פרשת השבוע – בראשית

 

א.
הרבה זמן לא דרשנו בפרשת השבוע, ונדמה כי פרשת בראשית היא הזדמנות טובה לחזור אל הסֶייפֶר, כמו שהיה אומר אחד מהרבנים של ילדותי.
ב.
הדרש שאדרוש להלן יהיה לעילוי נשמתם של קורבנות הפיגוע בטאבה, קורבנות הקסאמים בשדרות וקורבנות "ימי תשובה" בעזה. על כל המתים האלה, ועל כל הרוצחים שלהם, מבכה אלוהים בפרשת השבוע שלנו, פרק ד', פסוק י': "מֶה עָשִׂיתָ", זועק אלוהים אל קין (וזו הזעקה הראשונה של אלוהים), "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה".
אלוהים שומע את דם המתים צועק אליו מן האדמה, וזה אולי היתרון היחיד שיש לנו, בני האדם, על פני האלוהים: אנחנו לא שומעים את המתים.
אם היינו שומעים את המתים, מה היינו עושים? מה לעזאזל היינו עושים אם היינו שומעים את קול דמי אחינו בני האדם צועקים אלינו מן האדמה המזורגגת הזאת?
ואולי אנחנו שומעים, אבל אנחנו לא יודעים מה אנחנו שומעים, ואולי זו המשמעות של כל דקות הדומיה בכל ימי הזיכרון: ניסיון לשמוע, ואולי להבין, את דמי אחינו בני האדם צועקים אלינו מן האדמה, ניסיון עלוב להיות כמו אלוהים, ולו לדקה אחת של דומיה.
אבל לא. לעולם לא נהיה כמו אלוהים.
וטוב שכך, כי אין אלוהים. כלומר שאם היינו כמו אלוהים, לא היינו בכלל.
ג.
בדרשתי זו אבקש לפסוח על הקטע הפותח את הפרשה: בריאת העולם. בעיני, בריאת העולם זה הקטע השולי בפרשה. זה קטע שולי כי הוא לא מלמד אותנו שום דבר על עצמנו.
ג.1.
בריאת העולם תמיד שיעממה אותי. מה כבר אפשר ללמוד מבריאת העולם? מה זה משנה אם האור נברא לפני החושך או אם הדגים נבראו אחרי או לפני העצים? למי זה משנה מתי נבראו המאורות המחורבנים ומה בא קודם, הדגים או התנינים הגדולים? למי אכפת מכל זה?
ג.2.
את כל מה שניתן לומר על בריאת העולם ועל יכולתו של האלוהים לברוא את העולם סיכמתי בשני מקומות. כאן, וכאן. לכו, תקראו, ותחזרו אלי. (כמה זמן כבר לא קראתם משהו חדש? כמה זמן כבר לא קראתם משהו אמיתי?)
ד.
לא אתייחס גם לעובדה שבריאת העולם מסופרת פעמיים בפרשה, בשתי גרסאות שונות לגמרי (גרסה ראשונה, גרסה שניה). לדעתי, העובדה שסיפור בריאת העולם מוגש פעמיים היא הוכחה שיש יותר מאלוהים אחד, ואם יש יותר מאלוהים אחד, סימן שאין אלוהים, כי אלוהים חייב להיות אחד, אחרת הוא לא אלוהים. אם יש יותר מאלוהים אחד, הרי שאלוהים הוא אחד מאתנו; "רק זר באוטובוס, מנסה להגיע הביתה / בחזרה לשמיים, לבדו", כמו שאומר הלהיט.
ד.1.
ובכל זאת, פטור בלא כלום הרי אי אפשר. בפעם השניה בה מתוארת בריאת העולם כתוב: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" (ב, ד).
ועל כך כותב הרד"פ (מתוך "בראשית להמונים", פרק ג', עמוד קכ"ד): "ומכאן למד אני שיותר משאלוהים ברא את העולם, נברא העולם על ידי עצמו, ואחר כך ברא (העולם) את האלוהים, ואף נטע בו את תכונתו הבולטת ביותר: שהוא (האלוהים) בטוח כי הוא ברא את העולם בהבל פיו, ומכאן כל הבעיות כולן."
והרד"פ לא מרפה, ובפרק הבא הוא ממשיך ומנסר את הענף עליו יושבת התרבות המערבית: "ומה שאמרנו, עדיף שנאמר שוב: אלוהים, שלא באשמתו, בטוח (כי) הוא זה שברא את העולם בהבל פיו ו(כי) הוא זה שברא את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו. האדם, שלא באשמתו, בטוח כי נברא הוא בצלם אלוהים, והבל פיו שלו יכול לברוא דבר זה או דבר אחר. וטעות בידינו. (כי) דבר לא נברא ודבר לא בורא".
ה.
אני מדלג, אם כן, לשלב בו הפרשה מתחילה להיות מעניינת.
אלוהים בורא את גן העדן (פרק ב', פסוק ח'): "וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל, וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע".
וכמה פסוקים אחר כך (פסוק ט"ז): וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ – מוֹת תָּמוּת".
ה.1.
שימו לב, אחיות ואחים, למה שקורה פה: אנחנו קוראים את הפרשה, קוראים את האיום של האלוהים, ואנחנו יודעים שאלוהים משקר. אנחנו  יודעים שהאדם יאכל מהעץ ואנחנו יודעים שהוא לא ימות.
ה.2.
אלוהים, אין לו מילה. עוד לא עברו שני פרקים מאז בריאת העולם, וכבר אלוהים לא עומד במילה שלו. אנחנו יודעים את זה, הוא יודע את זה, ורק אדם עוד לא יודע את זה.
שימו לב, אחיות ואחים, לפרט רב עוצמה מאין כמותו: במרווח בין האִיוּם של אלוהים (פרק ב' פסוק ט"ז), ועד לשלב בו אדם וחווה אוכלים מהעץ ולא מתים (פרק ג', פסוק ו') – במרווח הזה, היחיד שעוד מאמין באלוהים הוא אדם. אנחנו, וגם אלוהים, כבר יודעים את האמת, ובכל שנה, כשאנחנו קוראים את הפרשה, אנחנו מקנאים באדם מחדש: ראו עד כמה תמימה אמונתו של אדם. ובכל שנה, כשאנחנו קוראים את הפרשה, בא לנו לזעוק מכאן ועד לגן העדן: אלוהים שקרן! המלך עירום! אדם, אל תאמין לו!
ה.3.
ואנחנו למדים עוד שיעור רב עוצמה: אנחנו למדים מה רב כוחה ומה אדיר יופייה של הקריאה הראשונה. כי רק ב
קריאה הראשונה שלנו את פרשת בראשית אנחנו מאמינים לאלוהים. הקריאה השניה ואילך – המתרחשת בצל הידיעה שאלוהים משקר – כבר שורטת אותנו עמוק עמוק. הקריאה השניה היא התחושה עליה שר רוד סטיוארט: "הפצע הראשון הוא העמוק מכולם".
השקר הזה של אלוהים, אחיות ואחים, הוא אכן הפצע העמוק מכולם.
ו.
אני פותח את ספרו של הרד"פ "דעת טוב ורע", בעמוד קל"ז, וקורא שוב את אחד מהפירושים שהשפיעו עלי הכי הרבה.
כותב הרד"פ על פסוק ט"ז ("…וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע"), וכך כותב רבנו הגאון, הפטיש החזק:
"ונאלץ אני שלא להסכים עם כל שפירשו קודמיי, ש(הרי) אנוכי רואה דבר אחר. שהם רואים עץ דעת אחד, וממנו יידע האוכל טוב ורע, ואילו אני רואה שני עצים: עץ הדעת טוב, ועץ הדעת רע".
בפעם הראשונה שקראתי את הפירוש הזה של הרד"פ, הסתובב ראשי ורעדו רגלי. זו הייתה רעידת אדמה מנטלית, מהסוג שחוויתי בפעם הראשונה שפתחתי את "כה אמר זרטוסטרא".
מה, בעצם, אומר פה הרד"פ? הוא לא "רק" אומר שבגן העדן היו שני עצי דעת, הוא אומר משהו עמוק הרבה יותר: הוא אומר שהרע והטוב אינם הפכים, הרע והטוב אינם קשורים. הרע והטוב, על פי הרד"פ, לא צומחים מאותו העץ, ומי שיודע את האחד, לא בהכרח יודע את השני.
הרד"פ מפרק את הדואליזם לגורמים. יש טוב, הוא אומר, ויש רע, אבל הם לא ענפים של אותו עץ, הם שני עצים שונים.
ו.1.
אם כך נשאלת השאלה: מאיזה עץ אכלו אדם וחווה, מ"עץ הדעת טוב" או מ"עץ הדעת רע"? על כך כותב הרד"פ: "אומַר זאת, ויותר לא אומַר: לא מעץ הדעת טוב אכלו חווה ואדם, ולא מעץ הדעת רע. מסתם עץ שבגן אכלו, ומגן העדן גורשו בשל הנכונות להמרות פי אלוהים, וסתם גורשו, ויצאו אל האדמה בלא לדעת את הטוב ובלא לדעת את הרע. ושני העצים עדיין עומדים בגן, ופריים נופל אל האדמה, הולך ומרקיב, מרקיב והולך, ואין איש טועם הפרי, ואין איש מטפס על ענפי העץ, ואלוהינו מתחרט עד עצם היום הזה על אותו הגירוש, שעכשיו הוא לבד, ולבד יישאר – קורבן השקר של עצמו".
ו.2.
החיים של כולנו היו הרבה יותר פשוטים אם לא היינו קוראים את הרד"פ, אבל מי רוצה חיים פשוטים?
ז.
יש עוד הרבה דברים לומר על פרשה זו, וצריך להשאיר משהו גם לשנה הבאה. נסיים, אם כן, במחשבה אחרונה: בסוף הפרשה (פרק ו', ב'-ח') מופיעים כמה מהפסוקים המסתוריים ביותר בחמשת חומשי תורה:
"וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ… וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם: הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם… וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ  רַק רַע כָּל הַיּוֹם… וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, וַיֹּאמֶר יְהוָה: אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה…".
ז.1.
בואו נקרא את הפסוק כפשוטו, אבל לאור פירוש הרד"פ בסעיף ו.1.
בני האדם גורשו מגן העדן, למרות שבעצם לא אכלו מעץ הדעת, בני האלוהים – שאכלו גם אכלו מעץ הדעת רע – ירדו לאדמה וזיינו את בנות האדם, זרעו בתוכן זרעים.
כלומר: הרוע שקיים בעולמנו איננו רעיון אנושי או תוכנה אנושית: הוא נטע זר שנזרע בנו, באמותינו הקדומות, על ידי בניו החרמנים, האנסים, של האלוהים. הרוע הוא אלוהי, אחיות ואחים, לא אנושי.
ז.2.
אז למה מי שמת אלה תמיד אנחנו, בני האדם? למה לא ימותו כבר האלוהים ובניו, שהם מקור כל הרוע והרשע בעולמנו? למה לא ימותו הם וירקבו, ואתם יירקב גם זכרם? למה לא ייענשו הם על חטאם?
ח.
שבת שלום.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • באנדר  On 08/10/2004 at 12:18

    בדיוק סיימתי את "הסכין המעודן", ומכיוון שלא מצאתי אותו או את "המצפן המוזהב" בסקירה הקודמת שלך, הרשה לי להמליץ.
    שני ספרים (מסדרה של שלושה), שעוסקים, ואני מנסה לא להסגיר פריטי עלילה, בנושאים קרובים לנושא הטור הנוכחי שלך.

  • כרמל  On 08/10/2004 at 13:08

    לחזור לבלוג שלי ולו רק כדי לפרסם פעם בשבוע עד סוף השנה משהו אחד שקשור רק לפרשת בראשית ורק לחלק שבחרת לדלג עליו. כל סודות הפילוסופיה הקבלית גלומים בו ואני רק בתחילת החפירות. בעיני החלק הזה מלמד אותנו על עצמנו יותר מכל, אולי לא בפשט, אבל לא לחינם התורה מוצפנת היטב. איזה כיף שטלנובלת בראשית מתחילה מחדש.

  • כרמית  On 08/10/2004 at 17:20

    ולמה זה רע שאלוהים (הלא אחד) הוא אחד מאיתנו?

  • גוליבר על גב של צב  On 08/10/2004 at 20:59

    טוב שיש את מי להאשים.

  • אהרון חבר  On 09/10/2004 at 0:06

    נראה לי שהיו בגן העדן עוד עצים רבים בעלי תכונות מיוחדות ולא רק עץ החיים ועץ הדעת.לבטח היה גם "עץ הרעל" או שאולי חלק מהתפוחים של העצים האחרים היו מורעלים והיה זה רעל בלתי מתכלה, כי רבים רבים מבני האדם הם מלאי רעל או במילה אחרת "ארס" ןאם תרשה לי, נראה לי כי גם אתה אכלת מנה גדושה מהתפוחים האלה. אלף ואחד (צורת ביטוי) ספרים ומאמרים נכתבו כבר על ספר בראשית ובמיוחד על סיפור הבריאה. אלף ואחת גישות, השקפות ודעות באו לידי ביטוי של אמונה ואי אמונה ואנטי אמונה. ביטוי של טוב ורע, של יפה ומכוער. הדברים פורשו באין סוף פרושים ופרשנויות של פשט ודרש. אין סוף מחקרים פילולוגיים וספרותיים. מבחינה זו גם הפרשנות שאתה נותן לדברים היא לגיטימית כמו כל השאר.תרשה לי רק לחלוק עליך בדבר אחד.
    בשני מקומות אתה כותב: "אבל לעולם לא נהיה כמו אלוהים וטוב שכך. כי אין אלוהים כלומר שאם היינו כמו אלוהים לא היינו כלל"
    "…העובדה שסיפור בריאת העולם מוגש פעמיים היא הוכחה שיש יותר מאלוהים אחד. ואם יש יותר מאלוהים אחד, סימן שאין אלוהים. כי אלוהים חייב להיות אחד, אחרת הוא לא אלוהים. אם יש יותר מאלוהים אחד, הרי שאלוהים הוא אחד מאיתנו"
    לצערי הלוגיקה של הדברים היא קצת מסורבלת ואינה ברורה. שאלתי: היש אלוהים או לא? תרשה לי להתפס למילותיך האחרונות. לדעתי אלוהים הוא לא אחד מאיתנו אלא: כל אחד מאיתנו נושא בתוכו את האלוהים שלו! מה הוא עושה עם האלוהים שלו זה כבר דבר אישי לחלוטין. יש מי שאלוהיו רחמן ויש מי שאלוהיו אכזר, וכדי שלא לחזור על המילה אלוהים אומר שיש טוב ורע.ישר ורמאי. נדיב וקמצן ןכו' וכו', כל אחת מהתכונות האנושיות.
    מכוון שהנושא מענין אותך הייתי ממליץ לך לקרא, אם עוד לא קראת ואם אתה קורא אנגלית, את הספרים:
    Genesis, Translation and Commentary, by Professor Robert Alter; The Text of Genesis 1-11, by Professor Ronald Hendel.

  • דרור פויר  On 09/10/2004 at 9:51

    כרמית, לא אמרתי שזה רע שאלוהים הוא אחד מאיתנו, רק אמרתי שאם הוא אחד מאיתנו, הוא לא אלוהים. או לפחות לא האלוהים היהודי.

    באנדר, תודה על ההמלצה. חיפשתי קצת על הספרים האלה והם נראים לי מעניינים אש. אשים עליהם את ידי.

    כרמל – את יודעת מה דעתי על הקבלה; אני לא מקבל אותה, בטח לא את המיש-מש הניו אייג'י שעשו ממנה. למרות זאת, אהיה הכי שמח בעולם אם תכתבי משהו על זה, ולו רק כדי שיהיה לי על מה להתעצבן…

    ולך, מר חבר, בהתחלה בכלל לא התחשק לי לענות. למה שאענה למישהו שטוען שאכלתי מנה גדושה מתפוחים מורעלים ומלאי ארס? ובכל זאת, אשתדל. אתה מגלה אי-עקביות לכאורה בלוגיקה שלי, ואתה שואל אם "היש אלוהים או לא?" ובכן, מכובדי, אני פוסל את תקפותה של השאלה עצמה. אני טוען, כמו שכבר טענתי במקומות אחרים (הכי אני אוהב לצטט את עצמי): "יש אלוהים, אבל אלוהים לא קיים. אי אפשר לספור את אלוהים, ואי אפשר לבוא אליו בטענות. אלוהים איננו רק בגלל שיש אלוהים".
    אני פוסל מכל וכל את הגישה ש"לכל אחד האלוהים שלו", כי – שוב – אלוהים, מטבע היותו אלוהים, הוא לא יכול להיות אלוהים של מישהו אחד בלבד. אלוהים, מטבע המילה אלוהים, הוא לא דבר אישי. מי שעושה מאלוהים דבר אישי, הרי שאיננו מבין מה זה אלוהים. המקסימום שאדם יכול לעשות הוא לשאת בתוכו רסיס, שבר, רמז לאלוהים.
    אתה כותב: "…יש מי שאלוהיו רחמן ויש מי שאלוהיו אכזר, וכדי שלא לחזור על המילה אלוהים אומר שיש טוב ורע.ישר ורמאי. נדיב וקמצן ןכו' וכו', כל אחת מהתכונות האנושיות." ובכן, אדוני, אלו דברים לא הגיוניים בעליל, שלא לומר תמוהים, כי אי אפשר – חוזר: אי אפשר – לפרק את התכונות. בי, בך, ובכל אחד – גם באלוהים הזה שלא קיים ולכן ישנו – יש את כל התכונות האלה. אין אחד מאיתנו שהוא רק נדיב, או רק רמאי, כולנו הכל, גם אלוהים.

  • אבנר  On 09/10/2004 at 12:32

    רק בעיה לוגית קטנה: אם אדם וחוות התפוחים שלו לא אכלו מעצי הדעת, איך בעצם אתה יודע שאלוהים שקרן?

    מאוד נהניתי.

  • דרור פויר  On 09/10/2004 at 23:09

    אבנר, אין פה שום בעיה לוגית: אדם וחווה חשבו שהם אכן אוכלים מעץ הדעת, בעוד שלמעשה אכלו מסתם עץ שבגן.
    (מכאן, ידידי, צא ולמד מה גדול ועצום הוא כוחו של הפלצבו)
    ומאיפה אני יודע שאלוהים שקרן? ראה בבקשה סעיף ז': זה מבני האלוהים, מהם אני יודע.

  • ישעיהו התשבי  On 10/10/2004 at 8:50

    אין לו דבר וחצי דבר עם הקבלה. הטקסטים הקבליים הם מעניינים כשלעצמם ומלאים בחוכמה ובטיפשות לא פחות מה"קאנונים" האחרים.
    ישנן תופעות מרתקות במיסטיקה היהודית ובחסידות, ובעבר חקרו זאת אנשים משכילים ואמיתיים (ואף בימינו, כגון: אידל וליבס), אך כל זה הלך לאיבוד בתוך כל הממבו-ג'מבו-אסתר-שאנטי-שאנטיפי העכשווי.

  • כרמל  On 10/10/2004 at 21:50

    גם הצורה והמסגרת שאני לומדת בה מתנגדת למישמש ניו אייג'י ואינה עושה אותו. זה לא משנה את העובדה והטענה שהעולם כולו מסתתר בשני הפרקים הראשונים של בראשית ואתה דליגת עליו! 🙂

  • דרור פויר  On 11/10/2004 at 0:07

    כרמל, זה ש"העולם כולו מסתתר בשני הפרקים הראשונים של בראשית" לא יכול, פשוט לא יכול, להיות עובדה. זו מקסימום טענה, ודי מופרכת אם את שואלת אותי.

  • רן תוהה  On 12/10/2004 at 17:13

    איך זה שלא מזכירים אותו באתרים אחרים?
    והאם יש לו קרבה משפחתית לכותב הבלוג?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: