חיפה כימיקלים ואני

 

א.

בתוך פחות משבועיים נרשמו בישראל שני ניצחונות ירוקים שעושים קצת טוב על הלב. הראשון נרשם כש"וועדת המשנה לעניינים תכנוניים עקרוניים" (כן, יש דבר כזה ואפילו יש לו ראשי תיבות – ולנת"ע – שנשמעות קצת כמו משחה למחלת עור או רכיב במנוע של טנקים ממלחמת העולם הראשונה) של המועצה הארצית לתכנון ובנייה החליטה בסוף נובמבר שלא תוקם מרינה בחוף בת גלים בחיפה.

הניצחון הגדול הזה הושג בזכות מאבק ארוך שניהלה קואליציה (או בעברית תקנית: יחדה) של ארגונים ירוקים ותושבי השכונה. גם אני הקטן תרמתי את חלקי בטור שהתפרסם פה ב-29 בספטמבר. לא אטען לרגע שהייתה לי איזושהי השפעה, ובכל זאת: כיף להיות פעם אחת בצד המנצח. כאחרון האוהדים של הפועל פתח תקווה זה לא קורה לי הרבה, והאמת שאני לא כל כך יודע איך מתנהגים במצב הזה.

לאות הזדהות עליתי חיפתה וטיילתי מעט בטיילת המוזנחת (אם כי באופן שובה לב) של בת גלים. הים היה פלטה והשירותים הציבוריים היו מקולקלים, אבל זה לא העכיר את האווירה. מה שהעכיר אותה היה האוויר של דאון-טאון חיפה. עד כמה שאני אוהב את העיר הזו, הרי שדי קשה לנשום שם. ענן אפור סמיך ומסריח מכסה את החלק התחתון של העיר היפה הזו.

 

ב.

הניצחון השני קשור גם הוא בחיפה. הוא נרשם לפני כשבוע כשבית משפט השלום בקריות פסק נגד מפעל חיפה כימיקלים קנס של 584 אלף שקל בגין זיהום הים התיכון. זהו הקנס הגדול ביותר שהוטל עד כה בישראל על חברה בגין עברות מהסוג הזה.

השופט מרדכי ארגמן אף תקף במילים חריפות מאוד – ומתוקות מאוד לאוזניים שלי – את המפעל: "רווח כלכלי המושג בעבירות הפוגעות בערכים החיוניים והחשובים של הציבור, לא ישתלם", כתב השופט, "מי שמרשה לעצמו לזהם את מי הים על ידי הזרמת שפכים מזהמים מעל למותר והכל בגלל בצע כסף, צריך לחשוב על הנזקים הבריאותיים העלולים להיגרם לפרט".

"הנאשמת", כך השופט, "איננה מוסד צדקה אלא גוף כלכלי שעשיית רווח היא ההצדקה לקיומו. דא עקא, שאת רווחיה הגדילה על חשבון פגיעה חוזרת ונשנית במי הים". ובמקום אחר: "הרווח של הנאשמת בעניין זה הוא כפול; מחד היא נמנעת מלהשקיע את המשאבים הכלכליים הדרושים למניעת העבירות ובו זמנית היא מעניקה לעצמה יתרון בעצם הפגיעה".

"מפעם לפעם", המשיך השופט, "הציבור 'מתבשר' כי כתוצאה מנגישות הצבור לקישון וכיו"ב, נפגעה בריאותו במפגעים אלה ואחרים ובמחלות אלה ואחרות וזאת כתוצאה מהזיהומים הטמונים בו. זיהומים שאינה גזירה משמיים, אלא גזירה מידי אדם".

 

ג.

מילים קשות, קנס גבוה, מלחמת חורמה במזהמים את הים – אפשר ממש לחשוב שנהיינו מדינה נורמלית. האמנם? לא ממש. עוד לא. נכון, מדובר בלא מעט כסף, אולם כשמביאים בחשבון שהרווחים של חיפה כימיקלים (על פי העיתונים, החברה מסרבת לתת פרטים) הם משהו כמו 300 מיליון דולר בשנה, הרי שמהר מאוד מתברר שהקנס "הגדול ביותר שהוטל בישראל" הוא משהו כמו תקציב הגרעינים של החברה. מגוחך ממש.

זאת ועוד: שום מסקנות אישיות לא הוטלו על בכירים בחברה. כתב האישום הקודם הכיל גם כתב אישום אישי נגד הסמנכ"ל (בתקופת העברות) עמיאד אלכסנדרון, שהיה האחראי לטיפול בשפכים, אולם החלק הזה בוטל, נעלם.

מילים קשות כן, מסקנות אישיות לא – אז מה שווה לנו כל העניין הזה? הרי ברור לכל אדם עם מינימום היגיון שהדרך היחידה למנוע הישנות של מקרים כאלה, ומקרים כאלה נשנים כל הזמן כמובן, היא אישום אישי, ואם לא אישום אישי, אז לפחות קנס שירגישו אותו שם בחיפה כימיקלים. אבל איפה.

אלכסנדרון? לא אכפת לי מאלכסנדרון הזה ומהאלכסנדרונים האחרים, הם באים והם הולכים, אבל הזיהום נשאר וחיפה כימיקלים נשארת גם היא, ומחיפה כימיקלים אכפת לי ועוד איך.

בתגובה לכל העניין מסרה החברה כי "העובדות המתוארות בכתב האישום אינן רלוונטיות לחלוטין למציאות השוררת כבר במשך שנים בכל הקשור לעמידה הבלתי מתפשרת של חיפה כימיקלים בכל התקנים המחמירים ביותר".

וואלה יופי, כמו שאומרים. "עמידה בלתי מתפשרת" אלק. חיפה כימיקלים אחראית להרס נחל הקישון ולזיהום אדיר של הים התיכון. נכון, מאז 2001 – אז פרצה סערה ציבורית גדולה – קיבל המפעל על עצמו מגבלות חמורות בתחום הזיהום, אבל הוא עדיין רחוק מאוד מלהיות צדיק. חיפה כימיקלים עדיין מחזיקה מכל של 12 אלף טון אמוניה במפרץ חיפה, ואמוניה זה לא טוב. אם משהו יקרה למכל הזה, אלפי אנשים ימותו.

מקרה אחר, שקרה בראשית שנות התשעים, עת קמה הצעקה הראשונה בעניין הקישון, מדגים בצורה מושלמת מה שחיפה כימיקלים חושבת עלינו, אבל מילא מה שהיא חושבת עלינו – היום אנחנו פה ומחר אנחנו מתים – מה שחשוב זה מה שהיא חושבת על הסביבה, על העולם: היא פשוט הציעה לבנות צינור ארוך יותר שיזרים את השפכים הרעילים במקום לקישון, ישר לים! זו חיפה כימיקלים, וזה היחס שלה אליכם ואלי.

 

ד.

חיפה כימיקלים שייכת לקבוצת מפעלים של אריה גנגר, חבר טוב מאוד של אריאל שרון ושל סיריל קרן, שלישייה נחמדה מאוד. הגשש החיוור של ההון והשלטון. הונו האישי של גנגר נאמד בכמאה מיליון דולר, ושווי עסקיו בארה"ב ובישראל נאמד בכחצי מיליארד דולר. גנגר זה הוא שליחו המיוחד של אריק שרון למשימות מיוחדות וסודיות במיוחד, ולא פעם גם נרמז שהדבר השתלם לו, כולל ברכישת חיפה כימיקלים.

ב-84' הקים גנגר, בעזרתו של משולם ריקליס (עוד חבר טוב של שרון) את חברת "טרנס ריסורסס" שעוסקת בכל מני דברים די מפחידים כמו אספקת חומרים אורגניים מיוחדים לשירותי ההגנה האמריקאיים (בררר…) ומתמחה בחומרים קוטלי עשבי אורז ובייצור חומרים כימיים לתעשיות הזכוכית, הסבון, המזון, הטבק ועוד. ב-86' רכש גנגר את חיפה כימיקלים, שמתעסקת בכל מני דברים שעושים לי גירודים כמו חנקת אשלגן (חומר שאפשר למצוא גם בגלידה ובמשחת שיניים), דשן חיוני לחקלאות אינטנסיבית מודרנית (כלומר: הרס של התהליך הטבעי), ומפיקה מוצרים כמו חומצה זרחתית ומלחי פוספט. לא דברים שהייתם זורקים לאקווריום שלכם, אבל לים התיכון? למה לא, בכיף.

אפשר למתוח קו ישר בין היחס של גנגר לסביבה לבין יחסו לבני אדם. המקרה המפורסם בו אסרה חיפה כימיקלים על עובדיה בדרום להתאגד, ואף שיסתה בהם שוטרים שהרביצו בהם מכות נאמנות תועד בסרט "השביתה" שכדאי לכם לראות. היחס לעובדים שלו דומה ליחס שלו אלינו: אפס יחס. הוא אחלה סחבק של שרון ומיליונרים אחרים, זה כן, אבל אותנו הוא לא רואה ממטר.

אני מודה שאני לא הכי רגוע בעולם כשאני כותב נגד אדם כמו אריה גנגר. אני בטוח שלא יאונה לי שום רע ושלא אמצא את עצמי בתוך גוש בטון בתחתית בניין גדול, אבל בכל זאת, לא נעים.

 

ה.

כבר אמרתי את זה מלא פעמים, עוד פעם אחת לא תזיק: כשאני מבצע עבירה חמורה ובלתי נסלחת כמו להחנות את האוטו במדרכה שצבועה בצבע כזה ולא בצבע אחר, אני מקבל דו"ח. אחרי חודש הוא מכפיל את עצמו. אחרי כמה חודשים, אם לא שילמתי, באים אלי הביתה ומעקלים לי את חשבון הבנק. למה אלי מתנהגים ככה ולאנשים כמו אריה גנגר מתנהגים אחרת? אז מה אם הוא רק מזהם את נחל הקישון והים התיכון ואני מבצע פשע נוראי כמו לחנות ליד הבית? איזה מין דבר זה ואיזה מין מדינה זו שעובדת ככה? הא? הא?

אני לא חבר של אריאל שרון, אני לא השליח שלו למשימות מיוחדות, אני רק בנאדם שחי ליד הים התיכון. למה לאנשים כמוני מעקלים ולאנשים כמוהו לא עושים כלום? למה?

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ככה  On 10/12/2005 at 18:40

    נאד שיושב במנזר ואחר כך מפליץ כל מני שטויות על המקלדת. לא יותר לא פחות

  • oo  On 10/12/2005 at 19:17

    הסיבה שרשימות מריח כמו ביוב. צריך לחסל את שכמותך.
    דרור, מחק בבקשה את תגובתו של האדיוט, וגם את תגובתי, כדי לא להשאיר זכר.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 10/12/2005 at 20:05

    כמוהו לא עושים כלום….
    נובמת, דרור, אנו לא ילדים קטנים ולא מצאו אותנו מתחת לעלים של כרוב, אתה מתכוון ברצינות כשאתה שואל למה?
    הסברת את זה בעצמך, בפוסט הזה, לא?
    הון ושילטון, ובכלל כשיש קשרים לא צריך פרוטקציה, וכשיש פרוטקציה, לא צריך קשרים.
    ולמה אתה חושב שלסתם אזרח, שכיר קטן שבקושי גומר את החודש, מוכנים לעקל רכוש וכד', על אוברדראפט לא ענקי, ולעומת זאת לעשירי ישראל וכד', שממש לא זקוקים לזה, מוחקים חובות, כאילו מדובר בפינאטס, למרות שלפעמים מדובר בחובות של עשרות מליונים?
    בישראל זה מורגש במיוחד, אבל גם במדינות אחרות ישנו הקשר הזה בין הון,שילטון וכד'.
    אתה חושב שרשויות החוק ב-AMERIKA, תתייחסנה באותה הצורה לסתם אזרח, ג'ים סמית, פקיד, או סבל בנמל, ולאזרח ביל גייטס?

  • יודן רופא  On 10/12/2005 at 20:20

    אחלה רשימה דרור
    וכולם ילכו ויצביעו שרון

  • אורי  On 10/12/2005 at 20:31

    עזוב אותך ממשמיצנים. מה שאנחנו יכולים לעשות זה לכתוב על זה, להתרגז על זה, לשנות את זה בקצוות בעזרת מנגנונים כמו קלפי ופעילות פוליטית.
    ככה למשל הצליחו להשפיע בבת גלים. קבוצת משוגעים לדבר, שהצליחו להשפיע על הבחירות המקומיות בחיפה לפני שנתיים, והמשיכו להשפיע וללחוץ על האנשים שלהם בבניין העירייה גם כשאלה התחילו להתקפל בפני הלחץ של בעלי אינטרסים שונים.
    אז לא חייבים להתייאש
    וחלק מהמאבק הזה כלל פרסומים בעיתון, אתרי אינטרנט ועוד כל מיני מעשים "נאיביים".

  • חיפאי  On 10/12/2005 at 20:42

    שאם כולם ילכו ויצביעו למישהו אחר, התוצאה תהיה טובה יותר. הדרך הנכונה צריכה להיות כמו בבת גלים – אנשים שדואגים לעיר שהם חיים בה, ועושים רעש עד שאין ברירה אלא להתחשב בהם.

    הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לאיכות הסביבה בישראל הוא שהיא תתחיל להיות מזוהה כשמאלנית. לא רק שאוטומטית יעבור חצי מהעם לצד המתנגד, זה גם פשוט לא נכון (ראה לדוגמה את מורשתו האנטי-סביבתית של מצנע בחיפה)

  • שי  On 11/12/2005 at 9:27

    למי שעוד לא קרא את הרשימה של גדי אלגזי בגדה. מופת.

    http://hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=4143

  • צביקה  On 11/12/2005 at 9:40

    כשאתה חייב לבנק אלף שקל אתה בבעיה, כשאתה חייב לו מאה מיליון הבנק בבעיה.
    הפתרון – לעבור עברות חמורות יותר!

  • סיגל  On 24/12/2005 at 11:57

    נכון אולי גנגר חבר של שרון, אבל שכחת כמה פרטים קט טנים. ראשית המפעל מאוד שינה את מדיניות איכות הסביבה שלו בשנים האחרונות כך שהקנס אולי רלוונטי למציאות בשנת 2000. עכשיו אותו גנגר שכחת לציין מספק עבודה ל-350 משפחות באיזור חיפה, שעובדיה נהנים מהטבות ותנאים שבוודאי לא מאפיינים עובדי כפיים במפעלים אחרים . אז מה יש לנו כאן? מפעל המספק תעסוקה ל-350 משפחות, עיתונאי שלא בקיא בנהלי חברה אה ושכחתי סרט שנעשה על ידי קולנוען הסוקר את המאבק מנקודת מבטם של חמישה מפעילים, אומנם נחמדים וצודקים בדרכם אך חסר כל עדות או ראיון של האנשים שמנגד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: