פרשת השבוע – בֹּא

 

א.

בפרשת השבוע שלנו – פרשת בֹּא – מפיל אלוהים על מצרים ופרעה את שלושת המכות האחרונות – ארבה, חושך, מכת בכורות.

בדרשה שלי משנה שעברה כתבתי על מכת בכורות, כדאי. השנה אבקש להתרכז במכת חושך.

 

אבל לפני שירד החושך על הדרשה הזו, כמה מילים על הפסוק הפותח את הפרשה, הפסוק שנתן לה את שמה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ…".

 

מעניין. לפי ההיגיון צריך היה אלוהים לומר למשה "לך אל פרעה", שהרי אלוהים הוא אתנו, או לפחות עם משה. מדוע אם כן בחר הכתוב לומר בֹּא?

 

שמעתי לא מעט פרשנויות בנושא הזה, אבל אף אחת לא נשמעה לי מי יודע מה. נאלצתי לחשוב לבד: למה בֹּא?

 

בעיני, את הפסוק הראשון אפשר לקרוא בשתי צורות.

הראשונה, קריאת פְּשט קלאסית, מציעה: אלוהים אומר למשה, בֹּא, הולכים אל פרעה. כלומר, אלוהים אומר למשה – אני הולך אתך, ביחד.

דרך הקריאה הזו מתאימה לרוח הפרשה: בשתי הפרשות האחרונות, יותר נכון מאז תחילת ספר שמות, אנחנו רואים אלוהים שלא הכרנו. יש קול של אלוהים אחר: מעורב, עצבני, אלים, קפריזי, ספונטני ומצד שני קונטרול פריק מטורף, עם משיכה כמעט ארוטית לחוקים, נהלים, מצוות, איסורים, טקסים והפקות ענק – הפרעה אלוהית שתגיע לשיאה באירוע מתן תורה.

 

הקריאה של "בֹּא, הולכים יחד לפרעה" מתאימה לאלוהים החדש.

בכלל, מכות מצרים הם הדבר הכי כיפי שאלוהים עשה מאז בריאת העולם. אתה ממש יכול לשמוע אותו נהנה, ממציא מכות, מחלות, מקשה את לב פרעה, ובסוף גם יורד לארץ בעצמו, על מנת לקנח ברצח בכורי מצרים. כבר בשנה שעברה עמדתי את חדוות העשייה המופרזת מעט של אלוהים במכות מצרים. אלוהים, אצטט את עצמי עבור אלה שלא לחצו על הלינק, "הוא כמו איזה ג'ון טרוולטה היוצא לערב דיסקו עם החברה, שנאמר: "כֹּה אָמַר יְהוָה: כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם" (יא, ד)

 

הקריאה השניה מציעה כיוון שונה. הפעם, אלוהים לא נמצא רק בתוך משה, אלוהים נמצא גם בתוך פרעה.

כמו בקריאה הראשונה, גם כאן מובלעת הנחה שמדובר בטיפוס שונה לחלוטין משזה מאלוהים של ספר בראשית.

נכון, כבר בספר בראשית הרשה אלוהים לעצמו להתערב בחלומותיהם ובנטיות ליבם של מלכים זרים. אבל בספר בראשית זה היה שונה. שם, אלוהים התערב בחלומות של אנשים כשהוא עושה את זה לטובתם. כמו למשל המלך ההוא, שרצה לשכב עם שרה, או רבקה; אלוהים בא לו בחלום ואמר לו: דיר באלאק, אשת איש. 'תה נוגע בה, הלך עליך.

זה בסדר גמור, אפילו הגון. אבל כאן, בספר שמות, אלוהים מטה ומקשה את ליבו של פרעה בניגוד גמור לכל מה שהגון. להפך; המטרה היא גרימת סבל.

 

אבל אני מבקש מכם לא לעצור כאן. בואו נקרא את הפסוק עוד פעם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ…".

שימו לב לזמנים, חברים, שימו לב לזמנים. אלוהים כבר שוכן בתוך לב פרעה, הוא כבר הכביד את לבו, ועכשיו – כשהוא עדיין בתוך ליבו הקשה של פרעה, משם הוא קורא למשה: בֹּא.

ומשה שואל: לאן לבוא? איפה אתה? ואלוהים אומר לו: אני אצל פרעה, "בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ…".

כלומר: אלוהים קורא למשה מתוך ליבו פרעה. אלוהים נמצא בתוך שניהם באותה מידה –בתוך משה ובתוך פרעה.

 

שתי קריאות; בראשונה אלוהים נמצא בתוך משה, בשניה אלוהים נמצא בתוך פרעה.

 

ב.

כאמור, החושך הוא מוטיב מרכזי בפרשת בֹּא. שלוש המכות האחרונות חשוכות לחלוטין; על מכת ארבה נאמר כי: "וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ" (שמות, י', ט"ו), על מכת בכורות נאמר "כֹּה אָמַר יְהוָה:  כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם" (שם,י"א, ד'), וכמובן, מכת חושך.

 

חושך, חושך מוחלט, שולט בפרשת בֹּא. הנה הוא יורד:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ.

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם, וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (שמות י', כא')

 

"חושך שבא על מצרים מתוך גיהינום היה", כתוב במדרש שמות רבה (יד, ב). ואכן, העובדה שמדובר בחושך מסוג חדש פשוט צועקת את עצמה מתוך הטקסט. זה חושך שאפשר למשש, זה חושך כבד ששוכב עליך עד שאתה לא יכול לקום מתחתיו.

חושך כזה עוד לא היה לנו בתנ"ך, וגם לא יהיה. החושך היחיד שמתקרב לחושך של מכת חושך, הוא החושך הראשון בתנ"ך, "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א, ב). גם עליו אמרו המפרשים שהוא חושך של גיהינום. 

מחושך עד חושך לא קם כחושך.

 

ג.

אבל החושך של מכת בכורות קשה וכבד יותר מהחושך של בריאת העולם. הביטו שוב בטקסט – לא היה שם רק חֹשֶׁךְ, היתה גם אֲפֵלָה.

אני פותח את ספרו של הרד"פ "הפּרְעֹה שבתוכי – מחשבות על ספר שמות", פרק כ"ב (ראו גם כאן), ואני שמח לצטט לכם ממנו. חתיכת פרשנות מעולה, שאותי קצת הפתיעה בפן הפסיכולוגיסטי שלה.

כותב הרד"פ: "ומה (נכתב) חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה? חושך מלבר אפלה מלגו". כלומר: החושך בא מבחוץ, האפלה מגיעה מבפנים. משפט שאפשר לעשות ממנו פוסטר.

וממשיך הרד"פ: "וזה מה שלמדתי ממכת חושך: שיכול האדם לסבול את החושך, ויכול האדם לסבול את האפלה, אלא שלא יכול לסובלם כשהן משולבין. בחושך, הטיל אלוהינו על המצרים את המכה הקשה מכולן, קשה לדידי אף למעלה מ(מכת) בכורות, הטיל עליהם את החושך ואת האפלה כשהן משולבין – חשוכים היו בחוץ וחשוכים היו בפנים. החושך הוא הכתוב 'לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו'; את זה יכולין היו לסבול, אך מה שהכריעם היתה האפלה, עליה נאמר: 'וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים'."

 

ד.

מכת חושך תמיד היתה קצת חריגה, עכשיו אנחנו מבינים למה: מכת חושך היתה מכה נפשית: מכת הדיכאון. אלוהים הפיל על המצרים את הדיפרסיה.

את פרשנותו למכת חושך מסיים הרד"פ במשפט חזק: "הצעקה הגדולה שצעקו המצרים במכת בכורות, גם על החושך צעקוה".

אנסה לפרש את הרד"פ: הדיכאון של המצרים בעקבות חשכת שלושת הימים היה כל כך גדול וכל כך עמוק, שהדרך היחידה בה אלוהים היה יכול להעיר אותם ממנו ולהחזיר אותם לחיים תקינים היתה לתת להם ניעור רציני, להוציא אותם מהאפטיה, לתת להם זבנג של ריאליטי.

אלוהים מתחרט על מכת חושך. הוא מרגיש רע כשהוא רואה את המצרים בדיכאון עמוק כל כך. גם הם יצוריו. אלוהים מרגיש, וזו לא פעם ראשונה, שהוא הלך קצת רחוק מדי וקצת חזק מדי.

הוא מחליט ללכת בגדול, ואכן, זה עבד כמו קסם: (י"ב, כ"ט-ל') "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם: כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת".

המצרים צועקים, מתעוררים, ואפילו פרעה מתנער מהשליטה שקנה אלוהים על לבו, ואומר למשה: רק לכו. צאו. קחו את האלוהים שלכם, ותתחפפו מכאן.

 

ה.

אלוהים, שקצת מתבייש במעשיו, מגיע בלילה, בחושך, כמו גנב. מתגנב בשקט מבית לבית, שלא יראו אותו. זורע מוות, ובורח. מכת חושך ומכת בכורות אינן שעתו היפה של אלוהים. בכל שמונה המכות הקודמות אפשר אולי היה למצוא איזה קסם, איזה טריק, שטיק, איזה ויץ, אבל חושך ובכורות הן מכות של רוע צרוף.

פרשת בא מתחילה בחושך ומסתיימת בחושך. אלוהים של פרשת בא הוא אלוהי החושך, אלוהי האפלה. אלוהים של פרשת בא הוא הצד האפל של אלוהים. זה שלא נעים להסתכל בו.

 

ו.

ובנימה אופטימית זו, שבת שלום.

  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • *  On 14/01/2005 at 17:10

    כרגיל יצירת מופת
    🙂
    לא גומרת להתרגש ממך, צדוק
    🙂

  • אין עליך.

  • מיכל כהן  On 15/01/2005 at 8:12

    אתה בוחר בדרך הקלה בפירשון של הפרשה הזאת
    אז מי היה פרעה? פרעה היה מנהיג סטייל סאדאם חוסיין. פרעה חשב שהוא אלוהים.. ומתוך החשיבה הזאת הוא עשה ככל העולה על רוחו.. ומה היה ברוחו? הוא העביד עם שלם מאות שנים, כשהוא ראה שמספרם נהיה עצום ורב הוא פקד להרוג את בכוריהם, נגיד הוא היה רואה אישה יפה, אז הוא היה לוקח אותה לעצמו.. ואם חס וחלילה היא הייתה נשואה אז הוא היה הורג את בעלה.. כזה היה פרעה. עכשיו תעצור. תיקח לעצמך עשר דקות ותחשוב. תחשוב מה עוד עשה פרעה מתוך שני המעשים הידועים לנו שהוא עשה ותחשוב מה העם שלו עשה בשליחותו ומתוך אמונה בו. אני מחכה…..
    חזרת? יופי.
    אז עכשיו שאנחנו מבינים איזה מין שליט היה פרעה בוא נחזור לפרשתנו.
    בוא נחשוב על זה.. הרי הקדוש ברוך הוא, אם היה רוצה, היה יכול לסיים את עניין שיחרור עם ישראל ממצריים בשניות! טיק טק! זבנג וגמרנו! ויילה למידבר! במשך שנה שלמה הוא הטיל על מצריים מכות שונות ומשונות ולא רק זה.. הוא הכביד את לב פרעה, יענו נכנס ללב פרעה וגרם לו להיות עקשן ולא לשחרר את עם ישראל ובכך לקבל עוד מכה! למה הוא עשה את זה? הרי המטרה הנראית לעין היא שחרור עם ישראל. ואתה יכול לשאול עוד שאלה מכאן.. אם הקדוש ברוך הוא כל כך חזק וכל כך כל יכול ושהכל נהיה בדברו, אז למה הוא שם את עם ישראל בעבדות כל כך הרבה שנים?? ופה אנחנו עדים גם לקשיים שהקדוש ברוך הוא מעביר אותנו, לא רק את מצריים. אז למה? כנראה כדי ללמד אותנו משהו. כי אם מטרתו של הקדוש ברוך הייתה לשחרר את ישראל בלבד אז הוא היה עושה את זה מבלי להכביד את לב פרעה, הוא היה עושה את זה בטיק טק, ולא היה טורח כל כך עם פרעה. איך שאני רואה את זה, הקדוש ברוך הוא טיפל בשתי בעיות במכה אחת! הוא לימד אותנו שיש בורא לעולם ושנלך איתו ובדרך ישרה וטובה (שאיכשהו כל החוקים שבעולם, החברתיים והמדיניים מתקיימים לפי התורה שלו). ולימד את פרעה שיש בורא לעולם ושייזהר במעשיו להבא ולמה? כי כנראה שגם פרעה הוא יציר הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא רוצה שהוא יילך בדרך שלו.. ויכיר בו, למה? כדי שיום אחד, מתוך האמונה הזאת, יהיה שלום בעולם. הידעת? אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא הוא שלום. ועל המטרה הזאת אתה יכול ללמוד מהסיפור של מגדל בבל. ועל הפריקיות של הקדוש ברוך הוא למצוות, נדבר כשנגיע לעשרת הדיברות.
    שבת שלום,
    מיכל.

  • דרור פויר  On 15/01/2005 at 20:50

    מיכל, אני מעריך את הזמן שהשקעת בכתיבת התגובה הזאת. אם רק היית משקיעה את אותו זמן, אולי טיפה יותר, בלחשוב לבד במקום לחזור כמו תוכי על מה שלימדו אותך בכיתה אלף המצב יכול היה להיות הרבה יותר טוב. את תקועה ב"כה עשו חכמינו". צאי מזה.
    שבוע טוב

  • דוד כפרי  On 15/01/2005 at 21:58

    כתבת:
    *******
    "… איך שאני רואה את זה, הקדוש ברוך הוא טיפל בשתי בעיות במכה אחת! הוא לימד אותנו שיש בורא לעולם ושנלך איתו ובדרך ישרה וטובה (שאיכשהו כל החוקים שבעולם, החברתיים והמדיניים מתקיימים לפי התורה שלו). ולימד את פרעה שיש בורא לעולם…"
    *******

    הייתי מקבל את הטענה הזו, אילולא פרשת העגל.
    והדרישה למים.
    והזכרונות מסיר הבשר, והקיטורים הבלתי-פוסקים, וכל שאר הצרות שעשו בני-ישראל למשה ודרכו לאלוהים.
    כן, אני מכיר את הטענה שמי שעשה את הצרות היו "העם", הערב-רב, ולא "בני ישראל" – אני לא מקבל את הטענה הזו, כי אלה ואלה היו עדים לאותם ניסים, אלה ואלה היו אמורים להכיר בגדלותו של אלוהים, אלה ואלה היו אמורים לדעת מה יקרה למי שלא יעשה כדבריו.

    אלוהים עושה את עשרת המכות, מביא את העם למעמד הר סיני, ומקבל את עגל הזהב.

    האותות והמופתים שלו לא עובדים, ואת התורה הוא אוכף על בני ישראל "הר כגיגית".

    לא השתכנעתי.

    דוד

  • דוד כפרי  On 15/01/2005 at 22:00

    תודה על "פרשת השבוע", זו ואלו שקדמו לה.
    לא תמיד אני מסכים, אבל תמיד זה מענין.

  • מיכל כהן  On 15/01/2005 at 22:49

    שאלה.
    כשאתה מפרשן את פרשות השבוע מה אתה מחפש?

  • דרור פויר  On 16/01/2005 at 9:00

    מיכל – אני מחפש את תחושת הסיפוק וההנאה שבלמצוא משהו חדש לגמרי בדבר שהסתכלתי בו כבר המון פעמים

  • שרית  On 16/01/2005 at 9:13

    אתמול שאנן סטריט המליץ על הספר שלך בתוכנית דוח אינטימי, ראית?

  • חייש  On 16/01/2005 at 14:36

    וללא ספק אבן דרך בדרכי לדתל"שות.
    יותר מהכל, אלוהים יוצא פה אינפנטיל שממשיך לשחק בפליימוביל למרות שהוא לקראת סיום תיכון.

  • דותן  On 17/01/2005 at 12:00

    מצאתי לנכון לצרף פרשנות נוספת לכתובים , מה דעתך?

    " בא אל פרעה" רמז לו על שלוש מכות שעתידות לבא על מצרים.
    ארבה, חושך, מכת בכורות.
    "למען שתי אותותי אלה בקירבו" רמז לשתי מכות שעתידות לבוא על מצרים.

    אם כן האם שתיים או שלוש.
    תשובה – שלוש מכות על ארץ מצריים אך רק שתיים על המיצרים בלבד כידוע במכת חושך מתו ארבע חמישיות מעם ישראל.

    בדבר נושא הכבדת לב פרעה – יכול פרעה לטעון כנגד אלוהים כי אינו אשם למעשה וכי הוא רק מקיים את מצוותו של אלוהים " גרים יהיו בארץ לא להם ויעבדום ויענום ארבע מאות שנה "
    אם כן מדוע מכביד אלוהים את לב פרעו ועבדיו ומפיל עליהם מכה אחר מכה , האם לשעשוע עצמי שלו ושל עמו .

    התשובה היא כי אמת הדבר שנגזר על ישראל להשתעבד במצריים אך פרעה הגדיל לעשות ועינה אותם יותר ממה שהיה צריך תוך שהוא מטיל גזרות אכזריות מנשוא.
    לכן הכביד אלוהים את לב פרעה ובחר במכות ספציפיות שהן מידה כנגד מידה לכל גזרותיו של פרעה.

    בנוגע למכת בכורות – האלוהים שיורד בכבודו ובעצמו מסמל את הרחמנות שכן את מלאכת ההרג בשטח מצריים השאיר למלאך המוות שכן אם היה מתיר למלאך המשחית להכנס לבתי ישראל היה הורג גם את בכורות ישראל שכן אין המלאך המשחית מבחין בין חוטא לחוטא (להזכירך בני ישראל היו עוסקים ב 49 שערי טומאה כך שגם הם היו עדיין בגדר חוטאים ).
    עקב כך ובהתאם לזאת ציווה אלוהים למרוח דם כבש על משקופי הבית כדי להרחיק את המלאך המשחית וירד בכבודו ובעצמו לבתי בני ישראל כדי להרוג את הבנים הבכורים של המיצרים שהתחבאו שם היות וראו כי בני ישראל אינם נפגעים ממכות מצרים.

    מה אתה אומר ?
    אלוהים הוא רחמן או גנב?

  • דרור פויר  On 17/01/2005 at 21:07

    דותן, לדעתי זו הפעם הראשונה שאני שומע שבמכת חושך מתו גם בני ישראל – ארבע חמישיות מהעם, כמו שאתה אומר. מאיפה הבאת את הנתון הזה?

  • דותן  On 18/01/2005 at 9:58

    וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

    וחמושים הכוונה היא לחמישית היות וארבע חמישיות מתו במכת חושך ( ראה פרוש הפסוק ).

    ואם תבחר לפרש חמושים ככלי זין אזי הדבר קשה היות שלא היה זמן לקחת כלי נשק כיוון שיצאו בחיפזון, ועוד למה נצרכו כלי זין כשענני הכבוד מקיפים אותם ועוד ניתן להקשות מדוע ציווה משה את העם להכין חרבות במלחמה נגד עמלק שהיתה בסמוך ליציאת מצריים אם נסבור כי בצאתם ממצריים לקחו עמם כלי מלחמה.

    יגעת ומצאת תאמין

  • אורן אנטין  On 19/01/2005 at 23:30

    חוקר המיתוסים האמריקאי ג'וזף קמפבל טען שיש שתי דרכים עיקריות לפרש מיתוס, כפשוטו, שזה מה שרוב "פשוטי העם" עושים (כלומר באמת היה אדם בשם משה שחצה לשני חלקים אמיתיים את ים סוף), או כאלגוריה מטאפיזית שזה הפירוש הנעלה הנדיר והרוחני יותר. אני מניח שרוב מי שקורא את הטור של פויר, כולל הוא עצמו, אינו מתיחס לסיפור המכות כפשוטו. מבחינת הפירוש האלגורי, אני מעט מבולבל ולא מבין מה השיעור שיכול אדם ללמוד מהסיפור. האם מישהו מוכן לתת לי את הפרשנות שלו?

  • חייש  On 20/01/2005 at 11:08

    המקור לכך הוא מדרש מוכר יחסית. ע"פ המדרש, החלקים הפרובלמטים יותר מתוך בני ישראל מתו. חלקם עקב סירוב עקרוני לעזוב את מצרים.

  • '  On 16/02/2005 at 17:01

    '

  • <>()"/'\  On 16/02/2005 at 17:01

    ()"/'\

  • הודיה  On 22/01/2008 at 8:50

    אני יכולה לקבל עזרה בשאלות הבאות:
    מי ביצע את מכת חושך ומה היתה מטרתה?
    כיצד התבצעה המכה?(היקף הפגיעה,במי פגעה(
    כיצד הגיבו המצריים למכה וכיצד הגיב פרעה?
    כיצד הוסרה המכה ולאחר כמה זמן הוסרה?
    מכת חושך

  • מ  On 08/03/2010 at 11:32

    מממזה השטוויות האללה מי אוממר על הקב"ה שהוווא גנב ומתביייש בעצממוו שייתביייש מי שכתתתב אתת זהה !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: