פרשת השבוע – וישב

 

א.
במרכזה של פרשת השבוע שלנו – פרשת וישב – עומד יוסף. בואו נעבור על מהלך הפרשה ממעוף הציפור: זה מתחיל עם עובדת היות יוסף אהוב במיוחד על ידי אביו ושנוא במיוחד על ידי אחיו, עובר דרך החלומות שלו, ואז מכירתו לעבדות, כולל השקר של האחים ליעקב ("חיה רעה אכלתהו"). יוסף עולה לדרגה בכירה בבית פוטיפר, סובל מהטרדה מינית מצד אשת פוטיפר, נכלא, אבל מסתדר יפה מאוד גם בכלא. הפרשה ננעלת בפתרון החלומות של שר האופים ושר המשקים. פרומו: בשבוע הבא הוא ייצא מהכלא.
חיי טלנובלה יש לו, ליוסף זה. אני לא מת עליו במיוחד, אבל מוכרחים להודות שיש בו משהו. עובדה: אין אדם אחר (חוץ מאחיו) שלא נתקל ביוסף והתרשם ממנו עמוקות. ואכן, היום אקרא את דמותו של יוסף מתוך גישה חיובית.

ב.
לפרשת וישב אקרא פרשת החלומות, שהרי היא נפתחת בשני החלומות שיוסף חולם ומסתיימת בשני החלומות שפותר יוסף לשרי פרעה. זו לא הפעם הראשונה שחלומות מופיעים בספר בראשית – דברנו רבות על חלום יעקב – אולם זו הפעם הראשונה שחלומות תופסים מקום מרכזי כל כך בעלילה.

ג.
יש הבדל אחד גדול ומהותי בין החלומות של יוסף לחלומות של יעקב. יוסף הוא הראשון שמספר את החלומות שלו, הראשון שנותן ביטוי פומבי לתת המודע שלו. אפשר לראות את זה גם כך: יוסף גילה, או המציא, את התת מודע. לא בטוח שהוא ידע מה הוא גילה, אבל הוא גילה את זה.
ראו: עד עכשיו בספר בראשית, מי שחלם משהו בלילה – ואפילו היה זה אלוהים בכבודו שהופיע בחלום והבטיח גדולות ונצורות – שמר את חלומו לעצמו. יוסף הוא הראשון שמדבר על החלומות שלו. ולא סתם מדבר – הוא מספר על החלומות שלו גם כשאף אחד לא רוצה לשמוע.

עד עכשיו בספר בראשית, אנשים פועלים. הם מדברים, נכון, אבל הם הרבה יותר עושים. עד עכשיו, כל השיחות בתנ"ך – כולל אלה הנערכות בין אדם לאלוהים – הם שיחות מאוד פרקטיות. כמובן שנערכו גם שיחות אחרות, אבל תוכנן לא פורסם בתנ"ך.

ביוסף אנחנו מוצאים את הגיבור התנ"כי הראשון שסתם מפטפט. יוסף הוא הראשון שקם בבוקר, לובש את כתונת הפסים, יוצא החוצה ואומר לאחיו: בוא'נה, אל תשאלו איזה חלום חלמתי… סתם, דיבור של בוקר, שיחה בטלה על כוס קפה, שיחה שאין לה תכלית.

בעיני זו נקודה חשובה ומהותית, שלא מצאתי התייחסות אליה אצל הפרשנים הגדולים; לא רש"י, לא הרמב"ם, לא הרמב"ן, לא הרשב"ם ולא הרמח"ל. הפרשנים מדברים יותר על תוכן החלומות, ומפספסים את הנקודה הזו.

ג.1.
אני מבקש מכם לשים לב לעובדה שיוסף המציא, או גילה, בו זמנית את תת המודע ואת הסמול טוק, וזה מראה לנו עד כמה הם קשורים. תת המודע נחשף רק דרך המילה המדוברת. יש איזה משהו חדש עכשיו אצל הצעירים, פסיכואנליזה קוראים לזה, וזה בדיוק מה שזה: התת המודע הוא הדבר הקיים רק בדיבור. התת מודע מתקיים, אם תרצו, בפומביות (המדוברת) שאנחנו נותנים לתת המודע שלנו.

ג.1.1
תת המודע מתקיים גם בפומביות הפנימית שאנחנו נותנים לו בתוך עצמנו. הוא הדיבור האינסופי המתקיים בתוכנו, אפילו כרגע, כשאנחנו קוראים/כותבים את הפוסט הזה.

ד.
את הטענה שיוסף המציא את הסמול טוק אני יכול לחזק בעוד סיפור קטן מהפרשה. יעקב שולח את יוסף לבקר את אחיו בשדה. יוסף יוצא לדרך, ואז אומר הכתוב: "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר, מַה תְּבַקֵּשׁ.  וַיֹּאמֶר: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה" (ל"ז, ט"ו).

השיחה הזו תרמה לשפה את מטבע הלשון "את אחי אנוכי מבקש", אבל חוץ מזה, מה ערכה? כלום. היא הכי סמול טוק בעולם; יוסף מטייל בשדה, פוגש איש, מה העניינים, מה המצב, מה קורה, סבבה, אחלה, וואלה, ראית את האחים שלי, הם שם. יאללה ביי, סלאמאת, קאץ' יו לייטר.

יוסף הוא מלך הסמול טוק, הסמול טוק העלה אותו לגדולה בבית פוטיפר, בכלא המצרי ובבית פרעה. יוסף תמיד אהב לפטפט ותמיד ידע לתת לאנשים תחושה שהוא מקשיב להם.

ה.
עוד נקודה מעניינת שלא התעכבו עליה מספיק: חלומות יוסף הם לא רק החלומות הראשונים שמדברים עליהם בפומבי. הם גם החלומות הראשונים בתורה שאלוהים לא מכתיב אותם או מופיע בהם. חלומו של יוסף מבשר מגמה: אלוהים הולך ומשאיר את תחום החלומות לבני האדם.
וראו: אלוהים רק מפנה את תחום החלום, ובמה ממלא אותו בן האדם? בחלומות על שליטה, על היררכיה, על היות אלוהים בעצמו.

ה.1.
בחלום הראשון של יוסף קמה אלומתו וגם ניצבה ואלומות אחיו משתחוות בפניה. אבל החלום השני הרבה יותר מעניין.
החלום השני, כפי שסיפר יוסף לאחיו: "… חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (ל"ז, ט).
את החלום הראשון אני עוד יכול להבין, הילד הקטן חולם שאחיו הגדולים משתחווים לפניו (אפילו לא לפניו, לפני אלומתו), אבל בחלום השני משתחווים לפניו (לא לפני משהו שמסמל אותו, לפני ממש) השמש, הירח, הכוכבים.

ה.2.
יעקב ובניו נותנים לחלום את הפירוש הבנאלי הבא: "וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו, וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ: מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ. הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה" (ל"ז, י).
אבל אני דוחה את הפירוש הפשטני שנתנו יעקב ובניו לחלום הזה, ואחריהם כל הפרשנים. אני טוען שבחלום השני יוסף חולם שהוא אלוהים. למי עוד תשתחווה השמש?
אלוהים רק עזב את החלום האנושי, ויוסף כבר חולם שהוא מחליף את אלוהים.
מהבחינה הזו, של תפיסת מקום האלוהים, חלומו של יוסף הוא הד לאמירה של ניטשה על הצל של אלוהים המת שעדיין מוטל על התרבות שלנו, ואני אומר: מה שטוב לתרבות טוב גם לתת מודע של יוסף,

ו.
אבל למרות זאת, אלוהים מת על יוסף. אתה ממש יכול להרגיש את זה בא אליך מתוך הטקסט; זה כאילו שכינורות רומנטיים מלווים כל סצנה בה משתתף יוסף. גם הפרשנים הקבליסטים שמו לב לזה והם מוצאים ביוסף את יסוד החסד, שנאמר "וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף, וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד" (ל"ט, כ"א). אבל אני – שאין לי כלום עם הקבלה – רק שומע את הכינורות.

ז.
היום הייתה אזכרה לסבא שלי, סבא חיים. כבר שנתיים שהוא לא פה. את פרשת השבוע הזו אני מקדיש לו.

שבת שלום.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דרור  On 03/12/2004 at 18:41

    מאוד יפה, באמת.
    הראשוניות של החלום גם מסבירה את העובדה שיוסף מספר את החלום לאחיו. מה שבעינינו הוא מובן מאליו (בקשר לחלום האלומות), לא עולה על דעתו בכלל. כלומר, הוא חושב שהוא ראה קליפ פסטורלי יפה, ולכן גם מספר אותו בלי בעיה. אבל ברגע הזה נולדת גם פרשנות החלום בידי מישהו אחר, שיש לה תוקף עדיף על הבנת החולם עצמו, כלומר נולדת התראפיה.

  • אדאמ  On 03/12/2004 at 20:26

    להזים מאת המחבר תבונה של יודע כל ולהגיד על יוסף:(הוא)”הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו.” כלומר יחסו של יוסף אל אחיו ממילא הוא של רועה וחניכיו, ולא יחסי גומלין של בין אחים אשר הלכו בלעדיו: "לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם, בִּשְׁכֶם." באשר הם רועים את הצאן הוא רועה אותם בצאן.
    המתגלה מבין דפים להדיר כסות של שוויון נפש הוא המודע הסגרירי של כותב הדברים להסגיר כונה של אי תמימות בדמות יוסף אשר אביו שמר לו את הדבר אך לא שמר בו רגישות להבין מתי הוא עולה על העצבים.
    כמה ניתן להתיר לדברים, להכביר אומר, כשהכל כבר נאמר. ולמה איש החלומות, מיודד התת מודע לספר, לא מרכין ראש לשום רגש גלוי שמופגן כלפיו. האם אנו לא עדים לאישיות גבולית נרקיסיסטית שאינה ממציאה דבר מחוץ לגילומו.

  • אחרי כמה שבועות די מאכזבים, סוף סוף הבאת אותה בפירשון כמו שצריך. סיפורי יוסף תמיד עניינו אותי במיוחד, נדמה שהוא לא מקבל מספיק תשומת לב בשיח הפרשני, ככה עוברים עליו, כי חייבים, אבל אף פעם לא אומרים עליו שום דבר משמעותי. ותכלס, מדובר כאן באחד הסיפורים היותר מעניינים ומוכרים בספר בראשית.

  • +++  On 03/12/2004 at 23:15

    מוחק רש"י מוחק רמב"ן מוסיף למקראות גדולות פויר.

  • ז'ק דרידק  On 04/12/2004 at 9:46

    העיקר לא מחק ז'ק דרידק, סיל וו פלה!

  • דרור פויר  On 04/12/2004 at 10:29

    בורשטיין, זה נכון – תת המודע והתראפיה נולדים בו זמנית, כמו יעקב ועשו, כשזה אוחז בעקבו של זה. לספר את החלום ולפרש אותו דבר אותו הדבר בעצם. וגם לשמוע את החלום ולפרש אותו זה אותו דבר. ברגע שהחלום מתגלם במילה, נולדת התראפיה.

    אדאמ, אני מסכים אתך בנוגע לאישיותו הגבולית נקריסיסטית של יוסף, לחוסר רגישותו ולדרך בה הוא מנצל את היותו הבן האבוד, אולם אני חולק עליך נמרצות בנוגע לפסוק שהבאת.
    שים לב למי מתחבר יוסף – לבני זילפה ובלהה. זילפה ובלהה היו השפחות של לאה ורחל, ולכן נחשבו על ידי הבנים של רחל ולאה לנחותים יותר. מהפסוק הזה משתמע דווקא דבר אחר: שיוסף נמשך באופן טבעי לבני המעמד הנמוך יותר. הפסוק הזה דווקא מרמז על רגישות חברתית מצד יוסף. לא על יהירות.

    +++ – חלילה לנו מלמחוק את רש"י והרמב"ן, שעל כתפיהם אנחנו יושבים ומנענעים את הרגליים. בקשר לסיפא, אני מסכים.

  • דרור פויר  On 04/12/2004 at 10:36

    בתשובה לאדאמ כתבתי " היותו הבן האבוד", וצריך להיות כמובן "היותו הבן האהוב".
    הטעות כשלעצמה מעניינת

  • סופי  On 04/12/2004 at 13:28

    לדעתי אם נקבל את פרושך שבחלומו השני הוא למעשה מעוניין להחליף את האלהים, אז כבר לאחר שני פרקים בבואו לפרש את
    חלומות שר המשקים והאופים הוא אומר "הלא לאהלהים פתרונים – ספרו נא לי" (בראשית,מ,ח). יש פרשנים המתתייחסים לכך כתהליך התפכחות של יוסף, והכרתו בגדולת הקב"ה – כלומר למד מהי צניעות. אם נלך לפי גישתך הוא למעשה אומר להם – הלא לאהלהים פתרונים – ספרו לי כי אני הוא האלהים….

  • אולה  On 04/12/2004 at 17:05

    אני לא יודעת אם יוסף הוליד את הלא מודע או את הסמול טוק. אבל מה שנראה לי שאלוהים עצמו נולד מהלא מודע או מהחלום הקולקטיבי. כך שאם יוסף "חושב שהוא אלוהים" הוא צודק.ללא הלא מודע הקולקטיבי או ללא החלומות של בני האדם אלוהים לא היה קיים.

  • דרור פויר  On 04/12/2004 at 17:57

    אני מסכים עם כל מה שסופי אמרה. בספר שאני קורא עכשיו, "היעלמות האל" יש השוואה מעניינת בין הדברים האלה של יוסף לבין החטא של משה כשהיכה בסלע במקום לדבר אתו. גם משה וגם יוסף לוקחים על עצמם את תפקיד התיווך בין האדם לאלוהים. השוואה מעניינת ביותר.

    אולה, אנחנו לא יכולים לדעת אם אלוהים היה או לא היה קיים ללא החלומות והלא מודע הקולקטיבי. כל מה שאנחנו יודעים זה ששניהם קיימים, ולא יהיה נכון להסיק מכך שללא האחד לא היה קיים השני. עובדה: עד עכשיו בספר בראשית לא היה לא מודע ואלוהים התקיים יפה מאוד. עולם בלי לא מודע הוא אפשרי, אני לא יודע אם אפשר לומר את אותו הדבר על עולם בלי אלוהים.

  • ועקסיס  On 04/12/2004 at 18:07

    אכן, צר לי, אבל כמות הגיבובים שכתבת אכן ראויה לתגובה.

    כל השטות עם ה"סמול טוק", פרי דימיונך העשיר, ספק אם ראוי בכלל לתשובה מלומדת. מה סמול טוק? מי שמאל טוק? אתה איכשהו נאחז בכתוב, או מפליג על יצירתיות מופרזת?

    יוסף נשלח המצוות אביו למצוא את אחיו ומבקש אותם מהאיש – איפו סבבה, איפו אחלה, איפו מה נשמע וכו'.

    על החלומות זה הרבה יותר רציני כמובן.

    חלומותיו של יוסף אין להם שום קשר כמובן לתת מודע. הם חלומות נבואיים פר-אקסלנס. ובזה הם אינם שונים כלל מכל החלומות התנ"כיים (והם כל כך רחוקים מפרוייד, ואולי, אם כבר, קרובים איכשהו לתפיסות יונגיאניות בדבר פשר החלום)

    יוסף, לא גילה, לא בכוונה ולא במקרה ולא בטעות שום "תת מודע". זה אפילו לא אנאכרוניזם לטעון זאת, אלא סתם חוסר הבנה בסיסי במקרא.

    עם זאת, בהחלט יש לתת את הדעת על כך שלראושנה אין אלוהים בחלום – זו נקודה מעניינת ואני מודה לך על כך שהסבת את צומת לבי לפחות לעניין זה.

    והערה ברמה העקרונית – מצד אחד זה נחמד ש"תורה עומדת בקרן זווית, כל הרוצה לבוא וליטול יבוא ויטול", מצד שני זה קצת מעצבן שכל אחד, ללא הבנה, ללא ידיעה מקיפה יכול ללהג ככל העולה על רוחו בקשר לתנ"ך.

    גם ברפואה הייתי מעז לכתוב טור כזה? בהומרוס? בפיסיקה?

    חבל חבלל ושבוע טוב.

    צר לי על סבך, יהי זכרו ברוך.

  • אדאמ  On 04/12/2004 at 20:05

    פויר יקר, לא איש תורה אני!!!? אבל מהפסוק שהבאתי עולה יוסף בלתי מתחבר לילדי השפחות להפך הוא נער (פתח, פתח) אותם. כלומר צעק עליהם כפי שחמור נוער.

  • ז'ק דרידק  On 04/12/2004 at 23:10

    מה זאת אומרת חלום יונגיאני, חלום פרוידיאני? זה שכבודו מדבר אסרטיבי לא אומר שהוא אומר משהו.
    חלום זה חלום. וכל אקול פילוסופיק יכול לפרש אותו לפי כלים שלו.
    חלום לא "שייך" לפרשן. איזה מין טענה זו?
    זה שהחלומות של יוסף התגשמו בסופו של דבר, ושבאמת השתחוו לו, לא מוכיח כלום. זה שזה קרה לא אומר שזה לא ייצג את הלא-מודע שלו.
    להיפך: זה אומר שהוא פעל ללא לאות להגשים את המאוויים הכמוסים שלו, יוסף.

  • דרור פויר  On 05/12/2004 at 2:25

    אדאמ, אני מפנה אותך למפרשים:
    רש"י אומר: "והוא נער – שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ומשמש בעיניו, שהיה נראה יפה", וממשיך – "את בני בלהה – כלומר, רגיל אצל בני בלהה לפי שהיו אחיו מבזין אותו והוא מקרבן"

    אונקלוס תרגם: "והוא מרבי עם בני בלהה", כלומר: מבלה בחברתם

  • אדאמ  On 05/12/2004 at 12:38

    הנה גם אם לא נפוץ הוא, הפועל לנעור משמש באדם;" ותאמר פלשׁתים עליך שׁמשׁון ויקץ משׁנתו ויאמר אצא כפעם בפעם ואנער והוא לא ידע כי יהוה סר מעליו"

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: