שדרג לי כבשה

 

א.

השבוע נכנסתי לבנאדם שאחראי על העניינים במפעל בו אני עובד וביררתי לגבי שידרוג הסלולרי שלי למכשיר, איך נאמר את זה, עם יותר מצלמה.

האמת היא שלא בדיוק נכנסתי אליו, זה היה יותר מפגש במעלית. אני אוהב מעליות; הן מעלות אותי למעלה ומורידות אותי למטה. אני מרגיש בהן בנוח. אני אוהב אותן צרות ועתיקות, אני אוהב אותן רחבות ומבהיקות, אני אוהב אותן מהירות ואני אוהב אותן מקרטעות, אני אוהב אותן שקטות, לחשניות, ואני אוהב אותן רועשות, חרקניות. אני אוהב אותן שקופות ואני אוהב אותן אטומות. אני אוהב את אלה שאתה נכנס אליהן מצד אחד ויוצא מהצד השני. אני אוהב להיות במצב של תזוזה ואי תזוזה בו זמנית, אני אוהב שכתוב לי באיזה קומה אני נמצא ואני אוהב את הרגעים בין הקומות כשכל המספרים כבויים. אני מרגיש בנוח במעליות. תמיד הרגשתי. הרבה פעמים אני מנסה לדמיין איך זה להיות בתוך מעלית ריקה. אני מדמיין מעליות ריקות עולות ויורדות בין קומות נטושות בבנייני משרדים נעולים, וזה מרגיע אותי כמו שרק דימוי טוב מצליח.

אבל מעליות הם לא העניין להיום. העניין הוא שפגשתי את הבנאדם שאחראי על העניינים ואמרתי לו שאני מאוד רוצה טלפון עם מצלמה. הוא אמר שהוא יברר. למחרת הוא חזר אלי, הזמין אותי אליו ללשכה, הראה לי איזה מכשיר.

רוב המכשירים החדשים, אלה עם המצלמה, נראים כמו צעצועים בשקל. כל כך ילדותיים – הם צבעוניים ומצפצפים ומהבהבים. הכל נעשה בהרבה יותר מדי עליזות, אם תשאלו אותי. מה קרה? בסך הכל שיחת טלפון. תסלחו לי שאני אומר את זה, כן, אבל אני עוד לא ראיתי אף מעלית שמתנהגת בצורה כזו כשמישהו לוחץ על כפתור. מעליות יש בהן מין אצילות, הן לא כמו הצעצועים האלה שבאים והולכים, ממלאים את הזמן בין שידרוג לשידרוג. אבל כאמור, מעליות הן לא העניין להיום. לא יודע מאיפה הגיעו לכאן כל המעליות האלה ולאן הן עולות.

 

ב.

החזקתי את הטלפון החדש והילדותי עם המצלמה, שנראה כאילו לא יכול להחזיק מעמד יותר מיום, שיחקתי קצת, צילמתי קצת מסביב. לא בא לי עליו; מה אני, בכיתה אלף? רק חסר לי מדבקה של "המורדים" ויומן של אגם רודברג. מצד שני, טלפון עם מצלמה זה צו השעה. כן, אבל אני שונא את אלה שכל הזמן מצלמים בטלפון-מצלמה שלהם. כן, אבל מצלמה זה מעולה אם רוצים לצלם משהו. כן, אבל אף פעם לא באמת רציתי לצלם משהו. ויכוח עז התחולל בתוכי.

ואז האיש שאחראי על העניינים פתר לי את כל הבעיות ואמר: עוד מעט ייצא (או יגיע, לא זוכר) ה-DR7000 (שם בדוי, השם האמיתי נשכח ממני), עם מסך יותר גדול, מצלמה משוכללת יותר ואפשרויות רבות יותר, הוא גם נראה קצת יותר מכובד, כדאי להמתין. אולי חודש. קפצתי על הצעת הפשרה. בעוד  חודש יהיה לי מכשיר הרבה יותר טוב. כדאי לחכות. להמתין זה תמיד טוב. אני אוהב להמתין; למעלית, לטלפון חדש, לאישה שתחזור מחו"ל, לסוף השבוע, אבל גם לדברים טריוויאליים יותר, כמו כוס קפה או התור שלי לדבר. אני אוהב להמתין, ואני טוב בזה. אם לא הייתי עושה מה שאני עושה הייתי פותח בית עסק להמתנות, וממתין, תמורת סכום לא קטן, לכל דבר שלקוחותיי יחפצו שאמתין לו. לקוחותיי הם אנשים עסוקים, אין להם זמן להמתין. אני, זמן זה כל מה שיש לי.

בית העסק להמתנות לא עוסק רק בלהמתין. ללקוחות ה-VIP אנחנו מציעים מוצר מהפכני: אנחנו מוכרים רגעים ותחושות של המתנות מתוקות, בלתי נשכחות. תמורת 799.99 אירו אתה מקבל רגע מזוקק של המתנה לרכבת המהירה בין מדריד לפריז, לקבל את פניה של אישה אהובה. 869.99 אירו, ואתה מקבל את הרגע הנפלא שבין הברק והרעם. 999.99 אירו, ואתה ילד בלונה פארק שממתין לאיש שיגמור להכין לך צמר גפן מתוק.

 

ג.

רק אחר כך חשבתי על המשפט שנאמר לי – לא לשדרג עכשיו, להמתין חודש. המשפט הזה חותר תחת עצם השידרוג. תחת רוח השידרוג, אם תרצו, וחוץ מזה: הוא פרדוקסלי לחלוטין. הרי מדובר במשפט שתקף תמיד; גם בעוד חודש, אם אחכה חודש נוסף, ייצא מכשיר טוב יותר, גדול יותר (כלומר קטן יותר), משוכלל יותר. גם לפני שנה, אם הייתי מחכה חודש הייתי יכול לקחת מכשיר טוב יותר מהמכשיר שלקחתי. תמיד אפשר לחכות עוד קצת, כי הזמן תמיד מביא איתו שיפורים ושכלולים וגרסאות חדשות לדברים שכבר עובדים בסדר גמור. כל העניין בלשדרג הוא לקחת את מה שמציע העכשיו. רק ההווה חשוב. השידרוג, אם תרצו, הוא אחיזה נואשת בהווה. הוא אנטי נוסטלגי במהותו, כי הוא אנטי נוסטלגי גם כלפי העתיד. אין דבר כזה לחכות עוד חודש, תביא את הכי טוב שיש עכשיו.

על כל פנים, אני החלטתי להמתין. יש לי הרגשה שבעוד חודש פלוס מינוס, כשאבצע את השידרוג, חיי הולכים להשתנות מן הקצה עד הקצה. זה הולך להיות אחד השידרוגים המשמעותיים בחיים שלי. למרות שיש לי תחושה שמדובר בדבר שמתקלקל נורא בקלות, טלפון עם מצלמה יאפשר לי מגוון רחב של דברים שלא מתאפשרים לי כעת, רובם סביב האפשרות לדבר ולצלם באותו מכשיר. אני יודע שאני בערך שנה אחרי כולם, אבל לא אכפת לי.

 

ד.

האם אנחנו יכולים לומר בלב שלם שאין קשר בין ההצלחה המטאורית של המצלמה הדיגיטלית לבין הטרנדיזציה של הניתוחים הפלסטיים? האם באמת אין קשר בין העובדה שלכולם יש מצלמה לבין העובדה שכולם מורידים משקפיים, מסירים שיער, מגדילים חזה ושואבים שומן? ואולי להפך: אולי קודם הבשילה התעשייה הפלסטית, ובעקבותיה – בעקבות זה שכולם יפים – גדלה ונפוצה המצלמה הדיגיטלית: כולם רוצים לצלם, להצטלם.

האם באמת אין שום קשר בין יכולת השידרוג המהירה, התמידית והאינסופית שאנחנו מנסים להשיג עבור המכשירים שלנו לבין הרצון והיכולת שלנו לשדרג גם את עצמנו?

אני לא טוען למערכת יחסים של סיבה ותוצאה בין האיחוד של המצלמה והטלפון לבין הגברים החלקים משיער והנשים ללא משקפיים שממלאים את הרחובות. האחד הוא לא בגלל השני, אבל אחד משפיע על השני. אנחנו חיים בתרבות מבוססת שידרוג. משדרגים בלי הכרה.

אבל לא תמיד אנחנו שמים לב שבכל פעם שאנחנו משדרגים, אנחנו גם זונחים משהו מאחור. משהו נזנח. בכל פעם שאנחנו משדרגים, אנחנו זורקים משהו לזבל. בכל פעם שאנחנו משדרגים, אנחנו מדחיקים. וככל שאנחנו משדרגים את עצמנו אנחנו מדחיקים את קיומם של אלה שלא משדרגים. במצלמות החדשות שלנו אנחנו מצלמים רק דברים יפים, רק אנשים חדשים, משודרגים.

על מנת להפוך לאזרחים תורמים בתרבות הצריכה, אנחנו נאלצים לחיות במצב מתמיד של נטישת דברים מאחור. כל הזמן אנחנו זורקים, מחליפים, קונים חדש, מייצרים זבל, משדרגים ושוכחים, משדרגים ומדחיקים.

ההר שעליו אנחנו מטפסים מורכב מהזבל שהשלכנו מאחור. כל שידרוג שאנחנו עושים מרחיק אותנו מאלה שלא משדרגים, שלא יכולים לשדרג. וזה כבר לא רק מכשיר סלולרי חדש, זו צורה חיצונית. עד לפני לא מעט שנים היית מזהה את העשיר לפי מה שיש לו, לאט לאט אתה מצליח לזהות אותו פשוט לפי איך שהוא נראה: הם יפים יותר, העשירים, הם אנשים משודרגים. אין להם שיערות במקומות הלא נכונים, הם לא שמנים מדי, הם שזופים, אין להם משקפיים ואין להם אסתמה. וככל שהם יפים יותר, העניים נהיים מכוערים יותר, כי הכל יחסי. וככל שהעניים מכוערים יותר, פחות אנשים מצלמים אותם, לפחות אנשים אכפת מהם. זה מה שקורה, פשוט מאוד. השאלה היא האם זה יכול להיות אחרת?

          

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On 05/06/2005 at 17:35

    כי אז היו הולכים לאיבוד כל ההמתנות והמעליות ושאר פרפראות לא יעילות לטובת משהו נוצץ ומהיר וילדותי.
    יופי של רשימה, תודה.

  • ויטו חלפון  On 05/06/2005 at 19:26

    לפי רוח הרשימות מהחודשים האחרונים הייתי סמוך ובטוח כי שינוי סטטוס סלולארי אצלך יהיה בכיוון ההפוך, משהו בסגנון התנתקות חד צדדית מהמכשיר. והנה לפתע אתה בעניין של להשתדרג ואח"כ לפרסם מסה נגד תרבות הגאדג'טים.
    אני מבולבל ממך דרור. אתה נגד או בעד? או שמא בעד, וגם בעד לדבר נגד.

  • רויטל  On 05/06/2005 at 21:33

    אבל בעד הטור שלך. יצא לך יופי.

  • חייש  On 05/06/2005 at 23:23

    לרשימה שהיוותה בעיקר הרמה להנחתה.

  • חייש  On 06/06/2005 at 14:23

    תעשיית הניתוחים הפלסטיים, מפותחת ככל שתהיה, עוד לא הפכה לסטנדרט בקרב בעלי הממון. לעומת זאת, אנו חיים בתקופת עריצות הקרמים. ההבדל כיום בין נשים בנות 50, בהתאם למעמדן הכלכלי, הינו עצום בצורה מרתיעה.

  • ענבל  On 06/06/2005 at 16:22

    ואני אוהבת מה שכתבת ואיך שכתבת.

  • ענבל  On 06/06/2005 at 16:22

    ואני אוהבת מה שכתבת ואיך שכתבת.

  • ענבל  On 06/06/2005 at 16:22

    ואני אוהבת מה שכתבת ואיך שכתבת.

  • דרור פויר  On 06/06/2005 at 16:37

    תודה רוני ורויטל

    ויטו, אל תהיה מבולבל, ככה זה, אני גם כזה וגם כזה וגם לא אף אחד מאלה. קשה לי להיות לגמרי בעד משהו, או לגמרי נגדו, כי אין דבר שיש לו רק צד אחד, אתה יודע.

    חייש, תתעורר ותריח את הבוטוקס. ניתוחים פלסטיים הם לגמרי מקובלים. אבל אתה צודק – הקרמים זה לגמרי אותו דבר. וכמובן שההבדלים המעמדיים לא מסתכמים בניתוחים וקרמים: אל תשכח ביקורים סדירים אצל שיננית, ספר, ספא, חדר כושר ועוד – גם אלה מרכיבים חשובים במראה של הבנאדם.

  • חייש  On 06/06/2005 at 18:44

    אם העניה שהגיעה לטלוויזיה בכ"ז נראית סבירה, שלא לדבר על זה שהיא עשתה פן+צבע, אזי היא כנראה לא באמת עניה.

    וכמובן שניתוחים פלסטיים הפכו לדבר "מקובל". הטענה שלי היא שהם לא מספיק נפוצים ע"מ לבדל את המעמד המבוסס מן העניים, לעומת הקוסמטיקה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: