנות את העולם"? אם הוא באמת רצה לשנות את העולם אז הוא לא היה מצליח בכך.
    מצד שני כנראה שרק הוא-עצמו מבין שהוא לא באמת שינה את העולם. כמו קוסם שרק הוא-עצמו יודע שמה שהוא עשה על הבמה זו אחיזת עיניים (אולי יודעת את זה גם הבחורה הזאת, זאת שכולם חושבים שהוא לא באמת ניסר אותה).

  • הצועד בנעליו  On 24/06/2006 at 7:10

    היא שאת רוב האנשים הרגילו בצבא לקבל פקודות, לציית ולאכול כל חרא שמשתיתים עליהם.
    איפה שהוא, להתנגד, למרוד, ולמחות, כל זה נחשב "לא גברי" או לפחות טרחני.
    ומכאן אפשר בקלות להפליג להשלמה עם הריגה חופשית של ילדים בעזה, המתרחש ממש בעצם ימים אלה של המונדיאל (לא שילמתי גרוש, ואני רואה רק את המשחקים המוקרנים בערוצים הרגילים או במקום ציבורי אחד שאני עובר בו).

  • דוד כפרי  On 24/06/2006 at 8:26

    כדי לעשות מרד צרכנים, צריך לא לקנות.
    אבל הלא-פראייר הרי לא קונה, הוא "משיג", או "מקמבן" או משהו דומה. והוא חייב לדאוג לעצמו, כמי מי ידאג לו?

    כדי שמרד צרכנים יעבוד, צריך שהמוני אנשים יחליט שבמחיר הזה הם פשוט משאירים את המוצר על המדף – אבל אז הרי הם פראיירים.

    ואיזה ישראלי יודה שהוא פראייר?

  • בועז  On 24/06/2006 at 10:18

    חמישה חודשים ניסיתי לדבר על לבם של כל חבריי ומקורביי ולכתוב פוסטים על גבי פוסטים וניהלתי תכתובת עם שני השרים איתן כבל ואופיר פינס.

    ובסוף, כמה משפיל, כולם קרסו על קו הגמר ורצו לעמוד בתור לצ'רלטון, כדי לשלם.

    אין דבר יותר מסמל את החברה הישראלית 2006 מחיוכו המרוצה עד מאוד של פנחס (פיני) זהבי. תמיד צוחק ומאושר.

    כל אחד מהחברים אמר תירוץ אחר: "תשמע, הילד לחץ, לא יכולתי לעמוד בזה" ; "תראה, השגתי בסוף ב-189 שקל, וזה יותר זול מלנסוע כל יום לאיזה פאב לראות את המשחקים" ; וכו'.

    אני לא קניתי ולא אקנה.

    אני רואה את המשחקים בפאבים עם חבר/ים שלא שילמו.

    לא מרגיש חכם.
    לא מרגיש צודק.
    אבל מרגיש שלא יכולתי לתת שקל אחד לצ'רלטון.

    חבל מאוד שמרד צרכנים בישראל לא יכול להצליח. היתה לנו הזדמנות גדולה הפעם לשנות סדרי עדיפויות ולהוכיח משהו.

    בסוף הוכחנו שמאיר אריאל צדק. "מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה".

  • תמי  On 24/06/2006 at 10:57

    נראה לי הגיוני.

  • הצועד לקב"ן  On 24/06/2006 at 11:51

    בגלל שהרגילו אותם בצבא לקבל פקודות, לציית ולאכול כל חרא שמשתיתים עליהם
    אז אני שמח שיש לי פרופיל 21. זה אפילו שווה את הבדידות, את היעדר חיי החברה ואת הקושי למצוא עבודה. טוב, כמעט שווה

  • צביקה ברנהולץ  On 25/06/2006 at 9:36

    נובע מתרגיל פשוט בתורת המשחקים. אם כ-ו-ל-ם היו עומדים בפיתוי ולא משלמים אז צ'רלטון הייתה נאלצת להכנע והמשחקים היו נמכרים בזול לערוצים 10 ו-2.

    אבל כל אחד מקבל את ההחלטה שלו בהנתן ההחלטות של כל האחרים, בלי יכולת להשפיע עליהם. ובתנאים האלה זה ממש לא יהרוס את מרד הצרכנים הגדול אם רק אני אשלם ואצפה במשחק. אם מרד הצרכנים יצליח בלעדי, מה טוב. אם הוא נידון להכשל, ה-200 שקל שלי לא ישנו – ועדיף כבר להנות מהמשחקים.

  • עמיחי ש  On 25/06/2006 at 10:00

    ושידרו את זה בחמש פלוס, ואיזו צעקה היתה אז. איך דברים משתנים

  • Calvin  On 25/06/2006 at 11:20

    אני בטוח שתושבי שדרות שמחים להזדהות שלך איתם.
    הימים ימי מונדיאל ובמקום לראות כדורגל בשקט, יש "שחר אדום".

  • ד.ט  On 25/06/2006 at 11:27

    לא ברור לי איך בדיוק כשלון חרם הצרכנים המסוים הזה נובע מתרגיל פשוט בתורת המשחקים.

    שכן על-פי אותו נימוק שהבאת בדיוק, נובע כשלונו של כל חרם צרכנים בכל מקום. וידועים לנו יפה מקרים של חרם צרכנים שהצליחו מצויין. לא מדוייק אגב שלצרכן אין דרך לחלוק מידע ולהשפיע על צרכנים אחרים. גם במקרה הזה, המחרימים לא סתם לא קנו אלא ארגנו עצומות ודאגו להבהיר לכולם בכל אמצעי אפשרי ש"אף אחד לא קונה".
    הסיבה לכשלון נעוצה בעיקר במנטליות הישראלית.

    אגב, הירידה מהמחיר המקורי שרצה זהבי היתה בהחלט תוצאה של העובדה, שאנשים לא קנו. והם לא קנו גם בגלל החרם והמהומה מסביב. (זה לא הופך את החרם לכשלון, עם זאת).

  • ד.ט  On 25/06/2006 at 11:28

    צ"ל: זה לא הופך את החרם ללא-כשלון. אע"פ שהמחיר קצת ירד עדיין זה היה כשלון.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 25/06/2006 at 15:23

    כמה כסף משלמים ל"צועד לקב"ן" על כל תגובה שלו.
    ואיזה רקע צריך בשביל עבודה כזאת. נשמע מגניב, עבודה שכל אפס יכול לעשות, ולקבל כסף.

  • מיכלי  On 25/06/2006 at 16:17

    עבודה שכל אפס יכול לעשות ולקבל לא חסר. צה"ל בנוי מכאלה.

  • ניצן  On 25/06/2006 at 17:04

    משקפיים אופנתיים ולא "אופנתיות"

  • שימי המלך  On 29/06/2006 at 21:27

    איש הצרכנים והאנרכיסט הנודע שמטיף על חרם צרכנים
    איך אתה רואה מונדיאל?
    או שגם בזה חל שינוי לעת המונדיאל?

  • איתי  On 09/07/2006 at 1:40

    @שימי:

    דרור רואה את המונדיאל אצל חבר.

  • מלכה  On 19/07/2006 at 17:38

    אני יושבת ובוכה
    יושבת ומתייפחת
    האם היום בו התחלת לעבוד במסע אחר הוא תחילת הסוף?
    האם אתה מעדיף את הקרקע על פני האינטרנט?
    האם תדעך לנו מול העיניים לאט לאט כמו שדעכת לנו מדה-מרקר?

    האם כבר בעצם נעלמת?

  • דרור פויר  On 19/07/2006 at 18:01

    מלכה, נשמה, אל תבכי. בטח לא בגללי.
    החדשות הטובות הן שנעלמתי רק מפה. אחזור כשיהיה לי חשק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: