הזכות למרפסת

 

(הקדמה: הקטע הזה נכתב לטיים אאוט אי שם באוקטובר 2003. מצאתי אותו במקרה, כשחיפשתי משהו אחר, וחשבתי שהוא נחמד. יש בו משהו מאוד אביבי וקליל, מאוד לא פברואר 2005.)

 

אני מאמין בזכותו של כל אדם למרפסת. אני מאמין כי כל אדם, ללא הבדל דגמ"צ (דת, גזע, מין, צבע), יש לו זכות למרפסת.

אני מבקש לנצל את הבמה המכובדת הזו על מנת להבהיר היטב לְמה אני מתכוון באמונתי זו, האמונה שזכותו של כל אדם למרפסת. כמו כן, אנסה לטעון שזכותו של כל אדם למרפסת – על ההשלכות שיש לאמונה כזו – היא אמונה שכדאי מאוד, גם אם לא תמיד קל, להחזיק בה.

אספר לכם מעט על המרפסת שלי, שלא תקבלו רעיון לא נכון. מרפסת צנועה יש לי אני. הים לא נשקף ממנה, היא איננה צופה על שדרות מלבלבות או על כיכר גדולה, היא לא נמצאת במיקום אסטרטגי במיוחד. היא צופה לצד האחורי של כמה בניינים, מעבר להם פיסת כביש לא מרכזי במיוחד ולא צדדי במיוחד, פינת רחוב שקטה, למעלה גגות, דודים, שמיים, ביום שמש, בלילה ירח.

היא לא גדולה במיוחד, המרפסת שלי, יש בה כיסא נוח, ערסל, מכונת כביסה, קצת עציצים, כלי האוכל של הכלבה, המקום של הכלבה, לפעמים גם הכלבה. היא לא סגורה, המרפסת שלי, אין בה תריסים. אנחנו לא אוהבים תריסים. תריסים זה רע. יש מעקה ברזל קטן שלמדתי לאהוב למרות החרא של היונים שמצטבר שם (עד כמה שניתן לאהוב מעקה שעליו חרא של יונים, וניתן). בצהרים באות ציפורים למרפסת, שותות מהמים של הכלבה, מנסות לנקר לה באוכל, מפזרות אותו בכל המרפסת. זה רגע נחמד. בקיצור, מרפסת רגילה.

לפעמים אני יושב במרפסת ונהנה מהחיים. אני מביט סביב, אל הבניינים אל השכנים, אל פיסת הכביש, אל פינת הרחוב, למטה אל הגינה, למעלה אל השמיים. אני עושה את המסלול הזה כמה פעמים; מהקרוב לרחוק, מהרחוק לקרוב, ונרגע. גוּד מדיטיישן, בייבי, זה מה שזה. אני מאחל לכל בני האדם שתהיה להם מרפסת שאפשר לשבת בה וליהנות מהחיים. אני מביט סביבי, אל העולם: אני חלק ממנו. ואז אני חושב על כל בני האדם שאין להם מרפסת, ואני מתמלא להט מהפכני ואמונה יוקדת: לכל אדם הזכות למרפסת! כן!

אבל לפני שאתם אומרים שהדבר הרי ברור מאליו ואין ספק שזכותו של כל אדם למרפסת ושמרפסת זה מעולה, הרשו לי להזהיר אתכם: המרפסת היא לא רק זכות, היא גם חובה.

כי האדם, חובתו לממש את זכותו למרפסת. אדם, אם הוא לא מממש את זכותו למרפסת, ניטלת ממנו הזכות למרפסת, ויותר גרוע: ניטלת ממנו החובה לממש את זכותו למרפסת. אני מעדיף אדם בלי מרפסת אבל עם תחושת החובה לממש את זכותו למרפסת, מאשר אדם שיש לו מרפסת והוא לא ממלא את חובתו לממש את זכותו למרפסת. זכותו של כל אדם למרפסת, וחובתו של כל אדם לצאת אליה. צאו אל המרפסות שלכם, אחיות ואחים, צאו אל המרפסות, ובטח עכשיו, כשנעים בערבים ורוח חצי קרירה מנשבת, ממשו את זכותכם, מלאו חובתכם!

אתם יודעים מה – קומו עכשיו וצאו למרפסת. ואם אתם נמצאים במקום בלי מרפסת, צאו אל המרפסת הפנימית, אל המרפסת שנמצאת עמוק בתוככם. כן, כי לכל אחד מאתנו יש מרפסת פנימית בה הוא יושב ונהנה מהחיים; רוח הערב משחקת בשיערו, במדרכה ממול פוסע זוג עם עגלה, נהג חונה, חתול הולך על מעקה, חיים שלמים מתנהלים ממול, ואת על המרפסת – גם צופה, גם משתתפת, כי את חלק מהנוף. את לא סגורה בבית, את בעולם, וכשאת בעולם – באמת בעולם – גם את מתמלאת סוג של אושר, ואת לא יכולה לא להאמין שזכותו של כל אדם למרפסת. כי אם לך מגיע, לכולם מגיע!

ועל המרפסת הזו, הפנימית, אנחנו לא נשענים כמו הרצל או מנפנפים כמו איזה גורבצ'וב; לא על המרפסת הזו אני מדבר, למרות שגם למרפסת הזו (או יותר נכון: לאספקט הזה של המרפסת) יש מקום בתוכנו, אבל זו מרפסת אחרת, לצרכים אחרים. אני מדבר על המרפסת הפנימית בה אנחנו יושבים בנוח, לבושים מינימלי, שעונים אחורה, בידנו משקה, המאפרה לא רחוקה מדי. בדיוק חזרנו הביתה, ואנחנו נרגעים; יושבים, בוהים, חושבים על כל מני דברים שאין להם מילים. אנחנו נמצאים ברגע נטול חזון או פתוס, אבל אנחנו לגמרי נוכחים בעולם. עובדה: אם רק מישהו ירים את הראש, הוא יראה אותנו על המרפסת.

ואם זה יקרה, אם מישהו ירים את הראש פתאום ויראה אותנו רואים אותו מהמרפסת, גם הוא ירגיש פתאום כמונו: צופה בנוף וחלק מהנוף בו זמנית. וזה, אחיות ואחים, נקרא להיות אדם עירוני.

על המרפסת אנחנו צופים בנוף וחלק מהנוף בו זמנית. כבני אדם החיים בעיר, זו חובתנו: להיות נוכחים, לממש את זכותנו לצפות בנוף ולמלא את חובתנו בלהיות חלק ממנו אם רק יבחר מישהו להרים את הראש ולראות אותנו.

אני מאמין בזכותו של כל אדם למרפסת, ובחובתו של כל בנאדם לראות ולהיראות במובן האמיתי, הפילוסופי, של הביטוי: להיות חלק מהעולם. זו זכותנו, וחובתנו לממש אותה, אחרת לא עשינו כלום.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: