פרשת השבוע – דברים

 

א.

ושוב מגיע תורו של ספר דברים – האכזר והיפה מכל הספרים – להכנס אל חיינו מחדש, וכמו כל שנה הוא מגיע יחד עם חום נורא ותחושת חורבן. אין לך פרשת דברים בלי איזו מועקה לאומית בצידה. כנסו, תקראו (אפשר גם להוריד את הפרשה ב-mp3), זה חומר חזק.

 

ב.

לפני שאדרוש מעט בפרשה אפציר בכם, חברות וחברים, לקרוא את מה שכתבתי על הפרשה לפני שנתיים. אף פעם לא הייתי המבקר המחמיר ביותר של עצמי, אבל הפעם אפילו אני מוכרח להודות שיצא לי מעולה. הדברים נכתבו לפני שנתיים, אולם הם טריים ופריכים גם היום. יש שם כמה רעיונות מסובבי ראש. לא שלי, של הרד"פ, מהפרועים והעמוקים בפרשני ישראל.

 

ב. 1.

אם כבר בפרומושן עסקינן, איני יכול שלא להפנות אתכם לדרשה שנשאתי כאן לכבוד ט' באב לפני שנתיים (כתבתי יפה לפני שנתיים. האם אני עדיין כותב יפה?). גם כאן תמצאו מילים בסלע מפי הרד"פ ורעיונות שיכינו אתכם לצום ביום ראשון.

 

ג.

בואו נניח לעבר. הבוקר אני פותח את הספר ומנסה לקרוא אותו כמו בפעם הראשונה, שוב. זה לא הולך, כמובן, אבל הניסיון ראוי תמיד.

 

טענתי הידועה, המבוססת על כתבי הרד"פ, שמשה המציא את האלוהים תוך שהוא מעצב את דמותו של בורא עולם על פי דמותו שלו עצמו, מקבלת בפרשת דברים, ובספר דברים כולו, מישנה תוקף ומוכיחה את עצמה שוב ושוב. הגופים מתערבבים, מתערבלים. משה ואלוהים מדברים יחד, נכנסים אחד לדברי השני, רבים, מתווכחים, מגלים סודות האחד על השני, ומתוודים על חטאיהם.

ניסיתי לדמיין את זה על מנת להקל עליהם: זה כמו פיתום סכיזופרני שיצא משליטה באמצע ההפגנה של המתנחלים בכיכר רבין, אמש. זהו ספר דברים – האכזר והיפה מכל הספרים – במשפט אחד.

 

ד.

על כל פנים, הבוקר אני נתקע פתאום על פרק א' פסוקים ט'-י'. משה מדבר אל העם: "וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם. יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם, וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב."

 

בואו נקרא שוב את פסוק ט', אבל הפעם לאט: "וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם". עוד פעם, בריכוז: "וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם". 

 

האם אתם קולטים מה שאתם קוראים? משה מודיע לעם שאלוהים נטש. אלוהים הלך. אין אלוהים. עכשיו אני, כי ההוא הלך. אני לבד, אומר משה, והאמת שנשבר לי מכם לגמרי.

 

קחו את הרעיון הזה ושנו עליו. הקשו אודותיו לרבנים שלכם. הפכוהו והפכוהו, אבל ככל שתהפכוהו, כן ירבה וכן יפרוץ: "לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם", אומר משה: אלוהים הלך, ואין לי מושג מתי יחזור, אם בכלל.

 

ה.

מהנקודה הזו ואליו אפשר לקרוא את ספר דברים (וכאן אני גם חוזר למה שכתבתי לפני שנתיים, ראו שם, שם, סעיף 22) כפלשבק; פלשבק ותו לא. אלוהים איננו, ומשה משחזר את הרגעים היפים שלהם יחד. שימו לב לפתיחת הספר: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל…" (א', א'). איפה אלוהים בפסוק הזה?

אלוהים הוא זיכרון, אלוהים הוא געגוע. משה עומד לבד מול העם, הוא עומד למות והוא יודע את זה. כל שנותר הוא להתרפק על הזמנים היפים; איזה אקשן היה עם המרגלים…אח, המסעות במדבר, איזה נוף…הו, הרציחות ההמוניות… הו, המלחמות הצודקות…

 

ו.

אין אלוהים, אם כך, אבל אני עוד כאן. אז אם יש לכם איזו בקשה – מביטול ההתנתקות ועד להיעלמות מהירה של חצ'קונים – אל תהססו לכתוב אלי.

 

ז.

שבת שלום וצום קל.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חכם מיימון  On 12/08/2005 at 18:26

    האמת שלא קראתי בעיון ורק רפרפתי על הסעיפים כך שאולי אין כמוך קולע אל השערה ומפרש נכונה, אבל כך או אחרת, מזמן לא קראתי מישהו כל כך מלא בעצמו וששם את עצמו לפני מה שהוא כותב באופן כה מוחצן.

    (בעצם יש עוד אחד כזה באיזור – חבר שלך – יהודה בלו)

  • דרור פויר  On 12/08/2005 at 21:25

    חכם מיימון יקר. לא קראתי בעיון את תגובתך, רק רפרפתי עליה, אבל אני חייב לציין שקיבלתי את הרושם שחכם גדול אתה לא.

  • עודד  On 13/08/2005 at 12:59

    קראתי בעיון את הפוסט ואת התגובה. שניכם צודקים ב-100%.

  • רואה שחורות  On 13/08/2005 at 19:32

    אל הויכוח שיש כאן בתגובות, אבל יש משהו שאני חייב להגיד: גם דרור פויר כתב "כנסו"! אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו המגיבים ב-YNET?

  • יש לי רק שאלה  On 14/08/2005 at 9:47

    בסוף זה עוד יהיה סיטקום של חנונים מהאינטרטט

  • נופלת מגרייס  On 14/08/2005 at 14:55

    אהבתי את מה שכתבת שם לפני שנתיים, על זמן.
    אני מוטרדת זה מכבר מחצי-ההבנה שאין באמת תנועה או התקדמות. אם לפזול לרגע אל המתמטיקה הפשוטה, יש אינסוף שברי מספרים בין אפס לאחד, כלומר: אין מקום אחד ויחיד עליו אדם יכול לפסוע כדי להתקדם אל עבר האחד. ולא רק שיש אינסוף אפשרויות בין אפס לאחד – יש שם גם כאוס מוסתר בין מספרים שלמים ומסודרים שלמעשה הם רק פיקציה. אנחנו היינו ונשיאר על האפס.

    מצד שני, הזכרת את המעגליות שבתוכה ישנה בכל זאת תנועה, וזה מזכיר לי משהו שכתבתי פעם על תנועת החיים כצורת גן (כמו גנטיקה ולא כמו עדן)
    כלומר גבולות הנסיעה קבועים, אבל יש התקדמות של קדימה ואולי אף אחורה.

    להחכים דרך שיטוט באינטרנט זה נדיר. תודה

  • בילי  On 18/08/2005 at 20:29

    אלוהים כמו אמא
    כמוני
    בחום של יולי אוגוסט, גם לי נשבר כבר מהילדים
    לא אוכל לבדי לשאת אותם

    שלחתי אותם לקיטנה
    40 שנה במדבר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: