על הבוס פעם שניה

 

לחלק הראשון

 

א.

יש אומרים שמקור המילה "בוס" הוא בשפתנו העברית. ככה זה הולך: בהתחלה היה הביטוי "בעל בית", שזה אומר גם "בעל עסק". באידיש, השפה שבה כמעט הכול נשמע יותר טוב, הפך בעל הבית ל"בָּלֶבּוּס" (אשתו היא הבָּלֶבּוּסתֶע). אחר כך הגיעו יהודי אירופה לאמריקה והשתלבו יפה מאוד בעולם העסקים, ובמקום המילה "מנהל" התחילו לומר "בָּלֶבּוּס". האמריקנים האלה, שכל דבר הם מקצרים ומקטינים (חוץ מאת מנות האוכל המהיר ואת המלחמות), הפכו את הבָּלֶבּוּס לבוס, והשאר רשום בספר דברי הימים. היום בוס היא אחת המילים האוניברסליות ביותר שניתן לחשוב עליהן, והכול בזכותנו – האין אתם גאים, היום יותר מתמיד, להיות יהודים? לא יודע מה אתכם, אבל אני כן. ועוד איך.

ובאמת, קשה לחשוב על מילה שמתאימה יותר לעצמה ולדבר אותו היא מייצגת מאשר המילה "בוס". זו האונומטופיאה המושלמת – הרבה יותר משהבקבוק עושה צליל של בק-בוק-בק-בוק והרבה יותר משהצרצר מצרצר צרר-צרר ושהקוקיה קוראת קוקו-קוקו, הבוס עושה לנו משהו שיכול להישמע (מבפנים) רק כמו "בוס", וזה באמת דבר שאין שום צורך (והאמת, גם יכולת) להסביר. בוס הוא בוס.

מילה כמו "בוס" חייבת להיות אוניברסלית, מילה כלל אנושית שניתן להבין ולומר אותה בכל השפות כולן.

(מיוחד לקוראי החיים בהיר: הקורא המכונה "צב מעבדה שלח ליהסבר אחר למילה. תודה רבה).

 

ב.

היהודים האלה, האמריקנים, ששינו את המילה "מנהל" למילה "בוס", ידעו מה הם עושים ולמה הם עושים את זה. באיזשהו שלב בהתפתחות שלנו, המילה "מנהל" כבר לא הספיקה וצריך היה לחשוב על מילה אחרת. זה לא קרה כל כך מזמן. עניין של קצת יותר ממאה שנה.

למעשה, עד תחילת המאה הקודמת לא היה דבר כזה בוס.

אני חושב שאפשר לומר במידה רבה של ודאות שמה שאנו מכירים כ"בוס" צמח ובא לעולם קצת אחרי, או כהשלמה, לדבר שאנו קוראים לו "קריירה". פעם לאף אחד לא הייתה שום קריירה – הבנאדם היה נולד, מתחיל לעבוד במשהו, ואז מת. בעת המודרנית הופיעה הקידמה ואיתה עלתה קרנו של האינדיבידואל, והאינדיבידואל – שהתנועה קדימה היא מהמאפיינים הבולטים שלו – יצר לעצמו קריירה.

מהי קריירה? אפשר לראות אותה כסדרה של עבודות בהן מרוויחים כסף כדי לחיות, ואפשר לראות אותה גם – ובעיקר אם מסתכלים עליה רטרואקטיבית – כמסלול שעובר האדם בחייו, לא רק כדי להרוויח כסף, אלא כדי להגשים את עצמו, להתקדם, לעלות בסולם.

הקפיטליזם ההיררכי והביורוקרטיה, שצמחו אם אפשר לומר מאותה קידמה עצמה, יצרו את, או אפשרו את קיומו של, הבוס. אין שום דרך להפריד בין כל הגורמים האלה.

 

ג.

מושג הבוס, אם כך, עומד במרכזו של אורח החיים המודרני. אנשים מדברים על הבוס שלהם יותר משהם מדברים על הדברים שעושים אותם מאושרים, והם חושבים על הבוס שלהם יותר משהם חושבים על החופשות שלהם. מחקרים מוכיחים חזור והוכח שהבוס הוא אחד מהדברים החשובים ביותר בחיי האדם העובד. קחו זוג נשוי ואני מוכן להתערב אתכם על עשרים וחמישה שקלים שהאישה יודעת יותר על הבוס של בעלה מאשר על מערכות היחסים הקודמות שלו, ולהפך. אין מה להתפלא, כמו שנאמר בשבוע שעבר, רובנו מבלים עם הבוס יותר זמן מאשר עם האנשים האהובים עלינו.

אז אם זה המצב – וזה, חברות וחברים, המצב לאשורו – אפשר לראות את הקריירה לא רק כמסלול ההתקדמות של האדם, אלא גם – ואולי בעיקר – כסיפור המעבר שלנו מבוס לבוס. אלה הם חייו של האדם העובד בעת הזאת: תמיד יש לו בוס. יכול להיות שהוא כעצמו בוס של מישהו, אבל הרבה יותר סביר להניח שיש לו בוס.

 

ד.

ואוו, כל כך הרבה בוסים היו לי במהלך חיי. הבוס הראשון שהיה לי היה סבא שלי ז"ל. בחופשים הייתי עובד אצלו בבית המלאכה לשיש; סוחב, מנקה, חותך, סוחב עוד קצת, מעמיס, פורק, מרכיב, מפרק, ואז סוחב עוד קצת. ימים יפים היו אלה, ימים של שיש.

סבא שלי לא היה חסיד גדול של סדנאות ניהול בסגנון ניו-אייג'. הוא האמין יותר בשיטת המקל והגזר, רק שהמקל היה גדול והגזר היה גמדי. חיזוקים חיוביים? לא אצלו. סגנון הניהול שלו כלל שתיקות ארוכות ומבטים זועפים, ועד היום הוא הבוס הכי טוב שאי פעם היה לי.

אני זוכר אותנו סוחבים פלטת שיש כבדה לקומה הרביעית בבית דירות בכפר סבא. הוא איש חזק ואני ילד קטן, והוא גוער בי: "אל תגרור רגליים". זה היה סגנון הניהול של סבא שלי: גם אם קשה לך, אל תגרור רגליים. אני מוכן להתערב על עוד עשרים וחמישה שקלים שאת השיעור הזה – אולי השיעור הכי טוב שאפשר לקבל – לא מעבירים באף סדנת קואוצ'ינג. ואכן, שנים רבות עברו מאז, ולפעמים, כשנוחת עלי משהו כבד – והחיים, אתם יודעים, מזמנים הרבה דברים כבדים שנוחתים עלינו – אני אומר לעצמו לא לגרור רגליים, ולא משנה כמו קומות עוד נשארו וכמה כבד השיש.

מאז, כאמור, חלפו המון בוסים בנהר הגועש של חיי. חלקם השפיעו יותר, חלקם נשכחו כלא היו. אבל בוס כמו הבוס הראשון שהיה לי עוד לא היה לי. אני מתגעגע לסבא שלי.

 

ה.

כשמסתכלים על הקריירה בעיקר כעל סיפור המעבר של האדם העובד מבוס לבוס, הכול נראה פתאום הרבה יותר ברור ונהיר. הרזולוציה משתנה וסיפור החיים שלנו מתחיל לספר את עצמו אחרת.

אקח את עצמי בתור דוגמה: לפי התובנות החדשות שרכשנו, הרי שמה שחשוב בקריירה שלי זה לא שהיא התחילה בענף השיש ומשם התפתחה והשתנתה עד שמצאתי את עצמי כותב טור על קריירה שהתחילה בשיש ומשם התפתחה והשתנתה, אלא שהיא התחילה עם בוס-סבא. הסיפור שלי – וגם שלכם אם תודו בזה – הוא לא במה אנחנו עובדים אלא עם מי אנחנו עובדים, ואם לדייק עוד יותר: תחת מי אנחנו עובדים.

 

ו.

ב"כל הכבוד, נוח" עובד גיבור הספר, נוח, תחת איש צבא שזה עתה השתחרר בדרגת תא"ל והופ – נהיה מנכ"ל. לי, למזלי, אף פעם לא היה בוס כזה. לא חושב שהייתי מסתדר עם איש צבא. בקושי הסתדרתי איתם כשהייתי בצבא, לעזאזל, עם כל הפקודות האלה שלהם, והפקידות האלה שלהם, והתחושה שקשה היה להשתחרר ממנה שכל מה שיש לאנשים האלה שאין לי הוא וותק.

לא, איש צבא לא היה לי, אבל המון אחרים היו לי ועוד איך, ומכל אחד מהם למדתי עוד משהו קטן, בעיקר על עצמי, ואני עדיין לומד (היי, הקריירה הזאת עוד לא הסתיימה! אני מקווה). במהלך השבועיים הבאים נרד עוד קצת ברזולוציה ונדבר על סוגים ספציפיים יותר של בוסים, מה מאפיין כל אחד מהם ומה אנחנו יכולים ללמוד מכל סוג.

אשחרר אתכם עם משפט שאני לא יודע אם אמרו לכם בעבר: החיים הם לא בית ספר, החיים הם מקום עבודה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גילי  On 07/06/2006 at 22:01

    מסקרן. תודה.

  • זה שו  On 07/06/2006 at 23:19

    ממש לא
    הבוס הוא עוד מישו.
    לא יותר ולא פחות.
    במכרות בפוטוסי הבוס הוא משהו
    פה הוא עוד מישהו.
    זהו.

    זה כמו להגיד החיים הם נגזרת של השכן שלא ישן דלת ממך.

  • צביקה  On 08/06/2006 at 10:30

    ההסבר השני (הלא יהודי) למקור המילה בוס נראה לי סביר יותר, מאחר והשימוש בה היה רווח כבר במאה ה-19, עוד לפני שהגיעו המוני היהודים ממזרח אירופה והפכו את האנגלית לסוג של יידיש.

    הולנדים לעומת זאת, היו בצפון אמריקה בהמוניהם כבר מההתחלה.

  • מיקי גלפרין  On 09/06/2006 at 21:07

    נהנתי מכל רגע כשקראתי את הקטע הנהדר הזה. סופ"ש מצויין לכולם…

  • אייל  On 11/06/2006 at 1:35

    זה רק אצלי שבקטע הזה סופי השורות חתוכים וצריך לנחש לבד??
    (אולי זה פיצוי על זה שבקטע הראשון בחלק מהשורות המילה האחרונה מופיעה פעמיים??)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: