שירה חורפית בשלוש מערכות

 

א.

הלוואי שתמות בייסורים

קשים, יא חתיכת

זבל. מניאק

אתה והג'יפ המסריח שלך בנזונה.

שתמות-הלוואי-אמן.

ככה קיללתי הבוקר, בגשם, בפינת הרחוב, את הנהג

שבכוונה – אני נשבע שבכוונה – שם גז והשפריץ עלי

ועל הכלבה

שלולית שלמה.

שונא שהם עושים את זה והם תמיד

עושים לי את זה, ותמיד כשאני עם המכנסיים

שאני אוהב.

 

ב.

בינתיים שבתי אל ביתי, לראות שאת איתי. עוד בפוך. מחייכת

אלי את החיוך שאני אוהב ומסתובבת

(כמו אישה שמסתובבת)

לצד השני של המיטה,

ונרדמת.

הורדתי מעיל, חִרבנתי, הכנתי כוס תה, הכנתי

'תם יודעים מה, שמתי סמאשינג פאמפקינס,

נרגעתי.

ואז השמש

יצאה. פיסת שמיים דרך תריס חדר העבודה הכחילה.

מצחיק, חשבתי לעצמי, איך אנשים מכחילים מקור ושמיים מכחילים מחום.

האמת שזה לא מדויק, שמיים יכולים להיות כחולים גם בקור.

אבל בחיים לא שמעתי על בנאדם שהכחיל מחום.

לידי, אגב, יכול היה להיות תנור ספירלה.

דמיינו אותי בבקשה עם תנור ספירלה:

אור כתום,

חום נעים,

תחושה של בית.

 

ג.

עכשיו אני מקווה שחיים ומוות לא ביד הלשון.

על הקללות שקיללתי

אני מתחרט.

לוקח חזרה.

(התייבשו המכנסיים כמו דבר לא קרה.)

אני סולח.

קוראים לי דרור ואני סולח.

אבל בחייאת, בנאדם, לא שמעת על "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"?

או ששמעת ובחרת להתעלם?

או ששוב תאשים את הכיבוש? תעשה טובה ואל תאשים את הכיבוש. הכיבוש לא אשם בהכל. הוא לא אשם בזה שבחרת, וביודעין, להשפריץ מים על אדם כמוך שעמד בפינת הרחוב. נכון, היתה לו השפעה, לכיבוש, אבל צריך למתוח קו איפשהו, לא?

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה  ביום 25/12/2004 בשעה 13:15

    גם אני מאחלת ייסורים קשים לכל מי שלא עוצר במעבר חציה לאשה בהריון מתקדם עם סלים. אחר כך אני אומרת לעצמי שזה לא בריא להתעצבן, ושאלוהים נותן לכל אחד מה שמגיע לו.

    חורף נעים.

  • מושיק קוברסקי  ביום 25/12/2004 בשעה 13:44

    מה זה להשפריץ על אנשים קצת מים כשחברה מתכוונת לעקור מתים מקברים ולטרנספר אנשים מבתיהם כמו שקי תפוחי אדמה?
    פלא שמתבהמים פה?

    ועכשיו, מקהלת השמאל, בצעקות חמס, אחת, שתים, שלש…

  • ימימה  ביום 25/12/2004 בשעה 16:04

    בזה שהוא השפריץ עליך, אבל הוא כן אשם במסכת הקללות שלך?

    יש לו המון השפעות לכיבוש הזה, אף פעם אתה לא יכול לדעת מאיפה כיוון זה ייפול עליך.

  • מושיק  ביום 25/12/2004 בשעה 16:51

    כנראה שלא הבנת שזה בהפוך על הפוך.
    קצת הומור, ימימה.

  • נופלת  ביום 25/12/2004 בשעה 17:54

    איזה יופי

  • ימימה  ביום 25/12/2004 בשעה 18:08

    של דרור.

  • *  ביום 25/12/2004 בשעה 18:29

    מקסים.
    🙂

  • אבנר  ביום 25/12/2004 בשעה 18:31

    וחבל שהשירים כל כך לא .

  • אנטולי  ביום 25/12/2004 בשעה 18:47

    אחי, בפעם הבאה, כשאתה מספר בדיחה, תכתוב: "בדיחה". זה לטובתך, אחי, ככה אף אחד לא יתייחס אליך "ברצינות". הא, רגע, בעצם אף אחד גם ככה לא התייחס אליך. אז מה אתה פתאום קופץ, גבר? נהיית רגיש? זה לא הולך ביחד, רגישות והומור. ותעשה טובה, אל תתייחס לתגובה שלי. זה הכל בהפוך על הפוך. קצת הומור, גבר.

  • דרור פויר  ביום 25/12/2004 בשעה 19:55

    ימימה, אולי את צודקת.

  • אשתו  ביום 25/12/2004 בשעה 21:44

    אם הנעים-נעים הזה במקרה גנטי, יש לך איזה סבא להכיר לי? (-:
    סתם, נו, רק רציתי לכתוב שהיה יופי לקרוא את הטרילוגיה הפואטית שלך. שבוע טוב.

  • פסבדו  ביום 25/12/2004 בשעה 23:38

    ואני חשבתי לעצמי; מכין לעצמו 'תם יודעים מה ב 10 בבוקר?
    ואז חשבתי לעצמי אבל הוא לא כותב שזה 10 בבוקר. רק לי זה נראה כמו 10 בבוקר.
    10 בבוקר של אנשים שאין להם תינוק

    היום כבר קשה לומר האם תחילה השפרצנו על העוברים ושבים או שמא התחלנו דווקא בכיבוש. לא הייתי פוסלת קשר בין שתי התופעות.

  • דרור  ביום 26/12/2004 בשעה 0:24

    זה דווקא מקרה מובהק שלא כתיבת שיר הולמת אותו אלא דווקא שימוש בכוח. הרי אילו היית שולף את הווינצ'סטר הדו-קני – ואל תעשה לי את הפרצוף של 'אני? רובה דו-קני?' – וכותש למאדרפאקר את הגלגלים האחוריים בשתי מדויקות, לא היית צריך להתאמץ עם חרוזים. ירה, פויר, ירה! ובגרמנית זה נשמע טוב בהרבה:
    פויר, פויר, פויר!

  • גרי אפשטיין  ביום 26/12/2004 בשעה 11:30

    לא נעים לי להודות אבל זה אני שהשפריץ עליך מהג'יפ אבל הייתה לי סיבה טובה.
    אתה הלכת לך ככה לתומך ברחוב ונראית ככה שליו ושקט ואני נסעתי לי בג'יפ שי ורציתי לומר לך כמה אני אוהב את הכתיבה שלך וכמה אתה חשוב לי וכל שבוע שאני קורא אותך אני מתמלא אושר ומקווה שהיות אדם טוב יותר אבל פתאום, וללא אזהרה מוקדמת השתלט עלי שד החילבה השוכן עמוק בתוך עצמותי ואמר לי: גרי…. תשפריץ עליו, על השמאלני הזה, ואני אמרתי לו – עזוב אותך זה בן אדם טוב, נכון הוא שמאלני מנאייק אבל רואים שעם קצת הדרכה ואולי איזה שבת בקריית ארבע אפשר לעשות אותו בן אדם. אז השד אמר לי- גרי, אני רואה אתה מנסה להתמרד נגדי ותוך כדי שהוא אומר את זה שלח לי זרם חילבה קטלני לתוך הרגל של הגז וככה יצא שהשפרצתי עליך. אלי אני מצטער נשמה אבל זה לא היה בכוונה.
    מקווה שתסלח לי. גיר אפשטיין.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 26/12/2004 בשעה 12:26

    אפשטיין, אני סולח לך מכל הלב.

    בורשטיין, באופן עקרוני אני מסכים, אלא שיהודי לא נוהג ללכת חמוש בשבת, אלא אם כן הוא מתנחל, מה שאני לא

  • דרור  ביום 26/12/2004 בשעה 14:13

    אני מדבר על נשק אישי, כמובן – לא שום דבר מעבר לזה

  • דיצה  ביום 27/12/2004 בשעה 0:38

    מי שהשפריצה. התענגתי וזה רק הלך והשתפר לקראת הסוף

  • אוהד  ביום 28/12/2004 בשעה 18:42

    שלוליות,
    הן דבר נהדר
    כשהן על הרצפה
    ולא עליך
    החורף
    הוא זמן מוזר
    נראה כאילו
    את כל הצער
    שנספג במהלך השנה
    ג'ה מוציא עליך.

  • שמעון  ביום 24/01/2005 בשעה 11:04

    מקסים. יש לך את זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: