הברווז האחרון

 

א.

הקריקטורה של דוד גבע שאני הכי זוכר היא משאית מלאה ברווזים עגומי מבט, דחוסים בארגזים בדרכם למשחטה. רק ברווז אחד – בעיניו אומץ, טמטום והשלמה – פותח פה ושר במלוא גרון: "אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה…"

 

ראיתי אותה לפני המון שנים, את הקריקטורה הזו, והיא נחקקה בי, על כל רבדיה. היא חלק ממני. מצאתי בה, ואני מוצא עדיין, תערובת בלתי אפשרית, כמעט מגוחכת, של השלמה והתרסה בדרך אל הסוף הבלתי נמנע.

 

שנים של דודו גבע, וזו הקריקטורה שנתקעה אצלי. והרבה פעמים, כשאני מוצא את עצמי כלוא בארגז קטן עם חבורת ברווזים עגומי מבט בדרכנו אל המשחטה, אני פותח פה ושר במלוא גרון: אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה!

 

ב.

אני מאוד עצוב שדודו גבע מת. מבחינה אישית, מה שנקרא, הכרתי אותו בצורה פחות מרופפת (לרוב לא היינו רחוקים ביותר מדרגה אחת של סֶפֶּרֶיישֶן). שלום שלום כמה פעמים. פעם הוא נתן לי ציור וחתם לי "לדרור הפגז מדודו הברווז!". בפעמים הלא רבות שראיתי אותו הוא היה תמיד נורא נחמד ונורא מצחיק.

ברמה האישית, היומיומית מה שנקרא, קשה לומר שאחוש בחסרונו. אבל אין ספק שהוא יחסר לי כאייקון תרבות. כעיתונאי. כאמן. כי החיים מעכשיו והלאה כבר לא יכללו את דודו גבע, את האמנות שלו, את אופיו האנרכיסטי, את האמירה המיוחדת שלו, את האומץ.

כי הוא היה אמן גדול, לעזאזל המחורבן! הוא היה פרוע ומצחיק ואפל וסוטה ומתריס וכופר. הוא אף פעם לא שיעמם, הוא אף פעם לא נכנע, הוא אף פעם לא עצר. הוא היה פשוט אמן גדול, קרוע מהתחת לגמרי, לא שם זין על כלום.

 

ג.

לא מזמן, כשאפרים קישון הלך לעולמו, לא הרגשתי כלום. אין לי כלום עם קישון. הוא לא היה אייקון שלי, הוא לא הצחיק אותי, הוא לא דיבר אלי. הוא של הדורות שמעליי.

דודו גבע הוא כמו האפרים קישון שלי, ואני מסתכן ואומר: של הרבה מבני הדור שלי. מבחינה אמנותית, הוא השאיר חלל ענק. בלי לפגוע באף אחד, ברור שהרוב המוחלט מבין המאיירים שנותרו עומדים לא מתקרב לרמתו. יש כמה תותחים, כמובן, אבל הם תמיד נראים לי כמו הילדים הטובים של הכיתה. גבע היה ילד רע, הוא תמיד לקח את זה יותר רחוק. ב-ynet קראתי שאפרים סידון סיפר שהוא פנה אל גבע שיאייר לו ספר ילדים תמים וחינוכי. אני כבר לא עושה דברים בלי סטיות, ענה לו גבע.

 

ד.

אמן גדול הלך מאתנו בטרם עת ולבלי שוב. מחר תזרח השמש, עלייה בטמפרטורות לפחות עד שבת.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עודד  On 15/02/2005 at 23:34

    תהה נשמתו צרורה בפלומת נוצות צהובה

  • איזי  On 16/02/2005 at 8:21

    תל אביב לא תהיה אותו דבר בלעדיך
    העיתונות לא תהיה אותו דבר
    החומוס לא יהיה אותו דבר
    עופות שנוצותיהם מתעופפות מתוך כלובים במשאיות הדוהרות לא יהיו אותו דבר
    אבל השמש תזרח והשוחט ישחט.

  • מישהו  On 16/02/2005 at 8:55

    וואלה קשה להאמין שסרט כמו תעלת בלאומילך לא מצחיק אותך- זה מלך מלכי ההשתוללות הקומית בארץ, אף אחד לא מדגדג
    אותו. ולא רק באנרכיזם גרידא בשביל להיות אנטי,
    אלא יש גם חזון, מתודולוגיה לשגעון אצלו:
    האנטי הוא לקישון רק הכלי ולא היעד הסופי.
    אז מה גם בשבילי הוא לא אמור להיות אור לדורי
    (אני מדורך) אבל אותי פחות מעניינות בד"כ הוראות ההפעלה על הקופסה.. מה זה חשוב מתי הוא נולד? סתם תאריך
    יש מאלו שמתוייקים לדורי במצחיקים, אך לא במחשיבים…
    אצל קישון אתה גם צוחק וגם חושב. אולי בגלל זה ירדה קרנו בסוף

  • דרור פויר  On 16/02/2005 at 9:07

    מישהו, מצחיק שאתה אומר את זה. בפסקה על קישון כתבתי – ומחקתי אחר כך, לא יודע למה – שאת תעלת בלאומיך אני אוהב לאללה. מצד שני, אני שונא את ארבינקא.

    לא אכנס אתך עכשיו לויכוח קישון-גבע, רק אומר שזה חשוב, אפילו מאוד חשוב, אפילו אולי הכי חשוב, מתי נולדת (ואיפה ולמי).

  • קישון הצחיק אותי פעם, מזמן, כשהייתי ילד קטן וציוני.
    ההומור של דודו גבע רלוונטי למה שאני כעת, או נגיד ב25 שנה האחרונות.
    אני לא פגשתי אותו אף פעם, וגם לא חשבתי עליו ביום יום.
    אבל הוא היה ברקע עם הקומיקס שלו, היה אפילו זמן שחשבתי ללכת בדרכו (ובהשראתו עיטרתי את מחברות האוניברסיטה שלי בדמויות קומיקס משלי)

    מהנפטרים הידועים המעטים בתקופה האחרונה, שמותם באמת עושה לי משהו.
    (גם כזה צעיר הוא היה…)

    מקווה לנגב היום חומוס לזכרו, ליד הבסטה של הבלשים אהלן וסהלן.

  • דנה  On 16/02/2005 at 10:30

    הרגשתי אתמול עצב וזעזוע עמוק על החור העמוק שנפער לפתע בעמוד המאמרים של הארץ ובתרבות הישראלית. אני כותבת את התגובה הזאת, ומלוח השעם התלוי מעל המחשב נשקפת אלי קריקטורה פרי עטו שגזרתי מהעיתון לא מזמן.
    אוף. הוא יחסר לי (למרות שלא היכרתי אותו).
    וקישון? טוב, דרור אמר את זה קודם, לפני.

  • מנשה  On 16/02/2005 at 11:46

    אני חושב שזה לא עושה טוב לאף אחד הקישור בין קישון לגבע.
    זה אחד וזה אחד, מבלי להכנס כלל לפרטים, השוואות וכו'.
    אם מותו של קישון לא הזיז לך במאום, דיינו.
    הענין הוא שרק איזכור הנקודה הזו כבר מוריד מכוחו של ההספד.

    לי באופן אישי, כמי שגדל על הספרות של קישון מן הבית ומאוחר יותר חי בסביבה תרבותית בה השפיע גבע, מותם של זה וזה הותיר בי כאב.

  • הרצל  On 16/02/2005 at 12:14

    זו לא תחרות, אבל גבע ניצח עם שישים וארבעה אחוז מהקולות.

    את קישון טרחו להספיד באופן מחזורי בשנים האחרונות, כך שנפרדנו ממנו בתשלומים.

    יכול להיות שהאגם קופא בגלל שהברווזים עפים ?

  • נמרוד ברנע  On 16/02/2005 at 19:15

    כמה עצב נגרם לנו כתוצאה מאדם כל כך מצחיק
    הזדהיתי מאוד
    כמעט יצא לי לעבוד אצלו, כך שבכלל אני מרגיש כאילו משאית המוות פיספסה אותי בצומת.

    יהי זכרו ברוך

  • קורה…

  • דובי בובי  On 17/02/2005 at 21:14

    למה העניין בהעיר ושוקן? למה מספידים כל כך מישהו שרק לאחרונה פוטר כלא רלוונטי?

  • גיל  On 13/04/2005 at 19:07

    "הטו אוזן לשירי הזול כי אכלתי אותה די בגדול"

    מיתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: