על הפלזמה

 

א.

ימים של מונדיאל. איזה תענוג. באחד מאותם ימים מתוקים ומלאי משמעות של השבוע הזה נזדמנתי לביתו של מכר שבהתאם לרוח התקופה רכש מסך טלוויזיה ענקי – משהו שנמדד במטרים, לא באינצ'ים – ובהתאם למסך רכש שתי כורסאות טלוויזיה, וביניהן העמיד שולחן שרכש, שיהיה איפה לשים את הבירות והגרעינים שרכשתי אני. בסך הכל הוצאנו על הערב הזה יותר מעשרת אלפים שקלים. החלק שלי: כשבעים.

לי, שבבית שלי אין טלוויזיה כבר כמעט שנתיים, הסיטואציה הייתה לא קלה. המרכזיות של הדבר העצום הזה בתוך הבית הייתה צעקנית ומדכאת למדי. מצד שני, זה הזכיר לי את "מסע בין כוכבים" – מסך ענק וכורסת טלוויזיה ישר עושים לי להרגיש כמו קפטן קירק.

המשחק היה מענג, הבירות קרות והשיחה קולחת; בעיקר דנו הנוכחים עמוקות בשאלה הגדולה העומדת בפני הדור שלנו: מה עדיף – פלזמה, LCD או מקרן? מהו הנתיב, מי יראנו את הדרך אל האושר? אני חשבתי שכדאי להזמין פילוסוף, אבל כל השאר העדיפו להרים טלפון לחבר של בן דוד של גיס של אשתו של אחד מאיתנו. הוא עובד בבסט ביי, הוא יידע.

הטלפון הורם, ההוא ענה, ותשובתו הייתה אכזרית ונוקבת, תשובה מהזן הסוקרטי: "זה תלוי במה אתה מחפש", הוא אמר, "והכי חשוב, בתנאים בהם אתה פועל". זו האמת הבסיסית של הפילוסופיה של הצריכה – כל מה שאתה צריך עומד למכירה ולכל השאלות שלך יש תשובה.

אמרתי לו שאנחנו מחפשים אחר הדבר שאין לנו שום סיכוי למצוא ופועלים בתנאים שאין לנו שום שליטה עליהם. הוא אמר שאם זה המצב, אני צריך פלזמה.

 

ב.

במהלך המשחק נקלענו לעוד ויכוח פילוסופי קטן. בעל הבית (והמסך) התעקש להאמין ולטעון שבכל פעם שהוא הולך לשירותים יש גול ולכן הוא לא יודע מה לעשות, להתאפק ולמנוע מהעולם רגעים של קסם או להשתין ולהפסיד את אותם רגעים ממש. חלק אמרו כך, חלק אמרו אחרת, ואני התעקשתי לומר את האמת העירומה: זה לא קשור אליך, זה לא תלוי בך, אין לך שום השפעה על כלום. הזכרתי לו שהוא מאלה שבחורף טוענים בתוקף שכשהוא שוכח את המטריה יורד גשם, ושהדברים האלה שהוא מאמין בהם מעידים שהוא חולה נפש מסוכן הסובל מדלוזיות בלתי אפשרויות על כך שהוא עומד במרכז העולם. אתה כלום, אמרתי לו, אתה גרגר חול, לא הרבה יותר מזה.

אתה יודע מה, הוא אמר, אתה באמת צריך פלזמה. אחותך צריכה פלזמה, טענתי, והוא גרס כנגדי שדווקא אימא שלי היא זו שבאמת, אבל באמת, צריכה את הפלזמה. בתמורה, נקבתי בשמות מספר מקומות בהם השמש לעולם לא זורחת ושבתוכם הוא יכול לתקוע את כורסת הטלוויזיה החדשה שלו (כולל מעמד מהודר לרגליים). בדיוק אז הובקע גול ושנינו נפלנו איש על כתפי רעהו והתחבקנו ארוכות, שוכחים הכול, שוקעים ברגע המתוק שמועבר אלינו בשידור ישיר, חולקים אותו עם מיליארדי אנשים כמונו.

 

ג.

חשבתי על כל רוכשי הפלזמות, המקרנים והמסכים השטוחים. הרי בעוד כמה זמן – ולמרות שאסור להאמין בכך לעולם, בטח לא לומר זאת בקול רם – המונדיאל ייגמר. ומה אז? הדברים האלה הם באמת נהדרים לראות בהם ספורט או סרטים בדי.וי.די, אבל המחשבה על לשבת בכורסה כזו ולראות חדשות גורמת לי חלחלה נוראית, חולשה וסחרחורות. המחשבה על לשקוע בכורסה שכזו ולהישטף בפרסומות כבר ממש נראית לי בלתי נסבלת. אני חייב אוויר צח.

מסכי הפלזמה הם נזם זהב באף חזיר. לא מהבחינה שמי שקונה חזיר, אלא מהבחינה שמי שקונה מדחיק את המציאות, חושב שבטלוויזיה יפה החיים ייראו יותר יפים. משל החזיר והנזם הוא לא על מי שמבזבז הרבה כסף, הוא על תפישה מעוותת של האמת והיופי, כלומר: על התפישה הצרכנית.

מצד שני, למה ללכלך על אנשים? מסכי הפלזמה גם מזכירים לי קצת את חליפת החתונה שלי (היום הוא יום הנישואין שלי); מלאכת מחשבת של תפירה איטלקית בצבע אוף-וייט שנקנתה במחיר מופקע ומאז תלויה בארון. גם היא וגם כל הפלזמות האלה נקנו מתוך אותו הלך רוח, מתוך איזו אמונה קסומה ובלתי הגיונית לחלוטין שאם יהיה לנו את הדבר הכי יפה, הזמן יעמוד מלכת לכמה זמן וייתן לנו זכות קדימה. כל הדברים האלה נקנים מתוך אותו ליקוי מאורות מנטלי של טרום אירוע חשוב.

כולנו חיים את אותה שאיפה – לעצור לרגע את הזמן, להתעלות לרגע מעל חוקי הטבע הקיימים ולגעת בנצח. כולנו רוצים רק קצת מאותו הדבר בדיוק לעזאזל, ואם כך מה לי כי אלין על אנשים שקונים פלזמה? שיהיה להם לבריאות. שיהיה לכולנו הרבה בריאות.

 

ד.

אז הימים ימי מונדיאל, והם ימים נפלאים. אבל לא רק מונדיאל יש בימים האלו – יש גם שבוע הספר. לא שכף רגלי דרכה באחד מהמקומות ההמוניים האלה בהם אנשים מזיעים אחד על השני וסופרים מחלקים חתימות (אני לא מאמין בשבוע הספר. כשיש ספר שאני רוצה, אני קונה), אבל יש דווקא ספר מצוין אחד שאני כן קורא, ובתענוג גדול. "היקום על פי הפיסיקה המודרנית", קוראים לו וחיבר אותו פרופסור יורם קירש. ככה עוברים הימים האלה: פיסיקה וכדורגל. פלא שאני נינוח וטוב לב?

הספר נהדר. אני סאקר גדול של ספרי מדע פופולרי, בייחוד של ענייני פיסיקה. אני עדיין נרגש בכל פעם מחדש, כמו ילד, לגלות עד כמה היקום עצום ואנחנו קטנים ועד כמה הכול מורכב ופשוט בו זמנית. אני חושב שמערכת החינוך לא מדגישה מספיק את העובדה הזו: היקום עצום והבנאדם כל כך קטן וחסר משמעות, וזה באמת לא משנה כלום אם הוא קונה מסך ענק או חליפה יפה או קם לשירותים בדיוק כשגול מובקע. לשום דבר שאנחנו עושים אין שום השפעה בקנה מידה גדול.

ואם כבר, הרשו לי להתייחס לסעיף הקודם: בכל פעם שאני פותח את הספר היפה הזה וקורא בו מספר עמודים, מתברר לי – שוב! – שאי אפשר לעצור את הזמן, אפילו לא לרגע אחד, ואי אפשר להתעלות לרגע מעל חוקי הטבע הקיימים ולגעת בנצח. פועלים עלינו כוחות שלא נוכל לנצח והעולם הזה הוא כל מה שיש, נע ביקום מרהיב וגדול מדי מכדי לדמיין, אבל גם קר ובודד, ואנחנו כלום. מערכת החינוך באמת לא מדגישה מספיק את ההיבטים האלה של הקיום האנושי. חבל.

 

ה.

ובתוך כל היקום האדיר הזה אנחנו מצטופפים ומריעים לגיבורים שלנו, שהם קטנים וחסרי משמעות בדיוק כמונו. ובתוך כל היקום הקר הזה אנחנו מתאהבים ומתחתנים, קונים חליפות יקרות מדי ומסכים גדולים מדי ומאמינים באמת ובתמים שאם רק נקום לשנייה ייפול פה גול. בין כל הכוחות העצומים האלה שמשפיעים עלינו אנחנו עוד מרשים לעצמנו להאמין שהגול הבא תלוי רק בנו, ושכדאי להתאפק ולא ללכת להשתין, כי העולם סובב סביבנו. זה כל כך יפה ומרגש ואופטימי. גם את זה מערכת החינוך צריכה להדגיש קצת יותר.

לו אני שרת החינוך אני הולך על תוכנית לימודים מהפכנית שתורכב מפיזיקה וכדורגל, או במילים יפות יותר: הבנה וידיעה של החוקים בהם פועל העולם, אבל עידוד של כל ניסיון להתעלות מעל החוקים האלה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דוד  On 15/06/2006 at 17:14

    תותח על אתה, אחינו פויר.
    מה תותח? אגד אלטילרי.
    חוח צחוק בין שושני הבכי.

  • ה  On 15/06/2006 at 17:59

    אין לי מנוי לגלובס ואין לי פלזמה, אבל מנוי על החיים בהיר יש לי! וככה כיף לי

  • Calvin  On 15/06/2006 at 18:09

    זה יפה.

  • רותי  On 15/06/2006 at 22:04

    שאני לא מקורית אבל אתה כותב כל כך יפה שפשוט לא מתחשק ללכת הביתה

  • בועז  On 15/06/2006 at 23:07

    באמת, אבל באמת שזה הפוסט הכי יפה שקראתי פה בחצי שנה האחרונה. נהדר!
    תודה, תודה, תודה רבה לך על המלים המשובחות והרעיונות היפים.

    אני זוכר את התקופה הכי מאושרת בחיי. קיץ 1989 עד סוף חורף 1990.

    גרתי בדירת קרקע בלי מקרר ובלי טלויזיה.

    אכלתי בחוץ, כי לא היתה ברירה, ושתיתי קפה בחוץ, כי המטבח לא היה מטבח. וככה פגשתי אנשים יפים וקרו דברים טובים, ולא היתה לי טלויזיה בכלל, רק 2 מזרונים זה על זה, ספריית קש פשוטה עם ספרים, פטיפון דואל ו-50 תקליטי ויניל

    הייתי לבד והיה לי טוב. טוב מאוד. השקט והפשטות מצאו חן בעיני מאוד.

    ואז באו החיים, ונישואים נוספים, ונכנעתי לתרבות הצריכה ולכל אותם דברים מיותרים עד אימה שגודשים את חיינו.

    ועדיין יש בי געגוע לאותו פשטות קסומה של קיץ 1989 ושל החורף שבא אחריו, שהיו נזיריים ובדרכם הייחודית כה מתוקים…

  • קורא קבוע  On 15/06/2006 at 23:48

    כולם כ"כ התלהבו… איזה יפה כתבת.

    אבל אותי קצת הכעסת:

    " יש גם שבוע הספר. לא שכף רגלי דרכה באחד מהמקומות ההמוניים האלה בהם אנשים מזיעים אחד על השני וסופרים מחלקים חתימות (אני לא מאמין בשבוע הספר. כשיש ספר שאני רוצה, אני קונה),"

    מעניין, כשהוצאת את הספר שלך "צדוק בנפתולי התשוקה", דווקא דרכה כף רגלך במקום המוני בו כולם הזיעו….
    ועוד חילקת חתימות (אני התלהבתי!!!, זו הייתה הפעם הראשונה בה פגשתי את ה'קפטן').

    ושיהיה יום נישואין שמח, מזל-טוב!

  • חייש  On 16/06/2006 at 2:20

    גם אחרי המונדיאל, לשק טקן על מקרן זה דיבור אחר.

  • גבריאל  On 16/06/2006 at 3:04

    אפרופו כדורגל ופיזיקה והשפעה על החיים. ראית בליפ ? מה דעתך על הסרט ?

  • אביב  On 16/06/2006 at 8:22

    אתה קשקשן לא קטן.
    אני נהנה לקרוא את הדברים שלך בגלל סגנון הכתיבה שהוא מעולה אך התוכן בינוני (מקרה קלאסי של קנקן איכותי …)

    גם לי לא היתה טלוויזיה עד שאשתי (אז חברתי) הצטרפה לדירתי וצירפה גם את הטלוויזיה שלה.
    לפני מספר שבועות החלפנו את טלוויזית ה19" הישנה מאד במסך LCD עם מסגרת שחורה – מדהים, תאמין לי מאז הסלון מסודר יותר, לא מניחים דברים על מזנון הטלוויזיה – פצצה, רק בגלל זה היה שווה.
    לגבי הצפיה – ממש נחמד לי שאני יכול לבחור לראות את כל שדרני החדשות (גם הפחות יפים) כשמנים.
    אני ממש ממש נהנה לצפות בסרטים, ארועי ספורט ותוכניות מדע – הרבה יותר מבעבר כי המנורה שתלויה באמצע הסלון כבר לא משתקפת בצג.
    ומה לעשות שחדש בדברים האלה אומר טכנולוגיה טובה יותר וצפיה נעימה יותר.

  • אלי תל אביב  On 16/06/2006 at 10:51

    וזה הדבר הכי יפה שיש

    ברוך הבא ליקום

  • דרור פויר  On 16/06/2006 at 11:38

    תודה רבה בועז, רותי, קלווין, ה ודוד. תודה גם לאלי מתל אביב, ישראל, המזרח התיכון, כדור הארץ, שביל החלב, היקום.
    קורא קבוע, מצטער אם הכעסתי אותך. באמת, לא התכוונתי.
    גבריאל, לא ראיתי בליפ.
    אביב, אני שמח שהסלון שלך מסודר יותר ושהמנורה לא משתקפת לך בצג. עכשיו כל מה שחסר לך זה שכל.

  • אסף  On 16/06/2006 at 16:09

    לול דרור הרגת אותי עכשיו עם המשפט האחרון בתגובה.

    פוסט מאוד יפה.
    אני יודע שזה ישמע מוזר או טיפשי, אבל אני חושב שאתה טועה כשאתה אומר שאנחנו כאלו קטנים ולכן לא יכולים להשפיע על תוצאת המשחק. לא, אין לי הוכחה. אבל אני כן יכול לומר שבתיאוריה, אם אנחנו קטנים וגם הכדור והשחקנים באותה עמדה כמונו – יש לנו כח להשפיע עליהם. אפילו אם הם ביבשת אחרת.

  • מיקרו-מאקרו  On 16/06/2006 at 16:14

    אף אחד לא ייקח לי את התענוג הצרוף של מונדיאל, חברים, פיזיקה מודרנית ומנה גדושה של פילוסופיה לשעת לילה זעירה (וגם לי אין טלוויזיה, וטוב שיש חברים וטוב שיש ברים, ויאללה חוף השנהב! לא, יאללה הולנד! שונאת כשאני לא מצליחה לבחור. זה מחרב לי את ההנאה מהמשחק).
    והיקום? שימשיך בשלו, ושלא ישכח שכל ההוויה המגה-ענקית שלו מורכבת מאינסוף ההוויות של כל הדברים שהוא מורכב מהם, ובהם גם אני.

  • Dafna  On 16/06/2006 at 22:22

    Just out of interest, do you have any kids? Because there is no mention of the subject ever, even when it seems appropriate?

  • חנן כהן  On 18/06/2006 at 11:28

    דרור, אולי זה יעניין אותך.

    קדאפי טוען שהכדורגל הוא עבדות מודרנית.

    http://metimes.com/articles/normal.php?StoryID=20060613-033802-1791r

  • חנן כהן  On 18/06/2006 at 11:35

    מדובר במקרה הראשון בו שחקן מניף דגל של מדינה אחרת

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?contrassID=1&subContrassID=5&sbSubContrassID=0&itemNo=728040

  • נעם זוהר  On 18/06/2006 at 12:33

    אין עליך,יקירי.
    מזל טוב ונשיקות ל-ג. שלך

  • דרור פויר  On 18/06/2006 at 13:56

    חנן, לא כל כך הבנתי מה מוכיח המעשה של פנטסטיל ומה הקשר של קדאפי והשטויות שלו לכל הסיפור. אנא האר את עיני.

  • רוני  On 20/06/2006 at 1:19

    תודה 🙂

  • רן ג.  On 22/06/2006 at 17:52

    קניתי לא מזמן טלויזיה LCD במבצע מונדיאל. אני אמנם לא מתעניין בכדורגל אבל היה אחלה מבצע, אז ניצלתי את ההזדמנות. אני כמעט לא צופה בטלויזיה, אבל כיף לעבור בסלון ולראות את המכשיר המעוצב הזה, כמו פסל מופשט על המזנון. הרבה יותר יפה מגוש הפלסטיק הענק של הטלויזיה הקודמת שלי.

  • נביל  On 07/08/2006 at 1:27

    רק חברה רקובה ועמוסים בבני אנוש עזובים, ובודדים, שמאמינים שאודטה קיימת, ובולעים בצמא כל מה שמשפריץ המסך השחצץ והטיפש הזה-
    רק חברה כזו תקדש את הפלזמה.
    רק חברה שהפכה את הטלויזיה לעגל הזהב של מליוני שוטי-מסך, המציבים אותו בלב חייהם,
    תהפוך מעשה ביזארי שכזה לסמל סטטוס מעוות.

    ועכשיו במבצע: סאב-וופר שיאפשר לכם לשמוע את הפרסומות באיכות קול מושלמת!
    (סה"כ המון ממון וכישרון הושקעו בפירסומות האלה!)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: