רוח הזמן מול רוח התקופה

א.
אין כמו חנוכה מכל החגים; אחלה נס. סיפור גבורה פשוט ואמיתי: הם היו הרבה ואנחנו היינו קצת, אבל אנחנו ניצחנו – וזה כי היתה לנו אמונה.
אבל הרבה דברים השתנו מאז ימי מתתיהו כהן גדול. האימפריות הן כבר מזמן לא אותן אימפריות. התאגיד הוא האימפריה האמיתית של הזמן הזה, הקניון הוא בית המקדש האמיתי של הזמן הזה והקמפיין הוא מסע הצלב של הזמן הזה.
זה לא זמן של מכבים, הזמן הזה שלנו, זה זמן של צרכנים – ה"אנחנו" היחיד שאפשר לדבר עליו ברצינות היום הוא "אנחנו הצרכנים" (צרכנים במובן הרחב והחיובי של המילה, כלומר: נוטלים חלק פעיל במעגל החיים המודרני). הביטו סביבכם, אין "אנחנו" אחר.
בחנוכה כפי שהוא נראה היום – מטחנת כסף חסרת בושה – מהות ה"אנחנו" החדשה בולטת שבעתיים. על רקע סיפורי המכבים הגיבורים, אנחנו נראים די עלוב: העיתונים מתמלאים במתכונים לסופגניות דיאט והורים המומים נגררים אחרי ילדיהם מפסטיגל להצגה, עיניהם מזוגגות ומצב רוחם שפוף עד תשוש, לא מצליחים להיזכר מה ראו הרגע, "אלאדין" או "פיטר פן" (כאילו שזה משנה; ההבדל היחיד בין אלאדין לפיטר פן הוא מי מהם עופר שכטר ובאיזה מהם משתתף טוביה צפיר). אנחנו עדיין מעטים מול רבים, אבל הפעם אנחנו מפסידים.
הם אומרים לי: העיקר שהילדים מרוצים, אבל הילדים לא נראים לי כל כך מרוצים, כי איך אפשר להיות מרוצה – אבל באמת מרוצה – כשהמטרה העיקרית של כל העניין הזה (ואני מדבר על התרבות כולה) היא להשאיר אותך במצב תמידי של חוסר סיפוק? הרי לעולם תחמיץ משהו. בכל רגע נתון אנחנו מפספסים הופעה של מיה בוסקילה הנערכת אי שם, האין זו מחשבה מזעזעת!?
את "חוק חוסר הנחת" של חנוכה, ושל תרבות הצריכה בכלל, אפשר לנסח גם אחרת: ברגע שאתה לא רוצה משהו אחר ממה שיש לך, אתה כישלון של השיטה.
הכי אני אוהב את חנוכה מכל החגים, ואולי חלק מהאהבה שלי לחג הזה נובעת בדיוק מההתנגשות החזיתית הזו בין רוח החג לרוח התקופה.
 
ב.
ואם כבר הזכרנו את רוח התקופה ואת "מעטים מול רבים", הרי שמשב הרוח המרענן ביותר בזמן האחרון מרמז על סוג של שינוי מסוים – ונהדר לטעמי – במערכת היחסים שבין ספקי המדיה לצרכני המדיה, שזה אנחנו.
אם נסתכל על הדרך בה פועלת המדיה "המסורתית" נראה שהיא פועלת במתכונת של "מעטים מול רבים", או בלעז: ברודקאסטינג. שהרי מהו השידור הטלוויזיוני, הרדיופוני או העיתון המודפס, אם לא תקשורת של מעטים מול רבים. כך פועל עולם המדיה, וזה הרבה יותר מדרך פעולה סתם: זו מהות קיומו.
האם המודל הזה הולך להשתנות? לא בטוח, ובטוח שלא כל כך מהר, אבל בזמן האחרון מצטרפים להם יחד שורה של יישומים, מוצרים, פרויקטים וטרנדים שאם שמים אותם יחד יכולים לספק אלטרנטיבה ראויה לתרבות הברודקאסט. אלטרנטיבה שמאוד כדאי לשים אליה לב.
האינטרנט, כידוע, שינה את כל התפישה לגבי מה זה להיות יצרן תוכן. הרשת (ולפניה המחשב האישי) נתנה לכל מי שרוצה את האפשרות לפרסם. היא סיפקה את הפלטפורמה, והאנשים לקחו בשמחה. ראו את האינטרנט של היום: בלוגים, פוטו-בלוגים, אודיו-בלוגים, מובייל-בלוגים – כל אחד ספק תוכן. תוסיפו לזה את תוכנות שיתוף הקבצים, שהפכו את המשתמש לספק של תוכן מסוג אחר: תוכן לא מקורי. הורדת למחשב שלך שיר ושמרת אותו? הפכת לספק תוכן, כי בתוכנות האלה מי שמוריד גם מורידים ממנו.
המהפכה הזו – מהפכת התוכן העצמאי – לא פוסחת על אף תחום, מפיתוח תוכנות חדשות ועד כתיבת אנציקלופדיות או כיסוי חדשותי. אם לא שמעתם על פרויקט Wiki, פרוייקט של תנועת הקוד הפתוח, אני ממליץ בחום: שיתוף פעולה בין המון אנשים שיוצרים, בחינם, כמה ממאגרי המידע המשובחים ברשת.
 
ג.
זה לא נגמר כאן. מה שקרה מתחת לפני השטח זה לא רק שינוי התפיסה לגבי מה זה להיות יצרן (או ספק) תוכן, אלא עצם התפיסה של מה זה בעצם "תוכן".
התוכן החדש, וזו בעצם הגאוניות בבסיס של גוגל, הוא לא רק מה שאתה "מפרסם" או "משתף" ברשת. תוכן הוא לא רק מה שאתה "אומר" באינטרנט. התוכן החדש הוא עצם התנועה שלך במרחב. המשתמש של היום – גם אם מעודו לא פתח בלוג, כתב בפורום או שלח תמונות עירום של עצמו לאתרי חובבים – הוא ספק תוכן מהבחינה הזו שהוא נע במרחב. עובר מאתר לאתר. התנועה הזו שלו נרשמת, וקובעת במידה מסוימת לאן יופנו הגולשים שיבואו אחריו. זהו גוגל: הוא שולח אותך למקומות שהכי הרבה אנשים היו בהם, או שהכי הרבה מקומות קישרו אליהם.
 
ד.
עצם התנועה שלך במרחב, אם כן, היא התוכן שאתה יוצר. עקבות הרגליים שלך בערבות הפתוחות שבצד אוטוסטרדת המידע הן המפה של זה שיבוא אחריך. וזה לא דבר קטן, בכלל לא. התפישה המהפכנית הזו היא גם מה שעומד בלב ליבה של המהפכה הבאה המתרגשת על האינטרנט: הרשת הסמנטית.
בקצרה, הרשת הסמנטית היא הוספת יכולות סמנטיות (יכולת הבנת משמעות המילה) לרשת, מה שיאפשר לה להפוך מאיים בודדים של מידע, למסד נתונים דינמי וחכם. זה יהפוך את מיליארדי עמודי האינטרנט והאתרים שכיום פועלים בנפרד, לבסיס מידע ענק ואמיתי. מה שיאפשר את כל זה היא בעצם התנועה של הגולש שתהיה מלווה בתיוג העמודים בהם הוא מבקר, ולא רק עמודים: גם תמונות, שירים וכל קובץ בעצם.
רשת האינטרנט "הקלאסית" היא סך כל המחוברים אליה ברגע נתון. הרשת החדשה תהיה גם סך כל המסלולים הנעשים בה.

ה.
תוסיפו לזה את הטלפון הסלולרי, האינטרנט האלחוטי, הצילום הדיגיטלי, את מה שנקרא "מחשוב מבוזר קהילתי" (פרויקטים ה"אוספים" כוח מיחשוב קטן מ
הרבה מחשבים ויוצרים יחד מעין "מחשב על". היישום הידוע ביותר הוא seti@home, חיפוש משותף של מאות אלפי גולשים אחרי אותות רדיו מהחלל החיצון), ותקבלו עולם חדש: עולם של משתמשים אקטיביים שמשנים בפועל – בדרך ההתנהגות שלהם, בתנועה שלהם – את הסביבה המקוונת שלהם.
מהפך תודעתי כזה לא יוכל שלא להשפיע גם על עריצי הברודקאסט מהטלוויזיה המסחרית. הם עדיין חיים בעולם בו הם הקובעים הבלעדיים, אבל כל זה הולך להשתנות.
עד עכשיו ניתן לומר שההשפעה התוכנית של האינטרנט על הטלוויזיה היתה בעיקר הולדתו של ז'אנר הריאליטי – שבבסיסו הצמא לסוג חדש של התרחשות וגיבורים "אמיתיים", כאילו "מהחיים" – והניסיונות, הדי מוגבלים בינתיים, לאינטראקטיביות. איך תשפיע הרשת החדשה על תרבות הברודקאסט? לא יודע, אבל ההתנגשות הזאת העומדת בפתח, בין עולם ישן שבבסיסו עומד הצופה הפסיבי לבין העולם החדש שבפתח, שבבסיסו עומד המשתמש האקטיבי, הולכת להעלות חתיכת ענן אבק.
אתם אולי מכירים את אחת הסברות להיעלמות הדינוזאורים האומרת שענן אבק שהתרומם אחרי התנגשות מטאוריט באדמה חסם להם את אור השמש ופשוט המית אותם. האם זה מה שיקרה לדינוזאורים מהברודקאסט? 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אילן  On 09/12/2004 at 22:41

    לא הבנתי את עניין הרשת הסמנטית. אבל את עניין המשתמש האקטיבי הבנתי, אז, יש אפשרות להסבר למתקשים?

  • Rogatka  On 10/12/2004 at 0:42

    תודה אח'שלי.

    אילן: קח, אח'שלי. http://www.w3c.org.il/SemanticWebh.html
    אם מסננים קצת ביטויים מתמחשבים מדי, אפשר להבין.

  • שרון  On 11/12/2004 at 23:56

    רק רציתי לשאול, אין משהו שמרתיע אותך כשאתה חושב על זה שהמידע שמקבלים מגוגל הוא מוטה בכיוון המאסות. הרלונטיות של נושא נקבעת בעצם ע"י קליקים של בני טיפש עשרה ןכן' אתה מבין את השאלה ?

  • דרור פויר  On 12/12/2004 at 16:47

    שרון, אני מבין ת'שאלה. זה לא בדיוק עובד ככה. המידע מוטה לא רק לכיוון המאסות אלא גם – או בעיקר – לכיוון איכות הלינקים. כלומר, לא רק מי מגיע אלא גם מאיפה הוא בא
    מה גם שהדברים הטובים באמת והמעניינים באמת בכל מקרה לא מגיעים לבני הטיפשעשרה. או יותר נכון, נסתרים מעיניהם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: