מספר חסוי

(הטור הזה, שפורסם אתמול בגלובס, נכתב בהמשך לדברים האלה, במיוחד לתגובות)

 

א.

וראו איזה פלא: גם אחרי כל השנים האלה, עדיין יש תקווה קטנה שניצתת בלב בכל פעם שהטלפון הנייד מצלצל ועל הצג מופיעה הכתובת: "מספר חסוי". אולי הפעם, אני אומר לעצמי, אולי זו שיחת הטלפון שחיכיתי לה כל חיי. ואם זו לא שיחת הטלפון שחיכיתי לה כל חיי, אולי לפחות מתקשרים לספר שיש סכום נכבד של כסף שמגיע לי? אולי ההרפתקה הגדולה של חיי מחכה לי מעבר למספר החסוי? אולי רוצים להזמין אותי להתראיין ברדיו? וסתם, אולי חבר מתקשר מחו"ל אחרי חודשים שלא דברנו? הרבה פעמים סיננתי מספרים חסויים רק על מנת לגלות בתא קולי שפספסתי שיחה חשובה.

כן, אחרי כל השנים האלה, עדיין יש תקווה בלב – תקווה בסיסית, ילדותית – שבצד השני של הקו נמצא משהו טוב. אומר זאת אחרת: אם עדיין ניצתת תקווה בלבך כשהמספר החסוי מופיע על הצג, זה סימן שאתה צעיר, שרוח מרחבים בצווארונך תמיד נושבת.

המספר החסוי הוא האתגר היומיומי ביותר, ועם זאת אחד מהקשים ביותר, שמציב בפנינו אורח החיים הסלולרי. מה מסתתר מאחורי הכתובת? האם נפסע בשביל הזה? האם ניקח את השיחה הזו?

 

ב.

בואו נודה. נכווינו כל כך הרבה פעמים, אנחנו כבר יודעים את האמת: זו אף פעם לא השיחה שחיכית לה כל חייך, אף פעם לא מגיע לך כסף, אין שום הרפתקה. אני יודע את זה, אתם יודעים את זה. התקווה הניצתת עם הופעת המספר החסוי דינה להיכבות ברגע שענית לשיחה.

מה נשאר לנו, אם כן? נשאר לנו רק הרגע העובר בין הופעת ה"מספר חסוי" לבין ההחלטה אם לענות או לסנן. ברגע הזה, הכל יכול להיות. ההרפתקה היא עדיין אופציה. זו עדיין יכולה להיות, באופן היפותטי, השיחה שחיכית לה כל חייך. יש מקום לתקווה.

אני אוהב את הרגע הזה. הרבה פעמים הוא מעורר בי פלשבק מהילדות. כשהייתי קטן – והאמינו לי, קטן הייתי – היה דוד שלי נוהג לקחת אותי מדי פעם למלא טוטו, או אולי היה זה לוטו. היינו ממלאים את הטופס (הוא היה נותן לי לבחור מספרים, מה שיכול לעשות ילד מאוד גאה), ויוצאים לבזבז את הפרס הגדול. לפעמים היינו נכנסים לסוכנות מכוניות. סליחה, היה דוד שלי שואל את איש המכירות, המרצדס עם הגג הנפתח; אפשר לקבל את זה גם באדום? לפעמים היינו הולכים לבחור אופנוע; דוד שלי רצה לברר אם הקאוואסאקי די.אר 750 טורבו החדש כבר הגיע. לפעמים היינו קופצים לסוכנות נסיעות, דוד שלי רצה לברר לגבי כרטיסים לאיי הבהאמה. הסיבובים האלה הם מזיכרונות הילדות שאני הכי אוהב.

כך, יותר מעשרים שנה לפני הפרסומות של הלוטו היום, עם היאכטה והמטוס הפרטי, כבר הבנתי את כל מה שצריך להבין על האשליה של הטוטו והלוטו: אתה אף פעם לא זוכה, אין לך שום סיכוי לזכות; הטופס שמלאת הוא בסך הכל אישור זמני על זכותך לחלום. תוקפו יפוג כשיפורסמו תוצאות ההגרלה. עד אז, תעשה מה שאתה רוצה. כל מה שיש לך זה הרגע העובר בין ההימור לבין התוצאה. ואם כל זה מה שיש לך, כבר עדיף שתעביר את זה בכיף.

זה בדיוק כמו הרגע העובר מול המספר החסוי: תיהנה מזה כל עוד אתה יכול.

כשיופיע המספר החסוי על הצג שלכם בפעם הבאה, אני מציע לכם לראות בו הזמנה לחלום קצר בהקיץ. אל תחשבו "מי זה", תחשבו "מי זה יכול להיות", או יותר טוב "מי הייתי רוצה שזה יהיה". ואז תסננו אותו.

 

ג.

כי יש משהו נורא מתנשא ומעצבן בלהיות "מספר חסוי". מהרבה בחינות מספר חסוי הוא פלישה לפרטיות, הסגת גבול; מה אתה נדחף לי לחיים בלי להזדהות? ישבתי לי בשלווה  גמורה עד שבאת עם המספר החסוי שלך.

אני בחיים לא אבין אנשים שבחרו לחיות תחת מספר חסוי. מה דוחף אותם? איך הם חיים עם הוויתור הגדול שהם עשו – אולי הויתור הגדול ביותר שיכול לעשות האדם בעידן הסלולרי: הם וויתרו על זה שיזהו אותם. הם ויתרו על האופציה שמישהו יענה להם בשמחה אמיתית, שמחה כנה. הם וויתרו – ובמודע – על ה"היי בייבי" המתפנק של אישה אוהבת, על ה"גבר!" הצוהל של החבר הטוב, על ה"שלום" השמח תמיד של אמא. הם וויתרו על האופציה להתקבל מכל הלב ובחרו להתקבל תמיד בחשדנות, תמיד בסוג של אי רצון. אנשים הבוחרים להיות "מספר חסוי" בונים חומה בינם לבין העולם. איזה מין אנשים הם אלה? האם מישהו חקר את זה ברצינות?

 

ד.

אבל אם גמרתם בדעתכם ואתם מחליטים לענות למספר הסמוי – אקט שאני יכול להעריך בתנאים מסוימים – חשוב מאוד להקפיד על לפחות שני כללי זהב.

כלל מספר אחד: לענות בביטחון. סקר שערכתי השבוע העלה באופן מוחץ ונחרץ את הממצאים הבאים: הרבה אנשים נוטים לענות בחוסר ביטחון, בחשש, כמעט בלחש, למספר חסוי. יש להם מין "שלום" כזה רשמי, הססן מעט. אנשים שיענו בברכה לבבית או בבדיחה פנימית כשתתקשר מהמספר שלך, עונים לך פתאום לטלפון כמו ילדים מבוישים בכיתה גימל.

למספר חסוי צריך לענות בביטחון, לשמור על פאסון. להישמע שמח, אך לא קל דעת. על מנת להגיע ל"שלום" המושלם למספרים חסויים, אני מציע את התרגיל הבא: לפני שאתם עונים, עיצמו את העיניים. דמיינו את עצמכם מתרחקים מעט מהפסל המושלם שזה עתה סיימתם לפסל, אתם פוסעים כמה פסיעות אחורנית על מנת לראות את כולו. אתם נהנים ממעשה ידיכם. אתם חשים סיפוק. זה בדיוק הפסל שרציתם לפסל. עכשיו, עם התחושה הזו של הסיפוק, פיקחו את העיניים לאט לאט, תלחצו על הכפתור ותגידו: "שלום". אני מבטיח לכם שהתגובות מהצד השני יהיו נלהבות.

כלל שני: הצורה בה עניתם למספר החסוי תקבע את מהלך כל השיחה, וחשוב מכך – את אורכה. לכן אני מציע לענות בצורה שמבהירה מעל לכל ספק שאתה עושה משהו אחר, ושבכל רגע נתון יכול להיות שתצטרך ללכת. על מנת להגיע ל"שלום" שיבהיר בצורה הטובה ביותר שאתה עושה משהו אחר, אני מציע את התרגיל הבא: לפני שאתם עונים, עיצמו את העיניים. דמיינו את עצמכם שוב, מול הפסל שפיסלתם. אתם מתבוננים בו, מסופקים. פתאום אתם שמים לב לחלק שלא עשוי טוב מאחורי הירך השמאלית של הפסל. אתם ניגשים מיד, ללא דיחוי, לתקן את הפסל. ממש כשאתם מניפים את הפטיש והאיזמל, מצלצל הטלפון. עכשיו פיקחו את העיניים מהר ותגידו: "שלום". אני מבטיח שהצד השני יבין מיד שאין לכם זמן אליו.

 

ה.

כשחושבים על זה, הרי בעצם כל מספר שאתה לא מכיר הוא "מספר חסוי" עבורך. בעניין הזה, רעיון לסטארט-אפ: תוכנה שאתה מוריד לסלולרי שלך, והיא מגלה לך מי נמצא מאחורי המספר החסוי (למשל: סניף בנק לאומי בחיפה, שיחה מאירופה, טלפון ציבורי בבית שמש), ככה שתוכל להחליט אם לענות או לא.

בנוסף, המשתמש ממלא טופס ומעכשיו כל מי שיש לו את התוכנה הזו (ומאחר והיא כזו להיט, יש אותה לכולם), כשאתה מתקשר אליו או כשהוא מתקשר אליך, על הצג של מקבל השיחה יופיע מי אתה, וכמה פרטים שתרצה לתת. משהו בסגנון כרטיסיית פרטים המופיעה בתוכנות המסרים המיידים או חתימת דואר אלקטרוני.

זה יבטל לחלוטין את סוגיית המספר החסוי, יעביר אותה מן העולם וישאיר אותנו עם סוגיה אחת פחות להתלבט בה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמי  On 08/01/2005 at 18:10

    מספר חסוי (אין לי כזה) הוא אכן מספר של חלומות, מין מפתח לעולם של אשליות. עד כאן אני מסכים. אבל מה אתה עושה מהרגע הזה? אתה מחליט, על סמך ניסיון עבר (לפיו ההרפתקאות האמיתיות לעולם לא באות) – אחרי החלום – לסנן!
    לדעתי, טעות. אם אתה יודע מראש שאתה עומד בסופו של דבר לסנן, החלום לא מתגשם. הוא גם לא מתרקם מלכתחילה. על מנת שתוכל לפנטז לך בכרי הדשא הירוקים של הפנטסיה, אתה מוכרח, לבסוף, לחוות גם את הנפילה – את החלום וגם את שברו. כשיבוא שוב המספר החסוי הבא – והוא יבוא בכמויות גדלות והולכות – יהיה לך שוב סיכוי טוב לקפוץ לבקר לרגע באזור הדמדומים הנחשק.

    ובלי קשר ישיר, המושג של מספר חסוי נולד עם הטלפון עצמו. בעיקר על רקע של שמירה על פרטיות. יש סבות לכאן ולכאן. במובן מסוים זה קצת מזכיר את הספאם, אבל זה כבר עניין בפני עצמו ששוה עוד רשימה טובה כמו זאת.

  • יגאל  On 08/01/2005 at 18:42

    לשנות את ההודעה המוקלטת במשיבון הסלולארי שלי ל:
    "שלום, אם המספר שלכם מופיע אצלי על הצג כ 'מספר חסום', הסיכוי שאענה לשיחה שלכם באם אני עסוק באותה עת בה אתם מתקשרים – קלוש"
    אני לא בטוח שהשומעים 'ירוצו' להסיר את החסימה, אבל לבטח יבינו את המסר…
    בעידן שלנו, חברת המידע הפתוח, עידן ללא סודות, יש משהו 'חצוף' בכך שמישהו מתיר לעצמו 'לחשוף' אותך, אך להישאר סמוי בעצמו

  • אודי שרבני  On 08/01/2005 at 20:32

    ציפורה סכיזופרנית

    הלכתי ברחוב, זיהיתי שזה אני, חייגתי לעצמי, ראיתי שראיתי את המספר ולא עניתי.
    הרגשתי מניאק ומושפל גם יחד.

  • אודי שרבני  On 08/01/2005 at 20:34

    ציפורה סכיזופרנית

    סידרתי את זה שכל פעם שאני מתקשר אלי, יופיע לי על הצג "לא לענות לו".
    אי אפשר ככה. ואתם יודעים מה? אני גם לא רואה שום צורך להתנצל על זה.

  • אני  On 08/01/2005 at 21:44

    ןגם אין לי פלאפון.
    האם קצו כל הקיצין ? ומי יקיץ קודם ?

  • איריס  On 08/01/2005 at 22:51

    מעניין שבדיוק אחרי שסיימתי לקרוא את הפוסט שלך זה קרה. טלפון ממספר חסוי. צחקתי, לא עניתי חרף ההמלצה. אחרי שני ניסיונות המתקשר נשבר וצלצל שוב, הפעם חשוף. סתם מישהו שהשארתי לו הודעה בקשר לדירה שאני מחפשת לשכור. אמרתי לו שאני עסוקה, וזה היה נכון במקרה.
    איריס

  • זו ש  On 09/01/2005 at 1:05

    אצלי החסוי מייצר כמה שניות של בעתה, אם השיחה מגיעה בשעות הבוקר. מספר חסוי בבוקר, זו אולגה מסניף בנק לאומי בחיפה (איך ידעת?!)
    שמתקשרת לשאול "מה נעשה עם משיכת היתר שלי".
    ואני אומרת, אין לי מושג מה אני אעשה איתה, אבל יש לי עוד פחות מושג מה יש לה לעשות איתה.

    בלילה זה סיפור אחר, החסויות באות ממרכזיה של קיבוץ, וזה סיפור אחר לגמרי.

  • אבילון  On 09/01/2005 at 5:17

    זה חברה גרמנית אני חושב, שמרוויחה 13 סנט מכל שיחה חסויה שאנחנו עושים כי הלקוחות שלהם נותנות חסות לשיחה תמורת פרסומת שאנחנו, המשוחחים לא רואים, אבל היא מקודדת בתג דאטה של השיחה ונקלטת גם נקלטת על ידי המכשיר שלנו.

  • גרי אפשטיין  On 09/01/2005 at 9:43

    אתמול קיבלתי שיחה ממספר חסוי. כמובן שעניתי בבטחון רב (אני מפסל בגושי חילבה קשים בשעות הפנאי) ומהצד השני שמעתי את קולה של אישתי המנוחה רוחמה השם יקום דמה אומרת לי:
    "גרי-ברי שלי… אני אוהבת אותך…!"
    אז אתה מבין פוייר – אם הייתי קורא את הפוסט שלך לפני ושומע בעצתך לא לענות הייתי מפספס את השיחה מגן עדן.
    אל תחשוב שאתה כל כך חכם הא?
    לפעמים כשאישתך מתה כאשר מוחץ אותה ברבור ורוד ענק ולא מתוחזק כהלכה בלונה פארק אתה צריך כן לענות לשיחות חסויות.
    אני מתפלא שלא כתבת על היוצא מן הכלל הנפוץ הזה בפוסט שלך.
    להתראות, גרי.

  • ד.ביל  On 09/01/2005 at 12:46

    בד"כ מילואים…
    למה אני ממשיך לענות?….

    נ.ב:
    בדיוק שמתי לב שלמילה לענות יש משמעות כפולה, כלומר גם הייתי יכול לכתוב:

    למה אני ממשיך לענות (את עצמי)?….

    כמה שנון! 🙂

  • נאיבי  On 09/01/2005 at 16:01

    גרי
    אם היית משאיר את שמך חסוי,
    זה היה מוסיף לך הרבה כבוד
    או לחילופין,מונע את הבעת הפנים למקרא
    שטויותיך

  • דיויד  On 10/01/2005 at 7:05

    אתה חמוד אתה!

  • הבאבא  On 25/01/2005 at 13:11

    ס"הכ תקישו כוכבית ארבעים ושלוש לפני המספר אותו אתם מחייגים, והופלה – יש לכם חסוי לשיחה זו.

    נסו ותהנו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 05/03/2005 at 21:03

    מספר חסוי זה לאנשים שמפחדים להגיד מי הם ובעיני זה חולשה….

  • אמגד  On 21/12/2014 at 22:23

    الي بتصل حسوي ترى رقم

  • מושמוש  On 18/01/2015 at 15:27

    לי זה מזכיר את הבנק…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: