הדלאי למה ואני כמעט עושים את זה בירושלים

 

היום הייתי במסיבת העיתונאים לכבוד בואו של הוד קדושתו הדלאי למה לישראל. באופן עקרוני, אני די לא אוהב את צירוף המילים הזה, הוד קדושתו. הוד זו לא מילה שאפשר להגיד על בנאדם. הבנאדם קטן מדי, עלוב מדי, זמני וחסר משמעות מדי בשביל שאפשר יהיה לומר עליו, או לייחס לו, הוד. הוד זה לא דבר אנושי.

על ההימלאיה אתה יכול לומר הוד, על ורנאסי אתה יכול לומר הוד, גם על מפלי וויקטוריה. על נשר דואה, שמש שוקעת, זריחה במדבר או מנטה ריי בגודל ארבעה מטרים שמרחפת לה במימי האוקיינוס ההודי עשרים סנטימטר ממך – על כל הדברים האלה חל מושג ההוד. הוא לא חל על בני אדם. כשפונים לבנאדם כ"הוד מָשֶהוּתוֹ" מחללים את המילה ואת הרעיון של ההוד. זה תמיד קצת מעצבן אותי.

(הקדוש הוא האחר. כשאדם אומר על אדם אחר שהוא קדוש, בעצם הוא אומר: אני טמא. בעצם אין דבר כזה, אדם קדוש. אדם, אם הוא לא טמא, הוא לא בנאדם. להגיד "אדם קדוש" זה כמו להגיד "חצי בנאדם".)

 

שכחתי להביא מצלמה, אבל היה לי את הסלולרי.

 

אבל כל זה לא תופס ביחס לדלאי למה. אותו אני אוהב ולו אין לי בעיה לקרוא הוד קדושתו. במקרה שלו זה סוג של כינוי חיבה. עד היום לא נפגשנו, הוד קדושתו ואני. לא יצא, כמו שאומרים הצעירים. ענייני סקג'ואל, 'תם יודעים. כך שקפצתי על ההזדמנות לנסוע לירושלים. שלג לא היה, אבל גשם ועוד איך. וקר שם! באנו מוקדם, תפסנו מקום טוב: שורה שלישית באמצע.

מה אומר לכם? אחלה איש הוא הדלאי למה שלנו. חיוכו רחב, עיניו טובות, צחוקו מדבק וכולו חום ואהבה ושמחת חיים. מסריו של האיש פשוטים: העניין הטיבטי, כמובן, אבל בעיקר אי אלימות, כבוד הדדי והרמוניה בין בני האדם לבין עצמם ובינם לבין הטבע והחיות. דה בייסיקס.

היה ממש כיף. עשה לי טוב הבנאדם. כמעט ויתרתי מטעמי הנגאובר, אבל אני שמח שנסעתי.

מבחינה עיתונאית, לעומת זאת, אני חושב שהיה די כישלון. נשאלו השאלות הצפויות, השטוחות – מה אתה חושב על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, על הטרור, על סין, כאלה – כולן נענו באריכות ובנדיבות וחלקן הוצאו מהקשרן (בדרך חזרה שמענו ברדיו ש"הדלאי למה אמר שישמח להיפגש עם החמאס").

ורק אני, שהרמתי את היד כמה פעמים, זכיתי להתעלמות. חבל, כי הייתה לי אחלה שאלה לשאול את הוד קדושתו. שאלה שהייתה מקפיצה את כל המסיבת עיתונאים הזאת בשתי כיתות לפחות.

 

חרא איכות לתמונה, אבל יותר טוב מכלום. הייתי צריך להביא מצלמה. מפגר אני.

 

וזו השאלה שלא הצלחתי לשאול את הדלאי למה:

"הוד קדושתו, אנחנו יודעים שתפיסת המוות הבודהיסטית שונה מאוד מתפיסת המוות היהודית. כנזיר בודהיסטי ומנהיג רוחני חשוב, איך אתה יכול לעודד את עם ישראל, שחרד לחיי מנהיגו ששוכב בימים אלה על ערש דווי? נחם אותנו, הוד קדושתו, תן לנו זווית חדשה שנוכל להביט ממנה אל המוות.

ואם אפשר, הוד קדושתו, עוד שאלה קטנה: מה יש לך בתיק? אתם הנזירים הבודהיסטים תמיד הולכים עם תיק הבד האדום הזה מתחת לגלימה, ואני מת לדעת מה יש בפנים. מפתחות? ספר? סלולרי? הודעת דואר רשום? משקפי שמש?".

שאלות טובות, לא? חבל שלא נתנו לי רשות דיבור.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ישענר זאף  On 16/02/2006 at 0:16

    כל אדם הוא קדוש דווקא, לא טמא
    להגיד שאדם הוא טמא זה בעצם להגיד "אני קדוש"

    חוץ מזה, הוד זה דבר מאד אנושי. דווקא בגלל עליבותו וקטנותו וסופיותו של האדם, יש לו הוד.
    לאלוהי באמת יש נצח

  • פ'  On 16/02/2006 at 5:18

    שעומדים בתמונה על הבמה, לבושים בחליפות ומסתכלים לצדדים בחשדנות?

  • דרור פויר  On 16/02/2006 at 10:25

    ישענר – ואוו, ממש הפכת את המשפטים שלי על פיהם. כל הכבוד לך

    פ' – מאבטח, כמובן

  • אביבה  On 16/02/2006 at 10:40

    זה אתה שתמיד עוצרים אותך בנמל תעופה? באמת חשבת שייתנו לך לפתוח את הפה במסיבת עיתונאים? 🙂

  • אינדי  On 16/02/2006 at 12:21

    גז מדמיע, תחבושת אישית ומדבקה זרחנית… לא?

  • דרור פויר  On 16/02/2006 at 14:19

    אינדי – תיק בלי חפיסת מסטיקים הוא לא תיק.

    אביבה – צודקת. זה שלא עצרו אותי בכניסה למסיבת העיתונאים זה כבר נס קטן

  • Moon  On 16/02/2006 at 15:55

    ואני חשבתי לעצמי, בדיוק באותה דרך שאביבה חשבה על הדבר 🙂
    רק שלא העזתי להיות הראשונה שאומרת את זה, פן יבולע לי…
    ללא ספק השאלות שלך-לו היו נשאלות, היו הופכות את הראיון גם לעמוק יותר וגם מצחיק יותר

  • אהרון  On 16/02/2006 at 18:24

    הדאלאי למה בטח עונה על דוא"ל. כתובתו כאן: http://www.dalailama.com/page.67.htm
    ויש שם אפילו טלפון.
    ואכן האיש מדהים. הייתי שולח כמה מרבנינו הנבערים להשתלמות אצלו. מספיק לקרוא את דבריו על מדע וטכנולוגיה ולהתפעל: http://www.dalailama.com/page.8.htm

  • דרור פויר  On 16/02/2006 at 19:46

    אהרון – העברתי את השאלה. בוא נקווה שהוא יענה
    ירחית – יבולע לך? מי יעשה לך משהו כשאני פה?

  • Moon  On 16/02/2006 at 20:21

    ועוד אחד 🙂

  • אביבה  On 17/02/2006 at 12:51

    לדלאי למה יש מספר טלפון באתר, מאז שהוא קרא את חנן כהן.

  • בוץ  On 20/02/2006 at 10:03

    פלאפון, ולאור חיבתם של הנזירים לגוונים החמים אני משער שמדובר במכשיר של אורנג'

    אבל זאת כבר השערה

    נ.ב
    ההשערה די מבוססת לאור העובדה שבביקור בלהאסה באמת ראיתי לא מעט נזירים אדמדמים אוחזים בסלולרים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: