הכלבים לא נובחים, השיירה עדיין עוברת

א.

פרשת נוטרה נאגטס פרצה כששהיתי בחוץ לארץ לצורך עסקים. כשחזרתי, נתבשרתי על מותו של ק', כלבו של חברי היקר א', שחי חיים טובים עד שבא השליח עם חבילה של נוטרה נאגטס שכללה רעלן בשם אפלטוקסין (Aflatoxin) שנוצר עקב עובש פטרייתי מסוג Fungus Aspergillus Flavus שמקורו בצמח תירס שגדל אי שם בדרום קרוליינה שבארצות הברית ושנעשה בו שימוש להכנת האוכל בשק הירוק (18 ק"ג) של נוטרה נאגטס.

האפלטוקסין והפונגוס אספרגילוס לא אחראים למותו של ק' ושל עוד קצת יותר מעשרים כלבים (כל עיתון כותב אחרת. אחד כותב עשרה, אחד כותב עשרים. למי אכפת, כולה כלבים). מי שאחראי זו חברת כצט הישראלית, היבואנית של מוצרי חברת דיאמונד האמריקנית, שלמשך עשרה ימים ידעה על כל המילים הלועזיות הארוכות האלה, אבל לא עשתה כלום.

היה קשה לא לחבב את ק', הוא היה כל כך טוב לב, מטומטם וגרגרן שפשוט לא עמדה בפניך שום ברירה. הכלבה שלי, שאוכלת משהו אחר, אהבה אותו הרבה. אם היא תחוש בחסרונו ואם לא, לעולם לא נדע. הטור הזה, אם כן, מוקדש לזכרו של ק', שאם יש דבר כזה כמו גן עדן לכלבים, הרי שהוא ודאי הפך לגיהינום עם בואו של ק' חסר המנוחה.

 

ב.

נכנסתי לאתר האינטרנט של חברת כצט – http://www.cts.co.il/CTS – ומצאתי שם הודעה: "בעקבות בלבול שנוצר בקרב הציבור, בשל הנחיית משרד החקלאות לאסוף אצווה נוספת של נוטרה נאגטס… החלטנו מתוך אחריות ומחויבות לקבל חזרה … את כל מוצרי נוטרה נאגטס". כן, יש בלבול בקרב הציבור. הציבור הזה, אוף איתו, הוא נורא מבולבל – כמה כלבים מתים והוא לא רוצה יותר לשמוע את השם נוטרה נאגטס. ו"האחריות" ו"המחויבות" של כצט ממש נוגעים ללב, לא? שמישהו ייתן להם משואה להדליק.

המשכתי פנימה. בוא'נה, הכצט האלה מייבאים ומייצרים מלא מוצרים!

אני בטוח לגמרי ולחלוטין וללא שום ספק שכצט מגלה את אותה האחריות ואת אותה מחויבות שהפגינה בפרשת נוטרה נאגטס גם מול כל המוצרים האחרים שלה; ויש שם המון תרופות מכל הסוגים, גם לתינוקות, מוצרי הגיינה, חקלאות. מה יש לומר – כצט זו חותמת של איכות. מעכשיו אני מחפש את התווית של כצט.

 

ג.

אז רשמתי לפני את מוצרי כצט, ומאחר ולא אזכור את כולם, רשמתי לעצמי גם לחפש אותם על הקופסה, ואם אני רואה אותם – להשאיר אותם על המדף. אני מקווה שלא אהיה היחיד, אבל אני לא בונה על זה. חרם צרכנים הוא מושג שלא קיים עבור הצרכן הישראלי, שאוהב, כמאמר הקלישאה, להכריז שהוא לא פראייר אבל בפועל הוא הכי פראייר בעולם. אנחנו צרכנים גרועים וחסרי מודעות.

בעצם, זה לא מדויק. הצרכן הישראלי מודע בכל מאודו למבצעים, כרטיסי מועדון וסיילים מיוחדים – הוא מודע לרצונו לצרוך אבל הוא לא מודע ליכולתו להשפיע על מה שהוא צורך ועל הגופים שמספקים לו את הסחורה הזו. אם כצט – וכצט היא רק הדוגמא של ההווה הקרוב – לא תרגיש את הנוטרה נאגטס טוב טוב במאזן הרווחים הבא שלה, הרי שלא קרה כלום. המסר שיועבר, גם לכצט וגם לכל החברות האחרות, יהיה ברור וחד משמעי: אפשר להמשיך לא לשים לב. זה בסדר, זה שום דבר. או בפרפרזה על דברי המפרי בוגארט הגדול: שום דבר שקמפיין טלוויזיה לא יכול לפתור. פעם השתינו עלינו ואמרנו שיורד גשם, היום משתינים עלינו ואנחנו אומרים שזה צונאמי.

הזרם רק הולך ומתגבר, חברות וחברים.

 

ד.

אני יכול לנחש מה שאתם אומרים לעצמכם, אם כי אני מאוד מקווה שהמחשבה לא עלתה על דעתכם: אולי לא דין נוטרה נאגטס כדין טיפטיפות מוקוליט (תכשיר של כצט לטיפול במחלות של דרכי הנשימה אצל פעוטות) או כדין קספו (תרופת מרשם נגד כאבים עם לוגו כצט עליה)? אולי על בני אדם מקפידים יותר?

צריך להיות יותר מדי תמימים בשביל להאמין לזה, כפי שהוכיחו פרשיות עבר כמו רמדיה, הסיליקון בחלב, הקוליפורמים למיניהם והבשר המקולקל של טיב טעם. הם דופקים אותנו איפה שרק אפשר, ואנחנו רק מבקשים עוד.

מפרשה לפרשה אנחנו רק מוכיחים להם שאין בעיה, שהכול עובר, שהכול נשכח. חלק מהכלבים כבר לא ינבחו יותר, אם לנקוט בעוד פרפרזה, אבל השיירה עוברת בכל מקרה.

 

ה.

אבל אני עדיין מתקשה להשתחרר מהתחושה שיש לי – שמישהו, לא יודע באיזה שלב של הפרשה, אמר 'נו, כולה כמה כלבים, אף אחד לא ישים לב'. התחושה הזו נמצאת אצלי כמעט במעמד של ודאות. זה פשוט לא יכול להיות אחרת: במקום בו ערך האדם הולך ויורד ורמת האלימות רק הולכת ועולה, במקום בו אנשים בקושי שווים יריקה – מה שוות החיות?

אמרתי לעצמי, ואני די משוכנע שההיגיון הבא ודאי מוכר לכם: במקום בו אנשים נקטלים בכביש, למי יש זמן לכמה כלבים שהורעלו?

וזה בדיוק ההיגיון המעוות שנוצר בקרב חברה מקולקלת, חסרת חמלה. אתה לא צריך להיות זקנה תמהונית שמאכילה חתולים ברחוב באוכל שאספה בסופר בשביל לחוש אמפטיה לחיות ארצנו, יצורים חסרי זכויות שאף אחד כבר לא רואה אותם.

מרוב שאנחנו לא רואים את החיות, אנחנו כבר לא רואים שאנחנו לא רואים אותם. טוב, קשה להאשים: יש כל כך הרבה דברים שאנחנו מתאמצים לא לראות – את מהגר העבודה, את האתיופי, את הבדואי, את הערבי, את הזקן, את החולה, את כל מי שלא כמונו – יש כל כך הרבה בני אדם שאנחנו לא רואים, אבל אפילו אלה מצליחים להסתיר לנו את החיות.

 

ו.

תסלחו לי, אני פשוט מושפע – מאוד מושפע – מספר שזה עתה סיימתי לקרוא ושהשתלב יופי בפרשיית נוטרה נאגטס: "כל יום הוא טרבלינקה" מאת צ'רלס פאטרסון (הוצאת פרדס). זה ספר קיצוני ואני ממליץ לכם עליו. שמו ניתן לו מתוך ציטוט של יצחק בשביס זינגר שאמר "ביחס לבעלי החיים, כל בני האדם הם נאצים וכל יום הוא טרבלינקה".

הספר הקשה הזה משווה ומראה את הקשר בין ניצולם השיטתי של בעלי חיים לבין דיכוי בני אדם, בין מערכת ההשמדה הנאצית לבין תעשיית הבשר האמריקאית ובין תרבות שלמה של דיבור ודפוסי מחשבה שמוחקים את סבלו של האחר, אדם או חיה. המסלול על פי פאטרסון מתחיל בניצול והרג של חיות – והתיאורים ממש מזוויעים – עובר די מהר לדה-האנשה של האויב והאחר והורדתו לדרגה של חיה. משם הדרך להשמדה קצרה וסלולה.

אפילו הטכניקות זהות. באחד מהפרקים של הספר מראים לך איך הנאצים הסבו את טכניקת בית המטבחיים האמריקאי, על הפס הנע שלו והיעילות הנהדרת, למפעל ההשמדה של היהודים, שבכל מקרה נחשבו לחיות – קופים, חזירים, עכברושים; אלה רק מקצת הכינויים שזכינו להם. אז והיום.

זה לא קל לקרוא ספר שעוסק בשואה מהזווית של הבשר, של הטכניקה. זה לא קל לקרוא את ההשוואה הזו, שנעשתה על ידי שלל אינטלקטואלים, כמו תיאודור אדורנו: "אושוויץ נולד מחדש בכל מקום שבו מתבונן מישהו בבית מטבחיים וחושב: אלה רק חיות". ויש הרבה.

זו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בספרים מהסוג הזה, אבל הפעם משהו פקע בי. בארוחת הצהריים הזמנתי מנה צמחונית. אני מקווה שזה יחזיק יותר זמן מהפסקת העישון האחרונה. אבל בעישון אני מתעלל רק בעצמי, באכילת בשר אני מתעלל – או נותן יד – להתעללות במישהו אחר.

 

ז.

שתי מילים אסור לומר לישראלי: נאצי ופראייר. זו אולי הסיבה ששתי המילים הנ"ל מובילות את השיח הציבורי. אני לא אומר שמישהו בפרשה הזו נאצי, אבל אין ספק מי פה הפראייר: זה ששותק לכצט.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Moon  On 16/02/2006 at 21:11

    הספר שהזכרת והנושאים בהם הוא מטפל, מטריד ומזעזע ככל שיהיה – יערם על גבי ערימת הספרים ההולכת ותופחת בחדר.
    ולפחות אותי שכנעת לשים לב טוב טוב ללוגו של כ.צ.ט -בפעם הבאה שאני קונה אי שמהו שדומה לטיפות, כדורים ושער מריעין בישין (מאד משתדלת שלא, לדעתי אין בבית אפילו קופסה אחת של אקמול)

    ובאותו עניין, נזכרתי בספר שאותו כן קראתי "שנת הבשרים שלי", מסע של עיתונאית יאפאנית-אמריקאית המתחקה (במהלך סדרת סרטי תדמית המיועדים לפתות את הקהל היאפני לצרוך בשר אמריקאי קפוא)
    אחר תעשיית הבשר האמריקאית ומגלה את הזוועות הנעשות בבעלי החיים עצמם וההשפעות המפחידות על בני האדם שצורכים את הבשר.
    אחרי הספר הזה, בי נשבעתי לא לגוע גם בבשר מקומי, כמו הפסקת הסגריות האחרונה שלי, גם החלטה זו, לא שרדה הרבה זמן.

  • להג  On 17/02/2006 at 1:21

    ויש קשר אסוציאטיבי מסויים בין המשפטים שכתבת לבין האמרה הידועה של הנריך היינה "במקום בו שורפים ספרים ישרפו גם בני אדם" (מהמילים שאסור).

  • דרור פויר  On 17/02/2006 at 2:20

    מון – גם אני לא נגעתי בבשר כמה חודשים אחרי "שנת הבשרים שלי", רות אוזקי אם אינני טועה. מעניין כמה זמן זה יחזיק הפעם, וכמה זמן יחזיק הכעס על כצט, אצלך ואצלי. כי האדם הוא יצור שוכח.
    להג – לגמרי.

  • גיל שליט  On 17/02/2006 at 9:34

    יש גם קשר עם ביקורו של הוד צמחוניותו כמובן.

    דרור, 'שני מילים' (בסוף הקטע)?

  • דרור פויר  On 17/02/2006 at 14:38

    גיל – תיקנתי, תודה

  • עומר  On 17/02/2006 at 14:55

    להג – במקום שבו מוכרים ספרים מוכרים גם בני אדם.
    גיל – "הוד צמחוניותו" איננו צמחוני כלל.
    גם אני לא, אני מנסה לפעמים ולא מצליח.

  • מ  On 18/02/2006 at 7:10

    ומה האבסורד?
    שאני, שמגדל חתול וכלב בבית,
    וצמחוני
    ומאכיל חתולים בשכונה
    אני נחשב ל"הזוי" ו"דפוק" ועוד כל מיני ברכות מהסוג הזה…
    אבל מי ששותף (אפילו בעקיפין) לשחיטה המונית של בעלי חיים הוא בסדר גמור…
    אגב, באופן אישי הצמחונות יותר קשה לי מהפסקת העישון, אבל בינתיים אני שורד את שתיהן…

  • אילון  On 18/02/2006 at 21:07

    1.
    הי דרור, תן לי להתחיל עם ה אוף-טופיק:
    לפני שבוע כתבת בגלובס על שינוי היחס כלפיך בשדות תעופה. ויש לי משהו לגבי זה: קודם כל אני מאד אוהב לקרוא אותך. אתה אחלה . אפשר להציע לך חברות? (במובן הגברי של המילה).
    ונחזור לנושא- כאמור, אתה יכול להיות בטוח שהביקורת באה ממקום חיובי: ולעניין עצמו- למה בחור אחלה כמוך צריך להיראות כמו לאמה (החיה)? אני מבין למה מפחדים ממך בשדה התעופה- הם מפחדים שתירק עליהם ברגע שהם יאמרו משהו שלא מוצא חן בעיניך. תאמין לי, המראה התמוה שלך לא מעיד על פנימיות מושכת, אלא על חיצוניות לא נעימה למראה (שלא לומר דוחה). אז בוא תעשה לנו ולך טובה, ותעבור לתספורת פודל (חיה אהובה על המאבטחים בנמלי תעופה).

    2.
    האנלוגיות בין הנאצים לתעשיית החיות נופלת בקלות בתחום הנקרא "אנאלוגיות מוטעות\דימגוגיה זולה"
    השימוש במאפיין של ההתנהגות הנאצית (שאפילו תרם לפעילות ההשמדה), לבין הגינוי שלו בסביבה אחרת הוא שגוי (ז.א. השימוש באמצעי שחיטה בחיות באופן זהה לשחיטת היהודים הופכת את העוסקים בשחיטת חיות לנאצים).

    לקיחת מאפיין שיושם ע"י כוחות השחור, והפיכתו לשטני הוא דמגוגי ושגוי.
    באותה מידה אתה יכול לומר שהגרמנים הם הראשונים שהשתמשו במערכות מידע ובסיסי נתונים. האם זה אומר שגם הכלים הטכנולוגים הללו הם שטניים? (ואז מדינת ישראל היא מדינה המלאה בנאצים המפתחים בתחומים הללו).

    השאלה עצמה היא הרבה יותר בסיסית- האם זה מוסרי לאדם לאכול בעלי חיים. שאלה זו היא שאלה פילוסופית ולא קשורה לנאצים ושאר שטויות.
    אז בבקשה, חסל סדר טיעונים מסוג "הנאצים זיינו נשים, אז כל מי שמזיין הוא נאצי".

    להתראות, ולהשתמע בטור הבא שלך.

    אילון

  • דרור פויר  On 19/02/2006 at 0:56

    אילון – מי שמרדד את האנלוגיה ומוזיל את הדמגוגיה זה אתה. לא כל שוחט הוא נאצי, ובוא נסגור עוד פינה: העובדה שהנאצים נעלו נעליים לא עושה כל מי שנועל נעליים לנאצי.
    הטענה של הספר שונה לגמרי: ההרג ההמוני, המאורגן והאכזרי של מאות מיליוני בעלי חיים מדי יום מתאפשר בזכות האטימות של בני האדם, אטימות הנובעת מהתניה תרבותית שהחיה נחותה, שאין לה רגשות, שהיא לא סובלת כאב, שהיא לא מבינה, שהיא פה על מנת לשרת אותנו. ראיית עולם כזו, על פי הספר, גולשת לה מעבר ליחס לבעלי חיים ועוברת לבני אדם. האויב הוא תמיד לא בנאדם. הוא תמיד מתחת לבנאדם. ככזה, הזכות להשמידו נתונה.
    בנוסף, מראה הספר שיתופי פעולה ויחסים הדוקים בין ארה"ב לגרמניה הנאצית בתחום שיפור הגזע, עיקורים בכפיה וכדומה – טכניקה שהגיעה דרך טיפוח זנים של בע"ח וצמחים. הוא מראה את ההערצה של הנאצים לאמריקאים – על השמדת ילידי אמריקה, על השפלת השחורים, וגם ביחס לשחיטת בקר. אמריקה הייתה המודל שלהם. של מי היא מודל היום?
    זה קצת ממה שכתוב שם.

    ובענין בו פתחת את תגובתך: איך אוכל להשיב בחיוב להצעת חברות – גברית ככל שתהיה – מאדם האומר לי: "המראה התמוה שלך לא מעיד על פנימיות מושכת, אלא על חיצוניות לא נעימה למראה (שלא לומר דוחה)". אח שלי – אני דוחה את הצעת החברות שלך.

  • אילון  On 19/02/2006 at 23:23

    הי דרור,
    אתה חוזר לנקודה אותה העלתי- האם זה בכלל מוסרי לאכול בשר.
    אם הכותב היה חושב שמדובר בפעולה מוסרית- הוא היה מציע אלטרנטיבות לתהליך השחיטה כיום. אם הבנתי את דבריך כהלכה, הרי שהוא לא מכיר בכזו אופציה. ואם אין כזה דבר "שחיטה המונית הומאנית", אזי כל הטיעונים וההשוואות לנאצים לחלוטין לא רלוונטיים. וזה מחזיר אותנו לשאלה הבסיסית: בשר כן או לא?

    ולגבי הנקודה השנייה- אמשיך להעריץ אותך בסתר מעל דפי אתר זה.

  • לירון  On 22/02/2006 at 12:55

    הי דרור
    כתבה מצוינת! ציינת במילים את אשר אני מכנה -"הפרדוקס הישראלי" מצד אחד שנוא להיות פראייר ומצד שני-הפראייר הגדול בעולם. סיקרנת אותי לגבי הספר ובכוונתי לקרא אותו. וכמה מילים לאילון- אתה לוקח את המילה "השוואה" בצורה נקודתית מדי.אין כאן השוואה במובן שאתה מתכוון אלא השוואה בין התפיסה האנושית כלפי בעל חיים (יצור נחות ,חסר רגשות, אפילו מטרד) לבין התהליך בו קבוצה אחת של אנשים מתייחסת לקבוצה אחרת כאילו היו חיות ומכאן קצרה הדרך לשחיטתם מתוך אותה ההתייחסות שלה זוכים בעלי חיים. (אגב-בהגדרה-גם אדם הוא בעל חיים).
    ולשאלתך- אין הכרעה ברורה.התשוקה לבשר היא חלק מטבענו.והצורך\יצר הזה מתנגש (בעיקר בעידן המודרני) עם חלק אחר בטבע האנושי-חמלה. הגידול המהיר באוכלוסיית האדם מגדילה את הביקוש לבשר ומכאן מגדלי בע"ח נמצאים במירוץ קדחני לייעול הליכים והגדלת תפוקה על חשבון החיות-ולבסוף- על חשבוננו שכן מה שאנו אוכלים הופך בסופו של דבר להיות חלק מאיתנו (יחד עם התרופות של החיות-הורמונים,אנטיביוטיקה וכמובן כעס ותסכול שחיו יחד עם החיה בכל שנותיה. השאלה שלך נותרת פתוחה

    ******הערה למנהלי האתר**********
    הקוד שיש להעתיקו מכיל תווים שקשה לפענח.זו הפעם השלישית שאני שולח תגובה כי בפעמיים הקודמות לא ידעתי אם העיגול מתייחס לאפס או לאות האנגלית O.כמו כן נתקלתי בסימון משונה שנראה כמו האות H במסגרת.האם זה 8? לתשומת ליבכם.

  • ג'והור  On 17/03/2006 at 3:09

    באותו עניין, לפני מספר חודשים יצא לי להיתקל בתכנית מדע שעסקה בהרגלי תזונה של מין (אחד הנפוצים, לא זוכר מי) של קופי-אדם. התזונה המקורית שלהם התבססה על מקורות מן הצומח – עד שיום אחד (כך התיאוריה) גילה זכר חזק אחד שאפשר להשיג חלבונים גם מן החי; הפלא ופלא – יותר חלבונים, ויותר זמין!
    וכך היום: רוב התזונה שלהם מגיעה ממקור צמחי – אבל הזכרים הגדולים יוצאים לעתים קרובות לצוד קופים (להבדיל מפרימאטים) קטנים לארוחת צהריים, כי זה "משתלם" – פחות מאמץ (-זמן ואנרגיה) עבור אותה כמות של חלבונים.
    המסקנה שאני גזרתי מהתכנית: לא כל מה שמתאים לחיות בהכרח מתאים לנו. דהיינו: אם באמת נתונה בידינו הבחירה בין מזון מן הצומח לבין מזון מן החי – חזקה עלינו לבחור באפשרות ההרסנית פחות. יש עוד צידוקים, כמובן: קראתי שבכמות המשאבים המושקעים בגידול בקר לשחיטה ניתן להפיק כמות גדולה פי כמה וכמה של גידולים – כלומר בקר לשחיטה בא על חשבון מזון נוסף ומשאבים יקרים.
    גילוי נאות: אני לא חבר באנונימוס. אם כי, למרבה העניין, הקלדת 'חלבונים זמינים פרימאטים' בגוגל [במסגרת ניסיון נואל שלי למצוא אולי עוד מאמר בנושא] הציגה מצד שמאל את: "מידע תזונתי – אתר הצמחונות הישראלי" (באנונימוס).
    כדאי לחשוב לפני שאוכלים, תהיינה המסקנות אשר תהיינה.
    החזק שורד, נכון; והוא יכול גם לחמול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: