הרוגלה הנופלת באמצע היער

א.
כשעולם הפרסום מביט על העולם האמיתי, המכיל אנשים כמוכם וכמוני, הוא מדבר (או מנסה לדבר) אלינו בשתי שפות שונות. שפה אחת היא שפה של האחדה. בשפה הזו כולנו אותו דבר. כולנו רוצים אותו בגד, שותים אותו משקה, מזדהים עם אותם גיבורים וחולמים אותם חלומות.
זו שפת הקולקטיב.
השפה השניה היא שפת היחיד. השפה הזו מפרקת אותנו לחלקים קטנים יותר, לפי הצורך והעניין: גברים/נשים, צעירים/זקנים, תל אביבים/ירושלמים, דתיים/חילונים, וכן הלאה.
זו שפת הפילוח.
בין הפילוח והקולקטיב נע עולם הפרסום מאז ומתמיד, מנסה לתת לנו בו זמנית שתי תחושות שונות: גם שאנחנו מיוחדים וגם שאנחנו כמו כולם.

ב.
ככל שהזמן עובר והטכנולוגיה מתקדמת, כך עומדים בפני עולם הפרסום יותר ויותר כלים לשפר את רמת הפילוח. היום הפילוח – או הרצון לפילוח – הגיע כל כך רחוק, עד שכל אחד ואחד מאתנו יכול, אם יורשה לי משחק מילים קטן, להתפלח לכמה קבוצות שונות. שיטת הקולקטיב, אגב, כמעט ולא השתנתה, והיא לא סותרת בשום פנים את שיטת הפילוח.
המעבר לעולם דיגיטלי וסלולרי יחד כניסת האינטרנט לחיינו, הפכו את שיטת הפילוח לקלה ואמינה הרבה יותר.
אפשרויות הפילוח המתקדמות שהביא אתו העולם הדיגיטלי פשוט סובבו את ראשו של עולם הפרסום. עכשיו המפרסם או הפרסומאי כבר יכול לדעת לא רק אם אנחנו גבר או אישה, עכשיו הוא יכול לדעת – ובזמן אמיתי – איפה אנחנו מסתובבים, מה אנחנו אוהבים, מהם ההרגלים שלנו, ועוד. פוטנציאל הפילוח הפך לכמעט אינסופי.

ג.
אפשרויות הפילוח באינטרנט הוציאו את עולם הפרסום מדעתו. כמו אדם שנתקף טירוף, החל עולם הפרסום באינטרנט לפעול בשני הכיוונים: מצד אחד הוא ניצל עד תום את היכולת לדבר לקולקטיב ענק באפס זמן, וכך נוצר דואר הזבל. מצד שני, הוא ניסה לנצל עד תום את היכולת לאסוף כמה שיותר מידע על המשתמשים על מנת לפלח אותם יותר טוב, ויצר את תוכנת הריגול, ה=Spyware (או בעברית "רוגלה", על משקל תוכנה).
בנוגע לדואר הזבל נאמר רק שהוא עומד להיעלם מן העולם, אחרי שהמאיס את עצמו על כולם, סתם את תיבות הדואר, פקק את השרתים ויצר עומסי תעבורה עצומים ברשת, החליטו ענקי העולם הזה – מיקרוסופט, סיסקו, AOL, יאהו! ועוד, לפתוח במלחמה נגד הזבלנים, ויחד איתן רוכבות גם רשויות החוק ברוב המדינות. בינתיים, עושה רושם שהמלחמה הזו תסתיים בניצחון של חברות הענק שבמקרה הזה האינטרס שלהן תואם לשלנו.
המלחמה של העכשיו היא המלחמה ברוגלה. עכשיו אנחנו במצב שבו היינו לפני שנתיים עם הספאם: כולם יודעים שהם סובלים, כולם יודעים מי גורם להם סבל, אבל כולם חושבים שככה זה באינטרנט, שאין מה לעשות וצריך פשוט להתרגל.
הרוגלה, בקצרה, היא תוכנה המותקנת במחשב שלך מבלי שידעת שהיא שם. לא התקנת אותה, בכלל התקנת משהו אחר, החלפת קבצים, נכנסת לאתר, לחצת על לינק, פתחת הודעת דואר. ואתה דווקא שומר על עצמך; יש לך אנטי-וירוס, יש לך פיירוול, יש לך חוסם ספאם, ועדיין. מרגע שהותקנה, מתחילה הרוגלה לעקוב אחרי כל מה שאתה עושה. את המידע הזה היא שולחת לשרת אחר, בדרך כלל לספקי דואר זבל, מפרסמים, וכל מי שמעוניין לפלח אותך או סתם להציף אותך. בחלק מהרוגלות אתה מרגיש. המטרידות שבהן כוללות חלונות נפתחים, עמוד בית חדש, סרגלי כלים שמופיעים לפתע, המהירות והיעילות של המחשב יורדת פלאים, ועוד. אבל בחלק גדול של הרוגלות המשתמש לא מרגיש כלל.
להערכת הגורמים המוסמכים, תשעה מתוך כל עשרה מחשבים מכילים סוג כזה או אחר של רוגלה. זה מטורף לגמרי. חישבו על כמויות המידע שנאסף: כל תוכנה כזו יודעת מתי אתה מתחבר, לאן, מה אתה עושה, איך אתה עושה את זה, היא מבצעת רישום של הקבצים שלך, מחפשת את מספרי האשראי שלך, את הסיסמאות שלך ומנתחת את ההרגלים שלך. אתה מפולח, בנאדם. יותר מפולח מזה לא תהיה.

ד.
יופי, חלום הפילוח הגדול הוגשם, עכשיו אנחנו מפולחים לחלוטין, כל אחד מאתנו הוא לפחות חמישה קהלי יעד שונים לחלוטין. השאלה היא: מה עושים עם זה? התשובה היא: כלום, פחות או יותר. השקיעו כל כך הרבה אנרגיה בלפלח אותנו, ועכשיו כולם תקועים עם כמויות לא סבירות של מידע לא שימושי. כי עבור המפרסם לא חשובים רוב הדברים שהוא אוסף: כל מה שחשוב לו, בגדול, אם הוא מפרסם באינטרנט זה האם אני מחובר ואיפה אני. כל השאר הוא רעש לבן.
ולא סתם רעש לבן: חישבו על כל התנועה של כל המידע הזה; כמה משאבים הוא דורש מהרשת, ובשביל מה?
וחישבו בכלל על התנועה הכוללת של המידע ברשת: הרוב הדי גדול של המידע שעובר הוא זבל טהור: ספאם, קוקיז, רוגלות, וירוסים, פופ-אפים וכד'. ככל שרוחב הפס גדל, גדלה כמות הזבל שעוברת בו. הפילוח קרס אל תוך עצמו, והכישלון הזה, אני מאמין, עוד יהדהד ברחבי האינטרנט ומוחצה לו שנים ארוכות.

ה.
אבל אני לא יכול שלא להמשיך ולחשוב על כל המידע הזה עובר ברשת ממקום למקום. זה כמו על תוכנית ריאליטי. זו תוכנית הריאליטי הגדולה מכולן.
אני חובב קטן מאוד של ז'אנר הריאליטי, ומבין סוגי הריאליטי השונים, אני הכי פחות אוהב את התוכניות בהן נועלים חבורה של אנשים במקום מסוים ומצלמים הכל, אבל הכל, כולל הכל ושום דבר אחר מלבד הכל. אבל אתם יודעים איך זה בנאדם מול טלוויזיה; לפעמים הוא נתקע על תוכנית שהוא לא אוהב ובכל זאת נשאר לראות אותה עד הסוף. אדם מול טלוויזיה לא תמיד עושה מה שטוב בשבילו, הרבה פעמים הוא עושה את מה שטוב בשביל הטלוויזיה, ובתקופה הזו מה שטוב בשביל הטלוויזיה זה ריאליטי, אז צריך להתפשר.
כשאני נתקע מול תוכנית כזו אני לא יכול שלא לעשות את החישוב: עבר שבוע מאז הפעם האחרונה שראיתי את עשרה הצעירים האלה, על כל אחד מהם עברו 24 שעות ביום כפול שבע, ביחד זה יוצא אלף שש מאות שמונים שעות. הפרק הזה בן שעה אחת. איפה שאר אלף שש מאות שבעים ותשע השעות הנותרות?
איפה כל השעות האלה, אתם שואלים? השעות האלה הן כמו העץ מהמשל, שנופל באמצע היער בלי שאף אחד רואה או שומע; העץ ששאלתם את עצמכם האם הוא עשה רעש, האם הוא בכלל נפל, האם היה שם עץ אי פעם.
בגלל זה אני לא אוהב את הריאליטי, זה תמיד עושה אותי קצת עצוב על כל השעות האלה, שלא נכנסו לתוכנית, כל השעות האלה שעברו לשווא, ועכשיו הן ממלאות קלטות שאף אחד לא יראה. השעות האלה הן העץ הנופל באמצע היער.
לצפות בקלטות האלה, האבודות, זה כמו לשמוע את הרעש שעושה העץ שנופל באמצע היער בלי שאף אחד ישמע אותו; להוכיח שכל הזמן הזה לא עבר לשווא, שכל הזמן הזה אכן עבר. הרוגלות האלה, שאוספות את כל המידע הזה, הן כמו הקלטות האבודות מתוכניות הריאליטי שאיש לא יראה, גם הן העץ שנופל באמצע היער.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שי  On 14/11/2004 at 22:21

    אתה צריך – Shortcut to SpybotSD.

  • דרור פויר  On 15/11/2004 at 8:37

    אני משתמש דווקא בתוכנה של giant, ומבסוט ממנה אש
    תודה

  • זו ש  On 15/11/2004 at 12:57

    בכותרת "רוגלע", וישר נעשיתי רעבה.

  • דרור פויר  On 15/11/2004 at 15:51

    זוש, נשמה, הרוגלע הנופלת באמצע היער זה לא מהסיפור הזה, את ודאי מתכוונת, שלא לומר מתכתבת, עם הרוגעלך שהפילו עמי ותמי על מנת למצוא את דרכם ביער

  • מיטל  On 05/12/2004 at 8:50

    הפלת עליי עצב דרורפויר למופת.

  • עדי  On 19/01/2005 at 11:08

    עוד קונספירציה!!!!!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: