יומולדת שמח, ברוך

 

א.

בדיוק היום לפני 373 שנה יצא לאוויר העולם אחד מהאנשים שאני הכי אוהב ושהכי השפיעו עלי – ברוך בנדיקטוס שפינוזה, הפילוסוף של הפילוסופים ואחד היהודים הגדולים שאי פעם דרכו על אדמת הכוכב הקטן, היפה והמזוהם הזה. גם אם זה יישמע יומרני מעט, הרי שאני מוכן להצהיר שאני חייב לו לא מעט, לברוך. כל כך הרבה דברים הוא לימד אותי.

את העמוד שלי אבקש להקדיש השבוע לאיש הזה, שאולי חוגג הרבה יותר מדי אביבים לאיש אחד, אבל מצליח להישאר צעיר גם היום. ארים כוסית לחיי שפינוזה ואם תצטרפו אלי, מה טוב.

לפעמים, כשאין לי מצב רוח – כן, זה קורה גם לי – אני פשוט מביט בדיוקן של שפינוזה הנעוץ על לוח השחם ליד המחשב שלי, ומתעודד. יש משהו במבט שלו, בעיניים התמימות והטובות האלה ובתלתלים המסודרים היורדים על כתפיו, שמרים את רוחי וכאילו מדבר אלי: דרור, הוא אומר לי, יהיה בסדר. ואם גם זה לא עוזר, אני לוקח את הכלבה ואנחנו יורדים לטייל ברחוב שפינוזה בתל אביב, שלמזלי נמצא במרחק של שבע דקות הליכה איטית מהבית שלי. אפילו הרחוב הנושא את שמו מתברך באיזה מין שקט מוצל ורגוע. יש איזה סוג מסוים מאוד של שלוות נפש היורדת עלי כשאני מהלך ברחוב הקרוי על שמו ומהרהר בתורתו, או בדברים אחרים. אני אוהב לחשוב ברחוב שפינוזה. ואם אתם בסביבה של גן העיר, קחו לעצמכם עשר דקות, רדו בשדרות בן גוריון וקחו שמאלה ברחוב השני אחרי שלמה המלך. עד שתגיעו לפרישמן תרגישו הרבה יותר טוב. באחריות.

 

ב.

למה אני אוהב את שפינוזה? אני אוהב אותו כי בפילוסופיה שלו, כמו בביוגרפיה שלו, אני מוצא שילוב מושלם בין רוגע ולהט, בין מרדף אחר השלמות לבין הכרה שאין דבר כזה "שלמות", לפחות לא בחיים האלה. אני מוצא אצלו אומץ ועוז רוח. אני מוצא אצלו אהבת אדם (גם את האדם שקשה לך לאהוב) ואהבת דעת. אני מוצא אצלו את הפילוסופיה המושלמת, הפילוסופיה כפי שהיא צריכה להיות: אמיצה, מקורית, שמחה, מעשית, אסתטית ומקיפת-כל. כשאני קורא אותו אני ממש רואה אותו מנסה לסדר את הבלגן הגדול שיש לו בראש – את כל הרעיונות המהפכניים האלה שמפוזרים אצלו בראש כמו הדיסקים והספרים אצלי בחדר – בתוך תבנית מתמטית מסודרת. עצם הניסיון הזה למצוא את הסדר המוחלט נוגע ללבי ומצחיק אותי. כשאני קורא את האתיקה, על כל האקסיומות, המשפטים, הסעיפים ותתי הסעיפים, אני צוחק צחוק טוב: הו, שפינוזה, אתה כזה מתוק!

אני לא אומר שהיא מושלמת, הפילוסופיה של שפינוזה, כלל וכלל לא. אפילו אני, ההדיוט, יכול למצוא בה פגמים לא מעטים, אבל גם הפגמים האלה מחמיאים לה בעיניי – כי אין דבר כזה, פילוסופיה מושלמת. לא יכולה להיות.

אני אוהב את שפינוזה כי בבסיס הפילוסופיה שלו, בבסיס ראיית העולם שלו כפי שאני מבין אותה, בכל זאת ניצבת איזו שלמות פנימית, איזו שלווה (בדיוק אותה שלווה הנוחתת עלי ברחוב שפינוזה). ומהשלמות והשלווה האלו נובעת פילוסופיה שמחה ואופטימית: הכל כאן, הכל תלוי בנו, אנחנו יכולים – כן, אנחנו יכולים! – להיות מאושרים. האושר הוא בהישג יד. הגאולה תבוא מתוכנו (וזה בכלל לא ניו-אייג'י או שרי אריסוני כמו שזה יכול אולי להישמע). "ברכת האושר", כותב שפינוזה ("האתיקה", פרק ה', משפט 42), "איננה פרס על מעלה טובה, אלה היא עצמה מעלה טובה".

כן, שפינוזה – שלא כמו פילוסופים אחרים – חיפש אחר האושר. וכל מי שמחפש אחר האושר ישר מרוויח אצלי לא מעט נקודות זכות. עצם החיפוש אחר האושר מעיד כאלף עדים על אופטימיות בסיסית ואופטימיות, אם תשאלו אותי, היא תכונה חיונית לפילוסוף. משפינוזה למדתי לא לחפש אחר האושר, אלא פשוט לנסות ולחיות חיים מאושרים, כי האושר לא נמצא בחוץ, הוא נמצא בפנים. ממה שאני מבין, זה עבד בשבילו. ואם זה עבד בשבילו – זה יכול לעבוד גם בשבילי.

 

 

ג.

אני אוהב גם את הדרך בה הוא לקח מוסכמות, וניפץ אותן. הוא ניפץ את המוסכמות – שתפסו חזק בזמנו ותופסות חזק גם היום – על הבפנים והבחוץ, על ההפרדה בין הגוף והנפש, הרוח והחומר, האלוהים והטבע. הכל, על פי שפינוזה, זה אחד גדול ואינסופי. העולם הזה, זה מה יש. אין עולם הבא, אין עולם אחר. יש את אלוהים/הטבע שבא לידי ביטוי בכל מה שיש. העולם – כולל אותנו ואת המחשבות שלנו – מהווה ביטוי של אלוהים, אבל לא האלוהים הדתי, הקפריזי, המצווה, המעניש. אלוהים אחר, אלוהים "טבעי". בשביל ילד שגדל תחת מערכת החינוך הדתי, לקרוא אותו זו עדיין חוויה לא קלה. את המוסכמות שהוא הצליח לנפץ, אני מתקשה לנפץ עד היום. כמה אומץ היה לו, לאיש הזה. אומץ שלי אף פעם לא יהיה. על הכתפיים הרחבות של תורתו אפשר לרקוד שעות, וזה עוד לפני שדברנו על העובדה שהאיש ייסד את ביקורת המקרא. טענתו – שהיום היא המובן מאליו – שלא משה כתב את התנ"ך ("ברור כשמש בצהרים", כתב, "שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו". אותי זה הרס, ולא רק אותי), הביאה עליו את זעמן של כל הדתות. לא רק היהודים החרימו אותו – כולם החרימו אותו, אבל לו לא היה אכפת. הוא פשוט המשיך בשלו, עם העיניים התמימות האלה והחיוך הטהור, שלא באו על חשבון ביצים מפלדה ויושר אינטלקטואלי שכבר אין למצוא. איזה איש.

 

ד.

זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון, שפינוזה ואני. ההשכלה הפילוסופית שלי מפוזרת, מבוזרת, לא כרונולוגית, לא אקדמית ובמובנים רבים כמעט לא אחראית. ועדיין, קראתי את כל כתביו של האיש שבשלב מסוים כונה "בנדיקטוס מלדיקטוס" (ברוך הארור) וגם לא מעט מהפרשנויות שנכתבו אודותיו. ובכל זאת, באתי אליו אחרי ניטשה, וכבר השלמתי עם העובדה שאלוהים מת, וכבר הספקתי להתאהב ולהיסחף בפאתוס הניטשיאני. המפגש הראשון עם שפינוזה הותיר אותי מעט אדיש, במיוחד התרגום הראשון ל"אתיקה", מאת קלצ'קין, שהיה כל כך מייבש שבמקום אקליפטוסים אפשר היה לזרוק כמה עותקים לביצת החולה ולסגור עניין. אבל לא ויתרתי, ואני שמח שכך (מה גם שהתרגום החדש של פרופ' ירמיהו יובל, שיצא לפני כמה שנים, הוא פשוט תענוג אינסופי). המשכתי להיאבק בו, בשפינוזה, לחצוב בחיבורים שלו, עד שגיליתי את היופי הגדול במשנתו. היום אני כבר לא יכול לראות את עצמי בלעדיו. הוא חלק בלתי נפרד ממני, ומכולנו. אין שום דרך לתאר את המחשבה המערבית בלי האיש הזה. אם הפילוסופיה המערבית החדשה היא בניין, שפינוזה הוא יצרן הבלוקים שלה.

 

ה.

המלים האחרונות של חיבורו הגדול, ה"אתיקה", מבטאות הכי טוב לדעתי, את אופיו ואת משנתו. וכך כתב האיש (כשהוא מתייחס לפילוסופיה של עצמו): "כל דבר מעולה הוא קשה, כשם שהנו נדיר". יש הרבה יותר מדרך אחת להבין את הדברים, כמובן, אבל אני חושב שהאיש התכוון לומר לנו פשוט שלא צריך לקבל שום דבר ככה בקלות, גם אם אנשים גדולים אמרו את זה. אני חושב שמה שהאיש רצה לומר לנו זה שאנחנו צריכים לחשוב לבד, שזה הדבר היחיד שמשתלם.

יומולדת שמח, ברוך.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ונקובר  On 24/11/2005 at 23:02

    אתה לא מעודכן, דרור. תקרא קצת ליבוביץ ואז תשכיל קצת.

  • גימל תף  On 25/11/2005 at 10:10

    "כל דבר הוא קשה כשם שהוא נדיר"
    מזל שהמציאו את הויאגרה!

  • אסף  On 25/11/2005 at 12:12

    וכמה אהבתי את התוכן המופלא שמתפתל כדי להיכנס לתבנית המתימטית של הכתיבה. אני מודה שאפילו אהבתי לתרגם את העברית לעברית בשביל קבוצת הלימוד שלנו. תודה על התזכורת דרור, ובוז למגיבים המטופשים.

  • דרור פויר  On 25/11/2005 at 15:02

    תודה, אסף

  • אליק בליק  On 27/11/2005 at 9:12

    יש לך איזו המלצה על ספר של שפינוזה למתחילים?

  • אייל נועם  On 27/11/2005 at 9:46

    דרור,
    שפינוזה מסבך לי את הענינים אבל נהנתי מאד
    מכתיבתך.

  • דרור פויר  On 27/11/2005 at 9:59

    אליק, הייתי ממליץ לך על ה"אתיקה" או על "מאמר קצר על האדם ואושרו", כמובן. הוא לא למתחילים, אבל שום דבר של שפינוזה הוא לא למתחילים.
    יודע מה, כשאני חושב על זה, הכי כדאי להתחיל עם "שפינוזה וכופרים אחרים" של ירמיהו יובל. ספר מעולה.
    ותודה, אייל

  • גימלתף  On 27/11/2005 at 22:21

    אם מישהו נפגע מתגובתי "המטופשת" – אנא קבלו התנצלותי.
    פילוסוף ללא חוש הומור משול לרקדן פיסח.

    ותודה, דרור על הכתיבה.

  • Oren  On 30/11/2005 at 19:23

    If you are comfortable with English, read Spinoza by Hampshire, in the Penguin philosophy serries.

    http://www.amazon.com/exec/obidos/ tg/detail/-/0140136568?v=glance – 46k

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: