סגרי את הטלוויזיה ובואי נלך לישון

 

א.

מחלון חדר עבודתי נשקף נוף הקדומים הנשגב של הבניין השכן. שלוש קומות בלי מעלית של הוד והדר תל אביבי. אמת, פגעי הזמן ניכרים בו היטב; בצד הפונה אלי הטיח כבר מתקלף, המרזבים חלודים, שני סדקים עמוקים יורדים לכל אורכו כמו צלקת קרב ישנה ויונים כבר מקננות בהם. בניין. בניינים מסוגו פזורים ברחבי העיר אבל זה היחיד הפזור מול חלון חדר עבודתי. זה הנוף שלי בעת כתיבת שורות אלו, ורוב השורות האחרות. אני נהנה להסתכל בו.

חיים מתנהלים להם בבניין השכן בדיוק כמו שהם התנהלו ומתנהלים בכל בניין מולו גרתי. בלילה, כשאני  מתיישב על המחשב, איני יכול שלא להביט מחלוני: בכל הבתים דולקת טלוויזיה, ולא פעם השכנים ישנים מולה כמו תינוקות.

שלווה היא שנת הטלוויזיה של שכניי. מחלוני אני צופה בהם מתכרבלים מול המכשיר, ונזכר בתנומות הטלוויזיה הטובות שלי.

אבל לי אין טלוויזיה, ולי אין תנומות טלוויזיה. אני קם מהמחשב והולך למיטה. לילה טוב שכנים. לילה טוב טלוויזיה.

 

ב.

סוף שנה. גם אני, ברשותכם, אסכם את השנה היוצאת. עבורי, 2005 הייתה שנה מאוד מיוחדת – זו הייתה שנה בלי טלוויזיה. אי שם בתחילת ינואר התקלקל המכשיר בביתנו, כפי שכתבתי כאן אי שם בפברואר, ומאז אנחנו נטולים. מה שהתחיל כמו ניסיון לשבוע, הפך לחודש, לרבעון, מפה לשם הופ הופ טרללה, עברה שנה, ובבית עדיין אין טלוויזיה.

שנה בלי טלוויזיה זה לא צחוק, אני נוטה להחשיב את זה כהישג של ממש. בתור מי שאהב מאוד לשבת מול הטלוויזיה קצת התקשיתי לדמיין סיטואציה כזו. בכל זאת עשינו זאת.

למרות מה שיכול אולי להשתמע, זה בכלל לא היה קשה. קלי קלות. הלוואי שמכל ההתמכרויות היה קל להיגמל כמו מהטלוויזיה. בהתחלה זה טיפה חסר, אחרי חודש אתה מרגיש קצת כמו מי שקיבל אפגרייד מאקונומי לביזנס (יש יותר מקום, יותר שקט, פחות אנשים צועקים אחד על השני ויורים אחד בשני מול הפרצוף שלך), אחרי שלושה חודשים זה כבר לא חסר לך, אחרי חצי שנה אתה כבר בקושי זוכר מה עושים עם זה בדיוק.

שנה עברה, וכל מה שאני זוכר משנים של טלוויזיה זה את הרביצה הזו של הלילה, את אשמורות העיניים נעצמות, ואת ההתכרבלות הזאת באור הכחול והמנחם שמסמן לך שהגיע הלילה ואפשר להרפות, להפסיק להתרכז. וגם אני זוכר את ההתעוררות הזאת, תמיד חצי בהולה, והשעה כבר ארבע והטלוויזיה עוד דולקת, ואתה מזדחל למיטה כמו גנב. אני זוכר תנומות, לא תוכניות.

השינוי הגדול שחל במהלך שנה בלי טלוויזיה הוא קודם כל בהרגלי השינה. יותר הולך לישון, פחות נרדם. עדיף ככה.

כן, אני יודע שיש אנשים שלא נרדמים מול הטלוויזיה, אלא מכבים אותה כשנמאס להם, קמים מהספה בכוחות עצמם והולכים לישון. ברור לי שיש כאלה, ויש הרבה המעידים על עצמם שהם כאלה, אלא שמעודי לא פגשתי אדם כזה, וגם לא פגשתי אדם שפגש אדם כזה. כולם נרדמים מול הטלוויזיה. הדרך היחידה לא להירדם מול הטלוויזיה היא להיפטר מהטלוויזיה.

אלה שעות הטלוויזיה הכי מזיקות: שעות הטלוויזיה שאתה לא רואה, אלא משודרות היישר אל התת מודע שלך בזמן שאתה ישן ומכתימות לך את החלומות בפרסומות. כן, כך אני מאמין.

 

 

באה בלילה להכתים לך את החלומות. יפית ג'

 

ג.

אני אולי ישן יותר טוב, אבל שעות העירות לא הפכו קלות יותר. זה לא תמיד קל כשאין טלוויזיה. בתרבות מבוססת טלוויזיה, מדורת השבט וכל זה, לפעמים נדמה לך שאתה פשוט לא יודע על מה מדברים, כי כולם רוב הזמן מדברים על מה שהם ראו בטלוויזיה.

לפעמים מישהו אומר משהו וכולם צוחקים חוץ ממך ואתה לא מבין מה מצחיק, ולרגע אתה מרגיש קצת כמו תייר בחו"ל, עם התחושה הזו שאנשים מדברים עליך בשפה שאתה לא מבין, אבל אחרי רגע אתה נרגע ומבין: הם בסך הכול צוחקים ממשהו שהיה אתמול בטלוויזיה. זה לא אתה, זה מישהו מארץ נהדרת או משחק מכור או רקדן נולד או מה שזה לא יהיה.

הגיבורים של הרגע הם לא הגיבורים שלך. אתה אפילו לא יודע מי הם, הם אנשים שמופיעים בטלוויזיה שלך אין. הגיבור הטלוויזיוני האחרון שאתה זוכר זה הראל מויאל.

(זה מזכיר לי איך לפני כשבועיים עמדתי באיזה תור ועמדה שם גם בחורה. פטפטנו מעט. היא הייתה יפה, קצת משונה. אחרי זה הסתבר לי שמדובר באחד מהקולות הבולטים של דורנו: לא סתם אחת, היא מגישה פינת סקס באקזיט או משהו כזה.)

 

ד.

מדי פעם, כשאחד המשתתפים בשיחה קולט את מבטי המבולבל, התוהה, הוא מפטיר לעברי: אה, אתה אין לך בכלל טלוויזיה.

עוד אחד מהדברים היפים בכל העניין זה שכשאין לך טלוויזיה ואי אפשר לדבר איתך על טלוויזיה, רוב האנשים לא ינברו עמוק מדי על מנת למצוא נושאים אחרים לשיחה. נושא השיחה הוא (בלמעלה משבעים אחוז מהמקרים עם אנשים שהם לא חברים קרובים) טלוויזיה. ואם אין לך, תמיד אפשר לדבר איתך על כמה זה רע שיש טלוויזיה וכמה זבל יש בטלוויזיה. יש כאלה המעלים על נס את עצמם הצפייה בחומרים נחותים (מדוע, לעולם לא הבנתי), ויש גם כאלה המגנים עליה בתוקף (יש תוכניות איכותיות, כך הם אומרים), אבל העיקר לדבר על הטלוויזיה. שלא תעבור שעה בלי לדבר על טלוויזיה.

טיפ קטן: אפשר להעביר חיים שלמים בלי שאף אחד ישים לב שאין לך טלוויזיה. כל מה שצריך זה לעבור על ביקורות טלוויזיה, ואתה מסודר לגמרי. רוב האנשים אפילו לא יעלו על דעתם שאין לך טלוויזיה, בדיוק כמו שאני לא מעלה על דעתי אנשים שאין להם אינטרנט.

 

ה.

אני לא מתנשא, חלילה, על אנשים שיש להם טלוויזיה. בכל פעם שאני מזדמן לבית שיש בו טלוויזיה, אני משתלט על השלט ומתחיל לעבור בין הערוצים כאחוז תזזית. אחרי שנה בלי טלוויזיה, ושנים רבות יותר בלי כבלים/לוויין, אני פשוט לא יכול להפסיק להתלהב – יש כל כך הרבה דברים בטלוויזיה! סרטים, ספורט, חדשות, וזה באמת נורא כיף לראות טלוויזיה ולהעביר ערוצים, אבל בשלב הזה של חיי אני מתקשה לדמיין את עצמי עושה את זה בעצמי, עם עצמי.

זה בא לידי ביטוי מדויק בתקופת ההתנתקות, שעברה על רוב האנשים בבהייה בת שעות על גבי שעות, בשידורים שנמתחו עד אין קץ וניסו לשווא לספק דרמה בלתי פוסקת. יש לי חברים שהעבירו ככה חודש היום זה נראה לי כמו משימה בלתי אפשרית, לשבת שעות מול המרקע. פעם הייתי אלוף העולם בזה, היום זה נראה לי בזבוז זמן משווע. עדיף לא לעשות כלום. כשאתה לא עושה כלום, הראש לפחות נח קצת.

 

ו.

2005, אם כך, הייתה השנה הראשונה שלי בלי טלוויזיה. כמו שזה נראה כרגע, אני הולך אל עבר שנה שנייה בביטחון, ואולי אפילו, מי יודע, לכיוון של חיים שלמים בלי. כי האמת העגומה והאמיתית היא שלמרות כל תוכניות האיכות וסרטי המופת, רוב מה שיש לטלוויזיה להציע זה זבל טהור. שנה בלי זבל, ואני יכול להבטיח לכם שמצבכם ישתפר פלאים.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ד.ט  On 01/01/2006 at 9:46

    * גם לי אין טלוויזיה, בהתחלה מסיבות טכניות וכלכליות מעיקרן, (התקמצנתי) ובהמשך מתוך העדפה.
    * גם לי הגמילה היתה קלה עד בלתי מורגשת, אע"פ שאני טיפוס מתמכר מטבעי ושקודם להפסקה, הייתי צופה בטלוויזיה כמו כל אחד.
    * גם אני משתדל ככל האפשר לא לעשות מזה עניין, ולא להתפתות להתנשא (שלא בצדק) על ציבור בעלי הטלוויזיה. למותר לציין שהתנשאות כזו היא עלובה: מותר אולי לאדם להתגאות במה שהוא עושה, לא במה שהוא נמנע ממנו.
    * עניין שלא ציינת: בעקבות הפרידה הממושכת מהטלוויזיה, חל בי שינוי מסוים. כשאני כן צופה, בנסיבות חברתיות, ממש קשה לי לראות פרסומות. בעיקר מהסוג הפונה אל הרגש. אני מרגיש כאילו מישהו תולש מיתרים מכינור ליד האוזן שלי. איך אצלך?

  • זו ש  On 01/01/2006 at 10:19

    לפני שבע (או כבר שמונה?) שנים ויתרתי על טלוויזיה, ואני לא מתגעגעת.
    נכון, בביקורים אצל בעלי טלוויזיה אני נדבקת למרקע, אבל, בדומה למה שציין קודמי, הכל נראה לי מוגזם להפליא. במקרה שלי, לא רק הפרסומות. החדשות נראות לי דרמטיות מדי, תוכניות האירוח מטופשות מדי, ותוכניות הצחוק המפורסמות לא כל כך מצחיקות. אולי זה עובד יותר טוב באפקט מצטבר.
    ובאמת, הפרסומות – איך אפשר לסבול את הגושים המזויפים האלה של צחוק ודמע?

    וחוצמזה, שתהיה לך אחלה שנה 🙂

  • Moon  On 01/01/2006 at 10:23

    דרור, אצלינו התקלקלה הטלוויזיה לפני כשנתיים.
    ובהבלח של רגע, התייעצתי/הודעתי לבת שלי, שהנה הנה יד הגורל הטוב – זימנה לידינו התנסות ראוייה!
    הצעתי שננסה לחיות בלי טלוויזיה ונראה כיצד אנחנו מתגלגלות…
    יאומן או לא, אנחנו בלי, כבר כמעט שנתיים, כך נידמה לי,
    לי זה כלל לא חסר, שומעת מוסיקה נון סטופ, רואה סרטים בדיודי כשרוצה ובקולנוע, ואת כל "תרבות הזבל" לא צורכת ומעולם לא אהבתי.
    אולי חסרים לי קצת ערוצי מדע ואומנות פה ושם, אבל מקבלת את זה דרך המחשב.
    כמו שאמרת דרור, הלוואי שקלות הגמילה מהטלוויזיה, היתה דומה לגמילות אחרות
    הנה, הבקר החלטתי שאני מפסיקה לעשן, שנה חדשה, תקוות חדשות, ניקוי אורוות…הרבה יותר לא פשוט העניין הזה,שלא לדבר על ההתמכרות למחשב. אצלי לפחות ההתמכרות הזו לא פחות "קשה" משל אילו המכורים לטלוויזיה, ההבדל הוא שמול מחשב, ישנה אינטראקציה וסינטזה בין המחשב "הקופסה" ומה שעושה המתשמש מולו, כיצד הוא "משתמש" בכלי הזה…ומול הטלוויזיה? מה יש? בהייה מפחידה, שמזכירה לי ספר מדע בדיוני שקראתי לפני שנים..האנשים שם הופכים למין צמחים כאלה שכול עיסוקם בזמנם הפנוי והלא פנוי הוא בהייה בסכי ענק, שמכתיבים להם מה לחשוב, מה לרצות ומה לעשות…מזכיר לכם משהו?

  • מורן  On 01/01/2006 at 10:37

    לעיתים נדמה כי הגאווה המזוכיסטית של נטולי הטלוויזיה דומה לאותם יוגים סגפניים שגאים ביכולתם לצום שבועות תוך עמידה על רגל ימין בלבד.
    האם שקלתם צפייה סלקטיבית? האם הפסקתם לאכול לחלוטין כי חלק מהאוכל אינו בריא? האם גילו לכם כי ישנו כפתור חמוד בשלט המכונה "mute" ומאפשר להשתיק את הפרסומות הצרחניות? (מה שהופך את מקבץ הפרסומות לשעשוע משפחתי בשם:"מה לעזעזל הם מפרסמים?")

  • אורן  On 01/01/2006 at 11:29

    כל הכבוד.
    אמנם מעולם (!) לא נרדמתי מול הטלוויזיה במקום ללכת לישון אבל אני בהחלט מעריך את החיים עם 'נטול'.

    ובכל זאת זה קצת מזכיר לי את קרובי המשפחה החרדים ושלולי הטלוויזיה שנצמדים למסך בבתימהון ופליאה נטולת ביקורת אל מול הקסם המרצד, או את סבתא שלי, פרופ' לספרות שלא ממש הדךיקה את הטלוויזיה בחמישים השנה האחרונות וכאשר כבר יוצא לה לצפות במשהו היא ישר מתפעלת מהדרמה (קיטש מוחלט) שמגרה לה את כל החושים כיוון שהמדיה חדשה לה לגמרי …
    מוזרים חייו של נטול הטלוויזיה.

  • דרור פויר  On 01/01/2006 at 12:04

    מורן, יש משהו בדברייך – אכן, נטולי הטלוויזיה נוטים להתפאר בסגפנותם ובייחודם. זה משעשע מאוד, אבל כשחושבים על זה, זו דרכו של כל מיעוט. הוא חייב לבדל את עצמו.
    לגבי הנקודה שהעלית – הצפייה הסלקטיבית – ובכן, הנושאים ברמה של תיאוריית הצפייה הסלקטיבית תמיד מזכירים לי את אלה שאוכלים עוגות קצפת ושותים דיאט קולה, או מורחים גבינת שמנת על פיסות הקלקר האלה ששכחתי את שמן. סוג של רמאות עצמית. כמו האלה שאומרים שהם רואים רק ערוץ 8

  • שירה חורש  On 01/01/2006 at 12:05

    אבל למה שאני ארצה?

    אני מתורגלת בצפייה סלקטיבית וביקורתית, חיי מלאים גם מעבר לזה (ספרים, חברים, התנדבות..) וטלוויזיה זו בהחלט מותרות, שאני שמחה שאני יכולה להרשות לעצמי.

    בכל אופן, שתהיה שנה טובה ומפתיעה (לטובה).

  • באנדר  On 01/01/2006 at 12:32

    עברתי לציפייה סלקטיבית:
    אני מוריד סרטים ותוכניות בביטטורנט, ושוכר סרטים בספריה. הנסיון (אישי בלבד) שלי, מראה שקשה מאד לנהל צפיה סלקטיבית בטלוויזיה. כשאני בוחר מראש מה אני רוצה לראות, מתברר שיש מעט מאד דברים שבאמת מענינים אותי ושווים צפיה.

  • מיה  On 01/01/2006 at 12:38

    ובכן, הייתי בלי ועכשיו אני עם (טלוויזיה)… ומסקנותיי: זבל טהור זה ביטוי חומל מדי לזוועה הזו…
    ובכל זאת, למה בכל זאת? כי יש כמה דברים ששווה בשבילם. כמה פנינים שחוזרים על עצמם כל שבוע וגורמים לי לחשוב, להתרגש, לקבל השראה.
    אגב, גם בספרות, ציור, מוזיקה וכו', רצוי לברור את הקש מהתבן. אתם יודעים… מין סוג כזה של יכולת בחירה שניחנו בה כבני אדם נאורים…

  • ס  On 01/01/2006 at 13:08

    אם אין לך טלוויזיה איך אתה בדיוק רואה ספורט? אתה חי בלי אולימפיאדה? בלי אליפות העולם באתלטיקה? בלי ליגת האלופות? בלי פוטבול ובייסבול אמריקאים? בלי סבבי הגולף והטניס? בלי (אלוהים ישמור) טורנירי הביליארד? בלי מרוצי אפניים?
    יש כל כך הרבה תרבות איכותית שניתן לצרוך רק בטלוויזיה (חוץ מנסיעה מתמדת ברחבי העולם כדי לראות את האירועים ממקור ראשון) שהגאווה בויתור עליה מוזרה לי מאוד.

  • דרור פויר  On 01/01/2006 at 15:28

    ס יקר – אני מבין את דאגתך, וספורט הוא אכן הדבר היחיד שממש חסר לי בהיעדר הטלוויזיה, אלא שגם לזה יש פתרונות מעולים: את המשחקים אני רואה בחברה, בפאב השכונתי, אצל חברים וכד'. גם חברתי יותר, גם בחינם… אל תדאג, את המונדיאל אני לא מפסיד, וגם לא את ליגת האלופות

  • גרי אפשטיין  On 01/01/2006 at 15:33

    פתטי בעיני הדחיה של הטלויזיה כסוג של ג'אנק פוד, הרי עוד 20 שנה יקום לו "בנו של פויר" ויתגאה בניתוק האינטרנט בביתו. אין לזה סוף אבל יש לזה התחלה:
    הזלזול ב"חידוש" וההתפארות הנוסטלגית בשיבה לפשוט, לטהור ולישן היה מאז ומתמיד מנת חלקם של המבולבלים ושל אלו ש"אינם מרוצים בחלקם" ואפילו של אלו המחפשים את השקט הפנימי מחוץ לעצמם. (לא, לא הפכתי להיות דוד כפרי).
    תעשה מה שטוב לך אבל אל תכרוך את זה בתאוריות ואידאולוגיות.

  • יעל  On 01/01/2006 at 17:21

    מילא טלוויזיה, אומרים לי. את זה אפשר לתרץ באידיאולוגיות, ב"אין לי ממילא זמן לצפות בה", ב"אין בה ממילא במה לצפות", בתוכן השיווקי המשתלט על הכל – אבל סלולרי? בחייך? כולם מתקשים לתפוס זאת. "אבל שלחנו לך SMS", אמרו לי לא פעם, ולא שמו לב שהמספר שלי שייך לבזק. בהרשמות שונות באינטרנט הרשת מתעקשת שאמלא את השדה של "מספר נייד". ויותר מכל איני מבינה את אלו שאומרים: "אני מבין אותך, הלוואי עליי, אבל חשוב להחזיק פלאפון רק למקרה חירום" – ומשום מה, כנראה שחייהם גדושי מקרי חירום הממלאים חשבון טלפון בן שלוש ספרות והדורשים כעניין של חיים ומוות הטענת רינגטונים, טרוטונים, אייקונים ושאר "נים" לרוב.
    לכו תבינו.

  • דרור פויר  On 01/01/2006 at 17:38

    גרי – לא הבנת כלום, חבר. מי מזלזל בחידושים ומתגעגע לטהור? קראת בכלל ת'טקסט? אינטרנט אומרים לך, אינטרנט, זה הפשוט הטהור והישן שאתה מתאר? אף אחד לא אמר להיכנס למערה.
    גם מרגיז אותי שכתבת "פתטי בעיני" – המילה הזו "פתטי" יצאה כבר מכל החורים. כל אחד שלא מסכים עם משהו או לא מבין אותו מכריז "פתטי". מה פתטי, איזה פתטי? מה הקשר פתטי? תראה אותי, אני כמעט אף פעם לא משתמש במילה הזו. פתטי זו מילה של ילדות
    וחוץ מזה, מה שעושה לי טוב זה לכרוך חלק גדול ממעשיי בתיאוריות ואידואולוגיות

  • אביבה  On 01/01/2006 at 19:57

    במחצית השנייה של שנות התשעים חייתי בלי טלוויזיה ובלי אינטרנט, ועוד בעיר אירופית שהיה בה רדיו מחורבן. אז היו שם ערבים ארוכים של יצירה, השראה, התבוננות עצמית, קריאת ספרים מהספרייה ליד התנור, שיחות בלתי נגמרות ובקבוקי יין ריקים. הרבה יותר מחובר לחיים מאשר ישיבה מול הקופסאות.

  • אבי  On 01/01/2006 at 20:45

    יעל את צודקת לחלוטין, גם לי אין סלולרי ואני מסתדר טוב מאוד. בערך לפני שנתיים וחצי התקלקל לי הסלולרי ומאז אני שמח שאני חופשי

  • ג'וני דו  On 01/01/2006 at 21:53

    מילא שהכותרת משבשת את הציטוט המקורי מהשיר (צ"ל להיות שברי ולא סגרי), אולי זה נעשה בכוונה, ומתוך הכרות עם המקור, אבל שאתה תבלבל בין מעולם ללעולם? ("מדוע, לעולם לא הבנתי").

    ואגב, הטריק של לא לראות טלוויזיה אבל להסוות את זה ע"י קריאת ביקורות הטלוויזיה , עובד לא רע גם עם ספרים.

  • מנשה  On 01/01/2006 at 23:01

    זה עובד גם עם זיונים אגב.
    מעולם לא היה קל כל-כך להיות בתול כמו היום.

  • ג'וני דו  On 01/01/2006 at 23:08

    יכול להיות, לגבי זה אני באמת לא יודע.

    (ובכלל, אני רוצה לציין שגם על הטריק עם הספרים בכלל שמעתי מחבר. אני בולע ספרים כמו שמעון פרס על אקסטזי).

  • מנשה  On 01/01/2006 at 23:25

    אני שמח מקרב לב על האינטלקט השופע שניחנת בו.
    אני אשאר עם הפורנו.

  • אריקה  On 02/01/2006 at 10:48

    נניח שכל הטלוויזיות בישראל היו מתקלקלות בבת אחת, או שהכבלים היו קורסים ואף אחד לא היה יכול לצפות בטלוויזיה במשך חודש. האם אתם חושבים שכולם היו ממשיכים לשבת ולתת למנהיגינו היקרים לדפוק אותנו מלפנים ומאחור? או שאולי פתאום אנשים היו שמים לב לחרא ברחובות, (בכל המובנים) לזיהום באוויר, בים וביבשה וגם בכנסת, לזה שמערכת החינוך לא עובדת, וששום דבר כאן בעצם לא מתפקד? ומה אנשים היו מגלים על היחסים שלהם עם בני זוגם ועם הילדים שלהם בלי קופסת הטמטום שמאפשרת לנהל חיים שלמים בלי לדבר?
    מה שעצוב הוא שאלו המוותרים על הטלויזיה הם מראש אלו המסוגלים לכך, אבל דווקא אחרים שצריכים לפקוח את העיניים בחיים לא יעשו צעד כזה. מתנשאת? כן. ובצדק.

  • Dj Miki G  On 02/01/2006 at 10:53

    אני חושב שאתה מתייחס אל הטלוויזיה באופן חריג מעט. נכון, טלוויזיה היא אמנם כלי שטני משהו, ומה שאתה החלטת לעשות הוא דבר בריא גרידא. אך אינני חושב שהתחמקות מהטלוויזיה היא דבר נכון. אינך מבין? כאשר אתה מתחמק ממנה, ומעלים אותה מביתך, אותו העיקרון יחזור על עצמו בצורה שונה מעט. לכן, אתה צריך להתאמץ מעט, ופשוט להכניס את הטלוויזיה לתוך ביתך, ולתת לה להיות ככלי ביד היוצר. תלמד לשלוט בעצמך, ולראות את הטלוויזיה רק מתי שאתה רוצה וצריך, ולא במשך כל היום. וכמוך, גם אנשים אחרים צריכים לעשות זאת. אינך חושב כך?
    אבל כך או כך, כל הכבוד על ההעזה, ועל-כך שאתה מצליח עם זה. סחתיין עליך! 🙂

  • תמי  On 02/01/2006 at 12:24

    או במילים אחרות: אחלה פוסט, אבל הכותרת טעונת תיקון.
    http://notes.co.il/tammy/9741.asp

  • ה  On 02/01/2006 at 12:57

    במשפחתי יש מנהג: למשך מספר חודשים בשנה, לאפסן את הטלביזיה אצל קרובים (שששים לקבל עוד מכשיר)
    ולאוורר את המוחות, הקשרים הבינאישיים ועוד כל מיני עניינים שנוכחות טלביזיה בבית מצליחה לפעמים לעמעם.
    ואז להחזיר את המכשיר לסלון הביתי, ושוב לבלות ערבים נוחים נעימים ולא מפחידים (באמת) עם המדורה האלקטרונית.

    ואמרת משהו על הליבידו שמקבל זריקת מרץ או שפספסתי?

  • מציצה מבין החרכים  On 02/01/2006 at 13:10

    לקרוא הכל ולו רק כדי להגיע לדימוי: ומכתימות לך את החלומות בפרסומות..

  • אודי שרבני  On 03/01/2006 at 2:37

    שמע, דרור. יש דברים, כאלה תרגילים של רונאלדיניו שאתה לא רואה. אני לא מדבר על "לא להפסיד משהו", את אלה עם הגישה הזאת אני מעיף מעליי. אני מדבר על הסתם, על איזה תרגיל (במקרה זה של רונאלדיניו)
    שסת ם זיפזפת והראו אותו ככה כבדרך אגב. והתרגיל הזה… אוי התרגיל הזה… הרי אתה לא יכול לראות אותו בלייב. הוא בקאמפ נואו לעזאזל… וזה היה עושה לך טוב על הלב, התרגיל שלו… וסתם, תוכנית טובה, גם היא לא מטרד, אלא כמו ספר טוב.
    אני אגב, בסופשבוע- דבר ראשון מברר מה יש בלופ של 23. קיק שלי.

    ועוד משהו: חשבת על הכח הזה של לא לדעת מי זה? על כל האלה החדשים שתופסים זמן מסך עכשיו? (וזה כבר רשום אצלי לרשימה במסטיק ממזמן. אני מחכה להכניס אותה)

  • JaneLame  On 03/01/2006 at 4:11

    היה לי ממיר דיגיטלי ומאות ערוצים. עכשיו יש חיבור אנלוגי מאולתר. איכשהו כמות הצפייה הלכה ופחתה. הייתי מזמינה סרטים שלא הייתי צופה בהם עד הסוף. הפסקתי גם לקרוא ספרים. לא מסוגלת להתמודד עם נראטיבים ארוכים, רק עיתונים ומגאזינים. תוהה אם האינטרנט עשה לי את הנזק והרס את הריכוז שלי לצמיתות.

  • יריב מוהר  On 06/01/2006 at 20:01

    הייתה תקופה קצרה בה שירבטתי ביקורות טלוויזיה ללא טלוויזיה.

    היה תמיד מדהים כמה בקלות אתה מתחבר לכל מה שקורה למרות שכשאתה עם טלוויזיה אתה תמיד מרגיש שאין שום סיכוי להיות באמת מעורה בכל אינפורמציית הכוכבנים הזאת.

    נ.ב – סחטיין על הפלרטוט עם טראוריג (הלא, כן?)

  • אילון  On 07/01/2006 at 0:48

    אם תרשה לי להתחיל עם מחמאה (סמויה כמדומני)-
    אני זוכר אותך עוד מהתקופה בה כתבת בהארץ.
    תמיד יצגת בעיני איזו דמות הזויה כזו, של אדם שעדיין לא נחת כאן. בכל אופן, זה היה מרנין לדעת שאיכשהו הצלחתי לעקוף אותך בסיבוב בתחום ההזיוּת.
    בכל מקרה, אני נהנה לקרוא אותך בגלובס בכל סופ"ש- אתה העמוד האחרון הכי שווה.

    ולאחר הליקוקים, נעבור לעיקר: בתור אחד שאין לו טלויזיה כבר כמה שנים, אני יכול לומר לך שעוד לא הגעת לחלק הקשה באמת- להיות חסר טלויזיה ובעל ילדים. אז מגיעות השאלות/תהיות הקשות מן הסביבה: "מה הילד שלך לא רואה טלויזיה?". מתברר שטלויזיה זה לא ביביסיטר להורים עצלים, כי אם מתקן להטמעת גאונות בעולל.
    מתברר כי בטלויזיה ילדים לומדים שפות, מתמטיקה, לוגיקה ושאר ירקות. ואני בתור הורה מזניח, מונע מילדי את התענוג.

    אז עצתי לך- לאחר שיהיו לך ילדים, תלך על הפתרון המוסרי היחיד שיש- תשקר.

  • מיתר  On 09/01/2006 at 0:12

    משהו משיעור ספרות-
    המורה הציניקנית שלי, בהקשר למשהו שאני לא זוכרת:" ואני רוצה להיות אנה, אז מה?"
    כל האנשים בכיתה צוחקים.
    אני:"מה? אנה? מי?"
    כולם בערך: "אנה מרוקדים עם כוכבים…"
    p:

    העניין שברוב המקרים נושא שיחה הוא טלווזיה כל-כך נכון. פשוט מכל מקום שומעים רק דיבורים על זה.. ובתקופות שיש טלנובלות בכלל זה משגע לי את השכל..

  • אינדי  On 09/01/2006 at 15:27

    שאתה בטח מוריד את הסדרות הבאמת-טובות מהאינטרנט.
    לא?
    מאז האינטרנט זה באמת הרבה פחות בעיה להיות אדם בלתי-מטולבז.

    עדיין כל דבר טוב יותר מלנבור בתוך המוח של שרון 24 שעות ביממה….

  • אינדי  On 09/01/2006 at 15:44

    אנחנו אוהדי הפועל כפר סבא אבל אוהבים כל משחק של ליגת על או לאומית, גם את ליגת האלופות באירופה וגם את המונדיאל.
    באיזה פאב ניתן באזור תל אביב לראות משחקים ישראלים יחסית-פחות-חשובים אבל *עם ווליום*
    אני מכירה את המ.א.ש., אבל הוא מראה יותר משחקי חו"ל.
    אל תדאג, אם אני אגיע לפאב השכונתי שלך, אני לא אמשוך לך בתלתלים ואגי' 'יו, זה ההוא מהבלוג'!

  • דרור פויר  On 09/01/2006 at 18:01

    אינדי – האמת שאני מצטער לאכזב אותך, אבל אני לא ממש מוריד סדרות מהרשת.
    פאב שניתן לראות בו משחקים? לא בכל פאב? אני נוהג לפקוד את איזור אלנבי קינג ג'ורג', יש שם לא מעט חורים אפלים שמחזיקים טלוויזיה. אם את מתקשה למצוא אחד ספציפי, תכתבי לי מייל ואזמין אותך לפאב שלי, שידוע כמעוז אוהדי הפועל כפר סבא
    ואפרופו הפועל כפר סבא – יש להם פאב אוהדים מעולה בכפר סבא, הייתי שם כמה פעמים והיה הזוי למדי

  • אינדי  On 17/01/2006 at 14:02

    פאב האוהדים סגור כשישי משחק… כי האוהדים שמפעילים אותו מעדיפים להיות במשחק.
    אני מכירה כמה פיצוציות באלנבי בהן אפשר לעמוד ולבהות בטלוויזיה… אם יש פאב עם טלוויזיה בגודל סביר ווליום ועוד בתוספת אוהדי כפר סבא – אשמח מאוד לשמוע!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: